האם תשמור על תומתך?
כמה דרורים מתו אתמול? איש לא יודע, וקרוב לוודאי שלמעטים בכלל איכפת, שהרי יש כל כך הרבה דרורים בעולם. אך ליהוה איכפת. ישוע דיבר על ציפורי דרור קטנות, שאולי לא נראות חשובות כל כך, ואמר לתלמידיו: ”גם אחת מהן לא תיפול ארצה מבלי השגחת אביכם”. הוא הוסיף: ”לכן אל תפחדו; יקרים אתם מציפורים רבות” (מתי י׳:29, 31).
מאוחר יותר היה נהיר לתלמידים עד כמה שהם יקרים ליהוה. אחד מהם, השליח יוחנן, כתב: ”בזאת נגלתה אהבת האלוהים בנו, בעובדה שאלוהים שלח את בנו יחידו לעולם למען נחיה בזכותו” (יוחנן א׳. ד׳:9). יהוה לא רק סיפק את קורבן הכופר, אלא גם מבטיח לכל אחד ממשרתיו: ”לא ארפך ולא אעזבך” (עברים י״ג:5).
כן, יהוה רוחש למשרתיו אהבה איתנה כסלע. אך מתעוררת השאלה, ’האם אנו דבקים ביהוה במידה כזאת שלעולם לא נעזוב אותו?’
מאמצי השטן לגרום לנו להפר את תומתנו
כאשר הפנה יהוה את תשומת לבו של השטן לתומתו של איוב, טען השטן: ”החינם ירא איוב אלוהים?” (איוב א׳:9) טענתו של השטן היתה שבני אדם שומרים אמונים לאלוהים רק אם ’יצא להם מזה משהו’. אם יש ממש בטענתו, אזי בסופו של דבר כל משיחי יפר את נאמנותו, בתנאי שתינתן לו הצעה מספיק מפתה.
במקרה של איוב, טען השטן בהתחלה שאיוב יפר את נאמנותו לאלוהים אם יאבד את הנכסים היקרים ביותר ללבו (איוב א׳:10, 11). כאשר התבדו דברי הבלע שלו, אמר השטן: ”כל אשר לאיש יתן בעד נפשו” (איוב ב׳:4). דבריו של השטן אולי נכונים לגבי אחדים, אך איוב סירב להתפשר על תומתו, ואת זאת מוכיח התיעוד ההיסטורי (איוב כ״ז:5; מ״ב:10–17). האם גם אתה נאמן כמו איוב, או שמא תניח לשטן לגרום לך להפר את תומתך? חשוב על מצבך בעת שנבחן כמה אמיתות הנוגעות לכל משיחי.
השליח פאולוס האמין שנאמנות משיחית אמיתית יכולה להיות איתנה כסלע. הוא כתב: ”אני בטוח כי לא המוות ולא החיים... ולא שום יצור אחר לא יוכלו להפרידנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע אדוננו” (רומים ח׳:38, 39). אם אהבתנו ליהוה חזקה, יכול להיות לנו ביטחון דומה. אהבה כזו היא קשר אמיץ שאפילו המוות לא יוכל להתירו.
אם יש לנו קשר כזה עם אלוהים, אף פעם לא נשאל את עצמנו, ’האם בעוד כמה שנים עדיין אשרת את יהוה?’ חוסר ודאות כזה מעיד על כך שנאמנותנו לאלוהים מותנית במה שיקרה לנו בחיים. אך יושרה אמיתית אינה תלויה בנסיבות חיצוניות; היא נובעת מבפנים (קורינתים ב׳. ד׳:16–18). אם אנו אוהבים את יהוה בכל לבנו, לעולם לא נאכזב אותו (מתי כ״ב:37; קורינתים א׳. י״ג:8).
יחד עם זאת, עלינו לזכור שהשטן מחפש ללא הרף אחר הזדמנויות לגרום לנו להפר את תומתנו. הוא עלול לפתות אותנו להיכנע לתאוות הבשר וללחץ חברתי, או שהוא ינצל צרה או אסון כלשהם כדי לגרום לנו לעזוב את דרך האמת. בעל הברית העיקרי של השטן במתקפה זו הוא העולם הזר לאלוהים. בנוסף לכך האי־שלמות שלנו מקלה עליו את העבודה (רומים ז׳:19, 20; יוחנן א׳. ב׳:16). בכל זאת, יש לנו כמה יתרונות במלחמה הזאת, ואחד החשובים בהם היא העובדה שמזימותיו של השטן לא נעלמו מאיתנו (קורינתים ב׳. ב׳:11).
מה הן מזימותיו של השטן? פאולוס מכנה אותן ’נכלים’ באיגרתו אל האפסים (אפסים ו׳:11). השטן משתמש בכל מיני תחבולות ומציב מכשולים ערמומיים בדרכנו כדי לגרום לנו להפר את תומתנו. לשמחתנו, ביכולתנו להבחין בהם תודות לכך שכל שיטותיו של השטן נכתבו עבורנו בדבר־אלוהים. ניסיונותיו של השטן להשחית את נאמנותם של ישוע ושל איוב חושפים כמה מדרכיו לגרום לנו להפר את נאמנותנו המשיחית.
לא היה ניתן לגרום לישוע להפר את תומתו
בתחילת שירותו של ישוע היתה לשטן החוצפה לנסות את בן האלוהים ולומר לו שיהפוך אבן ללחם. איזו ערמומיות! ישוע לא אכל מאומה במשך 40 יום ובוודאי היה רעב מאוד (לוקס ד׳:2, 3). השטן הציע לישוע להשביע לאלתר את רעבונו, בדרך שעמדה בניגוד לרצון יהוה. בדומה לכך, העולם מקדם כיום גישה של סיפוק מיידי ללא כל התחשבות בהשלכות. המסר הוא ’זה מגיע לך עכשיו’ או פשוט ’לך על זה!’
אילו השביע ישוע את רעבונו מבלי לחשוב על תוצאות המעשה, היה השטן מצליח לגרום לו להפר את נאמנותו. אך ישוע בחן את המצב דרך עיניים רוחניות והשיב בתקיפות: ”הן כתוב, ’כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם’” (לוקס ד׳:4; מתי ד׳:4).
השטן שינה טקטיקה. הוא סילף את הכתובים, שישוע בעצמו ציטט מהם, ואמר לישוע להשליך את עצמו מפינת הגג של בית המקדש. ’מלאך ישמור אותך’, טען השטן. אך לישוע לא היתה שום כוונה לתבוע הגנה מיוחדת מאביו רק כדי למשוך תשומת לב לעצמו. ”לא תנסה את יהוה אלוהיך”, השיב ישוע (מתי ד׳:5–7; לוקס ד׳:9–12).
השיטה האחרונה שבה השתמש השטן נשאה אופי ישיר יותר. הוא ניסה לסגור עסקה עם ישוע, והציע לו את העולם כולו ואת כבוד הממלכות בתמורה לכך שישתחווה לו. בכך מיצה השטן כמעט את כל האפשרויות שלו. אבל כיצד יוכל ישוע להשתחוות לאויבו הראשי של אביו? לא יעלה על דעתו לעשות דבר שכזה! ”ליהוה אלוהיך תשתחווה ואותו לבדו תעבוד”, ענה לו ישוע (מתי ד׳:8–11; לוקס ד׳:5–8).
אחרי שכשלו שלושת ניסיונותיו, ’סר מעליו [מעל ישוע] השטן עד לעת מועד’ (לוקס ד׳:13). וכך, מאותו זמן והלאה חיפש השטן ללא הרף הזדמנות להעמיד במבחן את נאמנותו של ישוע. ”עת” נוחה הגיעה שנתיים וחצי מאוחר יותר, כאשר התחיל ישוע להכין את תלמידיו למותו המתקרב. השליח פטרוס אמר: ”חלילה לך, אדוני. אל יהיה הדבר הזה לך!” (מתי ט״ז:21, 22).
האם העצה המוטעית נשמעה סבירה לישוע משום שניתנה מתוך כוונה טובה מפי אחד מתלמידיו? ישוע הבחין מייד שדברים אלה שיקפו את רצונו של השטן ולא את רצון יהוה, והשיב בתקיפות: ”סור מלפניי, שטן. מכשול אתה לי, כי אין לבך לדברי אלוהים אלא לדברי בני אדם” (מתי ט״ז:23).
ישוע אהב את יהוה אהבת עולם, ומסיבה זו השטן לא היה מסוגל לגרום לו להפר את נאמנותו. שום דבר שהיה לשטן להציע ושום ניסיון, ולו הקשה ביותר, לא יכלו לפרוץ בקיעים בנאמנותו של ישוע לאביו שבשמים. האם תהיה לנו אותה הנחישות כאשר הנסיבות יקשו עלינו לשמור נאמנות לאלוהים? דוגמתו של איוב תסייע לנו להבין טוב יותר אילו בעיות קשות עלולות לצוץ בדרכנו.
נאמנות נוכח צרות
כפי שנוכח איוב לדעת, הצרות יכולות להכות בנו בכל רגע. איוב היה נשוי באושר, היו לו עשרה ילדים והוא ניהל שגרה רוחנית טובה (איוב א׳:5). אך הוא לא ידע שנאמנותו לאלוהים עלתה לדיון בשמים, ושהשטן היה נחוש בדעתו לשבור אותו בכל דרך.
עד מהרה איבד איוב את כל עושרו (איוב א׳:14–17). למרות זאת, הוא לא הפר את תומתו, מכיוון שמעולם לא שם את מבטחו בכסף. בדברו על התקופה שהיה עשיר, אמר איוב: ”אם שמתי זהב כִּסְלִי [ביטחוני]... אם אשמח כי רב חילי [רכושי]... גם הוא עוון... כי כיחשתי [כך הייתי מתכחש] לאל ממעל” (איוב ל״א:24, 25, 28).
גם בימינו ייתכן מאוד שנאבד בן לילה כמעט את כל רכושנו. איש עסקים, שהוא אחד מעדי־יהוה, איבד סכום כסף גדול אחרי שנפל קורבן להונאה, ונשאר כמעט חסר כול. הוא מודה בכנות: ”כמעט חטפתי התקף לב. בעצם, אני חושב שהייתי מקבל התקף לב אלמלא הקשר שלי עם אלוהים. אבל יחד עם זאת, המקרה הזה הדגיש לי את העובדה שערכים רוחניים לא עמדו במקום הראשון בחיי. הריגוש שבעשיית כסף נטה להאפיל על כל דבר אחר”. אותו משיחי צימצם מאז למינימום את פעילותו העסקית. הוא משרת כעת בקביעות כחלוץ עוזר, כלומר מקדיש מדי חודש 50 שעות או יותר לפעילות ההטפה. אך ישנן בעיות היכולות להיות קשות יותר מאובדן רכוש.
איוב בקושי עיכל את הבשורה המרה על אובדן נכסיו, ואז נודע לו על מותם של עשרת ילדיו. אולם הוא נשאר איתן בנאמנותו ואמר: ”יהי שם יהוה מבורך” (איוב א׳:18–21). האם נשמור נאמנות גם אם חלילה ימותו לפתע כמה מבני משפחתנו? פרנצ׳סקו, זקן־קהילה מספרד, שכל את שני ילדיו בתאונת אוטובוס מחרידה. הוא מצא נחמה בכך שהתקרב יותר ליהוה והגביר את פעילותו בשירות המשיחי.
אפילו אחרי ההלם שבאובדן ילדיו, לא הסתיימה מסכת היסורים של איוב. השטן היכה אותו במחלה קשה ומכאיבה. בנוסף לכך, אשתו נתנה לו עצה רעה. היא אמרה לו: ”ברך [”קלל”, תיקון סופרים] אלוהים ומות!” אך איוב התעלם מעצתה ו’לא חטא בשפתיו’ (איוב ב׳:9, 10). נאמנותו לא היתה תלויה בתמיכת משפחתו אלא בקשר הקרוב שלו עם יהוה.
פלורה, שבעלה ובנה הבכור פנו עורף לאמונה המשיחית לפני יותר מעשר שנים, יכולה להזדהות עם רגשותיו של איוב. ”כאשר אתה מאבד פתאום את תמיכת המשפחה, זה יכול להיות טראומתי”, היא מודה. ”אבל ידעתי שלא אמצא שמחה מחוץ לארגון יהוה. עמדתי בעוז ושמתי את יהוה במקום הראשון בחיי, ועם זאת המשכתי להיות רעיה טובה ואם למופת. תמיד התפללתי ליהוה והוא חיזק אותי. אני מאושרת כעת, משום שלמרות התנגדותו הנחרצת של בעלי, למדתי לסמוך לחלוטין על יהוה”.
התכסיס הבא שהשתמש בו השטן כדי למוטט את נאמנותו של איוב נגע לשלושת רעיו (איוב ב׳:11–13). הם ודאי הדאיבו את לבו כאשר התחילו למתוח עליו ביקורת. אילו היה מאמין לטענותיהם, היה מאבד את ביטחונו ביהוה. עצותיהם המייאשות היו יכולות לשבור את רוחו ולערער את נאמנותו, וכך היה התכסיס של השטן מצליח.
אבל איוב היה נחוש בדעתו: ”עד אגווע לא אסיר תומתי ממני!” (איוב כ״ז:5) הוא לא אמר, ’לא אתן לכם להסיר את תומתי’, אלא ידע שתומתו תלויה בו עצמו ובאהבתו ליהוה.
תכסיס ישן לקורבנות חדשים
עצות מוטעות והערות פוגעות מפי חברים ואחים לאמונה עדיין משמשות את השטן. למכשולים שבאים מתוך הקהילה קל יותר לפגוע במורל שלנו מאשר לרדיפות מבחוץ. זקן־קהילה, שהיה בעבר חייל קרבי, השווה את הקרבות שהשתתף בהם לסבל שעבר עליו עקב דברים ומעשים פוגעים מצד אחים בקהילה. הוא אמר: ”זה הדבר הכי קשה שעברתי בחיים”.
מצד שני, אנו עלולים להתעצבן כל כך על המגרעות של אחינו לאמונה, עד שנפסיק לדבר עם כמה מהם או אפילו נחמיץ את אסיפות הקהילה. מה שייראה לנו הכי חשוב במצב זה הוא להרגיע את רגשותינו הפגועים. אך כמה חבל לאמץ השקפה קצרת ראות שכזאת ולתת לקשר שלנו עם יהוה — לנכס היקר ביותר שלנו — להתרופף בגלל מילים או מעשים של אנשים. אם נניח לזה לקרות, ניפול קורבן לאחד התכסיסים הישנים ביותר של השטן.
נכון, אנו מצפים לסטנדרטים גבוהים בקהילה המשיחית. אבל אם נצפה ליותר מדי מאחינו לאמונה, שהם עדיין לא מושלמים, נתאכזב. לעומת זאת, יהוה מציב למשרתיו דרישות מציאותיות. אם נחקה את דוגמתו, נהיה מוכנים לסבול את המגרעות של רעינו (אפסים ד׳:2, 32). השליח פאולוס נתן את העצה הבאה: ”ריגזו ואל תחטאו; אל תשקע השמש על כעסכם, ואל תתנו מקום לשטן” (אפסים ד׳:26, 27).
המקרא מראה בבירור שהשטן משתמש במגוון רחב של תכסיסים כדי למצוא — אם רק יוכל — את הדרך לגרום למשיחי להפר את נאמנותו. כמה מתכסיסיו קוסמים לבשר החוטא, ואחרים גורמים סבל ומכאוב. מכל מה שנאמר לעיל ניתן לראות שעלינו תמיד לעמוד על המשמר. מתוך אהבה עמוקה לאלוהים, הייה נחוש בדעתך להוכיח שהשטן שקרן והסב שמחה ללבו של יהוה (משלי כ״ז:11; יוחנן ח׳:44). זכור שבכל הניסיונות, לעולם אל לנו להתפשר על תומתנו כמשיחיים.