כיצד הם קיבלו תשובות
מיליוני אנשים נוהגים להתפלל. חלקם משוכנעים שתפילותיהם נענות, וחלקם תוהים אם תפילותיהם נופלות על אוזניים קשובות. אחרים מחפשים תשובות אבל אינם חושבים על האפשרות להתפלל לאלוהים ולשטוח בפניו את שאלותיהם.
המקרא מזהה את אלוהי האמת כ”שומע תפילה” (תהלים ס״ה:3). אם אתה מתפלל, האם אתה בטוח שתפילותיך מופנות לאלוהי האמת? האם הוא יענה לתפילותיך ?
לרבים בעולם כולו התברר שהתשובה היא כן! כיצד הם זכו למענה? מה הם למדו?
מיהו אלוהים?
מורָה בפורטוגל התחנכה על־ידי נזירות וכמרים. בתום לב קיימה האישה את מנהגי דתה. כאשר שינתה הכנסייה או זנחה מנהגים מסוימים שהיו חשובים בעיני האישה, כי כך לימדו אותה, היא נותרה מבולבלת ואובדת עצות. בטיול בארצות אחרות התוודעה המורה לצורות פולחן של המזרח הרחוק, והיא החלה לתהות אם אכן קיים אל אמת אחד ויחיד. כיצד עליה לעבוד את אלוהים? היא החליטה לפנות אל הכומר ולשאול אותו שאלות לגבי המקרא. לאכזבתה, הכומר התייחס אל שאלותיה בביטול.
הכנסייה הקתולית הפיצה בעיר מגוריה עלון ובו אזהרה לכל חברי הכנסייה שלא לשוחח עם עדי־יהוה, אך שאלותיה של המורה עדיין ניקרו במוחה. יום אחד כאשר הגיעו העדים לביתה, היא הקשיבה להם וגילתה עניין. זו היתה שיחתה הראשונה עם עדי־יהוה.
כדי למצוא תשובות לשאלותיה הרבות, החלה האישה לקבל שיעורי מקרא מעדי־יהוה. מדי שבוע חיכתה לעדים רשימה ארוכה של שאלות. היא רצתה לדעת מהו שם אלוהים, האם קיים אל אמת אחד ויחיד, האם מותר לעבוד אותו בעזרת פסלים וצלמים וכן הלאה. האישה שמה לב שכל התשובות ניתנות לה מתוך המקרא ולא מתוך דעות אישיות, לכן היתה מופתעת ומרוצה כאחד מן הדברים שלמדה. בהדרגה קיבלה תשובות לכל שאלותיה. היום היא עובדת את יהוה ברוח ובאמת, שהרי ישוע המשיח אמר שכך יעשו ”עובדי האל האמיתיים” (יוחנן ד׳:23).
בני משפחה בסרי לנקה נהגו לקרוא יחד את המקרא, אך לא מצאו תשובות לשאלות רבות שהיו חשובות להם. הם היו זקוקים לעזרה, עזרה שהכומר לא יכול היה לספק. והנה, עדי־יהוה ביקרו אצלם והשאירו להם ספרות מקראית אינפורמטיבית. מאוחר יותר, כאשר נתנו להם עדי־יהוה תשובות מספקות לשאלות מקראיות, הסכימו בני הבית לקבל שיעורי מקרא. הלימודים היו מבחינתם מרתקים.
עם זאת, בגלל החינוך שספגה בכנסייה מילדוּת התקשתה אם המשפחה לקבל שאביו של ישוע המשיח הוא ”אלוהי האמת לבדו”, כפי שאמר ישוע (יוחנן י״ז:1, 3). בכנסייה לימדו אותה שישוע שווה לאביו ושאין להרהר אחר ”מיסתורין” זה. ברוב ייאושה התפללה ליהוה בכנות והזכירה את שמו. היא ביקשה ממנו להראות לה מיהו ישוע. אחר כך בדקה שוב ביסודיות את הפסוקים הנוגעים לנושא (יוחנן י״ד:28; י״ז:21; קורינתים א׳. ח׳:5, 6). עיניה נפקחו, והיא החלה לראות בבירור שיהוה — בורא השמים והארץ ואביו של ישוע המשיח — הוא אלוהי האמת ואין בלתו (ישעיהו מ״ב:8; ירמיהו י׳:10–12).
מדוע הסבל קיים?
איוב התנסה בסבל בל יתואר. כל ילדיו נספו בסערה, והוא נעשה עני מרוד. מחלה כואבת ייסרה את גופו, ואם לא די בכך הוא ספג קיתונות של ביקורת מצד ידידי שווא. על רקע הנסיבות, נפלטו מפי איוב אמירות נמהרות (איוב ו׳:3). אבל אלוהים התחשב במצבו (איוב ל״ה:15). הוא ידע מה יש בלבו של איוב ותיקן אותו כפי הצורך. כך פועל יהוה גם היום.
קסטרוּ, תושב מוזמביק, היה רק בן עשר כאשר התייתם מאמו. עולמו חרב עליו. ”למה היא היתה צריכה למות ולעזוב אותנו?” שאל. הוריו היו יראי אלוהים, אבל אחרי מות אמו שום דבר כבר לא נראה לו הגיוני. מה יביא נחמה לשכלו וללבו? קסטרוּ החל לקרוא ספר מקרא קטן בשפה הצִ’יצִיוָה ולשוחח על הכתוב עם אחיו הגדולים, וכך מצא נחמה.
אט אט הבין קסטרוּ שאמו לא מתה באשמת אלוהים, אלא בשל אי־שלמותנו התורשתית (רומים ה׳:12; ו׳:23). את הנחמה הגדולה מכול שאב מתוך התקווה המקראית של תחיית המתים, כי הבין שכך יוכל לזכות לראות שוב את אמו (יוחנן ה׳:28, 29; מעשי השליחים כ״ד:15). למרבה הצער, כעבור ארבע שנים בלבד נפטר גם אביו. אלא שהפעם היו לקסטרוּ הכלים להתמודד עם האובדן. כיום הוא אוהב את יהוה ומקדיש את כל כולו לעבודת אלוהים. כל מי שמכיר אותו רואה עד כמה הוא מאושר.
רבים שאיבדו את יקיריהם מתנחמים באותן אמיתות מקראיות שניחמו את קסטרוּ. יש הסובלים מידי אנשים חסרי לב, והם שואלים כפי ששאל איוב: ”מדוע רשעים יחיו?” (איוב כ״א:7) כאשר הם מקשיבים היטב למה שאומר אלוהים דרך דברו, הם לומדים שדרכו של אלוהים תפעל בסופו של דבר לטובתם (פטרוס ב׳. ג׳:9).
ברברה, שגדלה בארצות־הברית, לא התנסתה אישית בזוועות מלחמה. אך שנות ילדותה עברו עליה בתקופה שבה העולם כולו היה שרוי במלחמה. יום יום נמסרו בחדשות דיווחים מזוויעים על המתרחש. בבית־הספר למדה על מאורעות היסטוריים שהתרחשו בדרכים בלתי צפויות. מה מסביר את הכול? שאלה את עצמה במבוכה. האם איכפת לאלוהים ממה שקורה? היא האמינה בקיום אלוהים, אבל היו לה רגשות מעורבים כלפיו.
בשלב מסוים החלה ברברה להתרועע עם עדי־יהוה, וראיית החיים שלה השתנתה בהדרגה. היא הקשיבה להם ולמדה אצלם את המקרא. בהמשך החלה לבוא לאסיפות שהתקיימו באולם־המלכות. היא אפילו נכחה באחד הכינוסים הגדולים שלהם. יתרה מזו, היא שמה לב שלא כל עד־יהוה משיב על שאלותיה בדרך אחרת. אדרבה, העדים דיברו בתמימות דעים כי עמדתם מבוססת על המקרא.
העדים הצביעו על ראיות מתוך המקרא לפיהן העולם נתון להשפעת השטן, שר העולם הזה, ומשקף את רוחו (יוחנן י״ד:30; קורינתים ב׳. ד׳:4; אפסים ב׳:1–3; יוחנן א׳. ה׳:19). הם הסבירו לה שהמאורעות אשר הותירו אצלה סימני שאלה נובאו במקרא (דניאל, פרקים ב׳, ז׳ ו־ח׳). אלוהים ניבא אותם בזכות היכולת שלו לראות את העתיד, יכולת שהוא לא תמיד משתמש בה. חלק מן המאורעות נגרמו על־ידי אלוהים וחלקם פשוט קרו ברשותו. העדים הראו לברברה שהמקרא גם חוזה מראש את הדברים הרעים והטובים שקורים בימינו ומסביר את פשרם (מתי כ״ד:3–14). הם הראו לה את הבטחות המקרא על עולם חדש רב צדק שבו הסבל יחלוף לבלי שוב (פטרוס ב׳. ג׳:13; ההתגלות כ״א:3, 4).
בהדרגה הבינה ברברה שיהוה אלוהים אינו אחראי לסבלות האדם, ועם זאת אין הוא מונע את הסבל ואין הוא כופה על בני אדם לקיים את מצוותיו בניגוד לרצונם (דברים ל׳:19, 20). אלוהים סלל בפנינו את הדרך לחיי נצח מאושרים, והיום הוא נותן לנו הזדמנות להוכיח שאנו מתכוונים לחיות על־פי דרכיו הישרות (ההתגלות י״ד:6, 7). ברברה החליטה ללמוד את דרישות אלוהים ולקיים אותן. היא גם מצאה בקרב עדי־יהוה את האהבה שלדברי ישוע תהיה סימן הזיהוי של תלמידיו האמיתיים (יוחנן י״ג:34, 35).
גם אתה יכול להפיק תועלת מן העזרה שהוגשה לה.
חיים בעלי תכלית
גם מי שנראה כי טוב להם בחיים מחפשים תשובות לשאלות המטרידות אותם. לדוגמה, מתיו, בחור צעיר מבריטניה, תמיד השתוקק למצוא את אלוהי האמת ואת תכלית החיים. בגיל 17 התייתם מאביו. עם הזמן, למד מתיו באוניברסיטה ורכש תואר אקדמי במוסיקה. בהמשך נעשה יותר ויותר מודע לריקנות של חייו החומרניים. הוא עזב את הבית ועבר לגור בלונדון. שם החל לבלות במועדוני לילה ולהתעסק בסמים, באסטרולוגיה, בספיריטיזם ובזֶן בודהיזם ובפילוסופיות אחרות — הכול בחיפוש אחר חיים מספקים. ברוב ייאושו זעק לאלוהים שיעזור לו למצוא את האמת.
כעבור יומיים פגש מתיו ידיד ותיק ותינה באוזניו את צרותיו. הסתבר שאותו ידיד למד אצל עדי־יהוה. הוא הראה למתיו את הכתוב בטימותיאוס ב׳. ג׳:1–5, ומתיו נדהם מן התיאור המדויק של עולמנו. הוא קרא את דרשת ההר, והכתוב נגע ללבו (מתי, פרקים ה׳ עד ז׳). מתיו החליט לבוא לאסיפות באולם־מלכות שבקרבת מקום, אם כי בהתחלה היסס משום שבעבר קרא ביקורת שלילית על עדי־יהוה.
מתיו אהב את מה ששמע והחל לקבל שיעורי מקרא מאחד מזקני הקהילה. עד מהרה הבין שהוא מצא את אשר חיפש, שזהו המענה לתפילתו. הוא חדל ממנהגים ומהרגלים שאינם לרצון יהוה, והברכות לא איחרו לבוא. מתיו טיפח יראת אלוהים בריאה, ומתוך כך ניעור בו הרצון להתאים את חייו למצוות אלוהים. הוא למד שאלה הם חיים בעלי תוכן ומשמעות (קהלת י״ב:13).
לא היתה זו יד הגורל שגרמה למתיו ואחרים שהוזכרו במאמר למצוא דרך חיים מלאת סיפוק. למרות זאת, הם למדו שיש ליהוה אלוהים מטרה אוהבת המושטת לכל מי שבוחרים בשמחה לציית למצוותיו (מעשי השליחים י׳:34, 35). מטרה זו כוללת חיי נצח בעולם ללא מלחמות וללא חולי ורעב ואפילו ללא מוות (ישעיהו ב׳:4; כ״ה:6–8; ל״ג:24; יוחנן ג׳:16). האם אתה מייחל לחיות בעולם כזה? אם כן, הנך מוזמן בחמימות לנכוח באסיפות המתקיימות באולם־המלכות של עדי־יהוה, אסיפות על נושאים מקראיים, וללמוד על מציאת הדרך לחיים מספקים.
[תמונה בעמוד 7]
התפלל לאלוהים מעומק הלב ופנה אליו בשמו
[תמונה בעמוד 7]
למד את המקרא עם מי שמלמדים באמת את הכתוב בו
[תמונות בעמוד 7]
נכח באסיפות המתקיימות באולם־המלכות
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 4]
מטייל: Chad Ehlers/Index Stock Photography