האם אלוהים אוהב אותך?
”המחזיק במצוותיי ושומר אותן הוא האוהב אותי, והאוהב אותי אבי יאהב אותו” (יוחנן י״ד:21).
1, 2. (א) כיצד גילה יהוה את אהבתו לאנושות? (ב) מה הנהיג ישוע בליל הי”ד בניסן 33 לספירה?
יהוה אוהב את יצירי כפיו, בני האדם. למעשה, הוא כל כך אוהב את עולם האנושות ”עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:16). בהתקרב המועד לציון ערב הזיכרון למות המשיח, על המשיחיים להיות מודעים יותר מתמיד לכך שיהוה ”אהב אותנו ושלח את בנו להיות כפרה על חטאינו” (יוחנן א׳. ד׳:10).
2 בליל הי”ד בניסן 33 לספירה, הסבו ישוע ושנים־עשר שליחיו בעליית גג בירושלים כדי לחגוג את הפסח לזכר גאולת בני ישראל ממצרים (מתי כ״ו:17–20). לאחר שחגגו את החג, שילח ישוע את יהודה איש קריות והנהיג סעודת זיכרון שתהיה לסעודת הערב לציון מותו של המשיח.a ישוע השתמש בלחם נטול שאור וביין אדום שסימלו את גופו ואת דמו, ושיתף את אחד־עשר תלמידיו הנאמנים בסעודה. פירוט המשך מעשיו נמצא בספרי הבשורה על־פי מתי, מרקוס ולוקס, וכן גם בכתבי השליח פאולוס, אשר כינה את המאורע ”סעודת האדון” (קורינתים א׳. י״א:20; מתי כ״ו:26–28; מרקוס י״ד:22–25; לוקס כ״ב:19, 20).
3. כיצד תיאורו של יוחנן על שעותיו האחרונות של ישוע עם תלמידיו בעליית הגג שונה באופן משמעותי מהכתוב בשאר ספרי הבשורה?
3 מעניין לציין שהשליח יוחנן לא הזכיר את עניין העברת הלחם והיין. אולי היה זה משום שבעת כתיבת ספר הבשורה שלו (בערך ב־98 לספירה) הטקס כבר היה מוכר היטב למשיחיים הקדומים (קורינתים א׳. י״א:23–26). אך בהשראת אלוהים, רק יוחנן סיפק לנו מידע חיוני על מה שעשה ואמר ישוע לפני שכונן את טקס הזיכרון למותו ואחריו. פרטים מרתקים אלה ממלאים לא פחות מחמישה פרקים בספר הבשורה על־פי יוחנן, והם מסבירים בבירור אילו אנשים אוהב אלוהים. נבחן כעת את הכתוב ביוחנן י״ג עד י״ז.
חקה את מופת אהבתו של ישוע
4. (א) כיצד הבליט יוחנן את הנושא המרכזי בפגישת ישוע עם תלמידיו בעת שכונן את טקס הזיכרון למותו? (ב) מהי אחת הסיבות החשובות לכך שיהוה אוהב את ישוע?
4 האהבה היא נושא מרכזי באותם פרקים המגוללים את עצותיו של ישוע לתלמידיו טרם עזיבתו. למעשה, המילה ”אהבה” מופיעה שם 31 פעם בצורות שונות. אהבתו העמוקה של ישוע לאביו, יהוה, וכן גם לתלמידיו ניכרת בצורה יוצאת דופן בפרקים אלה. אפשר אומנם ללמוד על אהבתו של ישוע ליהוה מכל שאר ספרי הבשורה, אבל רק יוחנן כותב שישוע אמר במפורש: ”אוהב אני את האב” (יוחנן י״ד:31). ישוע גם ציין שיהוה אוהב אותו והסביר מדוע. הוא אמר: ”כשם שהאב אוהב אותי כן גם אני אוהב אתכם. עימדו באהבתי. אם תשמרו את מצוותיי תעמדו באהבתי, כשם שאני שמרתי את מצוות אבי והריני עומד באהבתו” (יוחנן ט״ו:9, 10). כן, יהוה אוהב את בנו בשל צייתנותו המוחלטת. איזה לקח טוב טמון בכך לכל תלמידיו של ישוע המשיח!
5. כיצד המחיש ישוע את אהבתו לתלמידיו?
5 אהבתו העמוקה של ישוע לתלמידיו מובלטת בספר יוחנן כבר בתחילת תיאור הסעודה האחרונה של ישוע עם שליחיו. יוחנן מספר: ”היה זה לפני חג הפסח: ישוע ידע כי הגיעה שעתו להסתלק מן העולם הזה אל האב; ובאהבתו את השייכים לו בעולם, אהב אותם עד תום” (יוחנן י״ג:1). בערב בלתי נשכח זה, העביר להם ישוע שיעור מאלף בשירות הזולת מתוך אהבה. הוא רחץ את רגליהם. כל אחד מהם היה צריך לגלות נכונות לעשות זאת לישוע ולאחיהם האחרים, אך הם נמנעו מכך. ישוע עשה את העבודה הפשוטה ואז אמר לשליחיו: ”אם אני, האדון והמורה, רחצתי את רגליכם, גם אתם חייבים לרחוץ זה את רגלי זה, כי מופת נתתי לכם כדי שתעשו גם אתם כמו שעשיתי לכם” (יוחנן י״ג:14, 15). מן הראוי שמשיחיים אמיתיים ישרתו את אחיהם ברצון ובשמחה (מתי כ׳:26, 27; יוחנן י״ג:17).
שמור את המצווה החדשה
6, 7. (א) איזה פרט חשוב מציין יוחנן לגבי כינון ערב הזיכרון? (ב) איזו מצווה חדשה נתן ישוע לתלמידיו, ומה היה חדש בה?
6 בניגוד לשאר תיאורי המאורעות שהתרחשו בעליית הגג בליל הי”ד בניסן, רק יוחנן מציין מפורשות שיהודה איש קריות עזב את המקום (יוחנן י״ג:21–30). השוואה עם יתר ספרי הבשורה מגלה, שישוע כונן את טקס הזיכרון למותו רק אחרי שהבוגד יצא מן החדר. ישוע דיבר ארוכות עם שליחיו הנאמנים, ונתן להם עצות והנחיות לפני שעזב אותם. בעודנו מתכוננים לנכוח בערב הזיכרון, מן הראוי שנקדיש תשומת לב רבה למה שאמר ישוע באותו מעמד, משום שחשוב לנו במיוחד שאלוהים יאהב אותנו.
7 ההוראה הראשונה שנתן ישוע לתלמידיו אחרי שהנהיג את טקס הזיכרון למותו היתה בבחינת חידוש. הוא הצהיר: ”מצווה חדשה אני נותן לכם: אהבו זה את זה; כמו שאהבתי אתכם כך גם אתם אהבו זה את זה. בזאת ידעו הכול שתלמידי אתם: אם תהיה אהבה ביניכם” (יוחנן י״ג:34, 35). מה היה חדש במצווה זו? בהמשך הערב הבהיר ישוע את הנושא ואמר: ”זאת מצוותי: אהבו זה את זה כמו שאני אהבתי אתכם. אין אהבה גדולה מאהבתו של הנותן את נפשו בעד ידידיו” (יוחנן ט״ו:12, 13). תורת משה ציוותה על בני ישראל ’לאהוב את רעיהם כמוהם’ (ויקרא י״ט:18). אך במצוותו של ישוע היה כרוך יותר מכך. על המשיחיים לאהוב זה את זה כמו שהמשיח אהב אותם ולהיות מוכנים למסור את נפשם בעד אחיהם.
8. (א) מה כרוך באהבה מתוך הקרבה עצמית? (ב) כיצד עדי־יהוה נוהגים כיום באהבה מתוך הקרבה עצמית?
8 מן הראוי שבעונת ערב הזיכרון נערוך חשבון נפש אישי וקהילתי כדי לראות אם באמת ניכר בנו סימן הזיהוי של הדת המשיחית האמיתית — אהבה כמו זו של המשיח. אהבה זו שמתוך הקרבה עצמית משמעה — ולעתים כך קרה — שמשיחי יסכן את חייו ובלבד שלא יבגוד באֵחיו. אך לעתים קרובות יותר, כרוכה באהבה זו נכונות לוותר על טובתנו האישית כדי לעזור לאחינו ולאחרים ולשרתם. השליח פאולוס הציב דוגמה טובה בעניין זה (קורינתים ב׳. י״ב:15; פיליפים ב׳:17). עדי־יהוה ידועים ברחבי העולם כאנשים בעלי רוח של הקרבה עצמית, אשר עוזרים לאחיהם ולרעיהם ונותנים מעצמם כדי לספר לזולת על האמת המקראיתb (גלטים ו׳:10).
יחסים שיש להוקיר
9. מה אנחנו שמחים לעשות כדי לשמור על יחסינו היקרים עם אלוהים ועם בנו?
9 אין דבר יקר יותר עבורנו מאהבתם של יהוה ושל בנו ישוע המשיח. אך כדי לזכות לאהבה זו ולחוש בה עלינו לעשות משהו. בערב האחרון שלו בחברת שליחיו, אמר ישוע: ”המחזיק במצוותיי ושומר אותן הוא האוהב אותי, והאוהב אותי אבי יאהב אותו; גם אני אוהב אותו ואגלה לו את עצמי” (יוחנן י״ד:21). אנחנו מעריכים את יחסינו עם אלוהים ועם בנו ולכן שמחים לשמור את מצוותיהם. הללו כוללות את המצווה החדשה לגלות אהבה מתוך הקרבה עצמית, לרבות הצו שנתן ישוע אחרי תחייתו ”להכריז לעם ולהעיד” במטרה ’לעשות תלמידים’ בקרב מי שנענים לבשורה הטובה (מעשי השליחים י׳:42; מתי כ״ח:19, 20).
10. אילו יחסים יקרים פתוחים בפני המשוחים ו’הצאן האחרות’?
10 בהמשך הערב, בתגובה לשאלתו של השליח הנאמן יהודה (תַדַי), אמר ישוע: ”מי שאוהב אותי ישמור את דברי ואבי יאהב אותו; גם נבוא אליו ונשכון אצלו” (יוחנן י״ד:22, 23). משיחיים משוחים, הקרואים למלוך בשמים עם ישוע, זוכים בעודם על הארץ ליחסים הדוקים במיוחד עם יהוה ועם בנו (יוחנן ט״ו:15; ט״ז:27; י״ז:22; עברים ג׳:1; יוחנן א׳. ג׳:2, 24). אבל גם לאחיהם מן ’הצאן האחרות’, שתקוותם לחיות לנצח על הארץ, יש יחסים יקרים עם ה’רועה האחד’, ישוע המשיח ועם יהוה אלוהיהם, כל עוד הם עושים את רצונו (יוחנן י׳:16; תהלים ט״ו:1–5; כ״ה:14).
”אינכם מן העולם”
11. איזו אזהרה רצינית היתה בפי ישוע לתלמידיו?
11 בפגישתו האחרונה עם תלמידיו הנאמנים לפני מותו, היתה בפי ישוע אזהרה רצינית: העולם שונא את מי שאלוהים אוהב. הוא הצהיר: ”אם העולם שונא אתכם, דעו כי אותי שנא ראשונה. אילו הייתם מן העולם, העולם היה אוהב את שלו. אינכם מן העולם, כי אני בחרתי אתכם מן העולם. משום כך העולם שונא אתכם. זיכרו את הדבר אשר אמרתי לכם: ’עבד אינו גדול מאדוניו.’ אם אותי רדפו, גם אתכם ירדפו; אם את דברי שמרו, גם את דברכם ישמרו” (יוחנן ט״ו:18–20).
12. (א) מדוע הזהיר ישוע את שליחיו באומרו שהעולם ישנא אותם? (ב) במה מוטב שהכול יהרהרו בהתקרב ערב הזיכרון?
12 אזהרתו זו של ישוע לאחד־עשר שליחיו ולכל המשיחיים האמיתיים שיבואו אחריהם לא נועדה לייאש אותם ולרפות את ידיהם בגלל שנאת העולם. הוא הוסיף: ”את אלה דיברתי אליכם כדי שלא תיכשלו. הנה ינדו אתכם ואף תבוא שעה שכל ההורג אתכם יחשוב זאת לעבודת אלוהים. את הדברים האלה יעשו לכם כי אין הם יודעים את אבי, אף לא אותי” (יוחנן ט״ז:1–3). לקסיקון מקראי מסביר שאחת הצורות של הפועל המתורגם כאן ל”תיכשלו” משמעה ”לגרום לאדם להתחיל לפקפק במישהו שעליו לבטוח בו ולציית לו, ואז לנטוש אותו; להפיל”. בהתקרב ערב הזיכרון, מוטב שהכול יהרהרו בחייהם של מי שהיו נאמנים בעבר ובזמננו, ויחקו את עמידתם האיתנה במבחנים. אל תרשה להתנגדות או לרדיפות לגרום לך לעזוב את יהוה ואת ישוע, אלא הייה נחוש בדעתך לבטוח בהם ולציית להם.
13. מה ביקש ישוע בעד תלמידיו כשהתפלל לאביו?
13 ישוע התפלל לפני שעזב את עליית הגג שבירושלים ואמר לאביו: ”אני נתתי להם את דברך והעולם שנא אותם, כי אינם מן העולם, כשם שאני אינני מן העולם. אינני מבקש שתיקחם מן העולם, אלא שתשמרם מן הרע. אין הם מן העולם, כשם שאני אינני מן העולם” (יוחנן י״ז:14–16). אנו יכולים להיות בטוחים שיהוה משגיח על מי שהוא אוהב ומחזק אותם בעודם נבדלים מן העולם (ישעיהו מ׳:29–31).
עמוד באהבת האב ובאהבת הבן
14, 15. (א) לְמה דימה ישוע את עצמו, ובניגוד לאיזו גפן באושה? (ב) מי הם ”השריגים” של ”הגפן האמיתית”?
14 בשיחתו האישית של ישוע עם תלמידיו הנאמנים בליל הי”ד בניסן, הוא דימה את עצמו ל”גפן האמיתית”, בניגוד ל”סוּרֵי הגפן”, דהיינו, הגפן הבאושה של עם ישראל הלא־נאמן. הוא אמר: ”אני הגפן האמיתית ואבי הכורם” (יוחנן ט״ו:1). מאות שנים קודם לכן מסר ירמיהו הנביא את דבריו אלה של יהוה לעמו הבוגדני: ”נטעתיך שׂוֹרֵק... ואיך נהפכת לי, סוּרֵי הגפן נוכרייה?” (ירמיהו ב׳:21) והושע הנביא כתב: ”גפן בוקק [שדופה] ישראל. פרי ישווה לו. ... חָלַק לבם” (הושע י׳:1, 2).
15 במקום שיניבו את פרי עבודת אלוהים האמיתית, כפרו בני ישראל ועשו פרי משלהם. שלושה ימים לפני פגישתו האחרונה עם תלמידיו הנאמנים, אמר ישוע למנהיגי הדת הצבועים: ”אני אומר לכם כי תילקח מכם מלכות אלוהים ותינתן לגוי אשר יפיק את פריה” (מתי כ״א:43). הגוי החדש הוא ”ישראל השייכים לאלוהים” שמורכב מ־000,144 משיחיים משוחים. הללו משולים ל”שריגים” של ”הגפן האמיתית”, ישוע המשיח (גלטים ו׳:16; יוחנן ט״ו:5; ההתגלות י״ד:1, 3).
16. מה עודד ישוע את אחד־עשר שליחיו הנאמנים לעשות, ומה ניתן לומר על השארית הנאמנה בעת קץ זו?
16 ישוע אמר לאחד־עשר השליחים שהיו עימו בעליית הגג: ”כל שריג בי שאינו עושה פרי, הוא מסיר אותו; וכל אשר עושה פרי, הוא מטהר אותו כדי שירבה פריו. עימדו בי ואני בכם. כמו שהשריג אינו יכול לעשות פרי מאליו אם לא יעמוד בגפן, כך גם אתם אם לא תעמדו בי” (יוחנן ט״ו:2, 4). תולדות משרתי יהוה בזמננו מראים ששארית המשיחיים המשוחים אכן עמדה מאוחדת עם ראש הקהילה, המשיח ישוע (אפסים ה׳:23). משיחיים אלה טוהרו ועברו ניפוי (מלאכי ג׳:2, 3). מאז 1919 הם מניבים שפע של פרי למלכות — תחילה משיחיים משוחים נוספים, ומ־1935 מספר הולך וגדל של חברי ה’המון הרב’ (ההתגלות ז׳:9; ישעיהו ס׳:4, 8–11).
17, 18. (א) אילו דברים שאמר ישוע עוזרים למשוחים ולצאן האחרות לעמוד באהבת אלוהים? (ב) איזו תועלת נפיק אם ננכח בערב הזיכרון?
17 דבריו הבאים של ישוע מופנים לכל המשיחיים המשוחים ובני לווייתם: ”בזאת יפואר אבי: שתעשו פרי לרוב ותהיו לי לתלמידים. כשם שהאב אוהב אותי כן גם אני אוהב אתכם. עימדו באהבתי. אם תשמרו את מצוותיי תעמדו באהבתי, כשם שאני שמרתי את מצוות אבי והריני עומד באהבתו” (יוחנן ט״ו:8–10).
18 כולנו רוצים לעמוד באהבת אלוהים, ורצון זה דוחק בנו כמשיחיים להניב פרי לרוב. הדרך לעשות זאת היא לנצל כל הזדמנות להכריז את ’בשורת המלכות’ (מתי כ״ד:14). אנו גם משתדלים בכל מאודנו לגלות בחיינו האישיים את ”פרי הרוח” (גלטים ה׳:22, 23). כשננכח בערב הזיכרון למותו של המשיח תתחזק נחישותנו לעשות זאת, שכן זו הזדמנות להיזכר באהבתם הרבה של אלוהים ושל ישוע כלפינו (קורינתים ב׳. ה׳:14, 15).
19. באיזו עזרה נוספת נדון במאמר הבא?
19 לאחר שכונן ישוע את טקס הזיכרון למותו, הוא הבטיח שאביו ישלח את ”המנחם, רוח הקודש” לתלמידיו הנאמנים (יוחנן י״ד:26). במאמר הבא נראה כיצד רוח זו עוזרת למשוחים ולצאן האחרות להמשיך לעמוד באהבת אלוהים.
[הערות שוליים]
a י״ד בניסן 2002 יחול, לפי החישוב המקראי, ביום חמישי, ה־28 במרס, עם שקיעת החמה. בערב זה יתאספו עדי־יהוה ברחבי העולם כדי לציין את מותו של האדון, ישוע המשיח.
b ראה הספר עדי־יהוה — מכריזי מלכות אלוהים (לועזית), שיצא לאור מטעם עדי־יהוה, פרקים 19 ו־32.
שאלות חזרה
• איזה לקח מעשי בנוגע לשירות אוהב לימד ישוע את תלמידיו?
• באיזה מובן עונת ערב הזיכרון היא מועד מתאים לבחינה אישית?
• מדוע אל לנו להיכשל מאזהרתו של ישוע מפני שנאה ורדיפות מהעולם?
• מי הוא ”הגפן האמיתית”? מי הם ”השריגים”, ומה נדרש מהם?
[תמונה בעמוד 15]
ישוע העביר לשליחיו שיעור בלתי נשכח בשירות אוהב לזולת
[תמונות בעמודים 16, 17]
תלמידי המשיח מצייתים למצוותו ומגלים אהבה מתוך הקרבה עצמית