שאלות של קוראים
אילו עקרונות מתווה המקרא לגבי חינוך הילדים במקרים שהורה אחד הוא עד־יהוה והשני לא?
שני עקרונות מפתח מספקים הדרכה באשר לחינוך הילדים במצב שבו רק אחד ההורים הוא עד־יהוה. העיקרון הראשון הוא ”לאלוהים צריך להישמע יותר מאשר לבני אדם” (מעשי השליחים ה׳:29). העיקרון השני הוא: ”האיש הוא ראש האישה כפי שהמשיח הוא ראש הקהילה” (אפסים ה׳:23). זה האחרון חל לא רק על נשים שבעליהן עדי־יהוה, אלא גם על מי שבן או בת הזוג שלהם אינם עדים (פטרוס א׳. ג׳:1). כיצד יכולים אם או אב משיחיים לאזן בין שני העקרונות הללו בחינוך הילדים?
אם הבעל הוא עד־יהוה, מוטלת עליו האחריות לדאוג לצרכים הרוחניים והחומריים של משפחתו (טימותיאוס א׳. ה׳:8). ייתכן שאשתו, שאינה מאמינה, מבלה זמן רב יותר עם הילדים. עם זאת, האב המאמין צריך ללמד את ילדיו בכך שיתן להם הדרכה רוחנית בבית ויקח אותם לאסיפות הקהילה. שם הם יפיקו תועלת מהדרכה מוסרית ומהתרועעות בונה.
ומה אם אשתו מתעקשת לקחת את הילדים לבית התפילה של דתה או ללמד אותם את אמונותיה? במדינות מסוימות החוק מתיר לה לעשות זאת. איכות החינוך הרוחני שמעניק להם האב תקבע במידה רבה אם הילדים יתפתו להשתתף בפולחן הדתי של אשתו. כאשר יגדלו הילדים, החינוך המקראי שקיבלו מאביהם יסייע להם לנהוג על־פי האמת שבדבר־אלוהים. הבעל המאמין בוודאי ישמח מאוד אם ילדיו ינקטו עמדה לצד האמת.
אם האישה היא עדת־יהוה ובעלה הוא לא־מאמין, עליה לכבד את עקרון הראשות ובה בעת לדאוג לטובתם הנצחית של ילדיה (קורינתים א׳. י״א:3). במקרים רבים לא יפריע לבעל הלא־מאמין שאשתו תיתן הדרכה מוסרית ורוחנית לילדים, ובאסיפות של משרתי יהוה היא מקבלת עזרה לעשות כן. האישה יכולה לעזור לבעלה לראות את היתרונות שיש לחינוך שמקבלים הילדים בארגון יהוה. ביכולתה להסביר בטקט מדוע כדאי לחנך את ילדיהם על ברכי עקרונות המוסר המקראיים, לנוכח הידרדרות המוסר בעולם.
עם זאת, ייתכן שהבעל הלא־מאמין ידרוש בכל תוקף שהילדים יקיימו את מנהגי דתו, ואולי אף יקח אותם לבית התפילה שלו ויתן להם חינוך דתי לפי אמונתו. מצד שני, אפשר שהבעל מתנגד עקרונית לדת ויתעקש שילדיו לא יתחנכו על־פי דת כלשהי. בתור ראש המשפחה, יש לו הזכות לקבל החלטה זו.a
כמשיחית מוקדשת, האישה תכבד את ראשותו של בעלה, ועם זאת תזכור את גישתם של השליחים פטרוס ויוחנן שאמרו: ”איננו יכולים שלא להגיד את אשר ראינו ושמענו” (מעשי השליחים ד׳:19, 20). לכן מתוך דאגה לטובתם הרוחנית של ילדיה, תמצא המשיחית הזדמנויות להעניק להם הדרכה מוסרית. היא אחראית לפני יהוה ללמד אחרים על האמת שלמדה, וילדיה אינם יוצאים מכלל זה (משלי א׳:8; מתי כ״ח:19, 20). כיצד אֵם משיחית תצליח להתמודד עם מצב קשה זה?
ניקח לדוגמה את האמונה באלוהים. אפשר שלא מתאפשר לאישה המשיחית לקיים שיעורי מקרא רשמיים עם ילדיה בגלל ההגבלות הנכפות עליה מצד בעלה. האם עליה להימנע מלספר לילדיה על יהוה? לא. מטבע הדברים, היא תביע במילים ובמעשים את אמונתה בבורא עולם. ילדיה ודאי ישאלו אותה שאלות על הנושא. מתוקף עקרון חופש הדת, עליה להרגיש חופשייה להביע את אמונתה באלוהים גם באוזני ילדיה. גם אם לא יעלה בידה לקיים עם ילדיה שיעורי מקרא או לקחת אותם בקביעות לאסיפות, היא בכל זאת יכולה להקנות להם ידע על יהוה אלוהים (דברים ו׳:7).
השליח פאולוס כתב אודות היחסים בין בעל ואישה, שאחד מהם מאמין והשני לא: ”הבעל שאיננו מאמין מקודש באשתו, והאישה שאיננה מאמינה מקודשת בבעלה; אם לא כן, בניכם טמאים, ואילו עתה קדושים הם” (קורינתים א׳. ז׳:14). בזכות הבעל או האישה המאמינים, מחשיב יהוה את יחסיהם של בני הזוג לקדושים וכן גם את הילדים. האישה המאמינה צריכה לעשות כל שביכולתה כדי לעזור לילדיה להבין את האמת, ולהשאיר את התוצאה הסופית בידי יהוה.
כשהילדים גדלים, עליהם להחליט באיזה כיוון לבחור על בסיס המידע שקיבלו מהוריהם. ייתכן שהחלטתם תשקף את דברי ישוע: ”האוהב את אביו או את אמו יותר ממני אינו כדאי לי” (מתי י׳:37). הם גם נצטוו: ”הבנים [והבנות], שימעו בקול הוריכם על־פי האדון” (אפסים ו׳:1). צעירים רבים גמרו אומר ’להישמע לאלוהים’ יותר מאשר להורה לא מאמין, גם אם הוא יגרום להם לקשיים מסוימים. מה גדולה תהיה שמחתו של הורה משיחי אם יחליטו ילדיו לשרת את יהוה למרות התנגדות!
[הערת שוליים]
a זכותה החוקית של האישה לחופש דת כולל את הזכות לנכוח באסיפות משיחיות. קרה שהבעל לא הסכים לדאוג לילדיו הקטינים בשעה שהיא נמצאת באסיפות, ולכן האֵם היתה חייבת לקחת אותם איתה לאסיפות.