יומן המסע של נוח — האם הוא נושא משמעות עבורנו?
כאשר ניבא ישוע מה יהיה אות נוכחותו וסיום הסדר העולמי, הוא אמר: ”כימי נוח כן יהיה בואו של בן האדם” (מתי כ״ד:3, 37). מכאן שישוע חזה כי מאורעות ימינו יקבילו לתקופתו של נוח. תיאור אמין ומדויק של המאורעות בימי נוח יכול להיות עבורנו אוצר שלא יסולא בפז.
האם יומן המסע של נוח באמת כל כך יקר ערך? האם ניכר מתוכנו שמדובר במסמך היסטורי אמיתי? האם באמת נוכל לקבוע מתי אירע המבול?
מתי אירע המבול?
המקרא מכיל מידע כרונולוגי המאפשר לנו לעקוב אחר השתלשלות מאורעות בציר הזמן מתחילת ימי האדם על פני האדמה. בבראשית ה׳:1–29 מופיעה רשימת יוחסין שתחילתה בבריאת אדם הראשון וסופה בהולדת נוח. המבול ירד ”בשנת שש מאות שנה לחיי נוח” (בראשית ז׳:11).
על מנת לקבוע מתי אירע המבול, יש להתחיל למנות מתאריך מוחלט כלשהו. כלומר, עלינו להתחיל בתאריך המקובל על ההיסטוריונים אשר מקביל למאורע ספציפי המוזכר במקרא. מנקודה מוסכמת זו אפשר לערוך חישובים ולהגיע לתאריך של המבול על־פי לוח השנה הגרגוריאני המקובל כיום.
תאריך מוחלט אחד הוא 539 לפה״ס, השנה שבה כורש מלך פרס כבש את בבל. מקורות היסטוריים מתקופת שלטונו כוללים בין היתר לוחות בבליים ומסמכים מאת דיוֹדוֹרוֹס, אפריקנוּס, אֶוזֵבּיוּס ותלמי. בעקבות צו מטעם כורש עזבה שארית יהודים את בבל והגיעה לארץ ישראל ב־537 לפה״ס. שיבתם של היהודים סימנה את סיום 70 שנות השממה של יהודה, אשר לפי הכרונולוגיה המקראית החלה ב־607 לפה״ס. אם נביא בחשבון את תקופת השופטים והמלכים, נוכל למקם את יציאת מצרים בשנת 1513 לפה״ס. הכרונולוגיה המקראית מחזירה אותנו 430 שנה אחורנית ל־1943 לפה״ס, השנה שבה נכרתה הברית עם אברהם. כעת עלינו לקחת בחשבון את הולדתם ואורך חייהם של תרח, נחור, שרוג, רעו, פלג, עבר, שלח וגם ארפכשד, אשר נולד ”שנתיים אחרי המבול” (בראשית י״א:10–32). מכאן יוצא שהמבול החל בשנת 2370 לפה״ס.a
ארובות השמים נפתחות
לפני שנסקור את המאורעות של ימי נוח, אולי תרצה לקרוא את הכתוב בבראשית פרק ז׳ פסוק 11 עד פרק ח׳ פסוק 4. באשר לגשם הכבד שירד נאמר: ”בשנת שש מאות שנה לחיי נוח [2370 לפה״ס], בחודש השני, בשבעה עשר יום לחודש, ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו” (בראשית ז׳:11).
נוח חילק את השנה ל־12 חודשים בני 30 יום. החודש הראשון בימי קדם התחיל בערך באמצע חודש ספטמבר, לפי הלוח הגרגוריאני. המבול החל לרדת ”בחודש השני, בשבעה עשר יום לחודש” והגשם ניתך במשך 40 יום ו־40 לילה במהלך נובמבר ודצמבר 2370 לפה״ס.
עוד נאמר לנו על המבול: ”ויגברו המים על הארץ, חמישים ומאת יום. ... וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב, ויחסרו המים מקצה חמישים ומאת יום. ותנח התיבה בחודש השביעי, בשבעה עשר יום לחודש, על הררי אררט” (בראשית ז׳:24 עד ח׳:4). לפיכך, מאז שגברו המים על הארץ ועד לנסיגתם עברו 150 יום, כלומר חמישה חודשים. מכאן שבחודש אפריל 2369 לפה״ס נחה התיבה על הרי אררט.
כעת, עיין בכתוב בבראשית ח׳:5–17. כעבור כמעט חודשיים וחצי (73 יום) נראו ראשי ההרים. היה זה ”בעשירי [חודש יוני], באחד לחודש” (בראשית ח׳:5).b בחלוף שלושה חודשים (90 יום) — ”באחת ושש מאות שנה [לחיי נוח], בראשון, באחד לחודש”, כלומר באמצע ספטמבר 2369 לפה״ס — הסיר נוח את מכסה התיבה. לעיניו נגלה ש”חרבו פני האדמה”, כלומר לא נותרה שכבת מים על פני האדמה (בראשית ח׳:13). כעבור חודש ו־27 יום (57 יום) ”בחודש השני, בשבעה ועשרים יום לחודש [אמצע נובמבר 2369 לפה״ס], יבשה הארץ”. אז יצאו נוח ומשפחתו מן התיבה. מכאן שנוח והאחרים שהו בתיבה במשך שנת ירח אחת ועשרה ימים (370 יום) (בראשית ח׳:14).
מה מוכיחים כל הפרטים המדויקים בקשר למאורעות ולמועדי ההתרחשויות? הם מהווים ראיה לכך שהנביא משה, אשר ככל הנראה כתב את ספר בראשית על סמך מסמכים שנמסרו לו, הציג עובדות ולא אלגוריות מיתולוגיות. לכן, המבול נושא כיום משמעות רבה עבורנו.
כיצד התייחסו כותבי מקרא אחרים למבול?
קיימות התייחסויות נוספות לנוח ולמבול, מלבד אלו המופיעות בספר בראשית. הנה כמה דוגמאות:
(1) החוקר עזרא כלל את נוח ואת בניו (שם, חם ויפת) ברשימת היוחסין של עם ישראל (דברי הימים א׳. א׳:4–17).
(2) לוקס, שהיה רופא וגם כתב את אחד מספרי הבשורה, הזכיר את נוח באילן היוחסין של ישוע המשיח (לוקס ג׳:36).
(3) השליח פטרוס התייחס לא אחת לסיפור המבול כשכתב לאחיו לאמונה (פטרוס ב׳. ב׳:5; ג׳:5, 6).
(4) השליח פאולוס דיבר על האמונה החזקה שגילה נוח כאשר בנה את התיבה להצלת ביתו (עברים י״א:7).
אין כל ספק שאותם כותבי מקרא, אשר כתבו בהשראת אלוהים, האמינו בסיפור על המבול המובא בספר בראשית. הם ראו בו מאורע אמיתי.
ישוע והמבול
ישוע המשיח היה קיים עוד בטרם בא אל כדור־הארץ כאדם בשר ודם (משלי ח׳:30, 31). בתקופת המבול הוא היה מלאך בשמים. לפיכך, בתור עד ראייה יכול ישוע לספק לנו את האישור המקראי החזק ביותר לאמיתות הסיפור על נוח והמבול. והנה דבריו של ישוע: ”כימי נוח כן יהיה בואו [”נוכחותו”, ע״ח] של בן האדם. כמו שבימים קודם למבול היו אוכלים ושותים ומתחתנים עד היום שנכנס נוח לתיבה ולא ידעו [”לא שמו לב”, ע״ח] עד שבא המבול וסחף את הכול, כך יהיה גם בואו [”נוכחותו”, ע״ח] של בן האדם” (מתי כ״ד:37–39).
האם ישוע היה משתמש באגדה כדי להזהיר אותנו מפני קיצו של הסדר העולמי הנוכחי? ברור שלא! אנו בטוחים שהוא דיבר על דוגמה אמיתית למשפטו של אלוהים נגד הרשעים. אומנם נכון שרבים איבדו אז את חייהם, אבל יש נחמה בידיעה שנוח ומשפחתו ניצלו.
”ימי נוח” נושאים משמעות גדולה עבור החיים כיום, במהלך ”נוכחותו של בן האדם”, ישוע המשיח. קריאת התיאור המפורט של נוח אודות המבול העולמי נוסכת בנו את הביטחון שמדובר במסמך היסטורי מהימן. לכתוב בספר בראשית על המבול יש חשיבות רבה עבורנו. כשם שנוח, בניו ונשותיהם האמינו באמצעי שסיפק אלוהים לישועתם, גם אנו יכולים כיום לזכות להגנת מאת יהוה על יסוד אמונתנו בקורבן הכופר של ישוע (מתי כ׳:28). יתרה מזאת, יכולה להיות לנו התקווה להימנות עם הניצולים מקיצו של הסדר המרושע הנוכחי, בדיוק כשם שיומן המסע של נוח מתאר כיצד הוא ומשפחתו ניצלו מן המבול שהביא קץ לעולם המרושע דאז.
[הערות שוליים]
a לפרטים על תיארוך המבול, ראה הבנה מכתבי־הקודש, כרך א׳, עמודים 458–460 (אנג׳), שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
b בפרשנות התנ״ך מאת קייל־דליץ’, כרך א׳, עמוד 148 (אנג׳) נאמר: ”קרוב לוודאי כי 73 יום אחרי שנחה התיבה נראו ראשי ההרים, דהיינו, ראשי הרי ארמניה שהקיפו את התיבה”.
[תיבה בעמוד 5]
האם הם חיו כל כך הרבה זמן?
”ויהיו כל ימי נוח תשע מאות שנה וחמישים שנה וימות”, מציין המקרא (בראשית ט׳:29). סבו של נוח, מתושלח, חי 969 שנה — מספר שנות החיים הרב ביותר שחי אדם כלשהו אי פעם. אורך החיים הממוצע של עשרת הדורות מאדם ועד נוח עמד על יותר מ־850 שנה (בראשית ה׳:5–31). האם האנשים חיו אז כל כך הרבה זמן?
מטרתו המקורית של אלוהים היתה שבני האדם יחיו לנצח. לאדם הראשון ניתנה ההזדמנות ליהנות מאורך חיים אינסופי כל עוד יציית לאלוהים (בראשית ב׳:15–17). אבל אדם לא ציית ולכן איבד הזדמנות זו. אחרי 930 שנות חיים שבמהלכן הלך והזדקן לאיטו, שב אדם אל האדמה שממנה לוּקח (בראשית ג׳:19; ה׳:5). אדם הראשון הוריש לכל צאצאיו את החטא והמוות (רומים ה׳:12).
עם זאת, בני התקופה ההיא היו קרובים יותר למצב המושלם שהיה נחלתו של אדם הראשון, וככל הנראה זו הסיבה לכך שהם חיו זמן רב יותר מאלה שנולדו מאוחר יותר. לפיכך, אורך החיים של בני האדם נשק לאלף שנה בתקופה שלפני המבול, אך צנח במהירות אחרי כן. למשל, אברהם חי רק 175 שנה (בראשית כ״ה:7). וכ־400 שנה אחרי מותו של אברהם הנאמן כתב הנביא משה: ”ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה, ורָהְבָּם עמל ואוון” (תהלים צ׳:10). וזה כעיקרון המצב בימינו.
[תרשים/תמונות בעמודים 6, 7]
מניין השנים אחורנית, החל מהצהרת כורש שהתירה לגולים לשוב לארצם ועד המבול בימי נוח
537 הצהרת כורשc
539 כיבוש בבל בידי כורש הפרסי
68 שנה
607 תחילת שבעים שנות השממה ביהודה
906 שנים
שבהן עמדו
בראש עם
ישראל מנהיגים,
שופטים ומלכים
1513 יציאת מצרים
1943 מתן תוקף לברית עם אברהם
205 שנה
2148 לידת תרח
222 שנה
2370 תחילת המבול
[הערת שוליים]
c הצהרת כורש בדבר שחרור היהודים מן השבי בגלות יצאה ”בשנת אחת לכורש מלך פרס”. קרוב לוודאי שמדובר בשנת 538 לפה״ס או בתחילת שנת 537 לפה״ס.