מדוע כל כך קשה להתנצל?
הגוף המחוקק של קליפורניה העביר ביולי 2000 הצעת חוק שלפיה אדם המביע אהדה לאדם אחר שנפגע בתאונה שבה היו שניהם מעורבים, לא ייחשב בהכרח לאשם בתאונה. מדוע נקבע החוק? נראה כי כאשר נגרם נזק לרכוש או לגוף, אנשים אינם ששים להתנצל, וזאת מחשש שמא בית המשפט יראה בכך הודאה באשמה. מצד שני, אלה המצפים להתנצלות מיידית עלולים להתרגז, ואז בעקבות התאונה הקטנה מתפתח ריב רציני.
כמובן, אין זה הכרחי להתנצל על תאונה שלא נגרמה באשמתך. פעמים רבות מומלץ שנשים לב למה שאנחנו אומרים. משל קדום מציין: ”ברוב דברים לא יחדל פשע, וחושׂך שפתיו משכיל” (משלי י׳:19; כ״ז:12). אך למרות זאת עדיין אפשר לנהוג באדיבות ולהושיט עזרה.
בכל אופן, האין זה נכון שרבים כבר לא מתנצלים, גם כשלא מעורבות בכך תביעות משפטיות? יש נשים המלינות על כך שבעליהן אף פעם לא מבקשים מהן סליחה. מנהלי עבודה טוענים שהעובדים ’אף פעם לא מודים בטעויות שהם עושים, ונדיר לשמוע מהם התנצלות’. מורים בבתי־ספר מדווחים ש’כבר לא מלמדים את הילדים לבקש סליחה’.
סיבה אחת לכך שאנשים מהססים להתנצל היא הפחד מפני דחייה. אולי הם מפחדים שיראו להם כתף קרה, ומשום כך אינם חושפים את רגשותיהם האמיתיים. למעשה, לא אחת קורה שהצד הנפגע מתחמק מן הפוגע ומקשה בכך עוד יותר על פתרון הבעיה.
חוסר איכפתיות מרגשות הזולת הוא סיבה נוספת לכך שאנשים לא ממהרים להתנצל. הם אומרים לעצמם, ’התנצלות לא תשיב את הגלגל לאחור’. אחרים מהססים לבקש סליחה בשל חשש מן התוצאות. הם תוהים, ’האם יראו בי אחראי למחדל ויצפו ממני לפיצוי?’ אך המכשול הגדול ביותר להודאה בטעות הוא גאווה. אדם גאוותן שאינו מסוגל לומר ”אני מצטער” בעצם אומר, ’אני לא רוצה להודות בטעות שעשיתי וכך לגרוע מכבודי. זה יפגע במעמדי’.
תהיה אשר תהיה הסיבה לכך, רבים מתקשים לבקש סליחה. אך האם הכרחי בכלל להתנצל? מה התועלת שבדבר?
[תמונה בעמוד 3]
”כבר לא מלמדים את הילדים לבקש סליחה”
[תמונה בעמוד 3]
”בעלי אף פעם לא מתנצל”
[תמונה בעמוד 3]
”העובדים שלי לא מודים בטעויות שהם עושים”