כיצד אתה מתמודד עם חילוקי דעות?
מדי יום ביומו אנחנו באים במגע עם אנשים בעלי אישיות שונה משלנו. הבדלי האישיות על־פי־רוב מוסיפים על אושרנו ומעניקים לנו נקודות מבט חדשות, אך הם מובילים לעתים לחילוקי דעות, חלקם חמורים וחלקם שוליים. יהיה טיבם אשר יהיה, אופן ההתמודדות שלנו עם חילוקי הדעות משפיע עלינו באופן שכלי, רגשי ורוחני.
העושה כל שביכולתו ליישב חילוקי דעות ברוח טובה שומר על בריאותו ועל יחסי שלום עם אחרים. בספר משלי נאמר: ”חיי בשרים לב מרפא”, כלומר, לב רגוע מוביל לבריאותם של איברי הגוף (משלי י״ד:30).
לעומת זאת, ”עיר פרוצה אין חומה, איש אשר אין מעצור לרוחו” (משלי כ״ה:28). מי מאיתנו היה רוצה להיות חשוף לחדירה של רעיונות פסולים העלולים לגרום לנו לפעול בדרכים לא־נאותות — דרכים היכולות להזיק לנו ולאחרים? כך עלול לקרות בעקבות תגובות זעם משולחות רסן. בדרשת ההר המליץ ישוע שנבחן את גישתנו, משום שהיא משפיעה על האופן שבו אנו מטפלים בחילוקי דעות (מתי ז׳:3–5). במקום להיות ביקורתיים, עלינו למצוא דרכים לרקום קשרי ידידות עם אנשים בעלי דעות ורקעים שונים משלנו, ולשמור על ידידות זו.
גישתנו
אחד הצעדים הראשונים לפתרון אי־הסכמה דמיונית או אמיתית הוא להכיר בכך שאין אנו מחוסנים מפני מחשבות וגישות שליליות. כתבי־הקודש מזכירים לנו שהכל חוטאים ”ומחוסרי כבוד אלוהים המה” (רומים ג׳:23). בנוסף לכך, לעתים מתברר שמקור הבעיה אינו בצד השני. בעניין זה, הבה נדון במקרה של יונה.
בהוראת יהוה שם יונה פעמיו אל העיר נינווה כדי להכריז באוזני יושביה על משפטו הממשמש ובא של אלוהים. למרבה השמחה, כל אנשי העיר התחרטו על חטאיהם והאמינו באלוהים (יונה ג׳:5–10). יהוה החליט שבזכות החרטה שהביעו הם ראויים לסליחה, והעביר את רוע הגזירה. ”וירע אל יונה רעה גדולה, ויחר לו” (יונה ד׳:1). תגובתו של יונה לרחמי יהוה היתה מפתיעה. מדוע כעס יונה על יהוה? נראה שיונה היה מרוכז ברגשות שלו וחשב שאיבד את שמו הטוב באיזור. הוא לא העריך את רחמי יהוה. ברוב טובו לימד אותו יהוה לקח שעזר לו לשנות את גישתו ולהבחין בערכם הרב של רחמי אלוהים (יונה ד׳:7–11). ברור שיונה הוא שהיה צריך לשנות את גישתו ולא יהוה.
האם גם אנו צריכים לפעמים לשנות את גישתנו בנושא זה או אחר? השליח פאולוס מורה לנו: ”הקדימו לנהוג כבוד איש ברעהו” (רומים י״ב:10). למה התכוון? אחד ההיבטים הוא להיות סבירים ולתת למשיחיים אחרים כבוד רב. לשם כך, יש להכיר בזכות הבחירה החופשית שיש לכל אחד. עוד מזכיר לנו פאולוס: ”כל אחד ישא את הנטל שלו” (גלטים ו׳:5). לפיכך, לפני שחילוקי הדעות מידרדרים לקרע ביחסים, יהיה זה מן התבונה לבחון אם עלינו לשנות את גישתנו אנו. עלינו להשתדל לאמץ את קו החשיבה של יהוה ולשמור על יחסי שלום עם אוהביו (ישעיהו נ״ה:8, 9).
התייחסותנו
תאר לעצמך שני ילדים אוחזים בצעצוע וכל אחד מושך אותו אליו בכוח. הריב מלוּוה במילות כעס, עד שלבסוף אחד מהם משחרר את אחיזתו או מישהו אחר מתערב.
ספר בראשית מספר שאברהם שמע כי נתגלעה מריבה בין רועיו ובין רועי לוט אחיינו. ביוזמתו ניגש אל לוט ואמר: ”אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועַי ובין רועיך, כי אנשים אחים אנחנו”. אברהם היה נחוש בדעתו שלא לתת לשום סכסוך לפגוע בקשר שביניהם. ואיזה מחיר שילם? הוא היה מוכן להקריב את זכות הבכורה בתור המבוגר יותר; הוא היה מוכן לוותר על משהו. אברהם הרשה ללוט לבחור היכן לשכן את בני ביתו ואת עדריו. לוט בחר באיזור המוריק של סדום ועמורה, והוא ואברהם נפרדו בשלום (בראשית י״ג:5–12).
האם אנחנו מוכנים לפעול באותה רוח שגילה אברהם כדי לשמור על יחסי שלום עם אחרים? פרשה מקראית זו מלמדת אותנו לקח טוב במקרה של חילוקי דעות. אברהם ביקש: ”אל נא תהי מריבה ביני ובינך”. הוא רצה במלוא הכנות להגיע לפתרון ידידותי. הזמנה כזו מצדו לשמור על יחסי שלום הסירה כל אי־הבנה. בהמשך אמר אברהם, ”כי אנשים אחים אנחנו”. למה לאבד קשר יקר למען העדפה אישית או גאווה? אברהם התמקד בדבר החשוב באמת. הוא עשה זאת בלי למחול על כבודו, ובה בעת כיבד את אחיינו.
יש אומנם מצבים שלפתרונם דרושה התערבות מבחוץ, אך עד כמה עדיף אם שני הצדדים יוכלו ליישב את העניין בארבע עיניים! ישוע מעודד אותנו לנקוט יוזמה כדי להתרצות לאחינו ולהתנצל בפניו במקרה הצורך (מתי ה׳:23, 24).a זה דורש ענווה, או נמיכות רוח, ואכן פטרוס כותב: ”חיגרו כולכם נמיכות רוח איש כלפי רעהו, כי אלוהים ללצים הוא־יליץ ולענווים יתן־חן” (פטרוס א׳. ה׳:5). היחס שלנו כלפי אחינו לאמונה משפיע ישירות על הקשר שלנו עם אלוהים (יוחנן א׳. ד׳:20).
אולי נידרש במסגרת הקהילה המשיחית לוותר על זכות כלשהי כדי לשמור על השלום. חלק ניכר מעדי־יהוה הצטרפו למשפחת עובדי האל האמיתיים בחמש השנים האחרונות. הדבר משמח מאוד. אין ספק שהתנהגותנו משפיעה עליהם ועל אחרים בקהילה. זו סיבה טובה לשקול היטב את סוגי הבידור שלנו, סוגי התחביבים שלנו, את פעילויות הפנאי שלנו וכן גם את מקום העבודה שלנו, ולשאול את עצמנו איך זה נראה בעיני אחרים. הייתכן שיש דבר מה שאנו עושים או אומרים אשר עלול להתפרש בצורה לא־נכונה ולהכשיל אחרים?
השליח פאולוס אומר: ”הכל מותר, אך לא הכל מועיל; הכל מותר, אך לא הכל בונה. איש אל יבקש את טובת עצמו אלא את טובת זולתו” (קורינתים א׳. י׳:23, 24). כמשיחיים חשוב לנו לתרום לאהבה ולאחדות שבקרב אחינו (תהלים קל״ג:1; יוחנן י״ג:34, 35).
דברי מרפא
מילים עשויות להשפיע באופן חיובי ביותר. ”צוף־דבש אמרי נועם, מתוק לנפש ומרפא לעצם” (משלי ט״ז:24). המקרה שבו מנע גדעון סכסוך אפשרי עם אנשי אפרים ממחיש את אמיתות המשל.
גדעון, שהיה טרוד במלחמתו במדיינים, ביקש את עזרתו של שבט אפרים. אלא שבתום הקרב פנו אנשי אפרים אל גדעון והתלוננו מרות על כך שלא קרא להם בתחילת הקרב. הכתוב מוסר שהם ’רבו איתו בחוזקה’. בתגובה אמר גדעון: ”מה עשיתי עתה ככם [בהשוואה אליכם]? הלוא טוב עוללות אפרים מבציר אביעֶזֶר? בידכם נתן אלוהים את שרי מדיין את עורב ואת זאב, ומה יכולתי עשות ככם?” (שופטים ח׳:1–3) במילים מרגיעות שנבררו היטב מנע גדעון מלחמה בין־שבטית הרת אסון. לבני שבט אפרים היתה אולי בעיה של חשיבות עצמית מופרזת או גאווה. אך זה לא הפריע לגדעון להשתדל למצוא פתרונות של שלום. הנוכל לנהוג כמותו?
הכעס עלול לבעבע באחרים ולגרום להם להתייחס אלינו בעוינות. הכר ברגשות שלהם ונסה להבין את דעותיהם. הייתכן שאנו אחראים לכך במידה מסוימת? אם כן, כדאי יהיה להודות באחריות שלנו לקושי שנוצר ולהביע צער על כך שהחרפנו את הבעיה. לעתים די בכמה מילים שנבררו היטב כדי לתקן יחסים שניזוקו (יעקב ג׳:4). הצד הכועס אולי זקוק אך ורק לכמה דברי הרגעה לבביים מצדנו. המקרא מציין כי ”באפס עצים תכבה אש” (משלי כ״ו:20). מילים הנאמרות במחשבה תחילה וברוח טובה יכולות ’להשיב חימה’ ולשמש מרפא (משלי ט״ו:1).
השליח פאולוס ממליץ: ”עד כמה שהדבר בידכם חיו בשלום עם כל אדם” (רומים י״ב: 18). אין אנו מסוגלים לשלוט ברגשות הזולת, אך אנו כן יכולים לעשות כל שבאפשרותנו לקידום השלום. במקום להיכנע לתגובות בלתי מושלמות מצדנו ומצד אחרים, ניתן ליישם כיום עקרונות מקראיים מבוססים היטב. אם נתמודד עם חילוקי דעות באופן שבו יהוה מורה לנו לפעול, יוביל הדבר לשלום ולאושר נצחיים (ישעיהו מ״ח:17).
[הערת שוליים]
a ראה המאמרים ”סלח בכל לבבך” ו”קנה לך את אחיך” בחוברת המצפה מ־15 באוקטובר 1999.
[תמונה בעמוד 24]
האם אנחנו מתעקשים שכל דבר ייעשה בדרכנו?
[תמונה בעמוד 25]
בהיותו גמיש הציב לנו אברהם דוגמה טובה ביישוב חילוקי דעות