עימדו שלמים ומשוכנעים לחלוטין
’הביטו! ההמון הרב!’
עשרות שנים התקשו משרתי יהוה להשיב על השאלה. זמן רב ניסו למצוא לה תשובה בין דפי המקרא, והנושא עורר דיונים רבים. והנה סוף סוף נמצאה תשובה מקראית, שחישמלה את קהל הנוכחים בכינוס שהתקיים בוושינגטון די. סי. בשנת 1935.
השאלה הבסיסית היתה: מי הוא ’ההמון הרב’ המוזכר בההתגלות ז׳:9? האם קבוצת מאמינים זו תחיה בשמים?
שאלה ארוכת ימים
מימי השליח יוחנן ועד ימינו אנו, תהו המשיחיים לגבי זהותו של ’ההמון הרב’. תלמידי המקרא סברו שההמון הרב מהווה כיתה שמימית משנית, קבוצה שרכשה ידע מקראי אך לא עשתה די כדי להפיצו.
אולם, היו בקרב מי שהתרועעו עם המשיחיים המשוחים אשר נעשו למבשרים נלהבים מאוד ולא קיננה בלבם כל שאיפה לעלות השמיימה. תקוותם תאמה את הדברים שנאמרו בהרצאה הפומבית ”מיליונים החיים עתה לא ימותו לעולם”, שנשאו משרתי יהוה בין 1918 ל־1922. אותם אנשים נועדו לזכות לחיי־נצח עלי־אדמות.
חוברת המצפה מ־15 באוקטובר 1923 דנה במשלו של ישוע על הכבשים והעזים וציינה: ”הכבשים מסמלים את בני כל העמים שאינם ילודי רוח אך לבם נוטה לצדקה, אנשים אשר מכירים בישוע המשיח כאדון ומצפים לזמנים טובים יותר תחת שלטונו” (מתי כ״ה:31–46).
קרני אור נוספות
בשנת 1931 יצא לאור הספר הראשון בסדרה טיהור השם (אנג׳). הספר דן ביחזקאל פרק ט׳ וטען שהמותווים בתו על מצחם להישרדות מקץ העולם הם הכבשים במשל ישוע. הספר השלישי בסדרה (שיצא לאור ב־1932) תיאר את יושר לבבו של יהונדב שלא היה מבני ישראל, אשר עלה על מרכבתו של יהוא מלך ישראל המשוח וראה בקנאתו של יהוא בהמיתו אנשי דת כזב (מלכים ב׳. י׳:15–28). בספר נאמר: ”יהונדב סימל את כיתת האנשים הנמצאת כעת עלי־אדמות [אשר] אינם משתלבים בארגונו של השטן אלא מצדדים בצדקה. עליהם יגן האדון בהר מגידון, יעזור להם לעבור צרה זו ויעניק להם חיי־נצח עלי־אדמות. הם המרכיבים את כיתת ה’כבשים’”.
ב־1934 הבהירה חוברת המצפה שהמשיחיים בעלי התקווה הארצית חייבים להקדיש את חייהם ליהוה ולהיטבל. האור זרח על הכיתה הארצית בעוצמה הולכת וגוברת! (משלי ד׳:18).
הבזק של הבנה
הבנת הכתוב בההתגלות ז׳:9–17 עמדה להאיר באור יקרות (תהלים צ״ז:11). המצפה הביע תקווה שהכינוס שנועד להיערך מה־30 במאי עד ה־3 ביוני 1935 בוושינגטון די. סי. שבארה״ב יעניק ”נחמה ממשית ותועלת רבה” לכיתה שאותה סימל יהונדב. ואכן כך היה!
בנאום חוצב להבות בנושא ”ההמון הרב”, שניתן לפני כ־000,20 איש, הראה ג׳. פ. רתרפורד שאנשי ’הצאן האחרות’ בני זמננו הם ’ההמון הרב’ שבההתגלות ז׳:9 (יוחנן י׳:16). בשיא ההרצאה שאל הנואם: ”האם תואילו לקום כל מי שתקוותם לחיות לנצח עלי־אדמות?” חלק ניכר מן הקהל קם על רגליו ואח רתרפורד הכריז: ”הביטו! ההמון הרב!” הס הושלך בקהל ואז פרצה קריאת שמחה רועמת. למחרת נטבלו 840 עדים חדשים של יהוה ורובם היו מזוהים עם ההמון הרב.
נוכחות מרשימה
יותר ויותר אנשים שנענו לבשורת המקרא והיו נלהבים בפעילות ההטפה גילו לפני 1935 ששאיפתם היא לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות. לא קינן בהם שמץ של רצון לעלות השמיימה מפני שאלוהים לא נטע בתוכם את התקווה לחיים שמימיים. הזדהותם עם ההמון הרב של הצאן האחרות הצביעה על כך שעד 1935 נשלמה בחירתם של 000,144 המשיחיים המשוחים (ההתגלות ז׳:4).
בפרוץ מלחמת העולם השנייה השקיע השטן מאמצים בלתי נלאים להשבתת איסופו של ההמון הרב. בארצות רבות הוצאה פעילות ההטפה אל מחוץ לחוק. באותם ימים אפלים וזמן קצר לפני מותו בינואר 1942 אמר ג׳. פ. רתרפורד: ”נראה שבסופו של דבר ההמון הרב אולי לא יהיה רב כל־כך”.
אך בברכת אלוהים התפתחו העניינים אחרת לגמרי. המשוחים ובני לווייתם, הצאן האחרות, ’עמדו שלמים ומשוכנעים לחלוטין’ וביצעו את תפקידם לעשות תלמידים (קולוסים ד׳:12, ע״ח; מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20). עד שנת 1946 נסק מספרם של עדי־יהוה מבשרי המלכות ברחבי העולם ל־456,176 — רובם אנשי ההמון הרב. בשנת 2000 שירתו את יהוה בנאמנות יותר מ־000,000,6 עדים ב־235 ארצות — המון רב בהחלט! מספרם רק הולך וגדל.