”אשרי אדם מצא חוכמה”
הוא היה משורר, אדריכל ומלך. עם הכנסה שנתית של יותר מ־200 מיליון דולר, היה הוא עשיר יותר מכל מלך אחר עלי־אדמות. שמו יצא למרחוק גם בזכות חוכמתו. מלכה שהגיעה לביקור התרשמה עמוקות ואמרה: ”הנה לא הוגד לי החצי. הוספת חוכמה וטוב אל השמועה אשר שמעתי” (מלכים א׳. י׳:4–9). זה היה מעמדו של שלמה מלך ישראל.
שלמה זכה לעושר ולחוכמה גם יחד. תודות לכך, הוא יכול היה לקבוע מי מבין השניים חיוני ביותר. הוא כתב: ”אשרי אדם מצא חוכמה, ואדם יפיק תבונה. כי טוב סחרה מסְחר כסף ומחרוץ תבואתה. יקרה היא מפנינים, וכל חפציך לא ישוו בה” (משלי ג׳:13–15).
היכן ניתן למצוא חוכמה? מדוע יקרה היא מפז? מה הן סגולותיה המושכות? פרק ח׳ בספר משלי, שנכתב בידי שלמה, משיב על השאלות בצורה מרתקת ביותר. לחוכמה בפרק זה מיוחסות תכונות אנושיות, ויש בכוחה כביכול לדבר ולפעול. היא באופן אישי חושפת את קסמה ואת ערכה.
”חוכמה תקרא”
פרק ח׳ של ספר משלי נפתח בשאלה רטורית: ”הלא חוכמה תקרא, ותבונה תיתן קולה?” כן, החוכמה והתבונה קוראות, אך לא כמו האשה הלא־מוסרית האורבת במקומות אפלים ולוחשת מילים מפתות באוזני נער בודד וחסר ניסיון (משלי ז׳:12). ”בראש מרומים, עלי דרך, בית נתיבות [פרשות דרכים] ניצָבָה. ליד שערים לפי קָרֶת [עיר], מְבוא פתחים תרוֹנָה” (משלי ח׳:1–3). קולה החזק והבוטח של החוכמה נשמע היטב במקומות ציבוריים — בשערים, בפרשות דרכים ובפתחי העיר. אנשים יכולים לשמוע את קולה בנקל ולהיענות לה.
מי יכול להתכחש לעובדה שהחוכמה האלוהית הגלומה בדבר־אלוהים שנכתב בהשראה — המקרא — היא בהישג ידם של כמעט כל בני האדם עלי־אדמות החפצים בה? ”המקרא הוא הספר הנקרא ביותר בתולדות האנושות”, מציינת האנציקלופדיה מטעם וורלד בוק. היא מוסיפה: ”תפוצתו של המקרא גדולה יותר משל כל ספר אחר. אין שני לו במספר התרגומים ובמספר השפות שאליהן תורגם”. כתבי־הקודש תורגמו במלואם או בחלקם ליותר מ־100,2 שפות וניבים, ומכאן שליותר מ־90 אחוז מהמשפחה האנושית יש גישה לפחות לחלק מדבר־אלוהים בשפתם הם.
עדי־יהוה מכריזים ברבים ובכל מקום את המסר המקראי. הם מבשרים את הבשורה של מלכות אלוהים ב־235 ארצות ומלמדים את האמיתות שבדבר־אלוהים. כתבי־העת המקראיים שהם מפרסמים, המצפה היוצא לאור ב־140 שפות ועורו! המודפס ב־83 שפות, מופצים ביותר מ־20 מיליון עותקים כל אחד. אין ספק שהחוכמה נושאת קולה במקומות ציבוריים!
”קולי אל בני אדם”
החוכמה מתחילה לדבר כאדם ואומרת: ”אליכם, אישים, אקרא, וקולי אל בני אדם. הבינו פתאים [חסרי ניסיון] עורמה; וכסילים, הבינו לב” (משלי ח׳:4, 5).
הקריאה מפי החוכמה היא אוניברסלית. הזמנתה מושטת לכל האנושות. גם חסרי הניסיון מוזמנים לרכוש עורמה, כלומר פקחות, וכסילים הבנה. ואכן, עדי־יהוה מאמינים שהמקרא הוא ספר לכל אדם ומשתדלים לעודד כל אחד ללא משוא פנים לבחון אותו לעומק ולמצוא את דברי החוכמה האצורים בו.
”אמת יהגה חִכִּי”
להבלטת קסמה מוסיפה החוכמה: ”שימעו, כי נגידים [דברים חשובים] אדבר, ומִפְתַח שפתַי מישרים. כי אמת יהגה חִכִּי; ותועבת שפתַי רֶשע. בצדק כל אימרי פי. אין בהם נִפְתָּל ועיקש”. כן, תורותיה של החוכמה הן תורות מעולות, ישרות, מהימנות וצודקות. אין בהם דבר מסולף ועקום. ”כולם נכוחים לַמבין, וישרים למוצאי דעת” (משלי ח׳:6–9).
מתוך כך מאיצה החוכמה בשומעיה: ”קחו מוסרי ואַל כָּסף, ודעת מחרוץ נבחר [זהב מובחר]”. הזמנה זו מתקבלת על הדעת, ”כי טובה חוכמה מפנינים, וכל חפָצים לא ישוו בה” (משלי ח׳:10, 11). אבל מדוע? מדוע יקרה החוכמה מעושר?
”טוב פריִי מחרוץ”
המתנות שמרעיפה החוכמה על מאזיניה יקרות מזהב, מכסף ומפנינים. החוכמה מפרטת את המתנות ואומרת: ”אני, חוכמה, שכנתי עורמה ודעת מזימות [יכולות חשיבה] אמצא. יראת יהוה שְנוֹאת רע. גאָה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות שנאתי” (משלי ח׳:12, 13).
החוכמה מקנה פקחות ויכולת חשיבה לבעליה. אדם בעל חוכמה אלוהית ירא את אלוהים, שהרי ”תחילת חוכמה [היא] יראת יהוה” (משלי ט׳:10). על כן, אדם כזה שונא את אשר שונא יהוה. התנשאות, גאווה, התנהגות לא־מוסרית ולשון תהפוכות רחוקות ממנו כרחוק מזרח ממערב. שנאתו לרע מגינה עליו מפני השפעתו המשחיתה של הכוח. עד כמה חשוב אפוא, שאחים בעלי תפקידים אחראיים בקהילה המשיחית, וכן גם ראשי משפחות, יבקשו חוכמה!
”לי עצה ותושייה [חוכמה מעשית]”, מוסיפה החוכמה. ”אני בינה; לי גבורה. בי מלכים ימלוכו, ורוזנים יחוקקו צדק. בי שרים ישוֹרו [ישלטו], ונדיבים [אצילים] כל שופטי צדק” (משלי ח׳:14–16). פירותיה של החוכמה כוללים תובנה, בינה וגבורה — גורמים נחוצים מאוד לשליטים, רוזנים ואצילים. החוכמה חיונית לאנשים בעלי סמכות וליועצים.
חוכמת אמת היא בהישג ידו של כל אדם. אבל לא כולם מוצאים אותה. יש הדוחים אותה או חומקים ממנה, גם כאשר היא ניצבת על מפתן ביתם. ”אני אוהבַי אֵהָב”, אומרת החוכמה, ”ומשחֲרַי ימצאונְני” (משלי ח׳:17). רק מי שמחפש את החוכמה במלוא הכנות ימצאנה.
דרכי החוכמה ישרות וצודקות. היא גם נותנת גמול לדורשיה. החוכמה אומרת: ”עושר וכבוד איתי, הון עתֵק וצדקה. טוב פריִי מחרוץ ומפז [זהב מזוקק], ותבואתי מכסף נבחר. באורח צדקה אֲהַלך, בתוך נתיבות משפט. להנחיל אוהבַי יש; ואוצרותיהם אמלא” (משלי ח׳:18–21).
לצד תכונות וסגולות מעולות כגון פקחות, יכולת חשיבה, ענווה, תובנה, תושייה ובינה, מתנות החוכמה כוללות גם עושר וכבוד. החכם עשוי להשיג עושר בדרכי יושר, ולפרוח מבחינה רוחנית (יוחנן ג׳. פסוק 2). החוכמה מעטרת את בעליה בכבוד. בנוסף לכך, הוא מוצא סיפוק בהישגיו, ונהנה משלוות נפש וממצפון נקי לפני אלוהים. אשרי אדם מצא חוכמה. פירותיה של החוכמה אכן טובים מפז ומכסף נבחר.
עצות אלו טובות לנו במיוחד עתה מפני שאנו חיים בעולם חומרני שעיקר מעייניו נתונים לצבירת עושר בכל דרך שהיא ובכל מחיר. מי יתן ולעולם לא נשכח עד כמה יקרה החוכמה ולעולם לא ננסה להתעשר בדרכי רמייה. אל נזניח את המקורות שמהם אנו שואבים חוכמה — אסיפות הקהילה ולימוד אישי של המקרא ושל הפרסומים שמספק ”העבד הנאמן והנבון” — בשל בצע כסף (מתי כ״ד:45–47, דל’).
”מעולם ניסכתי”
ההאנשה של החוכמה בפרק ח׳ של ספר משלי אינה משמשת אך ורק כדרך להסביר את סגולותיו של דבר מופשט. היא מתייחסת גם באופן סמלי לאחד החשוב מכל שברא יהוה. החוכמה מוסיפה ואומרת: ”יהוה קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז. מעולם ניסכתי, מראש, מקַדמי ארץ. באין תהומות חולָלתי, באין מעיינות נכבדי מים. בטרם הרים הוֹטבעו, לפני גבעות חוֹללתי. עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עָפרות תבל” (משלי ח׳:22–26).
התיאור שלעיל תואם מאוד את הכתוב על ”הדבר” בכתבי־הקודש! ”בראשית היה הדבר”, כתב השליח יוחנן, ”והדבר היה עם האלוהים, ואלוהים היה הדבר” (יוחנן א׳:1). החוכמה מייצגת כאן בהשאלה את בן־אלוהים, ישוע המשיח, בקיומו הקדם אנושי.a
ישוע המשיח הוא ”בכור כל בריאה; כי בו נברא כל אשר בשמים ואשר בארץ, מה שנראה ומה שבלתי נראה” (קולוסים א׳:15, 16). ”בהכינו [כשהכין יהוה] שמים שם אני”, ממשיכה החוכמה, ”בחוּקו חוּג על פני תהום. באַמצו שחקים ממעל, בעֲזוֹז עִינות תהום. בשומו לים חֻקו ומים לא יעברו פיו, בחוקו מוסדי ארץ, ואהיה אצלו אָמוֹן [אוּמן, בקי במלאכתו], ואהיה שעשועים יום יום, משחקת לפניו בכל עת. משחקת בתבל ארצו, ושעשועיי את בני אדם” (משלי ח׳:27–31). בנו בכורו של יהוה היה שם ליד אביו ועבד עימו — עם בורא השמים והארץ שאין שווה לו. כשברא אלוהים את אדם הראשון, הצטרף אליו בנו למלאכה כאוּמן (בראשית א׳:26). אין פלא שבן־אלוהים מגלה עניין רב בבני האדם ורוחש להם חיבה עמוקה!
”אשרי אדם שומע לי”
כהתגלמות החוכמה אומר בן־אלוהים: ”ועתה, בנים, שימעו לי, ואשרי דרכַי ישמורו. שימעו מוסר וחכמו, ואל תפרעו. אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותיי יום יום, לשמור מזוזות פתָחָי. כי מוצאִי מצא חיים, וַיָפֶק רצון מיהוה. וחוטאִי חומס נפשו; כל משנאַי אָהֲבו מוות” (משלי ח׳:32–36).
ישוע המשיח הוא התגלמותה של חוכמת אלוהים. ”צפונים בו כל אוצרות החוכמה והדעת” (קולוסים ב׳:3). אם כן, הבה נקשיב לו היטב ונלך בעקבותיו (פטרוס א׳. ב׳:21). הדוחה אותו חומס את נפשו ואוהב מוות, שכן ”אין רפואה באחר” (מעשי השליחים ד׳:12). הבה נקבל את ישוע כאמצעי שסיפק אלוהים לישועתנו (מתי כ׳:28; יוחנן ג׳:16). כך נטעם מן האושר שהוא מנת חלקם של ’המוצאים חיים ומפיקים רצון מיהוה’.
[הערת שוליים]
a העובדה שהמילה ”חוכמה” מופיעה תמיד בלשון נקבה אינה מתנגשת עם השימוש בה כסמל לבן־אלוהים. המילה היוונית שתורגמה ל”אהבה” במונח ”האלוהים הוא אהבה” היא גם בלשון נקבה (יוחנן א׳. ד׳:8). למרות זאת, היא מתייחסת לאלוהים.
[תמונות בעמוד 26]
החוכמה חיונית לאנשים בעלי תפקידים אחראיים
[תמונות בעמוד 27]
אל נזניח את המקורות שמהם אנו שואבים חוכמה