באמונה הביס ברק צבא אדיר
שווה בנפשך שאתה עומד פנים אל פנים מול גדוד של חיילי אויב. הם חמושים בכלי הלוחמה החדישים ביותר וניצבים הכן להשתמש בהם. אתה ואנשיך עומדים מולם חסרי הגנה.
חוויה כזו עברה בתקופת השופטים על ברק, דבורה ועל עוד 000,10 מבני ישראל. כוחות האויב היו כנענים בפיקודו של שר הצבא סיסרא. הנשק שלהם כלל מרכבות אשר גלגליהן מצוידים בחרמשי ברזל. זירת ההתרחשות היתה הר תבור ונחל קישון. מה שאירע שם העיד על אמונתו המופתית של ברק. תן דעתך למאורעות שקדמו לעימות.
ישראל צועקים אל יהוה
בספר שופטים מסופר על כך שישראל שוב ושוב פנו עורף לעבודת אלוהים הטהורה ועל ההשלכות הקשות של מעשיהם. בכל פעם התחנן העם לרחמי אלוהים, וכתוצאה מכך אלוהים שלח להם מושיע. הם נגאלו, שוב מרדו בו, וחוזר חלילה. בהתאם לתבנית זו, הכתוב מוסר: ”ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה, ואהוד [שופט שהושיעם מידי מואב] מת”. לאמיתו של דבר, הם ’בחרו אלוהים חדשים’. והתוצאה? ”וימכרם יהוה ביד יבין מלך כנען, אשר מלך בחצור. ושר צבאו סיסרא... ויצעקו בני ישראל אל יהוה, כי תשע מאות רכב ברזל לו [לסיסרא], והוא לחץ את בני ישראל בחוזקה עשרים שנה” (שופטים ד׳:1–3; ה׳:8).
המקרא מספר לנו גם כיצד התנהלו החיים בארץ ישראל באותם ימים: ”חדלו אורחות [ננטשו הנתיבים הראשיים והפתוחים], והולכי נתיבות ילכו אורחות עקלקלות. חדלו פרָזון בישראל [מקומות המגורים הפתוחים נעזבו]” (שופטים ה׳:6, 7). האנשים פחדו מפשיטות רכבים. ”החיים בישראל היו אפופי פחד”, אומר פרשן אחד, ו”נראה כי העם בכללותו היה משותק וחסר אונים”. ולכן, כפי שעשו בעבר, העם המיואש צעק אל יהוה.
יהוה ממנה מנהיג
הדיכוי הכנעני הביא על העם תקופה של משבר לאומי. באמצעות הנביאה דבורה, מסר אלוהים את משפטיו והוראותיו. כך העניק לה יהוה את הזכות להיות במובן סמלי אֵם בישראל (שופטים ד׳:4; ה׳:7).
דבורה קראה לברק ואמרה לו: ”הלוא ציווה יהוה אלוהי ישראל. ’לך ומשכת בהר תבור, ולקחת עימך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון. ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צבא יבין ואת רכבו ואת המונו, ונתתיהו בידך’” (שופטים ד׳:6, 7). דבורה אמרה, ’הלוא ציווה יהוה’ ובכך הבהירה שאין לה כל סמכות אישית על ברק. היא פשוט פעלה בתור אפיק שדרכו מושמעת ההוראה האלוהית. כיצד הגיב ברק?
”אם תלכי עימי”, אמר ברק, ”והלכתי. ואם לא תלכי עימי, לא אלך” (שופטים ד׳:8). מדוע נרתע ברק לקבל את התפקיד שאלוהים נתן לו? האם התנהג כפחדן? שמא לא היה לו אמון בהבטחות אלוהים? לא. ברק לא סירב לקבל על עצמו את האחריות וגם לא המרה את פי יהוה. תגובתו העידה על תחושה של אי־כשירות למלא לבדו אחר מצוות אלוהים. נוכחותה של נציגת אלוהים היתה מבטיחה לו הדרכה אלוהית ומחדירה בו ובאנשיו תחושת ביטחון. לכן, התנאי שהציב ברק לא העיד על חולשה, אלא דווקא על אמונה איתנה.
תגובתו של ברק דומה לתגובותיהם של משה, גדעון וירמיהו. גם גברים אלה הטילו ספק ביכולתם האישית למלא את השליחות שהטיל עליהם אלוהים. אך זה לא הפך אותם לאנשים פחות נאמנים (שמות ג׳:11 עד ד׳:17; ל״ג:12–17; שופטים ו׳:11–22, 36–40; ירמיהו א׳:4–10). ומה ניתן לומר על גישתה של דבורה? היא לא ניסתה להשתלט על העניינים, אלא המשיכה לשרת את יהוה בצניעות. ”הלוך אלך עימך”, אמרה לברק (שופטים ד׳:9). היא הסכימה לעזוב את ביתה — שהיה בטוח יותר — ולהצטרף לברק לקראת הקרב הממשמש ובא. גם דבורה גילתה אמונה ואומץ לב.
באמונה הם הלכו אחר ברק
כוחות ישראל נועדו בהר מרכזי ובולט, הר תבור. המקום היה אידיאלי, ושימש נקודת התאספות טבעית לשבטים נפתלי וזבולון, שנחלותיהם שכנו בקרבת מקום. לפיכך, בהתאם להוראות אלוהים, עשרת אלפים מתנדבים — וכמובן גם דבורה — הלכו אחרי ברק לעבר הר תבור.
לאותם אנשים שחברו לברק היתה דרושה אמונה. יהוה אומנם הבטיח לברק ניצחון על הכנענים, אך איזה נשק עמד לרשות בני ישראל? בשופטים ה׳:8 נאמר: ”מגן אם יֵרָאֶה, ורומח [כלומר, לא ייראה מגן ורומח], בארבעים אלף בישראל”. בני ישראל לא היו מצוידים כהלכה. ובכל זאת, מגינים ורומחים כלל לא יכלו להשתוות לרכבי מלחמה משוריינים בברזל. כאשר שמע סיסרא שברק עלה להר תבור, הוא הזעיק מייד את כל רכבו וחייליו אל נחל קישון (שופטים ד׳:12, 13). אך סיסרא לא היה מודע לכך שהוא בעצם עומד להילחם נגד האל הכול יכול.
ברק מביס את צבא סיסרא
כאשר הגיע רגע העימות, אמרה דבורה לברק: ”קום, כי זה היום אשר נתן יהוה את סיסרא בידך. הלוא יהוה יצא לפניך”. ברק ואנשיו היו צריכים לרדת מפסגת התבור אל מישורי העמק, שם היה למרכבות סיסרא יתרון אסטרטגי. כיצד היית מרגיש באותו רגע בתור חייל בצבא ברק? האם היית מציית ברצון, בעודך זוכר שההוראה באה מיהוה? ברק ועשרת אלפים חייליו צייתו. ”ויָהָם יהוה את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המחנה לפי חרב לפני ברק” (שופטים ד׳:14, 15).
בעזרת יהוה, הביס ברק את צבא סיסרא. אין בתיאור הקרב פרטים על כל מה שהתרחש. אך שירת הניצחון של ברק ודבורה מציינת ש’השמים והעבים נטפו מים’. סביר מאוד שגשמים עזים גרמו למרכבות סיסרא להיתקע בבוץ, וכך היתה ידו של ברק על העליונה. הנה כי כן, הנשק ההתקפי העיקרי של הכנענים הפך למכשלה. ובאשר לגופות חיילי סיסרא, נאמר בשירה: ”נחל קישון גרָפָם” (שופטים ה׳:4, 21).
האם תרחיש זה אמין? באפיק של נחל קישון בדרך כלל זורמים מעט מאוד מים. בעקבות סערות או גשמים ממושכים, נחלים כדוגמתו עלולים לעלות על גדותם בפתאומיות ולהפוך לזרמים מהירים ומסוכנים. בימי מלחמת העולם הראשונה קרה ש־15 דקות בלבד של גשמים שניתכו על אדמת החימר הכבדה באותו אזור סיכנו תנועה של חיל פרשים שלם. דיווחים על הקרב שניטש בהר תבור בין נפוליאון והטורקים ב־16 באפריל 1799 מספרים, כי ”רבים מן האחרונים טבעו כאשר ניסו להימלט דרך חלק מן המישור שהוצף על־ידי הקישון”.
ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו טען שכאשר צבאות סיסרא וברק הגיעו לידי קרב, ”התחוללה סערה גדולה עם גשמי־עוז וברד, ורוח השיבה להם לכנענים את הגשם בפניהם והאפילה על עיניהם, עד שקשתותיהם ומקלעותיהם לא היו להם לתועלת”.
”מן שמים נלחמו הכוכבים”, נאמר בשופטים ה׳:20, ”ממסילותם נלחמו עם סיסרא”. כיצד נלחמו הכוכבים בסיסרא? יש הרואים בהצהרה זו התייחסות לעזרה אלוהית. אחרים מפרשים זאת כעזרה ממלאכים, כממטר מטאורים או מייחסים את האמירה להסתמכות האווילית של סיסרא על תחזיות אסטרולוגיות. הואיל והמקרא אינו מסביר כיצד בדיוק נלחמו הכוכבים בקרב זה, נראה כי די להבין הצהרה זו כהתייחסות לסוג מסוים של התערבות אלוהית לטובת צבא ישראל. בכל אופן, בני ישראל ניצלו את המצב עד תום. ”וברק רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה עד חרושת הגויים, ויפול כל מחנה סיסרא לפי חרב לא נשאר עד אחד” (שופטים ד׳:16). ומה עלה בגורלו של סיסרא שר הצבא?
העריץ נופל ”ביד אישה”
המקרא מציין: ”וסיסרא [נטש את הקרב ו]נס ברגליו אל אוהל יעל אשת חבר הקיני, כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני”. יעל הזמינה את סיסרא התשוש פנימה אל אוהלה, נתנה לו חלב וכיסתה אותו כדי שיירדם. ואז ’לקחה את יתד האוהל. ותשם בידה את המקֶבֶת’, כלי שהיה רגיל בשימוש אצל יושבי אוהלים. ”ותבוא אליו בלאט ותתקע את היתד ברקתו ותצנח בארץ. והוא נרדם ויעף, וימות” (שופטים ד׳:17–21).
לאחר מכן יצאה יעל לפגוש את ברק ואמרה לו: ”לך ואראך את האיש אשר אתה מבקש”. הכתוב מוסיף: ”ויבוא אליה והנה סיסרא נופל מת, והיתד ברקתו”. איזו חוויה מחזקת אמונה עבור ברק! עוד קודם לכן אמרה לו דבורה הנביאה: ”לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך, כי ביד אישה ימכור יהוה את סיסרא” (שופטים ד׳:9, 22).
האם מעשיה של יעל היו בחזקת בגידה? לא כך ראה זאת יהוה. ”מנשים באוהל תבורך” נאמר בשירת הניצחון של ברק ודבורה. שירה זו עוזרת לנו לאמץ נקודת מבט נאותה לגבי מותו של סיסרא. אמו מתוארת כמי שמצפה בקוצר רוח לשובו מן הקרב. ”מדוע בושש רכבו לבוא?” היא שואלת. ”חכמות שׂרותיה” מנסות להרגיעה ואומרות שהוא ודאי מחלק את שלל המלחמה — בדים רקומים יפהפיים ונשים בשביל הגברים. הנשים אומרות: ”הלוא ימצאו יחלקו שלל רַחַם רחמתיים [כינוי בשפתם של החיילים לפילגשים שנלקחו בשבי] לראש גבר, שלל צבעים לסיסרא... רקמה, צבע רקמתיים, לצווארי שלל” (שופטים ה׳:24, 28–30).
לקחים עבורנו
סיפור המעשה של ברק כורך בתוכו לקחים חשובים עבורנו. בעיות ותסכולים יפקדו בוודאות את כל מי שאינם נותנים ליהוה מקום בחייהם. חופש מסוגי דיכוי שונים הינו בר־השגה לכל הפונים לאלוהים מתוך חרטה ומאמינים בו. כמו כן, האין זה מן הראוי שנפתח את תכונת הצייתנות? גם כאשר דרישותיו של אלוהים אינן משתלבות עם ההיגיון של בני אדם, נוכל להיות בטוחים שהדרכותיו הן תמיד לטובתנו הנצחית (ישעיהו מ״ח:17, 18). רק בזכות אמונתו ביהוה וציות להדרכותיו הצליח ברק ’להביס צבאות זרים’ (עברים י״א:32–34).
שירת דבורה וברק נחתמת במילים המרגשות: ”כן יאבדו כל אויביך, יהוה, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו” (שופטים ה׳:31). עד כמה נכונות יהיו מילים אלו כאשר יהוה ישים קץ לעולמו המרושע של השטן!
[תמונה בעמוד 29]
יהוה השתמש בדבורה כדי לקרוא לברק
[תמונה בעמוד 31]
נחל קישון עולה על גדותיו
[שלמי תודה]
.Est (Near Eastern History) Pictorial Archive
[תמונה בעמוד 31]
הר תבור