עיר שוכנת על הר
”אתם אור העולם. עיר שוכנת על הר אינה יכולה להיסתר”, אמר ישוע לתלמידיו בדרשת־ההר המפורסמת שנשא (מתי ה׳:14).
ערים רבות ביהודה ובגליל שכנו דווקא על הרים ולא בגאיות שלמרגלותם. הסיבה העיקרית להקמת עיר על ההרים נבעה משיקולים ביטחוניים. מלבד צבאות פולשים, נהגו גדודי שודדים לפשוט על יישובים בארץ ישראל (מלכים ב׳. ה׳:2; כ״ד:2). היה קל יותר לתושבים עזי נפש להגן על מקבץ של בתים השוכנים על הר מאשר על עיירה באיזור מישורי שדרשה חומת הגנה גדולה יותר.
הואיל ובתי היהודים טויחו בדרך כלל בסיד, קל היה להבחין ממרחק של קילומטרים בקבוצת בתים כאלה השוכנים על הר (מעשי השליחים כ״ג:3). באור השמש הבוהק של ארץ ישראל, הערים שניצבו על הרים היו כמשואות מפיצות אור, כפי שנכון כיום לגבי ערים דומות באיזור אגן הים התיכון.
ישוע נעזר במאפיין בולט זה של הנוף בגליל וביהודה כדי ללמד את תלמידיו מהו תפקידו של משיחי אמיתי. ”כך יאר נא אורכם לפני בני אדם”, אמר להם, ”למען יראו את מעשיכם הטובים ויכבדו את אביכם שבשמים” (מתי ה׳:16). המשיחיים אינם עושים מעשים טובים על מנת לזכות לשבחים מבני אדם, אך התנהגותם הטובה אינה נעלמת מעיני הזולת (מתי ו׳:1).
התנהגות טובה זו ניכרת במיוחד בכינוסים המחוזיים של עדי־יהוה. אחד העיתונים בספרד דיווח על כינוס שהתקיים שם לאחרונה וציין: ”בעוד ההתעניינות בנושאים דתיים הולכת ודועכת בקרב קבוצות דתיות אחרות, אין זה כך אצל עדי־יהוה. הם אינם רוצים שהמקרא יאבד מתוקפו, ולכן הם מיישמים את דבר־אלוהים הלכה למעשה”.
תומאס, איש התחזוקה של איצטדיון בצפון מערב ספרד שבו התכנסו העדים באופן קבוע, נהנה להיות בחברת אנשים שמיישמים את דבר־אלוהים. הוא דחה את פרישתו לגמלאות בכמה שבועות כדי שיוכל לנכוח באיצטדיון במהלך כינוס מחוזי של עדי־יהוה. כאשר רבים מבאי הכינוס, לרבות הצעירים, ניגשו אליו אחרי הכינוס כדי להודות לו על שיתוף הפעולה לאורך השנים ואיחלו לו פרישה נעימה, הוא בכה. ”אחת החוויות הטובות ביותר בחיי היא שזכיתי להכיר אתכם”, אמר.
עיר השוכנת על הר מושכת את עין המתבונן משום שהיא בולטת כנגד קו הרקיע, והבתים הלבנים שבה מחזירים את אור השמש. בדומה לכך, השוני של משיחיים אמיתיים בולט לעין מכיוון שהם משתדלים לנהוג על־פי סטנדרטים מקראיים נעלים כגון יושר, מוסר וחמלה.
זאת ועוד, המשיחיים משקפים את אור האמת באמצעות פעילות ההטפה שלהם. השליח פאולוס אמר על המשיחיים בני המאה הראשונה: ”השירות הזה הופקד בידינו כפי שגם רוחמנו. לכן אין אנו מתייאשים. ... מגלים אנו את האמת ובכך אנו ממליצים על עצמנו לפני מצפונו של כל אדם לנגד עיני אלוהים” (קורינתים ב׳. ד׳:1, 2). חרף הרדיפות שציפו להם בכל מקום שבו בישרו, בירך יהוה את שירותם, ועד שנת 60 לספירה בערך, פאולוס יכול היה לכתוב שהבשורה הוכרזה ”לכל הבריאה מתחת לשמים” (קולוסים א׳:23).
עדי־יהוה מתייחסים ברצינות לאחריותם ’להאיר את אורם’ כמצוות ישוע. הם מכריזים בעל־פה ובעזרת חומר מודפס את בשורת המלכות ב־235 ארצות ברחבי העולם. וכדי שאור האמת המקראית יגיע לכמה שיותר אנשים, פרסומיהם המקראיים יוצאים לאור בכ־370 שפות (מתי כ״ד:14; ההתגלות י״ד:6, 7).
במקומות רבים, נענו העדים לאתגר ללמוד שפות של מהגרים אשר באו מארצות שבהן פעילות ההטפה אסורה כעת או היתה בעבר תחת חרם. לדוגמה, אנשים רבים מסין ורוסיה היגרו לכמה מן הערים הגדולות שבאמריקה הצפונית. העדים המקומיים עושים מאמצים ללמוד סינית, רוסית ושפות נוספות כדי להכריז את הבשורה לתושבים החדשים. למעשה, קורסים מזורזים בכמה שפות נערכים כעת כדי שהבשורה תוכרז לאנשים נוספים בעוד השדה ’לבן ובשל לקציר’ (יוחנן ד׳:35).
הנביא ישעיהו חזה: ”והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים, ונישא מגבעות; ונהרו אליו כל הגויים”. בהתנהגותם ובשירותם, עדי־יהוה עוזרים לאנשים באשר הם לעלות ל”הר בית יהוה” כדי לקבל הדרכה על דרכי אלוהים וללמוד להתהלך באורחותיו (ישעיהו ב׳:2, 3). התוצאה המשמחת היא, כמאמר ישוע, שביחד הם ’מכבדים את אביהם שבשמים’, יהוה אלוהים (מתי ה׳:16; פטרוס א׳. ב׳:12).