אלוהים מקבל אנשים מכל העמים
בביקורו הראשון במאלי, התרשם ג׳ון מאוד מהכנסת האורחים של מַאמַדוּ ובני ביתו. בשעה שישב ג׳ון על רצפת האדמה ואכל בהיסוס מה מן הקערה המשותפת, הוא חשב לעצמו מה תהיה הדרך הטובה ביותר להעניק למארח מתנה יקרה מאוד — את בשורת המלכות מתוך דבר־אלוהים, המקרא. אף שידע צרפתית, שפה המדוברת במאלי, תהה ג׳ון כיצד יוכל לתקשר עם בני משפחה שדתם ואורח חשיבתם שונים לחלוטין משלו.
אין זה מפתיע שהכתוב במקרא על העיר בבל עלה במחשבתו של ג׳ון. אלוהים בלבל שם את שפתם של האנשים המרדנים (בראשית י״א:1–9). כתוצאה מכך הופיעו ברחבי העולם אוכלוסיות בעלות שפות, דתות ודפוסי חשיבה שונים. בימינו, נסיעות והגירה הפכו לעניין שבשגרה, ולכן רבים מתמודדים עם בעיה הדומה לזו שהיתה לג׳ון, אפילו בשכונתם: כיצד יוכלו לחלוק את תקוותם המבוססת על המקרא עם אנשים מרקע שונה?
דוגמה מימי קדם
יונה, כמו נביאים אחרים בעם ישראל, הפנה את דבריו בעיקר לבני ישראל. הוא ניבא בתקופה שבה תושבי מלכות עשרת השבטים הכופרת עשו בפרהסיה מעשים הממיטים חרפה על שם אלוהים (מלכים ב׳. י״ד:23–25). תאר לעצמך כיצד הגיב יונה כשהוטלה עליו השליחות המיוחדת לעזוב את מכורתו וללכת לאשור כדי להטיף לתושבי נינווה, אנשים בעלי דת ותרבות שונות משלו. אפשר שיונה אפילו לא דיבר את שפתם, לפחות לא ברהיטות. בכל אופן, יונה סבר ככל הנראה שהמשימה למעלה מיכולתו, והוא ברח (יונה א׳:1–3).
יונה היה צריך אפוא ללמוד שיהוה אלוהים רואה מעבר לחזות החיצונית ושהוא בוחן את הלב (שמואל א׳. ט״ז:7). לאחר שהציל את יונה בדרך נס מטביעה, ציווה עליו יהוה בפעם השנייה להטיף לתושבי נינווה. יונה ציית, והתוצאה היתה שאנשי נינווה חזרו בתשובה כאיש אחד. אך יונה עדיין לא אימץ את ההשקפה הנכונה. בעזרת הדגמה מעשית רבת עוצמה, לימד אותו יהוה שעליו לשנות את גישתו. יהוה שאל את יונה: ”ואני לא אחוס על נינווה העיר הגדולה, אשר יש בה הרבה משתים־עשרה ריבּוֹ אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו?” (יונה ד׳:5–11). מה לגבינו כיום? כיצד נוכל לעזור לאנשים מרקעים שונים?
קבלת שומרונים ולא־יהודים
במאה הראשונה לספירה הורה ישוע לתלמידיו לעשות תלמידים מכל הגויים (מתי כ״ח:19). זה לא היה קל עבורם. תלמידיו של ישוע היו יהודים, וכמו יונה, היו רגילים לשוחח רק עם אנשים מרקע ותרבות הזהים לשלהם. סביר להניח שהם גם הושפעו מהדעות הקדומות שרווחו באותם ימים. אך יהוה כיוון את העניינים כדי שמשרתיו יבינו בהדרגה את רצונו לגביהם.
הצעד הראשון היה להתגבר על הדעות הקדומות שהיו ליהודים על השומרונים. יהודים לא התערבו עם שומרונים. למרות זאת, ישוע לא אחת הכין את הדרך לקראת היום שבו יקבלו השומרונים את הבשורה הטובה. הוא לא נשא פנים כאשר שוחח עם אשה שומרונית (יוחנן ד׳:7–26). בהזדמנות אחרת, בעזרת המשל על השומרוני הטוב, הוא הראה ליהודי שומר מצוות שאהבת הרֵע אינה נחלת היהודים בלבד (לוקס י׳:25–37). בהגיע שעתו של יהוה לקבל שומרונים אל הקהילה המשיחית, פיליפוס, פטרוס ויוחנן — כולם יהודים — בישרו לתושבי שומרון, והמסר שהיה בפיהם גרם לשמחה רבה בעיר ההיא (מעשי השליחים ח׳:4–8, 14–17).
אם המשיחיים היהודים התקשו לאהוב את השומרונים, שהיו בעצם קרובים־רחוקים של היהודים, ודאי היה להם קשה עוד יותר לגלות אהבה כלפי לא־יהודים, נוכרים, שאותם שנאו היהודים ובזו להם. אף־על־פי־כן, אחרי מותו של ישוע ניתן היה להסיר את המחיצה שהפרידה בין המשיחיים היהודים ובין הגויים (אפסים ב׳:13, 14). יהוה רצה לעזור לפטרוס לקבל את הסידור החדש, ואמר לו בחזון: ”לאשר טיהר אלוהים, אתה אל תקרא ’טמא’”. אז הובילה אותו רוחו של יהוה אל נוכרי ששמו קורנליוס. כשהבין פטרוס את השקפתו של אלוהים — שאין לקרוא טמא לאותו נוכרי משום שאלוהים טיהרו — אמר בהשראת הרוח: ”באמת רואה אני שאלוהים איננו נושא פנים, אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו” (מעשי השליחים י׳:9–35). עד כמה נדהם פטרוס כאשר העיד אלוהים שהוא מקבל את קורנליוס ומשפחתו בשופכו עליהם את רוח הקודש!
פאולוס — כלי נבחר לבשר לגויים
שירותו של פאולוס ממחיש בצורה יוצאת דופן כיצד יהוה מכין בהדרגה את משרתיו לאהוב אנשים מכל מיני רקעים ולעזור להם. כאשר נעשה פאולוס למשיחי, אמר ישוע שהוא ישרת ככלי נבחר לשאת את שמו לפני הגויים (מעשי השליחים ט׳:15). לאחר מכן יצא פאולוס לעֲרָב, אולי כדי להגות במטרת אלוהים להשתמש בו למען ישמיע את הבשורה הטובה לגויים (גלטים א׳:15–17).
במהלך מסע ההטפה הראשון של פאולוס, הוא בישר בלהיטות רבה ללא־יהודים (מעשי השליחים י״ג:46–48). יהוה בירך את פעילותו של פאולוס וכך הוכיח שהשליח פעל בהתאם לסידור שנקבע מטעמו. פאולוס הבין את עמדתו של יהוה לאשורה, ואת זאת ממחיש המקרה שבו הוא הוכיח באומץ את פטרוס על שפעל במשוא פנים ונמנע מלהתערב עם אחים לא־יהודים (גלטים ב׳:11–14).
יש ראיות נוספות לכך שאלוהים כיוון את מאמציו של פאולוס. במסע ההטפה השני שלו, מנעה רוח הקודש מפאולוס לבשר בפרובינציה הרומית ביתיניה (מעשי השליחים ט״ז:7). ככל הנראה השעה לכך לא היתה כשרה, אולם במועד מאוחר יותר היו מתושבי ביתיניה שהפכו למשיחיים (פטרוס א׳. א׳:1). איש מקדוני אחד ביקש מפאולוס בחזון: ”עבור אל מקדוניה ועזור לנו”. פאולוס הסיק מכך שעליו לשנות כיוון כדי להכריז את הבשורה באותה פרובינציה (מעשי השליחים ט״ז:9, 10).
יכולת ההסתגלות של פאולוס נבחנה כאשר בישר לאנשי אתונה. חוקי יוון ורומא אסרו הטפה על אלים זרים ועל מנהגים דתיים חדשים. אהבתו של פאולוס לאנשים גרמה לו לבחון היטב את אורחות דתם. הוא ראה באתונה מזבח שכתוב עליו ”לאל בלתי נודע”, והשתמש במידע הזה בפעילות ההטפה (מעשי השליחים י״ז:22, 23). איזו דרך מצוינת להציג את המסר שלו באדיבות ובכבוד!
פאולוס ודאי שמח מאוד כשחשב על פרי עמלו כשליח לגויים. הוא עזר לייסד קהילות שהיה בהן מספר רב של משיחיים לא־יהודים בקורינתוס, בפיליפי, בתסלוניקי ובערים בגלטיה. הוא סייע לאנשי אמונה כגון דמריס, דיוניסיוס, סרגיוס פולוס וטיטוס. איזו זכות היתה זו לראות כיצד אנשים שלא הכירו לא את יהוה ולא את המקרא, מקבלים את האמת המשיחית. בעניין חלקו בהושטת עזרה ליהודים להגיע לידיעת האמת, ציין פאולוס: ”ואומנם השתדלתי לבשר במקומות שטרם השמיעו בהם את שם המשיח... אלא ככתוב: ’אשר לא סוּפַּר להם ראו, ואשר לא שמעו התבוננו’” (רומים ט״ו:20, 21). האם נוכל להשמיע את הבשורה לאנשים בעלי תרבות שונה משלנו?
עוזרים לכל עמי הארץ
שלמה התפלל ליהוה בעניין נוכרים שיבואו להשתחוות במקדש שבירושלים וביקש: ”אתה תשמע השמים מכון שבתך, ועשית ככל אשר יקרא אליך הנוכרי, למען ידעון כל עמי הארץ את שמך” (מלכים א׳. ח׳:41–43). זהו גם רצונם של אלפי מבשרי מלכות בארצות רבות כיום. הם פוגשים אנשים כתושבי נינווה, אשר מבחינה רוחנית ’לא יודעים בין ימינם לשמאלם’. מבשרים אלה להוטים ליטול חלק בהתגשמות נבואות העוסקות באיסוף עובדי אלוהים אמיתיים בני עמים רבים (ישעיהו ב׳:2, 3; מיכה ד׳:1–3).
כשם שאנשים מכנסיות הנצרות קיבלו את מסר התקווה הטמון במקרא, כך עושים אנשים מרקעים דתיים אחרים. כיצד עובדה זו נוגעת לך אישית? בחן את עצמך בכנות. אם אתה חש שדעה קדומה כלשהי היכתה שורשים בלבך, עקור אותה בעזרת אהבה.a אל תדחה אנשים שאלוהים מוכן לקבל (יוחנן ג׳:16).
הכן את עצמך שכלית לפני שתשוחח עם אנשים מרקע אחר. התוודע לאמונותיהם, תחומי התעניינותם ואורח חשיבתם. לאחר מכן, חפש מכנה משותף. נהג באחרים בטוב־לב ובחמלה. אל תתעמת איתם; הייה גמיש וחיובי (לוקס ט׳:52–56). קו פעולה זה רצוי בעיני יהוה, ”החפץ שכל בני אדם ייוושעו ויגיעו להכרת האמת” (טימותיאוס א׳. ב׳:4).
עד כמה אנו שמחים שיש בקהילותינו אנשים ממגוון כה רחב של רקעים! (ישעיהו נ״ו:6, 7) מחמם את לבנו לשמוע כיום לא רק שמות כגון שרה, יוסי, שלמה ולוי, אלא גם שמות אחרים, כמו מַאמַדוּ, גֶ’גָאן, רֵזָה וצ׳אנג. אכן, ’נפתח לנו פתח רחב לפעולה’ (קורינתים א׳. ט״ז:9). אם כן, הבה ננצל כל הזדמנות להושיט את הזמנתו של האל שאין עימו משוא פנים, יהוה, ונקבל בברכה אנשים מכל העמים!
[הערת שוליים]
a ראה עורו! מ־8 באוקטובר 1996, עמודים 22–24, ”מחסומים העומדים בדרכה של התקשורת”.
[תמונות בעמוד 23]
פאולוס היה גמיש, וחלק את הבשורה עם אנשים בכל מקום
... באתונה
... בפיליפי
... במהלך מסעותיו