כיצד אתה מתמודד עם צביעות?
בגן גת שמנים ניגש יהודה איש קריות לישוע ו”נישק אותו”. כך נהגו בעבר להביע חיבה לבבית זה לזה. אך מעשהו של יהודה היה רק מסווה שנועד לעזור לאנשים שבאו באישון לילה לזהות ולתפוס את ישוע (מתי כ״ו:48, 49). יהודה היה צבוע — אדם שרק מתיימר להיות משהו ומסתיר את מניעיו השליליים מאחורי מסיכה של כנות. המילה היוונית שתורגמה ל”צבוע” משמעה ”עוֹנֶה” והיא גם מתארת שחקן תיאטרון. ברבות הימים השתמשו במילה כדי לתאר אנשים שעושים ’הצגות’ במטרה להוליך שולל את הזולת.
כיצד אתה מגיב לצביעות? האם מכעיס אותך שיצרני סיגריות מקדמים את העישון למרות הוכחות רפואיות שהמוצר שלהם מזיק? האם אתה זועם על צביעותם של מטפלים שונים המתעללים בחולים? האם אתה נפגע כאשר חבר, שראית בו ידיד אמת, מועל באמונך? כיצד משפיעה עליך צביעות דתית?
”אוי לכם... צבועים”
חשוב על האווירה הדתית ששררה בתקופת חייו של ישוע על הארץ. הסופרים והפרושים התיימרו ללמד נאמנה את תורת אלוהים, אך למעשה מילאו את שכלם של האנשים בתורות אנוש שהרחיקו אותם מאלוהים. הסופרים והפרושים דקדקו כחוט השערה על חוקי התורה, אבל התעלמו מעקרונות בסיסיים אשר שיקפו אהבה ורחמים. בציבור הם העמידו פני צדיקים, אך בחדרי חדרים היו מלאים ברוע. מעשיהם אף פעם לא תאמו את דבריהם. הם עשו את כל מעשיהם ”כדי להיראות לבני אדם”. הם דמו ”לקברים מסוידים הנראים יפים מבחוץ ואילו תוכם מלא עצמות מתים וכל טומאה”. ישוע חשף באומץ את צביעותם ואמר להם שוב ושוב: ”אוי לכם סופרים ופרושים צבועים” (מתי כ״ג:5, 13–31).
אילו היית חי באותם ימים, בוודאי היית חש כישרי־לב אחרים ומתעב צביעות דתית זו (רומים ב׳:21–24; פטרוס ב׳. ב׳:1–3). אך האם היית מניח לצביעותם של הסופרים והפרושים להטריד אותך עד שתדחה על הסף כל דת, לרבות את הדת שאותה לימדו ישוע המשיח ותלמידיו ונהגו על־פיה? גישה זו לא היתה ממש עוזרת לך, נכון?
צביעות מצד אנשים דתיים יכולה לגרום לנו למאוס בדת. אולם תגובה כזאת תמנע מאיתנו להבחין בכנותם וביושרם של עובדי אלוהים אמיתיים. אותם מחסומים שנועדו להגן עלינו מפני צביעות יכולים למעשה להרחיקנו מידידי אמת. לכן, תגובתנו לצביעות צריכה להיות סבירה ומאוזנת.
”שימו לבבכם”
עלינו תחילה לדעת לזהות צביעות. אין זה תמיד קל. משפחה אחת שילמה מחיר כבד כדי ללמוד זאת. אֵם המשפחה נכנסה לתרדמת. המשפחה שכרה את שירותיו של עורך־דין, אשר שימש גם כמטיף בכנסייה מקומית, כדי להגיש תביעת רשלנות נגד בית־החולים שבו אירע המקרה. חרף העובדה שבית־החולים שילם פיצויים על סך 4.3 מיליון דולר, נוסף יגון על מכאוב המשפחה. האֵם נפטרה ענייה ולא היה לבני המשפחה כסף כדי לכסות את הוצאות ההלוויה. וזאת למה? מפני שעורך־הדין שלשל אל כיסו את רוב הכסף. כיצד נוכל להתגונן מפני אנשים כאלה?
”שימו לבבכם”, יעץ ישוע לאנשים בימיו אשר היו מוקפים צביעות דתית (מתי ט״ז:6; לוקס י״ב:1). אכן, עלינו להיזהר. יהיו שיצדדו במטרות הנעלות ביותר וישדרו כנות, אך עלינו לגלות מידה מסוימת של זהירות ולא למהר לשפוט מישהו על־פי מראה עיניים. האם לא נבדוק היטב את שטרות הכסף שלנו אילו נדע שמסתובב בשוק כסף מזויף?
צבועים צצו ועלו גם בקהילה המשיחית האמיתית. התלמיד יהודה הזהיר מפניהם ואמר: ”אבני נגף הם בסעודות האחווה שלכם, סועדים עימכם ללא יראה ודואגים רק לעצמם; עננים חסרי מים הנידפים ברוח; עצים בשלכת בלא פרי” (יהודה 12).
’לשים לב’ משמעו לא ליפול ברשתו של מי שמתחזה לאדם אוהב, אך בעצם דואג לענייניו האישיים ומפיץ דעות שאינן מבוססות על דבר־אלוהים. כסלע משונן מתחת לפני הים הרוגע, איש כזה עלול לשבור את ספינת אמונתם של הלא זהירים (טימותיאוס א׳. א׳:19). הצבוע מבטיח שפע של רענון רוחני, אך מסתבר שהוא ’ענן חסר מים’ שאינו מוריד ולו טיפה אחת של גשם. כעץ עקר, המתעה אינו מניב פרי משיחי אמיתי (מתי ז׳:15–20; גלטים ה׳:19–21). עלינו להישמר מפני אנשי רמייה אלה. עם זאת, אל לנו לחשוד במניעים של כל אחד ואחד.
”אל תשפטו”
מה קל לאנשים לא־מושלמים להצביע על המגרעות של אחרים ולהתעלם מהחסרונותיהם הם! נטייה זו יכולה בנקל להפוך אותנו לצבועים. ”צבוע!” אמר ישוע. ”הוצא תחילה את הקורה מעינך; אחרי כן תראה היטב ותוכל להוציא את הקיסם מעינו של אחיך”. כדאי שנישמע לעצתו: ”אל תשפטו למען לא תישָפטו; כי במשפט אשר אתם שופטים תישָפטו... מדוע אתה רואה את הקיסם אשר בעין אחיך ואינך שם לב לקורה אשר בעינך?” (מתי ז׳:1–5).
כאשר אנשים מסוימים עושים דברים הנראים כצביעות, אל לנו להיחפז להדביק עליהם את תווית הצבועים. למשל, השליח פטרוס ”נסוג” באנטיוכיה מאחיו לאמונה שהיו גויים, וזאת כדי להניח את דעתם של אורחים יהודים שבאו מירושלים. גם בר־נבא ’נגרר אחרי פטרוס ויתר האחים בכחשם’. פטרוס התנהג כך אף שנפלה בחלקו הזכות לאפשר לגויים להיכנס לקהילה המשיחית (גלטים ב׳:11–14; מעשי השליחים י׳:24–28, 34, 35). אך מובן שמעידתם של בר־נבא ופטרוס לא הכניסה אותם לקטגוריה של הסופרים והפרושים או של יהודה איש קריות.
”תהא אהבתכם ללא העמדת פנים”
”בעשותך מעשי חסד” הפציר ישוע, ”אל תשמיע קול תרועה לפניך כמו שעושים הצבועים בבתי הכנסת וברחובות כדי שיכבדו אותם הבריות” (מתי ו׳:2). השליח פאולוס כתב: ”תהא אהבתכם ללא העמדת פנים” (רומים י״ב:9). הוא עודד את טימותיאוס הצעיר לטפח ”אהבה בלב טהור... ובאמונה לא־צבועה” (טימותיאוס א׳. א׳:5, דל’). אם אהבתנו ואמונתנו יהיו אמיתיות ולא מהולות באנוכיות ומרמה, אחרים יבטחו בנו. כך יעלה בידנו לחזק ולעודד את הסובבים אותנו (פיליפים ב׳:4; יוחנן א׳. ג׳:17, 18; ד׳:20, 21). ומעל לכל, נזכה לשביעות רצונו של יהוה.
מאידך, הצביעות תוביל את הדבקים בה אל מותם. בסופו של דבר, יוסר הלוט מעל פני הצביעות. ”אין דבר מכוסה שלא ייגלה”, אמר ישוע המשיח, ”ואין נסתר שלא ייוודע” (מתי י׳:26; לוקס י״ב:2). המלך החכם שלמה הצהיר: ”כי את כל מעשה האלוהים יביא במשפט על כל נעלם, אם טוב ואם רע” (קהלת י״ב:14).
אך עד אז, מדוע שנרשה לצביעותם של אחרים לגרום לנו להפסיד את אהבתם הכנה של ידידי אמת? אפשר להיות זהירים גם מבלי להיות חשדניים מדי. לפיכך, הבה נשמור על אהבה ואמונה שאין בהן צביעות (יעקב ג׳:17; פטרוס א׳. א׳:22).
[תמונות בעמודים 22, 23]
האם היית מניח לצביעותם של הסופרים והפרושים להרחיק אותך מישוע המשיח ומתלמידיו?