סיפור חיים

נשיאת אור לעמים רבים

סיפורו של ג׳ורג׳ יאנג מפי רות יאנג ניקולסון

‏”‏מדוע נדמו דוכני המטיפים?‏ .‏.‏.‏ מה טיבנו אם לא נפתח את פינו אחרישנוכחנו כי נכונים הדברים שעל־אודותם אני כותב?‏ אל נותיר את הציבורבחשכת הבערות.‏ הבה נכריז את האמת בגאון ובפומבי”‏.‏

מילים אלו היו חלק ממכתב בן 33 עמודים ששלח אבי אל הכנסייה ובו ביקש ששמו יימחק מרשימת חבריה.‏ זה היה בשנת 1913.‏ מִני אז החל הוא לחיות חיים רצופי אירועים אשר במהלכם שירת כנושא אור לעמים רבים (‏פיליפים ב׳:‏15‏)‏.‏ מאז ילדותי ליקטתי סיפורים על קורות חייו של אבי מפי קרובי משפחה וממקורות היסטוריים,‏ ובעזרת ידידים בניתי אט אט את פסיפס חייו.‏ חייו היו דומים במובנים רבים לחייו של השליח פאולוס.‏ אבי תמיד היה מוכן,‏ כמו אותו ”‏שליח לגויים”‏,‏ לנסוע לכל ארץ ואי ולבשר את בשורת יהוה (‏רומים י״א:‏13;‏ תהלים ק״ז:‏​1–3‏)‏.‏ אספר לכם על אבי,‏ ג׳ורג׳ יאנג.‏

השנים הראשונות

הוריו היו ג׳ון ומרגרט יאנג,‏ פרסביטריאניים סקוטים.‏ הוא נולד ב־8 בספטמבר 1886,‏ זמן קצר לאחר שעברה משפחתו מאדינבורו שבסקוטלנד אל קולומביה הבריטית שבמערב קנדה.‏ שלושת אחיו — אלכסנדר,‏ ג׳ון ומלקולם — נולדו בסקוטלנד מספר שנים קודם לכן.‏ מריון,‏ האחות הקטנה,‏ שזכתה בפיהם לשם החיבה נלי,‏ היתה צעירה מאבי בשנתיים.‏

הילדים גדלו בחווה בעיירה סניץ’‏,‏ לא רחוק מויקטוריה שבקולומביה הבריטית,‏ וחיו חיים מאושרים.‏ במקביל,‏ למדו הילדים לשאת באחריות.‏ ולכן,‏ כשביקרו ההורים בויקטוריה,‏ דאגו הילדים לבצע את כל עבודות החווה ולסדר את הבית.‏

ברבות הימים החלו אבי ואחיו להתעניין בכרייה ובסחר בעצים.‏ הם רכשו לעצמם שם של סיירי עצים טובים (‏אנשים שסיירו ביערות,‏ בדקו את האדמה ואמדו את ערכם של עצים לכריתה)‏,‏ ושל סוחרי עצים ממולחים.‏ אבי טיפל בעניינים הכספיים של העסק.‏

לבסוף,‏ בשל נטייתו לדברים רוחניים החליט אבי להיות כומר פרסביטריאני.‏ בערך באותה תקופה התפרסמו בעיתונים דרשות מפי צ׳ארלס טייז ראסל,‏ הנשיא הראשון של חברת המצפה של ציון,‏ והן הותירו באבי רושם בל יימחה.‏ בעקבות מה שלמד החליט לשלוח את המכתב שהוזכר בהתחלה.‏

בעזרת פסוקים מן המקרא הפריך אבי בצורה מכובדת אך ברורה ביותר את עיקרי האמונה של הכנסייה,‏ שלאדם יש נפש בת אלמוות ושאלוהים מענה לנצח את הנפשות באש גיהינום.‏ הוא גם חשף את תורת השילוש והוכיח שאין זו תורה משיחית ושאין לה שום בסיס בכתבי־הקודש.‏ מאז ואילך היו חייו מוקדשים לפעילות ההטפה,‏ כדוגמת ישוע המשיח,‏ ולשם כך גייס את כל כישרונותיו וכוחותיו לתהילת יהוה.‏

ב־1917,‏ בהוראת חברת המצפה,‏ החל אבי לשרת כנציג נודד של עדי־יהוה.‏ הוא ביקר בערים ובעיירות ברחבי קנדה,‏ נשא הרצאות והציג את ה”‏פוטו־דרמה של הבריאה”‏,‏ תוכנית של שקופיות ותמונות נעות.‏ האולמות היו מלאים עד אפס מקום.‏ עד שנת 1921 הופיע לוח הזמנים של ביקוריו בחוברות המצפה.‏

בעיתון מקומי של העיר וִינִיפּג דוּוח שהמטיף יאנג נאם בפני 500,‏2 איש,‏ ורבים נוספים לא יכלו להיכנס לאולם מפאת הצפיפות.‏ באוֹטַווָה נאם אבי בנושא ”‏אל הגיהינום ובחזרה”‏.‏ קשיש אחד שישב בקהל סיפר:‏ ”‏בתום ההרצאה הזמין ג׳ורג׳ יאנג שורה של כמרים אל הבמה כדי לדון עימו בנושא,‏ אבל אף אחד מהם לא קם.‏ אז הבנתי שמצאתי את האמת”‏.‏

בכל ביקור ניסה אבי לנצל כל רגע לפעילות רוחנית.‏ לאחר מכן,‏ מיהר אל הרכבת בדרכו אל היעד הבא.‏ כשנסע במכונית,‏ היה על־פי־רוב יוצא לדרך זמן רב לפני ארוחת הבוקר.‏ מלבד היותו מסור ונלהב,‏ הוא רכש לעצמו שם של אדם מתחשב,‏ ונודע במעשיו המשיחיים ובנדיבותו הרבה.‏

מבין הכינוסים הרבים שנכח בהם היה כינוס בלתי נשכח באדמונטון,‏ אלברטה,‏ ב־1918.‏ כל בני משפחתו היו שם לרגל טבילתה של נלי.‏ זו היתה הפעם האחרונה שהאחים היו ביחד.‏ כעבור שנתיים נפטר מלקולם מדלקת ריאות.‏ למלקולם,‏ כמו גם לשלושת אחיו ולאביו,‏ היתה התקווה לחיות בשמים,‏ והם כולם שמרו אמונים לאלוהים עד יום מותם (‏פיליפים ג׳:‏14‏)‏.‏

שדות הטפה זרים

לאחר שהשלים אבי את מסע ההטפה בקנדה בספטמבר 1921,‏ הורה לו ג׳וזף פ.‏ רתרפורד,‏ נשיא חברת המצפה דאז,‏ להמשיך את פעילותו באיים הקריביים.‏ בכל מקום שהציג אבי את ה”‏פוטו־דרמה של הבריאה”‏,‏ זכתה התוכנית להיענות רבה.‏ מטרינדד כתב אבי:‏ ”‏המקום היה מלא מפה לפה,‏ ורבים לא יכלו להיכנס.‏ בערב ההקרנה השני זרמו לבניין המוני אנשים”‏.‏

ב־1923 נשלח אבי לברזיל.‏ שם הוא נאם בפני קהלים גדולים,‏ ולעתים נעזר במתורגמנים מקצועיים.‏ חוברת המצפה מ־15 בדצמבר 1923 דיווחה:‏ ”‏מ־1 ביוני עד 30 בספטמבר ערך אח יאנג 21 אסיפות פומביות,‏ בנוכחות כוללת של 600,‏3 איש;‏ 48 אסיפות קהילה בנוכחות של 100,‏1 איש;‏ הוא חילק חינם 000,‏5 עותקים של עלונים בפורטוגזית”‏.‏ ההרצאה,‏ ”‏מיליונים החיים עתה לא ימותו לעולם”‏,‏ גררה תגובות חיוביות רבות.‏

כשנחנכו מבנים חדשים בברזיל ב־8 במרס 1997,‏ דוּוח בחוברת חנוכת הבית:‏ ”‏1923:‏ ג׳ורג׳ יאנג מגיע לברזיל.‏ הוא דואג להקמת משרד סניף בלב ריו דה ז’‏נֵירו”‏.‏ בנוסף לספרות מקראית בספרדית היה צורך גם בספרות בפורטוגזית,‏ השפה העיקרית של ברזיל.‏ ואכן,‏ ב־1 באוקטובר 1923 החלה חוברת המצפה לצאת לאור בפורטוגזית.‏

אבי יצר בברזיל קשרים עם אנשים בלתי נשכחים.‏ אחד מהם היה פורטוגלי עשיר,‏ ג׳אסינטו פימנטל קברל שמו,‏ אשר הציע את ביתו כאכסנייה לאסיפות.‏ בתוך זמן קצר קיבל את האמת המקראית ולימים נעשה חבר בצוות העובדים בסניף.‏ אדם נוסף היה מנואל דה סילבה ז׳ורדיו,‏ גנן פורטוגלי צעיר.‏ הוא שמע הרצאה פומבית מפי אבי,‏ ובעקבותיה החליט לחזור לפורטוגל ולשרת כמבשר בשירות מלא.‏

אבי עבר לאורכה ולרוחבה של ברזיל ברכבות,‏ ומצא אנשים שהתעניינו בבשורה.‏ באחת מנסיעותיו פגש את בוני וקטרינה גרין,‏ והתארח בביתם במשך שבועיים בערך.‏ במהלך הביקור הסביר להם את כתבי־הקודש.‏ לפחות שבעה מבני המשפחה נטבלו כסמל להקדשת חייהם ליהוה.‏

ב־1923 בא אבי במגע עם שרה בלון פרגיסן.‏ ב־1867,‏ עוד בהיותה נערה,‏ עברה מארצות־הברית עם אחיה ארסמוס פולטון סמית ועם יתר המשפחה לברזיל.‏ מאז 1899 קיבלה בדואר באופן קבוע את חוברת המצפה.‏ ביקורו של אבי נתן לשרה,‏ לארבעת ילדיה ולאשה נוספת שאבי כינה אותה דודה סלי את ההזדמנות להיטבל,‏ דבר שחיכו לו זמן רב.‏ זה היה ב־11 במרס 1924.‏

לא חלף זמן רב,‏ ואבי בישר גם בארצות אחרות בדרום אמריקה.‏ ב־8 בנובמבר 1924 כתב אבי מפרו:‏ ”‏זה עתה סיימתי לחלק 000,‏17 עלונים בלימה ובקַייַאו”‏.‏ בהמשך חילק עלונים בבוליביה.‏ על הביקור בבוליביה כתב:‏ ”‏אבינו מברך את המאמצים.‏ אינדיאני אחד בא לעזרתי.‏ ביתו שוכן באיזור מקורות האמזונס.‏ הוא קיבל ממני 000,‏1 עלונים וכמה ספרים”‏.‏

תודות למאמצי אבי נזרעו זרעי האמת המקראית בארצות רבות במרכזה ובדרומה של אמריקה.‏ בחוברת המצפה מ־1 בדצמבר 1924 דוּוח:‏ ”‏כבר יותר משנתיים שג׳ורג יאנג משרת בדרום אמריקה.‏ .‏.‏.‏ בחלקו של אח יקר זה נפלה הזכות לשאת את בשורת האמת אל פּוּנְטָה אַרֶנַס לחוף מיצר מגלן”‏.‏ אבי היה גם ראשון המבשרים בקוסטה ריקה,‏ בפנמה ובוונצואלה.‏ הוא המשיך לבשר גם לאחר שחלה במלריה ומצבו הבריאותי הידרדר.‏

התחנה הבאה — אירופה

במרס 1925 הפליג אבי לאירופה בתקווה לחלק 000,‏300 עלונים מקראיים בספרד ובפורטוגל ולערוך את הסידורים הדרושים כדי שאח רתרפורד יוכל לבוא ולשאת נאומים פומביים.‏ אלא שבהגיעו לספרד הביע אבי הסתייגות מכך שאח רתרפורד יבוא להרצות שם בשל אווירת חוסר הסובלנות ששררה באיזור.‏

בתגובה לכך כתב לו אח רתרפורד מכתב ובו ציטט מישעיהו נ״א:‏16‏:‏ ”‏ואשים דברַי בפיך,‏ ובצל ידי כסיתיך,‏ לנטוע שמים ולייסד ארץ ולאמור לציון,‏ ’‏עמי אתה’‏”‏.‏ בעקבות זאת הגיע אבי למסקנה:‏ ”‏אין ספק שזהו רצון האדון שאמשיך במלאכתי ואותיר את התוצאות בידיו”‏.‏

ב־10 במאי 1925 נשא אח רתרפורד את נאומו בסיועו של מתורגמן בתיאטרון נובדאדס שבברצלונה.‏ נכחו שם יותר מ־000,‏2 איש,‏ כולל פקיד ממשל ושומר ראש שישב על הבמה.‏ אותה תוכנית נערכה במדריד בנוכחות של 200,‏1 איש.‏ ההתעניינות שצמחה מהרצאות אלו הובילה להקמת משרד סניף בספרד אשר הוקם,‏ כלשון ספר השנה של עדי־יהוה לשנת 1978,‏ ”‏בהכוונתו של ג׳ורג׳ יאנג”‏.‏

ב־13 במאי 1925 נאם אח רתרפורד בליסבון,‏ פורטוגל.‏ ביקורו שם נחשב גם כן להצלחה גדולה,‏ וזאת חרף ניסיונות אנשי הכמורה לשבש את מהלך האסיפה בצעקות ובהשלכת כיסאות.‏ לאחר הנאומים של אח רתרפורד בספרד ובפורטוגל הקרין אבי את ה”‏פוטו־דרמה”‏,‏ ודאג שספרות מקראית תודפס ותופץ במדינות אלו.‏ ב־1927 דיווח:‏ ”‏הבשורה נשמעת בכל עיר ועיירה בספרד”‏.‏

הטפת הבשורה בברית‏־‏המועצות

המשימה הבאה של אבי היתה ברית־​המועצות.‏ הוא הגיע לשם ב־28 באוגוסט 1928.‏ במכתב שכתב ב־10 באוקטובר 1928 אמר בחלקו:‏

‏”‏מאז בואי לרוסיה,‏ יכול אני להתפלל מעומק לבי,‏ ’‏תבוא מלכותך’‏.‏ אני לומד את השפה,‏ אבל בקצב איטי.‏ המתורגמן שלי הוא אדם מיוחד במינו,‏ יהודי שמאמין בישוע ואוהב את המקרא.‏ היו לי חוויות מעניינות,‏ ואינני יודע כמה זמן ירשו לי להישאר.‏ בשבוע שעבר הורו לי לעזוב בתוך 24 שעות,‏ אבל טיפלתי בעניין והותר לי להישאר זמן רב יותר”‏.‏

אבי יצר קשר עם כמה תלמידי מקרא בחַרְקוֹב,‏ כיום עיר גדולה באוקריאנה,‏ וחילופי הברכות הלבביים הציפו את עיניהם בדמעות של שמחה.‏ מדי ערב,‏ עד חצות,‏ נערכו כינוסים קטנים.‏ במכתבו על מפגשים אלו עם האחים כתב אבי:‏ ”‏מסכנים האחים.‏ הספרים המעטים שהיו ברשותם הוחרמו,‏ והרשויות אינן ידידותיות.‏ למרות הכל,‏ האחים מאושרים”‏.‏

שירותו של אבי בברית־המועצות הודגש בחוברת מיוחדת שחולקה ב־21 ביוני 1997 לנוכחים בחנוכת בנייני הסניף החדשים בסנט פיטרסברג,‏ רוסיה.‏ בחוברת נמסר שאבי נשלח למוסקבה,‏ והשיג אשרה ”‏להדפיס את הספרונים חירות לעמים והיכן המתים?‏ ב־000,‏15 עותקים ולהפיצם ברוסיה”‏.‏

בשובו מרוסיה נשלח אבי לשרת כמטיף נודד בארצות־הברית.‏ בדקוטה הדרומית ביקר בביתן של נלין וורדה פול,‏ אחיות בבשר שכעבור שנים שירתו כשליחות בפרו.‏ הן הביעו את הערכתן העמוקה על שירותו הבלתי נלאה של אבי וכתבו:‏ ”‏אחים באותם ימים היו בהחלט חדורי רוח החלוציות.‏ הם יצאו למקומות זרים כשבאמתחם מעט מאוד מעושרו של העולם,‏ אך בלבם שפע של אהבה ליהוה.‏ זה מה שהניע אותם לעשות את מה שעשו”‏.‏

נישואין ומסע שני

במהלך השנים התכתב אבי עם קלרה הברט מקבוצת האיים מַנִיטוּלִין שבאונטֶריו.‏ שניהם נכחו בכינוס שבקוֹלַמבּוּס,‏ אוהיו,‏ ב־26 ביולי 1931,‏ שבו אימצו תלמידי המקרא את השם עדי־יהוה (‏ישעיהו מ״ג:‏​10–12‏)‏.‏ כעבור שבוע התחתנו.‏ זמן קצר אחרי כן יצא אבי למסע הטפה שני באיים הקריביים.‏ הוא ארגן שם אסיפות והכשיר את האחים לבשר מבית לבית.‏

אמי קיבלה תמונות,‏ גלויות ומכתבים מסורינאם,‏ מסנט קיטס וממקומות רבים אחרים.‏ במכתבים מסר אבי על ההתקדמות בפעילות ההטפה ולעתים ציין עובדות על ציפורים,‏ בעלי־חיים וצמחים בארץ שבה ביקר.‏ ביוני 1932 השלים אבי את תפקידו באיים הקריביים וחזר לקנדה באונייה,‏ במחלקה הזולה ביותר,‏ כרגיל.‏ מִני אז בישרו הוא ואמי בשירות מלא,‏ ובילו את החורף של 1932 באיזור אוֹטַווָה יחד עם קבוצה גדולה של מבשרים נוספים ששירתו בשירות מלא.‏

חיי משפחה קצרים

ב־1934 נולד אחי דיוויד.‏ בילדותו נהג לעמוד בתוך קופסת הכובע של אמי ו”‏לנאום”‏.‏ בכל חייו גילה,‏ כמו אביו,‏ מסירות ליהוה.‏ שלושתם נסעו במכונית,‏ עם מערכת קול קשורה על הגג,‏ וביקרו בקהילות מן החוף המזרחי עד החוף המערבי של קנדה.‏ נולדתי ב־1938 בתקופה שאבי שירת בקולומביה הבריטית.‏ דיוויד זוכר שאבי הניח אותי על המיטה,‏ כרע ברך יחד עם אמי ואיתו מסביב למיטה ונשא תפילת הודיה עבורי.‏

בחורף של שנת 1939 גרנו בוֶנקוּבֶר,‏ ואבי ביקר בקהילות שבאיזור.‏ את אחד המכתבים הרבים שאספנו במרוצת השנים,‏ כתב אבי ב־14 בינואר 1939 בעת ביקורו בוורנון שבקולומביה הבריטית.‏ את המכתב שלח לקלרה,‏ לדיוויד ולי,‏ ובו כתב:‏ ”‏נשיקה קטנה וחיבוק,‏ זה הכל”‏.‏ במכתב כתב כמה שורות לכל אחד מאיתנו.‏ הוא סיפר שהקציר רב,‏ אבל הפועלים מעטים (‏מתי ט׳:‏37,‏ 38‏)‏.‏

שבוע ימים לאחר שובו לוֶנקוּבֶר,‏ התמוטט אבי באסיפה.‏ מבדיקות רפואיות התברר שיש לו גידול סרטני במוח.‏ ב־1 במאי 1939 סיים את חייו הארציים.‏ הייתי אז בת תשעה חודשים,‏ ודיוויד היה מבוגר ממני בחמש שנים.‏ אמי האהובה,‏ שגם לה היתה תקווה שמימית,‏ נותרה נאמנה לאלוהים עד יום מותה ב־19 ביוני 1963.‏

באחד המכתבים ששלח לאמי תיאר אבי בצורה יפה מה חש לגבי הזכות שהיתה לו לשאת את הבשורה הטובה לארצות אחרות.‏ בין היתר אמר:‏ ”‏ברוב חסדו הרשה לי יהוה ללכת לארצות אלו כנושא אור ולבשר את בשורת המלכות.‏ יהולל שמו הקדוש.‏ בחולשה זורח כבודו”‏.‏

ילדיהם,‏ נכדיהם וניניהם של ג׳ורג וקלרה יאנג משרתים את יהוה אלוהינו האוהב.‏ נאמר לי שאבי ציטט תכופות מעברים ו׳:‏10‏:‏ ”‏אלוהים לא יעוות צדק ולא ישכח את פעלכם ואת האהבה שהראיתם למען שמו”‏.‏ גם אנחנו לא שכחנו את פעליו של אבי.‏

‏[‏תמונה בעמוד 23]‏

אבי,‏ בצד ימין,‏ עם שלושת אחיו

‏[‏תמונות בעמוד 25]‏

אבי (‏עומד)‏ עם האחים ווּדווֹרט,‏ רתרפורד ומקמילן.‏

למטה:‏ אבי (‏צד שמאל)‏ בקבוצה עם אח ראסל

‏[‏תמונות בעמוד 26]‏

אבי ואמי

למטה:‏ יום כלולותיהם

‏[‏תמונה בעמוד 27]‏

עם דיוויד ואמי מספר שנים אחרי מות אבי