טפח רוח של נתינה
רוח של נתינה אינה תכונה מולדת. נטייתו הטבעית של התינוק היא לספק את רצונותיו ואת צרכיו, תוך התעלמות מטובת אחרים, כולל מטפליו. עם הזמן, הילד לומד שהעולם אינו סובב סביבו, ושעליו להתחשב בזולת ולדעת לא רק לקבל אלא גם לתת ולחלוק. רוח של נתינה היא תכונה שצריך לרכוש ולטפח.
אך לא כל מי שנותן — אפילו ביד רחבה — ניחן ברוח של נתינה. יש שתורמים למוסדות לקידום אינטרסים אישיים. אחרים תורמים כדי לגרוף תשואות. לא כך היא הנתינה מצד משיחיים אמיתיים. מה מאפיין את הנתינה שעליה ממליץ המקרא? דיון קצר ברוח הנתינה שגילו משיחיים בני המאה הראשונה ישיב על השאלה.
דוגמאות של נתינה משיחית
נתינה משיחית, כפי שהיא מתוארת במקרא, התבטאה בדרך כלל ב’שיתוף הזולת’ ובמתן עזרה לנזקקים (עברים י״ג:16; רומים ט״ו:26). היא לא נעשתה בכפייה. השליח פאולוס כתב: ”כל איש כפי שידבנו לבו יתן, לא מתוך צער או הכרח, שהרי את הנותן בשמחה אוהב אלוהים” (קורינתים ב׳. ט׳:7). כמו כן, אסור היה לתת לשם האדרה עצמית. כך עשו חנניה ושפירה ושילמו מחיר כבד (מעשי השליחים ה׳:1–10).
הצורך בנתינה התעורר כאשר יהודים וגרים רבים ממקומות רחוקים נאספו בירושלים לרגל חג השבועות, שנת 33 לספירה. שם נמלאו תלמידי ישוע ”רוח הקודש והחלו לדבר בלשונות אחרות”. המון רב התקהל סביבם ושמע את נאומו חוצב הלהבות של פטרוס אודות ישוע המשיח. מאוחר יותר, ראו בני העם כיצד פטרוס ויוחנן מרפאים פיסח ליד שער בית המקדש, ושמעו את פטרוס מדבר שנית על ישוע ועל הצורך בחרטה. אלפים חזרו בתשובה ונטבלו כתלמידי המשיח (מעשי השליחים, פרקים ב׳ ו־ג׳).
המאמינים החדשים רצו להישאר בירושלים ולשאוב הדרכה נוספת משליחי ישוע. אך כיצד יוכלו השליחים לדאוג לצורכי כל האורחים? המקרא מספר: ”כל בעלי השדות ובעלי הבתים מכרו את נכסיהם והביאו את כסף מחירם. הם הניחוהו לרגלי השליחים ולכל איש נתן כפי צורכו” (מעשי השליחים ד׳:33–35). אין ספק שהקהילה החדשה בירושלים התברכה ברוח של נתינה!
רוח דומה ניכרה גם בקהילות אחרות שנוסדו בהמשך. לדוגמה, המשיחיים במקדוניה, שהיו בעצמם עניים, תרמו יותר מכפי יכולתם למען אחיהם הנזקקים ביהודה (רומים ט״ו:26; קורינתים ב׳. ח׳:1–7). קהילת פיליפי בלטה בתמיכה שהושיטה לפאולוס בשירותו (פיליפים ד׳:15, 16). גם הקהילה בירושלים חילקה מזון לאלמנות נצרכות, והשליחים מינו שבעה גברים כשירים לוודא ששום אלמנה הראויה לעזרה לא תוזנח (מעשי השליחים ו׳:1–6).
הקהילות המשיחיות הקדומות מיהרו גם להיערך לקשיים מבעוד מועד. לדוגמה, כאשר הכריז אֲגָבוֹס הנביא על בואו של רעב גדול, החליטו התלמידים בקהילת אנטיוכיה שבסוריה ”לשלוח, איש איש כפי שידו משגת, לעזרת האחים הגרים ביהודה” (מעשי השליחים י״א:28, 29). הם חשבו מראש על צורכי אחיהם וגילו רוח טובה.
מה הניע את המשיחיים הקדומים להיות כה נדיבים ואוהבים? כיצד ניתן לרכוש רוח של נתינה? אפשר ללמוד רבות מדיון קצר בדוגמתו של דוד המלך.
דוד תומך ביד רחבה בעבודת אלוהים האמיתית
במשך קרוב ל־500 שנה לא היה לארון הברית — תיבה קדושה שסימלה את נוכחות יהוה — משכן קבע. הארון הוחזק באוהל מועד, שהועתק ממקום למקום בנדודי בני ישראל במדבר ובארץ המובטחת. דוד המלך השתוקק להוציא את הארון מן האוהל ולבנות בית ראוי ליהוה להשכנת ארון הקודש. בפנותו אל נתן הנביא, אמר דוד: ”הנה אנוכי יושב בבית הארזים, וארון ברית יהוה תחת יריעות” (דברי הימים א׳. י״ז:1).
אלא שדוד היה איש מלחמה. לכן, יהוה פסק שבנו שלמה, בתקופת מלכותו השקטה, הוא שיבנה את בית המקדש לשכן בו את ארון הברית (דברי הימים א׳. כ״ב:7–10). למרות זאת, רוח הנתינה של דוד לא שככה. הוא אירגן כוח משימה אדיר שתפקידו היה לאסוף את החומרים שישמשו לבניית המקדש. לימים, אמר דוד לשלמה: ”הכינותי לבית יהוה זהב כיכרים מאה אלף וכסף אלף אלפים כיכרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה; ועצים ואבנים הכינותי” (דברי הימים א׳. כ״ב:14). ולא נתקררה דעתו עד אשר תרם מהונו האישי זהב וכסף בשווי של יותר מ־000,000,200,1 דולר. גם שריו תרמו ברוחב לב (דברי הימים א׳. כ״ט:3–9). ברור שרוח של נתינה ונדיבות פיעמה בדוד!
מה דחף את דוד לתת ביד רחבה? הוא הבין שכל רכושו וכל הישגיו באו לו בברכת יהוה. הוא הודה בתפילה: ”יהוה אלוהינו, כל ההמון הזה אשר הכינונו לבנות לך בית לשם קודשך, מידך הוא, ולך הכול. וידעתי אלוהיי כי אתה בוחן לבב, ומישרים תרצה. אני ביושר לבבי התנדבתי כל אלה, ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך” (דברי הימים א׳. כ״ט:16, 17). דוד הוקיר את יחסיו עם יהוה. הוא עמד על החשיבות לעבוד את אלוהים ”בלב שלם ובנפש חפצה”, ולעונג היה לו לעשות כן (דברי הימים א׳. כ״ח:9). אלה היו הגורמים שדחפו גם את המשיחיים הקדומים לגלם רוח של נתינה.
יהוה — הנותן הגדול מכול
יהוה הוא הדוגמה הטובה מכול לנתינה. מרוב אהבתו ודאגתו ”הוא מזריח שמשו על רעים ועל טובים וממטיר גשם על צדיקים ועל רשעים” (מתי ה׳:45). לכל בני האדם נותן אלוהים ”חיים ונשמה וכל דבר” (מעשי השליחים י״ז:25). כפי שאמר התלמיד יעקב, ”כל מתנה טובה וכל מתנה שלמה יורדת ממעל מאת אבי האורות” (יעקב א׳:17).
המתנה הנעלה ביותר שנתן לנו יהוה היא ששלח את ”בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:16). איש אינו יכול לטעון שהוא ראוי למתנה זו, ”כי הכול חטאו ומחוסרי כבוד אלוהים המה” (רומים ג׳:23, 24; יוחנן א׳. ד׳:9, 10). קורבן הכופר של המשיח הוא הבסיס והאפיק של מתנת אלוהים ”העצומה מספר”, דהיינו, ’חסד אלוהים השופע’ (קורינתים ב׳. ט׳:14, 15). מתוך הוקרה למתנת אלוהים, הפך זאת פאולוס למפעל חייו ”להעיד על בשורת חסד אלוהים” (מעשי השליחים כ׳:24). היה ברור לו שאלוהים חפץ ”שכל בני אדם ייוושעו ויגיעו להכרת האמת” (טימותיאוס א׳. ב׳:4).
לשם כך, מתבצעת כיום מלאכה רבת היקף של הוראה והכרזת הבשורה על פני 234 ארצות בעולם כולו. ישוע חזה פעילות מקיפה זו באומרו: ”ובשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ” (מתי כ״ד:14). כן, ”תחילה צריך שהבשורה תוכרז לכל הגויים” (מרקוס י״ג:10). יותר משישה מיליון מבשרי הבשורה הטובה הקדישו אשתקד 302,381,202,1 שעות לפעילות הכרזת הבשורה וניהלו יותר מ־000,300,5 תוכניות לשיעורי מקרא. פעילות ההוראה חיונית ביותר, שהרי חיי אנוש מוטלים כאן על כף המאזניים (רומים י׳:13–15; קורינתים א׳. א׳:21).
לעזרת הצמאים לאמת המקראית, מודפסים מדי שנה מיליוני עותקים של ספרי מקרא, ספרים וחוברות. בנוסף לכך, מופקים יותר ממיליארד עותקים של כתבי העת המצפה ועורו! ועם ההיענות לבשורה הטובה, נבנים יותר ויותר אולמי־מלכות ואולמי כינוסים המשמשים מרכזים להוראת המקרא. שנה בשנה מתקיימים כינוסים נפתיים וימי כינוס מיוחדים, וכן גם כינוסים מחוזיים. נערכות תוכניות רצופות להכשרת שליחים, משגיחים נודדים, זקני־קהילה ומשרתים עוזרים. אנו אסירי תודה ליהוה שמספק לנו את כל הדברים הללו דרך ”העבד הנאמן והנבון” (מתי כ״ד:45–47, דל’). עד כמה שמחים אנו להביע את תודתנו לאלוהים!
הבעת תודה ליהוה
כפי שהיה בבניית בית המקדש ובדאגה לצורכי הקהילות המשיחיות הקדומות, המימון הוא אך ורק מתרומות. עם זאת, חשוב לזכור שלא ניתן להעשיר את יהוה, שכן הכול שייך לו (דברי הימים א׳. כ״ט:14; חגי ב׳:8). התרומות הן אות לאהבתנו כלפי יהוה וביטוי לרצוננו העז לקדם את עבודת אלוהים האמיתית. מחוות אלו של נדיבות, אומר פאולוס, מביאות לידי ”הודיה לאלוהים” (קורינתים ב׳. ט׳:8–13). יהוה מעודד נתינה זו משום שהיא מעידה על גישה נכונה ועל לב ישר לפניו. אנשים רחבי לב הסומכים על יהוה יבורכו על ידיו ויזכו לשפע רוחני (דברים י״א:13–15; משלי ג׳:9, 10; י״א:25). ישוע הבטיח לנו שהאושר יהיה מנת חלקו של הנותן. הוא אמר: ”גדול אושרו של הנותן מזה של המקבל” (מעשי השליחים כ׳:35, ע״ח).
משיחיים בעלי רוח של נתינה אינם מחכים לעתות מצוקה. הם תרים אחר הזדמנויות ’לגמול טוב לכל אדם, ובייחוד לבני אמונתם’ (גלטים ו׳:10). לעידוד נדיבות אלוהית כתב פאולוס: ”אל תשכחו לגמול חסד ולשתף את הזולת באשר לכם, כי זבחים כאלה יערבו לאלוהים” (עברים י״ג:16). השימוש במשאבינו — זמן, כוח וכסף — לעזרת אחרים ולקידום עבודת אלוהים הטהורה משמח את לבו של יהוה אלוהים. הוא אוהב רוח של נתינה.
[תיבה/תמונה בעמודים 28, 29]
דרכי נתינה שונות
תרומות לפעילות הכלל־עולמית
רבים מפרישים או מקציבים סכום כלשהו ומשלשלים אותו לתיבות התרומות שעליהן כתוב: ”תרומות למימון הפעילות הכלל־עולמית (מתי כ״ד:14)”.
מדי חודש מעבירות הקהילות את הכספים הללו אל משרד עדי־יהוה המשרת את ארצן. ניתן גם לשלוח ישירות תרומות כספיות אל הכתובת: 3842-10211 kroY weN ,nylkoorB ,sthgieH aibmuloC 25 ,eciffO s’rerusaerT noitnettA ,ainavlysnneP fo yteicoS tcarT dna elbiB rewoT hctaW או למשרד הסניף המשרת את מדינתך. יש לרשום שקים לפקודת ”Watch Tower“. ניתן לתרום גם תכשיטים וחפצי ערך אחרים. לתרומות אלה יש לצרף מכתב קצר המצהיר שהתרומה היא מתנה ללא תנאים.
תרומה על תנאי
ניתן לתרום סכום כסף בסידור מיוחד, שלפיו תוחזר התרומה לתורם לפי בקשתו. למידע נוסף פנה אל הגזברות שכתובתה מצויינת לעיל.
נתינה מתוכננת
בנוסף למתנות כספיות ולתרומות כספיות על תנאי, מובאות להלן דרכים נוספות שבהן ניתן לתרום לשירות המלכות ברחבי העולם:
ביטוח: חברת המצפה יכולה להיות רשומה כמוטבת בפוליסת ביטוח חיים או בתוכנית פרישה/פנסיה.
חשבונות בנק: ניתן להפקיד חשבונות בנק, תעודות פיקדון וחשבונות פרישה פרטיים בפיקדון נאמנות עבור חברת המצפה או להפקידם עם האופציה לפדותם במות התורם, בהתאם לתנאי הבנקים המקומיים.
מניות ואיגרות חוב: ניתן לתרום לחברת המצפה מניות ואיגרות חוב כמתנה ללא תנאים.
נכסי מקרקעין: ניתן לתרום נכסי מקרקעין (נדל”ן) הניתנים למימוש, כמתנה ללא תנאים או, אם מדובר במבנה מגורים, כנכס שיישמר כעיזבון לחיים ולפיו יוכל התורם להתגורר בו כל ימי חייו. לפני העברת נכס מקרקעין במסמך רשמי, עליך לתאם זאת עם משרד הסניף שבארצך.
גמלת מתנה: גמלת מתנה היא סידור שלפיו אדם מעביר כסף או ביטחונות אל חברת המצפה. בתמורה מקבל התורם או אדם אחר שייבחר ע”י התורם, קצבה שנתית קבועה לכל החיים. התורם זוכה לניכוי מס בשנה שבה ייכנס הסידור לתוקפו.
צוואות והסכמי נאמנות: ניתן להוריש לחברת המצפה רכוש או כסף בצוואה חוקית או על־ידי מינוי חברת המצפה למוטבת בהסכם נאמנות. הסכם נאמנות עם ארגון דתי עשוי להקנות הטבות מס מסוימות לתורם.
כמשתמע מן המונח ”נתינה מתוכננת”, תרומות מסוגים אלו דורשות מעצם הגדרתן תכנון מצד התורם. כדי לעזור לכל המעוניין לתרום לפעילות הכלל־עולמית של עדי־יהוה באחת מדרכי הנתינה המתוכננת, הוציאה החברה חוברת באנגלית ובספרדית ששמה נתינה מתוכננת למען שירות המלכות הכלל־עולמי (Charitable Planning to Benefit Kingdom Service Worldwide). החוברת הוכנה בתגובה לשאלות רבות שהועלו בנושא מתנות, צוואות והסכמי נאמנות. היא גם מכילה מידע מועיל על תכנון עיזבונות, כספים ומסים ומפרטת מגוון דרכים שבהן יכול הפרט להעביר מתנות לחברה כעת או כעיזבון. רבים שקראו את החוברת ונועצו ביועצי מס ויועצים משפטיים מטעמם וכן גם במשרד הנתינה המתוכננת, נוכחו כי יש באפשרותם לסייע לעדי־יהוה ברחבי העולם ובו בזמן ליהנות מהטבות מס מרביות. ניתן להזמין את החוברת ישירות ממשרד הנתינה המתוכננת (Charitable Planning Office).
למידע נוסף, צור קשר בכתב או בטלפון עם משרד הנתינה המתוכננת בכתובת המצויינת להלן או עם המשרד של עדי־יהוה המשרת את ארצך.
Charitable Planning Office
Watch Tower Bible and Tract Society of Pennsylvania
100 Watchtower Drive
New York 12563-9204 ,Patterson
306-0707 (845)Telephone:
[תמונה בעמוד 26]
מה הניע את המשיחיים הקדומים להיות נדיבים?