ריפוי פצעי המלחמות
אברהם היה לוחם גרילה במשך 20 שנה.a אבל הוא הניח את נשקו ולעולם לא יֵצא שוב למלחמה. לאמיתו של דבר, כמה מאויביו לשעבר הם כיום מטובי ידידיו. מה הניע אותו להשתנות? המקרא. ספר זה נתן לו תקווה ותובנה ועזר לו לראות את ענייני האדם מנקודת מבטו של אלוהים. המקרא עקר מלבו את הרצון להילחם, והוא החל להתרפא מן העצב, הכאב, השנאה והמרירות שאחזו בו. אברהם נוכח כי המקרא מכיל תרופה רבת עוצמה לריפוי הלב.
כיצד עוזר המקרא לאדם להתרפא מפצעים רגשיים? לא היה בכוחו לשנות את עברו של אברהם. אולם, קריאה והרהורים בדבר־אלוהים סייעו בידו לאמץ את קו החשיבה של הבורא. היום יש לו תקווה וסדרי עדיפויות חדשים. מה שחשוב לאלוהים נעשה חשוב גם לו. מאז ששינה את אורח חשיבתו החלו הפצעים שבלבו להגליד. כך הצליח אברהם להשתנות.
מלחמת אזרחים
אברהם נולד באפריקה בשנות ה־30 של המאה שעברה. אחרי מלחמת העולם השנייה, נשלטה ארצו בידי מדינה שכנה חזקה, ורבים מאזרחי ארצו רצו לזכות בעצמאות. ב־1961 הצטרף אברהם לתנועת מרי שפעלה נגד המדינה השכנה החזקה.
”הם היו האויבים שלנו. הם קמו להורגנו, אז השכמנו להורגם”, מספר אברהם.
אברהם חי בצל הסכנה. ב־1982, אחרי 20 שנות מאבק מזוין, נמלט לאירופה. הוא היה אז בשנות ה־40 המאוחרות לחייו, עתותיו היו בידיו, והוא החל לערוך חשבון נפש. הוא תהה, מה אירע לחלומותי? מה צופן לי העתיד? אברהם פגש כמה מעדי־יהוה והחל לנכוח באסיפותיהם. הוא נזכר שמספר שנים קודם לכן באפריקה, קרא עלון שנתן לו עד־יהוה. העלון דיבר על גן־עדן עלי־אדמות ועל ממשלה שמימית שתמשול על האנושות. הייתכן שיהיה דבר כזה?
אברהם מספר: ”למדתי מן המקרא שכל השנים שבהן נלחמתי התבזבזו לריק. הממשלה היחידה שתנהג בצדק עם כל אדם היא מלכות אלוהים”.
זמן קצר לאחר שאברהם נטבל כעד־יהוה, נמלט מאפריקה אדם ששמו רוברט והגיע אל העיר האירופאית שבה התגורר אברהם. רוברט ואברהם נטלו חלק באותה מלחמה אך משני צדי המתרס. לא אחת תהה רוברט מה משמעות החיים. הוא היה אדם דתי ומאחר שקרא חלקים מן המקרא ידע כי שם אלוהים הוא יהוה. כשהציעו לו עדי־יהוה מקהילתו של אברהם עזרה להבין את המקרא טוב יותר, נענה רוברט בשמחה.
רוברט מספר: ”מההתחלה התרשמתי מכך שעדי־יהוה משתמשים בשמות של יהוה וישוע בצורה המראה שמדובר בשתי דמויות נפרדות. זה תאם את מה שכבר ידעתי מן המקרא. העדים גם מתלבשים יפה והם נחמדים לאחרים, בלי קשר להבדלי לאום. דברים אלו השפיעו עלי עמוקות”.
מאויבים לחברים
רוברט ואברהם, אויבים לשעבר, הם כיום חברים טובים. הם משרתים כמבשרים בשירות מלא באותה קהילה של עדי־יהוה. ”במהלך המלחמה תהיתי ביני לבין עצמי איך זה ייתכן שאנשים מן הארצות השכנות — אשר רבים מהם בני אותה דת — שונאים זה את זה”, אומר אברהם. ”רוברט ואני השתייכנו לאותה כנסייה, ולמרות זאת נלחמנו איש ברעהו. היום שנינו עדי־יהוה, והאמונה שלנו איחדה אותנו”.
”זה ההבדל”, מוסיף רוברט. ”אנחנו שייכים כעת לדת המאפשרת לנו להיות חלק מאגודת אחים אמיתית. לעולם לא נילחם שוב”. המקרא השפיע רבות על לבותיהם של שני אויבים לשעבר אלו. השנאה והמרירות פינו אט אט את מקומן לאמון ולידידות.
בתקופה שבה אברהם ורוברט נלחמו איש באחיו, ניצבו שני בחורים צעירים זה מול זה במאבק אחר בין שתי מדינות שכנות. גם במקרה זה פעל המקרא כתרופה רבת עוצמה לריפוי לבותיהם. כיצד?
להרוג ואחר כך למות מות קדושים
גבריאל, שגדל במשפחה דתית, למד שמולדתו מעורבת במלחמת קודש. על כן, במלאות לו 19 שנים, התנדב לצבא וביקש להישלח אל החזית. במשך 13 חודשים היה בלב לבם של הקרבות האכזריים ולעתים במרחק של קילומטר וחצי בלבד משורות האויב. ”אני זוכר מקרה אחד במיוחד”, הוא מספר. ”המפקד אמר לנו שהאויב מתכוון לתקוף באותו לילה. מרוב מתח ירינו במרגמה כל הלילה”. תושבי הארץ השכנה הצטיירו בעיניו כאויבים שיש להורגם. ”מטרתי היתה להרוג הרבה ככל האפשר. ואחר כך, כמו רבים מידידיי, רציתי למות מות קדושים”.
אלא שעם הזמן פקח גבריאל את עיניו והחל לראות דברים כהוויתם. הוא נמלט אל ההרים, עבר את הגבול לארץ ניטרלית ונסע לאירופה. שוב ושוב שאל את אלוהים מדוע החיים כה קשים, והאם הבעיות הן עונש מאלוהים. הוא בא במגע עם עדי־יהוה, והם הראו לו מן המקרא מדוע יש היום כל כך הרבה בעיות (מתי כ״ד:3–14; טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5).
ככל שלמד את המקרא, הבין גבריאל שהאמת מצויה בספר זה. ”למדתי שנוכל לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות. עד כמה שזה נשמע מוזר, לזה ייחלתי מאז ילדותי”. המקרא ניחם את גבריאל והרגיע את לבו הסוער והמוטרד. פצעיו הרגשיים העמוקים החלו להגליד. לפיכך, כשפגש את דניאל, אויבו לשעבר, לא חש כלפיו שום שנאה. מה הביא את דניאל לאירופה?
”אם אתה באמת קיים, אנא עזור לי!”
דניאל גדל כקתולי ובגיל 18 התגייס לצבא. הוא נשלח להילחם במלחמה שבה השתתף גבריאל, אך מעברו השני של המתרס. בקרבת חזית הקרב ישב דניאל בטנק, והטנק נפגע בפגיעה ישירה. עמיתיו נהרגו, והוא נפצע קשה ונלקח בשבי. חודשים שלמים שכב בבית־החולים ובמחנה עד שגורש לארץ ניטרלית. בהיותו בודד וחסר כל, שקל להתאבד. הוא התפלל לאלוהים: ”אם אתה באמת קיים, אנא עזור לי!” למחרת ביקרו אצלו עדי־יהוה והשיבו על שאלות רבות ששאל. לבסוף נסע לאירופה כפליט. באירופה חזר להתרועע עם העדים וללמוד את המקרא. הדברים שלמד שיככו את חרדותיו ומרירותו.
גבריאל ודניאל הם כיום חברים טובים המאוחדים באגודת אחים רוחנית כעדי־יהוה טבולים. ”אהבתי ליהוה והידע המקראי שרכשתי עוזרים לי לראות דברים מנקודת מבטו. דניאל חדל להיות האויב שלי. לפני שנים הייתי הורג אותו בשמחה. המקרא לימד אותי לעשות בדיוק את ההיפך — להיות מוכן למות למענו”, אומר גבריאל.
”ראיתי אנשים מבני דתות ולאומים שונים רוצחים זה את זה”, מספר דניאל. ”בנוסף לכך, היו אנשים מאותה דת משני הצדדים במלחמה שהרגו איש את רעהו. כשראיתי את זה, תליתי את האשמה באלוהים. עכשיו אני יודע שהשטן עומד מאחורי המלחמות. גבריאל ואני היום אחים לאמונה. לעולם לא נילחם עוד!”
”דבר האלוהים חי ופועל”
מדוע השתנו אברהם, רוברט, גבריאל ודניאל מקצה לקצה? כיצד הצליחו לעקור מלבם שנאה וכאב עמוקי שורשים?
כל אחד מהם קרא, הרהר בכתוב ולמד את האמת מתוך המקרא, אשר ”חי ופועל” (עברים ד׳:12). מחבר המקרא הוא בורא האנושות, והוא יודע כיצד להשפיע לטובה על לבו של אדם המוכן להקשיב וללמוד. ”כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים, ומועיל הוא להוראה, לתוכחה, לתיקון, לחינוך במעגלי צדק”. מי שמאפשר למקרא להנחותו, מאמץ לעצמו ערכים ואמות מידה חדשים. הוא מתחיל ללמוד את השקפותיו של יהוה בנושאים שונים, ותהליך זה מצמיח לו תועלת רבה ומרפא את פצעי המלחמות (טימותיאוס ב׳. ג׳:16).
דבר־אלוהים מלמד ששום קבוצה לאומית, גזעית או אתנית אינה טובה או גרועה מרעותה. ”אלוהים איננו נושא פנים, אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו”. קורא המקבל זאת מתגבר בהדרגה על שנאה שעל רקע גזעי או לאומי (מעשי השליחים י׳:34, 35).
נבואות המקרא מציינות שעד מהרה יחליף אלוהים את הסדר הנוכחי של שלטון האדם במלכות משיחו. באמצעות ממשלה זו ’ישבית אלוהים מלחמות עד קצה הארץ’. מוסדות התומכים במלחמות ומאיצים בהמונים להשתתף בהן יוסרו מעל פני האדמה. קורבנות המלחמות יוקמו לתחייה ותינתן להם ההזדמנות לחיות בגן־עדן עלי־אדמות. איש לא יצטרך עוד להימלט מפני תוקף או עריץ (תהלים מ״ו:10; דניאל ב׳:44; מעשי השליחים כ״ד:15).
המקרא אומר לגבי יושבי הארץ שיחיו באותה עת: ”ובנו בתים וישבו, ונטעו כרמים ואכלו פריים. לא יבנו ואחר יֵשב... לא יִיגעו לריק ולא יֵלדו לבהלה”. לא יהיו שום נזק או פצע שלא יירפאו. אמונה בעתיד זה מסירה אט אט את הכאב והצער מלב האדם (ישעיהו ס״ה:21–23).
המקרא הוא אכן תרופה רבת עוצמה לריפוי הלב. תורותיו כבר מרפאות את פצעי המלחמות. אויבים לשעבר מתאחדים במסגרת אחת של אגודת אחים בינלאומית. תהליך ריפוי זה יימשך בסדר החדש שיכונן אלוהים עד אשר לא יהיו עוד שנאה ומרירות וצער וכאב בלב בני האדם. הבורא מבטיח ש”לא תיזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב” (ישעיהו ס״ה:17).
[הערת שוליים]
a חלק מן השמות בדויים.
[קטע מוגדל בעמוד 4]
”למדתי מן המקרא שכל השנים שבהן נלחמתי התבזבזו לריק”
[קטע מוגדל בעמוד 5]
למקרא יכולה להיות השפעה רבה על לבותיהם של אויבים לשעבר
[קטע מוגדל בעמוד 6]
שנאה ומרירות פינו אט אט את מקומן לאמון ולידידות
[קטע מוגדל בעמוד 6]
מי שמאפשר למקרא להנחותו, מאמץ לעצמו ערכים ואמות מידה חדשים
[תמונה בעמוד 7]
אויבים לשעבר מתאחדים כיום באגודת אחים בינלאומית
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 4]
מחנה פליטים: Isaac .UN PHOTO 186811/J