אושר נצחי — בשמים או בארץ?
האם האושר שלך תלוי בעיקר במקום מגוריך? הרוב יודו ללא היסוס שהאושר תלוי יותר בדברים כגון בריאות טובה, תכלית בחיים ויחסי אנוש טובים. בספר משלי נאמר: ”טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו” (משלי ט״ו:17).
אלא שלמרבה הצער למעוננו הארצי היסטוריה ארוכה של שנאה, אלימות וצורות רשעות אחרות. ומה לגבי השמים, או התחום הרוחני, אשר לשם מקווים רבים להגיע אחרי מותם? האם נכונה הדעה הרווחת שהשמים תמיד היו מקום של שלום, שלווה ואושר, ללא כל הפרעה?
המקרא מלמד שאלוהים שוכן בשמים לצד מיליוני יצורים רוחניים המכונים מלאכים (מתי י״ח:10; ההתגלות ה׳:11). הם מתוארים כ”בני אלוהים” רוחניים (איוב ל״ח:4, 7). כמו בני האדם, גם המלאכים ניחנו בבחירה חופשית; אין הם רובוטים. יוצא מכך שגם הם יכולים להחליט לעשות את הטוב או את הרע. האם עלולים המלאכים לבחור ברע? אולי יהיו שיופתעו לדעת שלפני אלפי שנים, חטאו מספר רב של מלאכים נגד אלוהים — הם מרדו בו! (יהודה פסוק 6).
מורדים בשמים
החטא הופיע בעולם הרוחני בשל מרדו של מלאך אחד, שלימים כונה השטן [מתנגד] ומלשין. מלאך זה, שבעבר עשה את רצון אלוהים, החליט מרצונו החופשי לעשות את הרע. מִני אז נודעה לו השפעה משחיתה על יצורים רוחניים אחרים, ובימי נוח, זמן קצר לפני המבול, חברו אליו מספר רב מהם ומרדו באלוהים (בראשית ו׳:2; פטרוס ב׳. ב׳:4).
מלאכים חוטאים אלו לא גורשו מייד מן השמים. במשך אלפי שנים הרשה להם אלוהים להיות בשמים, אם כי הוטלו עליהם ככל הנראה הגבלות מסוימות.a כשתמה סבלנותו של אלוהים הם ”הושלכו” מהשמים, ומאז הם מחכים להשמדתם. אז נשמע קול בשמים אומר: ”על זאת שימחו שמים ושוכניהם” (ההתגלות י״ב:7–12). סביר להניח שהמלאכים הנאמנים שמחו מאוד על כך שסוף סוף השמים טוהרו מעושי צרות נתעבים אלו!
בהתחשב בפרטים אלו, שעל־פי־רוב אינם מוכרים, מסתבר שלא ייתכן שלום אמת כל אימת שיצורים תבוניים מתעלמים מחוקי אלוהים ועקרונותיו (ישעיהו נ״ז:20, 21; ירמיהו י״ד:19, 20). מצד שני, כשהכל מצייתים לחוקי אלוהים, מושלים השלום והשלווה בכיפה (תהלים קי״ט:165; ישעיהו מ״ח:17, 18). אם כל בני האדם היו אוהבים את אלוהים ושומעים בקולו, וגם אוהבים איש את רעהו, האין זה נכון שהעולם היה הופך לבית מהנה ומלא בשמחה? המקרא אומר שכן!
אך מה לגבי אלו שברוב אנוכיותם אינם מוכנים לחדול מדרכי הרוע? האם יגזלו לעד את השלום מידי החפצים לעשות את רצון אלוהים? לא ולא. אלוהים פעל נגד המלאכים הרעים בשמים, והוא יפעל נגד האנשים הרעים עלי־אדמות.
כדור־הארץ יטוהר
”השמים כיסאי, והארץ הדום רגליי”, אמר אלוהים (ישעיהו ס״ו:1). מעצם היותו התגלמות הקדושה, לא ירשה אלוהים ש’הדום רגליו’ ייטמא לנצח בטומאת הרשעות (ישעיהו ו׳:1–3; ההתגלות ד׳:8). כפי שטיהר את השמים מן היצורים הרוחניים הרעים, יטהר אלוהים את כדור־הארץ מכל הרשעים, ועל כך מצביעים הפסוקים שלהלן:
”מרעים ייכרתון, וקוֹוי יהוה המה יירשו ארץ” (תהלים ל״ז:9).
”ישרים ישכנו ארץ, ותמימים יוותרו בה. ורשעים, מארץ ייכרתו; ובוגדים יִסְחו ממנה” (משלי ב׳:21, 22).
”הלא מן הצדק הוא בעיני אלוהים לגמול צרה לרודפיכם ולתת לכם, הנרדפים, רווחה יחד עימנו, כאשר יתגלה האדון ישוע מן השמים עם מלאכי עוזו באש להבה, להשיב נקם לאלה שאינם יודעים את האלוהים ולאלה שאינם נשמעים לבשורת אדוננו ישוע. הללו יוטל עליהם עונש של אבדון עולם מלפני האדון ומהדר עוזו” (תסלוניקים ב׳. א׳:6–9).
”העולם עובר עם תאוותיו, אך העושה את רצון אלוהים עומד לעד” (יוחנן א׳. ב׳:17).
האם העולם ישאר שליו?
כתבי־הקודש מבהירים שלא לעד יסבול אלוהים את הרשע. אך מניין לנו הביטחון שהרוע לא יצוץ שנית לאחר שימוגר? הרי אחרי המבול שוב נגדשה הסאה ואלוהים ראה לנחוץ לבלבל את שפתם של בני האדם כדי לסכל את מזימותיהם (בראשית י״א:1–8).
הסיבה העיקרית לכך שאנו משוכנעים שהרוע לא ירים ראשו שוב היא שהשליטה על כדור־הארץ לא תהיה עוד נתונה בידי בני־אדם כפי שהיה זמן קצר אחרי המבול. מלכות אלוהים היא שתשלוט על כדור־הארץ. מלכות זו, שמושבה בשמים, תהיה ממשלתו היחידה של העולם (דניאל ב׳:44; ז׳:13, 14). היא תפעל ללא דיחוי נגד כל מי שינסה להתחיל מחדש את הרוע (ישעיהו ס״ה:20). לאמיתו של דבר, היא תשמיד את אבי הרוע — את השטן — וכן גם את השדים, מלאכי הרשע שהלכו בעקבותיו (רומים ט״ז:20).
בנוסף לכך, בני אדם לא ידאגו עוד לגבי מזון, כסות, קורת גג ותעסוקה — אשר בהיעדרם יש המידרדרים לחיי פשע. העולם כולו יהפוך לגן־עדן פורה השופע כל טוב (ישעיהו ס״ה:21–23; לוקס כ״ג:43).
חשוב מכך, המלכות תדריך את נתיניה בדרך חיים שלווה ובמקביל לכך תרומם אותם לשיא השלימות האנושית (יוחנן י״ז:3; רומים ח׳:21). לאחר מכן, בני האדם לא ייאבקו עוד בחולשות ובנטיות שליליות, והציות המושלם לאלוהים יהפוך לדבר אפשרי ומהנה, כפי שנכון היה לגבי ישוע בהיותו אדם מושלם (ישעיהו י״א:3). ישוע נותר נאמן לאלוהים גם לנוכח פיתויים גדולים ועינויים קשים — דברים אשר יהיו זרים לחלוטים לחיים בגן־עדן (עברים ז׳:26).
מדוע יש שעולים השמיימה
קוראי מקרא רבים שמו לב לדבריו הבאים של ישוע: ”בבית אבי מעונות רבים. ...אני הולך להכין לכם מקום” (יוחנן י״ד:2, 3). האין זה סותר את התקווה לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות?
שני עיקרי אמונה אלו אינם סותרים זה את זה. לאמיתו של דבר, האחד תומך בשני. ראשית, המקרא מציין שרק מספר מוגבל של משיחיים נאמנים — 000,144 מהם — מוקמים כיצורים רוחניים שיחיו בשמים. מדוע ניתן להם הגמול הנפלא הזה? משום שהם מרכיבים את הקבוצה אותה ראה יוחנן בחזון, אשר ’תחיה ותמלוך עם המשיח אלף שנים’ (ההתגלות י״ד:1, 3; כ׳:4–6). בהשוואה למיליארדי התושבים בעולם, ה־000,144 הם באמת ”עדר קטן” (לוקס י״ב:32). כמי שהתנסו בבעיות המאפיינות את חיי האדם, יוכלו הם, כמו ישוע, ”לחוש עימנו את חולשותינו” כשישגיחו על שיקומה של החברה האנושית ושל כדור־הארץ (עברים ד׳:15).
כדור־הארץ — מעונו הנצחי של האדם
לפני קרוב ל־000,2 שנה סיפק אלוהים את קורבן הכופר של ישוע המשיח ובזאת החל לאסוף את ה־000,144, והסימנים מראים שמספר החברים בקבוצה זו נשלם (מעשי השליחים ב׳:1–4; גלטים ד׳:4–7). אלא שקורבנו של ישוע לא היה כפרה על חטאי ה־000,144 בלבד, ”אלא גם על חטאי כל העולם” (יוחנן א׳. ב׳:2). לפיכך, כל המאמינים בישוע יוכלו לחיות לנצח (יוחנן ג׳:16). ישני העפר, השוכנים בזיכרונו של אלוהים, יוקמו לתחייה, לא בשמים אלא בארץ המטוהרת (קהלת ט׳:5; יוחנן י״א:11–13, 25; מעשי השליחים כ״ד:15). מה צפוי להם שם?
הכתוב בההתגלות כ״א:1–4 משיב על השאלה: ”הנה משכן האלוהים עם בני אדם... וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו”. תאר לעצמך — בני אדם ישוחררו מהמוות, והכאב והזעקה הנלווים לו יחלפו לבלי שוב! סוף סוף תתגשם ברוב פאר מטרתו המקורית של יהוה כלפי כדור־הארץ והאנושות (בראשית א׳:27, 28).
חיים או מוות — הבחירה בידנו
לאדם וחוה לא ניתנה האפשרות לעלות השמיימה. עמדו בפניהם שתי אפשרויות — לציית לאלוהים ולחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות או להמרות את פיו ולמות. למרבה הצער, הם בחרו באי־ציות ושבו ל”עפר” האדמה (בראשית ב׳:16, 17; ג׳:2–5, 19). אלוהים מעולם לא התכוון שהמשפחה האנושית בכללותה תמות ולאחר מכן תעלה השמיימה. הוא ברא רבבות מלאכים שנועדו לחיות בשמים. יצורים רוחניים אלו אינם בני אדם שמתו והוקמו לתחייה בשמים (תהלים ק״ד:1, 4; דניאל ז׳:10).
מה עלינו לעשות כדי לזכות בברכת חיי־נצח בגן־עדן עלי־אדמות? הצעד הראשון הוא ללמוד את דבר־אלוהים, כתבי־הקודש. ”אלה הם חיי עולם”, אמר ישוע בתפילה, ”שיכירו אותך, אלוהי האמת לבדו, ואת אשר שלחת — את ישוע המשיח” (יוחנן י״ז:3).
צעד נוסף לקראת אושר נצחי בגן־עדן הוא ליישם את הידע (יעקב א׳:22–24). כל החיים על־פי דבר־אלוהים יחזו במו עיניהם בהתגשמותן של נבואות מרגשות, כגון הנבואה שבישעיהו י״א:9: ”[בני האדם] לא יָרֵעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי, כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים”.
[הערת שוליים]
a לדיון בשאלה מדוע הרשה אלוהים את הרוע בשמים ובארץ, ראה הספר דעת המובילה לחיי־נצח, שיצא לאור מטעם חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים, עמודים 70–79.
[תמונות בעמוד 7]
”צדיקים יִירשו ארץ, וישכנו לעד עליה” (תהלים ל״ז:29).