השטן — לא סתם אמונה תפלה
”בכל הברית החדשה ניכר עימות עז בין כוחות האלוהים והטוב מכאן, לבין כוחות הרשע שבידי השטן מכאן. אין זה פרי הגותו של כותב זה או אחר, אלא מכנה משותף. ... העדות של הברית החדשה ברורה. השטן הוא דמות מרושעת ממשית שתמיד עוינת את אלוהים ואת משרתי אלוהים” (המילון החדש למקרא [אנג׳]).
אם כן, מדוע נוצרים רבים המתיימרים להיות משיחיים ולהאמין במקרא, דוחים את קיומו של השטן? מפני שלמען האמת, אין הם מקבלים את המקרא כדבר־אלוהים (ירמיהו ח׳:9). כותבי המקרא, הם אומרים, נתנו ביטוי לפילוסופיות ולמושגים שרווחו בקרב העמים מסביבם ולא מסרו בדייקנות את האמת שמטעם אלוהים. התיאולוג הקתולי האנס קוּנג, לדוגמה, כותב: ”הרעיונות המיתולוגיים בדבר השטן ולגיונות של שדים... חדרו מן המיתולוגיה הבבלית לתוך היהדות הקדומה וממנה לתוך הברית החדשה” (להיות משיחי [On Being a Christian]).
אך המקרא אינו דברם של בני אדם. זהו דברו של אלוהים שנכתב בהשראה. מן התבונה אפוא, להתייחס ברצינות למה שנאמר בו בנושא השטן (טימותיאוס ב׳. ג׳:14–17; פטרוס ב׳. א׳:20, 21).
במה האמין ישוע?
ישוע המשיח האמין שהשטן הוא דמות ממשית. לא היה זה איזה יצר רע פנימי שניסה אותו. הוא הותקף בידי דמות ממשית שאותה כינה בהמשך ”שר העולם הזה” (יוחנן י״ד:30; מתי ד׳:1–11). הוא גם האמין שיצורים רוחניים אחרים תומכים בשטן במזימותיו המרושעות. הוא ריפא אנשים ’אחוזי שדים’ (מתי י״ב:22–28). אפילו ספר העיון האתיאיסטי, האנציקלופדיה של הרציונליסט [אנג׳], עומד על משמעות הדבר: ”השאלה כיצד זה שישוע של ספרי הבשורה האמין בקיומם של השדים היתה מאז ומתמיד אבן נגף לתיאולוגים”. כשדיבר ישוע על השטן ועל השדים, הוא לא חזר על אמונות תפלות שנשאבו מן המיתולוגיה הבבלית. הוא ידע שהשטן והשדים אכן קיימים.
יש הרבה מה ללמוד על השטן מתוך הדברים שאמר ישוע למורי הדת בימיו: ”אתם מאביכם השטן ואת מאוויי אביכם חפצים אתם לעשות. הוא רוצח היה מראשית ובאמת לא עמד, כי אין אמת בו. מדי דברו שקר, מתוך ישותו שלו ידבר, כי שקרן הוא ואבי השקר” (יוחנן ח׳:44).
מכאן עולה שהשטן, אשר נקרא גם ”מלשין” היה ”שקרן... ואבי השקר”. הוא הראשון ששיקר לגבי אלוהים, והוא עשה כן בגן־עדן. יהוה אמר כי הורינו הראשונים ’מות ימותו’ אם יאכלו מעץ הדעת טוב ורע. בפי הנחש אמר השטן כי דבריו אלו אינם נכונים (בראשית ב׳:17; ג׳:4). לא בכדי מכונה הוא ”הנחש הקדמוני הנקרא מלשין ושטן” (ההתגלות י״ב:9).
השטן שיקר בנוגע לעץ הדעת טוב ורע. הוא טען שהאיסור לאכול מן העץ היה בלתי מוצדק והיווה שימוש פסול בכוח. לדבריו, אדם וחוה יכלו להיות ”כאלוהים” ולקבוע לעצמם מה טוב ומה רע. במילים אחרות, השטן אמר להם שבתור יצורים בעלי בחירה חופשית עומדת להם הזכות להגדרה עצמית (בראשית ג׳:1–5). התקפה זו על צדקת שלטונו של אלוהים עוררה סוגיות מכריעות. לכן, יהוה קבע פרק זמן שבמהלכו ייושבו הסוגיות. משמע הדבר שאלוהים הרשה שהשטן ימשיך לחיות לזמן מה. זמנו המוגבל הולך ואוזל כיום במהירות (ההתגלות י״ב:12). למרות זאת, הוא מוסיף להרחיק את בני האדם מאלוהים בדרכי שקר ומרמה, ומשתמש באנשים כדוגמת הסופרים והפרושים של ימי ישוע להפצת תורותיו (מתי כ״ג:13, 15).
עוד אמר ישוע כי השטן ”רוצח היה מראשית ובאמת לא עמד”. אין בזה לומר שיהוה ברא את השטן כ”רוצח”. הוא לא נברא לשמש בתפקיד מפלצת המופקדת על מקום של אש ועינויים לכל מתנגדי אלוהים. מה גם שהמקרא אינו מלמד שמקום כזה קיים. לפי המקרא, המתים נמצאים בקבר המשותף של האנושות ולא באש גיהינום או במקום מושבו של השטן (מעשי השליחים ב׳:25–27; ההתגלות כ׳:13, 14).
במקור היה השטן ”באמת”. הוא היה בעבר חלק ממשפחתו השמימית של יהוה כבן אלוהים רוחני מושלם. אך הוא ’לא עמד באמת’. הוא העדיף את דרכיו ואת עקרונות הכזב שלו. ’ראשיתו’ כרוצח לא היתה בעת שנברא כמלאך וכבן אלוהים, אלא כשמרד בזדון ביהוה ושיקר לאדם וחוה. השטן דומה לאותם אנשים שמרדו ביהוה בימי משה. עליהם נאמר: ”שיחֵת לו, לא בניו, מומם [המום הוא בהם]” (דברים ל״ב:5). כך ניתן לומר גם על השטן. הוא הפך ל”רוצח” בשעה שמרד ונעשה אחראי למותם של אדם וחוה ושל כל המשפחה האנושית (רומים ה׳:12).
מלאכים ממרים
מלאכים נוספים חברו לשטן במרדו (לוקס י״א:14, 15). מלאכים אלו ”עזבו את מעונם” בימי נוח ולבשו גוף בשר ודם כדי ליהנות מיחסי מין עם ”בנות האדם” (יהודה 6; בראשית ו׳:1–4; פטרוס א׳. ג׳:19, 20). ”שליש מכוכבי השמים”, כלומר מיעוט מן היצורים הרוחניים, נקטו קו פעולה זה (ההתגלות י״ב:4).
ספר ההתגלות, ספר רווי סמלים, מתאר את השטן כ”תנין גדול, אדום כאש” (ההתגלות י״ב:3). מדוע? לא שיש לו באמת גוף גרוטסקי ומכוער. אין אנו יודעים איזה גוף יש ליצורים הרוחניים, וסביר להניח שאין השטן שונה במראהו מיתר המלאכים. אולם, ”תנין גדול, אדום כאש” הוא תיאור הולם לרעבתנותו, אימתו, עוצמתו והרסנותו.
השטן והשדים נתונים כעת בהגבלות חמורות. אין להם עוד היכולת ללבוש גוף בשר ודם כפי שהיתה להם בעבר. זמן קצר לאחר שהוקמה מלכות אלוהים שבידי המשיח בשנת 1914 הושלכו השטן ושדיו אל התחום הארצי (ההתגלות י״ב:7–9).
השטן הוא אויב רב עוצמה
למרות זאת, השטן עודנו אויב רב עוצמה. הוא ”משוטט כאריה שואג ומחפש לו לטרוף מישהו” (פטרוס א׳. ה׳:8). אין הוא יצר רע מעורפל השוכן בגופנו הבלתי מושלם. זה נכון שיש לנו מאבק יומיומי בנטיותינו השליליות (רומים ז׳:18–20). אך המלחמה האמיתית היא ”עם מושלי חשכת העולם הזה, עם כוחות רוחניים רעים בשמים” (אפסים ו׳:12).
מה היקף השפעתו של השטן? ”העולם כולו שרוי ברע” אומר השליח יוחנן (יוחנן א׳. ה׳:19). כמובן, אין אנו מעוניינים להיות מוטרדים יתר על המידה מן השטן ולא נרשה לפחדים הנעוצים באמונות תפלות לשתק אותנו. אך מן התבונה להיות מודעים למאמציו לעוור את עינינו מראות את האמת ולשבור את נאמנותו לאלוהים (איוב ב׳:3–5; קורינתים ב׳. ד׳:3, 4).
לא תמיד תוקף השטן באמצעים אכזריים את החפצים לעשות את רצון אלוהים. לעתים הוא ”מתחפש למלאך אור”. השליח פאולוס הזהיר את המשיחיים מן הסכנה הזו: ”חוששני שמא תודחנה מחשבותיכם מן הפשטות שבמשיח, כמו שאירע לחוה כאשר הדיח אותה הנחש בעורמתו” (קורינתים ב׳. י״א:3, 14).
אם כן, עלינו ’להיות ערים, לעמוד על המשמר ולעמוד נגדו יציבים באמונה’ (פטרוס א׳. ה׳:8, 9; קורינתים ב׳. ב׳:11). אל תתעסק בכל מה שקשור לעולם הנסתר לבל תשחק לידיו של השטן (דברים י״ח:10–12). הייה תלמיד טוב של דבר־אלוהים, וזכור שישוע המשיח ציטט שוב ושוב מדבר־אלוהים כשניסה אותו השטן (מתי ד׳:4, 7, 10). התפלל שאלוהים יתן לך מרוחו. פירותיה יעזרו לך להימנע ממעשי הבשר, אותם מקדם השטן ביעילות מרבית (גלטים ה׳:16–24). התפלל ליהוה בשעה שיופעלו עליך בדרך כלשהי לחצים מצד השטן ושדיו (פיליפים ד׳:6, 7).
אין צורך להיות אחוזי אימה מן השטן. יהוה מבטיח הגנה של ממש מפני כל מה שהשטן יכול לעולל (תהלים צ״א:1–4; משלי י״ח:10; יעקב ד׳:7, 8). ”חיזקו ביהוה ובכוח גבורתו”, אומר השליח פאולוס. כך ”תוכלו לעמוד נגד נכלי השטן” (אפסים ו׳:10, 11).
[תמונה בעמוד 5]
ישוע ידע שהשטן הוא דמות ממשית
[תמונה בעמוד 6]
”העולם כולו שרוי ברע”
[שלמי תודה]
NASA photo
[תמונות בעמוד 7]
לְמד את דבר־אלוהים והתפלל דרך קבע וכך תתייצב נגד השטן