עימדו שלמים ומשוכנעים לחלוטין

שומרי נאמנות אמיצים גוברים על רדיפות הנאצים

‏”‏חכם,‏ בני,‏ ושמח לבי,‏ ואשיבה חורפי דבר”‏ (‏משלי כ״ז:‏11‏)‏.‏ קריאה לבבית זו מראה כי יצוריו התבוניים של יהוה יכולים לשמח את לבו בזכות נאמנותם (‏צפניה ג׳:‏17‏)‏.‏ אך השטן,‏ המחרף,‏ נחוש בדעתו לשבור את נאמנותם של משרתי יהוה (‏איוב א׳:‏​10,‏ 11‏)‏.‏

מאז שלביה המוקדמים של המאה ה־20,‏ שבהם הושלך השטן מן השמים אל תחום כדור־הארץ,‏ נותן השטן ביטוי לחימתו הגדולה נגד משרתי יהוה (‏ההתגלות י״ב:‏​10,‏ 12‏)‏.‏ למרות זאת,‏ משיחיים אמיתיים עמדו ”‏שלמים ומשוכנעים לחלוטין”‏,‏ ושמרו אמונים לאלוהים (‏קולוסים ד׳:‏12‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ הבה נדון בקצרה בדוגמה בולטת של שמירת אמונים — דוגמתם של עדי־יהוה בגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה.‏

פעילות נלהבת מובילה למבחני נאמנות

בשנות ה־20 ובתחילת שנות ה־30 של המאה ה־20 הפיצו הבּיבֶּלפורשֶר,‏ כפי שכונו אז עדי־יהוה בגרמניה,‏ כמויות גדולות של ספרות מקראית.‏ בין 1919 ל־1933 חילקו המבשרים בממוצע לכל משפחה בגרמניה שמונה ספרים,‏ ספרונים או כתבי־עת.‏

באותה תקופה היה בגרמניה אחד הריכוזים הגדולים ביותר של תלמידיו המשוחים של ישוע.‏ מתוך 941,‏83 האנשים שהשתתפו בסעודת האדון ברחבי העולם ב־1933,‏ חיו קרוב ל־30 אחוז מהם בגרמניה.‏ לא חלף זמן רב,‏ ועדים גרמנים אלו התנסו במבחני אמונה קשים (‏ההתגלות י״ב:‏17;‏ י״ד:‏12‏)‏.‏ פיטורים ממקומות עבודה,‏ פשיטות בבתים וגירושים מבתי־ספר הידרדרו במהירות להכאות,‏ מעצרים ומאסרים (‏תמונה 1)‏.‏ כתוצאה מכך,‏ בשנים שהובילו למלחמת העולם השנייה,‏ היו עדי־יהוה בין 5 ל־10 אחוזים מאסירי מחנות הריכוז.‏

מדוע רדפו הנאצים את העדים

אך מדוע עוררו עדי־יהוה את זעמו של המשטר הנאצי?‏ בספרו היטלר — 1889–1936:‏ יהירות (‏Hubris :‏1936​–1889—​Hitler)‏ מציין איין קרשאו,‏ פרופסור להיסטוריה,‏ שהעדים נעשו מטרה לרדיפות בשל סירובם ”‏להיכנע לתביעות המוחלטות של הממשל הנאצי”‏.‏

הספר בגידה — הכנסיות בגרמניה והשואה (‏Betrayal​—German Churches and the Holocaust)‏,‏ בעריכת רוברט פ.‏ אריקסן,‏ פרופסור להיסטוריה,‏ וסוזנה הֶשל,‏ פרופסור ללימודי יהדות,‏ הסביר כי העדים ”‏לא היו מוכנים לתת יד לאלימות ולשימוש בכוח צבאי.‏ .‏.‏.‏ העדים דגלו בניטרליות פוליטית,‏ שהתבטאה בסירובם להצביע בעד היטלר ולהצדיע לו במועל יד”‏.‏ עמדה זו,‏ מוסיף הספר,‏ עוררה את זעמם של הנאצים והעמידה את העדים על הכוונת,‏ משום ש”‏הנציונל־סוציאליזם לא מוכן היה להשלים עם סרבנות זו”‏.‏

מחאה כלל־עולמית ומתקפה כוללת

ב־9 בפברואר 1934 שלח ג׳וזף פ.‏ רתרפורד,‏ שעמד בראש הפעילות באותה תקופה,‏ איגרת מחאה בידי שליח מיוחד אל היטלר בתגובה לאי־הסובלנות מצד הנאצים (‏תמונה 2)‏.‏ ב־7 באוקטובר 1934 נשלחו בעקבות איגרתו של רתרפורד עוד כ־000,‏20 מכתבים ומברקי מחאה אל היטלר מעדי־יהוה ב־50 ארצות כולל גרמניה.‏

בתגובה לכך הגבירו הנאצים את הרדיפות.‏ ב־​1 באפריל 1935 הוצאו העדים אל מחוץ לחוק במדינה כולה.‏ וב־28 באוגוסט 1936 פתח הגסטאפו במתקפה כוללת נגדם.‏ אך העדים ”‏המשיכו להפיץ עלונים והחזיקו באמונתם”‏,‏ מציין הספר בגידה — הכנסיות בגרמניה והשואה.‏

למשל,‏ ב־12 בדצמבר 1936,‏ ממש מתחת לאפו של הגסטאפו,‏ חולקו בידי כ־500,‏3 עדים עשרות אלפי עותקים של החלטה מודפסת העוסקת ביחס המחפיר שקיבלו.‏ באשר למבצע זה,‏ דיווחה חוברת המצפה:‏ ”‏זה היה ניצחון גדול ומהלומה קשה על האויב,‏ ושמחה בל תתואר לנאמנים”‏ (‏רומים ט׳:‏17‏)‏.‏

הרדיפות נכשלות!‏

ציד העדים נמשך.‏ עד 1939 נאסרו ששת אלפים מהם,‏ ואלפים נוספים נשלחו למחנות ריכוז (‏תמונה 3)‏.‏ מה היה המצב בתום מלחמת העולם השנייה?‏ קרוב ל־000,‏2 עדים אסירים קיפדו את חייהם,‏ ויותר מ־250 הוצאו להורג.‏ אף־על־פי־כן,‏ כתבו הפרופסורים אריקסן והֶשל:‏ ”‏ברובם המכריע דבקו עדי־יהוה באמונתם בשעת מצוקה”‏.‏ בשל כך,‏ עם נפילת משטרו של היטלר,‏ יותר מאלף עדים יצאו מנצחים מן המחנות (‏תמונה 4;‏ מעשי השליחים ה׳:‏​38,‏ 39;‏ רומים ח׳:‏​35–37‏)‏.‏

מניין שאבו משרתי יהוה את הכוח לעמוד ברדיפות?‏ אחד מניצולי המחנות,‏ אדולף ארנולד,‏ הסביר:‏ ”‏גם אם אתה נמצא בשפל המדרגה,‏ יהוה רואה אותך,‏ מבין מה שעובר עליך ונותן לך כוח להתגבר על המצב ולהישאר נאמן.‏ ידו אינה קצרה מלהושיע”‏.‏

עד כמה מתאים לייחס את דבריו של הנביא צפניה לאותם משיחיים נאמנים!‏ הוא אמר:‏ ”‏יהוה אלוהייך בקרבך.‏ גיבור,‏ יושיע.‏ ישיש עלייך בשמחה”‏ (‏צפניה ג׳:‏17‏)‏.‏ מי יתן וכל עובדי אלוהים כיום יחקו את אמונתם של עדים נאמנים אלו,‏ ששמרו על נאמנותם בצל הרדיפות מצד הנאצים,‏ וישמחו גם הם את לב יהוה (‏פיליפים א׳:‏​12–14‏)‏.‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 8]‏

Brzezinka־Państwowe Muzeum Oświęcim,‏ באדיבות USHMM Photo Archives