”היאבק המאבק הטוב למען האמונה”
התוכל לשוות בנפשך חייל במלחמה שלא ישמח לשמוע את הפקודה: ”חזור הביתה ובלה עם אשתך ומשפחתך”?
פקודה כזו קיבל חייל בימי דוד המלך. המלך עצמו זימן אליו את אוריה החתי ועודדו לשוב לביתו. אלא שאוריה מיאן לעשות כן. כשנשאל לפשר התנהגותו החריגה, השיב שארון הברית, המייצג את נוכחות אלוהים, וצבא ישראל מצויים בשדה הקרב. ”ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי?” שאל. אוריה לא העלה בדעתו לעשות כדבר הזה במצב החירום ששרר (שמואל ב׳. י״א:8–11).
התנהגותו של אוריה מעלה שאלות חשובות, משום שגם אנו חיים בעת מלחמה. כיום משתוללת מלחמה שלא נראתה כדוגמתה בכל תולדות האנושות. שתי מלחמות העולם הן כאין וכאפס לעומתה, ואתה מעורב בה. הסיכון רב, והאויב מפחיד מאין כמוהו. במלחמה זו לא נורות יריות ולא מוטלות פצצות, אך האסטרטגיה בכל זאת ממלאת תפקיד מרכזי.
לפני שתצא להילחם, עליך לדעת אם המלחמה צודקת מבחינה מוסרית ועל מה אתה נלחם. האם המאבק שווה את המחיר? השליח פאולוס מתאר בבירור באיגרתו אל טימותיאוס את יעד המאבק: ”היאבק המאבק הטוב למען האמונה”. כן, במלחמה זו תפקידך להגן לא על מבצר כלשהו, אלא על ”האמונה”, שמשמעה האמת המשיחית בכללותה הטמונה בכתבי־הקודש. ברור שכדי להילחם למענה ולנצח עליך לקבל את ה”אמונה” ללא סייג (טימותיאוס א׳. ו׳:12).
לוחם נבון לומד להכיר את אויבו. במלחמה הזו, יש לאויב שנות ניסיון רבות באסטרטגיה מלחמתית, ועומדים לרשותו משאבים עצומים וכלי נשק רבים. כמו כן, מדובר באויב על־אנושי. הוא מרושע, אלים וחסר מצפון. זהו השטן (פטרוס א׳. ה׳:8). כלי נשק גשמיים ותחבולות אנוש לא יוכלו לאויב הזה (קורינתים ב׳. י׳:4). אם כן, מה יכול לשמש אותך במלחמה זו?
הנשק העיקרי הוא ”חרב הרוח, שהיא דבר האלוהים” (אפסים ו׳:17). השליח פאולוס מראה עד כמה יעיל הנשק הזה: ”דבר האלוהים חי ופועל, וחד הוא מחרב פיפיות וחודר עד להבדיל בין נפש לרוח ובין פרקים למוח העצמות, ובוחן מחשבות הלב וכוונותיו” (עברים ד׳:12). נשק כה חד וכה מדויק, המסוגל לחדור למחשבות ולמניעים הצפונים עמוק פנימה באדם, מצריך שימוש זהיר ומיומן.
אתה ודאי יודע שגם אם צבא מצויד בנשק המתקדם ביותר, הרי שכלי הנשק יהיו חסרי תועלת אם חייליו אינם שולטים בהם במיומנות. באותו אופן, אתה זקוק להדרכה שתאפשר לך להשתמש בחרב ביעילות. למרבה השמחה, יש בנמצא לוחמים למודי מלחמה המוכנים להעניק לך הכשרה. ישוע כינה ”מורים־לוחמים” אלה ’עבד נאמן ונבון’, והפקיד בידיהם את האחריות לספק לתלמידיו מזון רוחני, או הדרכה רוחנית, בעיתו (מתי כ״ד:45, דל’). כדי לזהות את העבד הקיבוצי הזה יש לבחון את הוראתו החרוצה ואת אזהרותיו האקטואליות מפני תכסיסי האויב. מן הראיות עולה שהעבד מורכב ממשוחי הרוח בקהילה המשיחית של עדי־יהוה (ההתגלות י״ד:1).
עבד קיבוצי זה לא רק מלמד. גישתו היא כגישת השליח פאולוס, אשר כתב אל הקהילה בתסלוניקי: ”נהגנו בעדינות כשהיינו איתכם, כאישה המטפלת בילדיה. חיבבנו אתכם כל כך, שבחפץ לב ששנו לתת לכם לא רק את בשורת אלוהים אלא גם את נפשנו, שכן נהייתם אהובים עלינו” (תסלוניקים א׳. ב׳:7, 8). מאחריותו של כל חייל משיחי ליישם הלכה למעשה את ההדרכה האוהבת שמספק העבד.
ציוד קרב מלא
להגנתך מסופק לך ציוד קרב מלא. את רשימת חלקיו השונים תמצא באפסים ו׳:13–18. חייל זהיר לא יצא לקרב אם חלק מהציוד הרוחני שלו חסר או לא־תקין.
המשיחי זקוק לכל הציוד ההגנתי, ובייחוד למגן האמונה. זו הסיבה שפאולוס כתב: ”עם כל אלה שאו את מגן האמונה אשר תוכלו לכבות בו את כל חיציו הבוערים של הרע” (אפסים ו׳:16).
המגן המכסה את הגוף כולו מייצג את איכות האמונה. עליך להאמין באמונה איתנה בהדרכתו של יהוה ולקבל בלי פקפוק שכל הבטחותיו תתגשמנה. עליך לחוש שההבטחות כאילו כבר התקיימו. אל תיתן מקום לספק שכל הסדר העולמי של השטן יושמד בקרוב, שכדור־הארץ יהפוך לגן־עדן ושחסידי אלוהים יגיעו לשלמות (ישעיהו ל״ג:24; ל״ה:1, 2; ההתגלות י״ט:17–21).
ואולם אתה זקוק לדבר נוסף במאבק הבלתי רגיל הניטש בימינו, אתה זקוק לחבר. בימי מלחמה נקשרים בין הלוחמים קשרי חברות אמיצים. הם מעודדים איש את רעהו ומגינים זה על זה, ולעתים אפילו מצילים זה את זה ממוות. עמיתיך לקרב אומנם ממלאים תפקיד חשוב, אך כדי לשרוד אתה זקוק ליחסי ידידות עם יהוה אלוהים בכבודו ובעצמו. משום כך פאולוס מסיים את רשימת הציוד המלחמתי במילים: ”בכל תפילה ותחינה התפללו תמיד ברוח” (אפסים ו׳:18).
נעים לנו בחברת ידיד נפש, ואנו משתדלים להימצא בקרבתו. אם נתפלל ליהוה בקביעות, הוא יהפוך למוחשי בעינינו, לחבר מהימן. התלמיד יעקב מעודד אותנו: ”קירבו לאלוהים ויקרב אליכם” (יעקב ד׳:8).
תכסיסי האויב
המאבק עם העולם הזה נדמה לעתים כהליכה בשדה מוקשים. המתקפה עלולה לצוץ מכל עבר, והאויב מנסה ללכוד אותנו במפתיע. אך הסר דאגה מלבך: יהוה מספק את כל אמצעי ההגנה הדרושים לך (קורינתים א׳. י׳:13).
האויב ינסה אולי לתקוף אמיתות מקראיות המונחות ביסוד אמונתך. כופרים יעשו מאמצים להביס אותך בלשון חלקות, בחנופה ובטיעונים מעוותים. אולם דע שטובתך האישית אינה עומדת לנגד עיניהם. במשלי י״א:9 נאמר: ”בפה חנף [כופר] ישחית רעהו, ובדעת צדיקים יֵחָלֵצו”.
זו טעות לחשוב שעליך להקשיב לכופרים ולקרוא את כתביהם כדי להפריך את דבריהם. טיעוניהם המסולפים והרעילים עלולים לגרום לך נזק רוחני ולטמא את אמונתך כנמק המתפשט במהירות (טימותיאוס ב׳. ב׳:16, 17). חקה את יחסו של אלוהים אל הכופרים. איוב אמר אודות יהוה: ”לא לפניו חנף יבוא” (איוב י״ג:16).
האויב עשוי לפעול בשיטה שונה, שיטה שמצליחה במידת מה להפיל חללים. אם צבא הצועד בסך מתפתה להתנהגות משולחת רסן ולא־מוסרית, פעילותו עלולה להשתבש.
בידור עולמי, כגון סרטים ותוכניות טלוויזיה לא־מוסריים ומוסיקה פראית, משמש מלכודת יעילה. יש אומרים שהם מסוגלים לצפות בסצינות מין או לקרוא ספרות לא־מוסרית מבלי להיות מושפעים מכך. אבל אדם אחד שנהג לצפות בסרטים פורנוגרפיים, הודה בכנות: ”אתה לעולם לא שוכח את הסצינות האלה, וככל שאתה חושב עליהן, אתה רוצה יותר ויותר לעשות את מה שראית. ... הסרט גורם לך לחשוב שאתה באמת מפסיד משהו”. האם כדאי להסתכן ולהיפצע בהתקפה מחוכמת זו?
טיל נוסף במאגר הנשק של האויב הוא קסם החומרנות. קשה להבחין בסכנה משום שלכולנו צרכים חומריים. אנו זקוקים לקורת גג, למזון ולביגוד; ואין כל פסול בדברים יפים. הסכנה נעוצה בנקודת הראות. הכסף עלול לקבל עדיפות על פני דברים רוחניים. אנו עלולים להפוך לאוהבי כסף. מן החוכמה להיזכר במגבלות העושר. העושר בר חלוף ואילו האוצרות הרוחניים עומדים לעד (מתי ו׳:19, 20).
אם המורל של הצבא נמוך, סיכויי הניצחון קטנים. ”הִתרפִּיתָ ביום צרה? צר כוחֶכָה” (משלי כ״ד:10). רפיון ידיים הוא נשק יעיל מאוד בידי השטן. חבישת ’תקוות הישועה ככובע [קסדה]’ תסייע לך להילחם בייאוש (תסלוניקים א׳. ה׳:8). עשה כל מאמץ לנהוג כדוגמת אברהם ולשמור על תקווה איתנה. כאשר התבקש להעלות לעולה את בנו יחידו, את יצחק, פעל אברהם ללא אומר ודברים. הוא האמין שאלוהים יקיים את הבטחתו לברך את כל העמים בזרעו ושאלוהים יוכל להקים את יצחק מעם המתים במקרה הצורך כדי לעמוד בדיבורו (עברים י״א:17–19).
אל תחדל להיאבק
יש שנלחמו זמן ממושך בעוז רוח אבל התעייפו ואינם נלחמים עוד באותה רמת דריכות. דוגמתו של אוריה, המוזכרת בפתיח, יש בה כדי לעזור לכל הנאבקים את המאבק למען האמונה, לראות את הדברים בפרספקטיבה הנכונה. רבים מאחינו לקרב חיים במחסור, חשופים לסכנות או סובלים מקור ומרעב. בדומה לאוריה, אין אנו רוצים לחשוב על כל הנוחויות שאפשר ליהנות מהן כיום או להיכנע לרצון שהחיים יתנהלו על מי מנוחות. אנו רוצים להישאר בצבאו הכלל עולמי של יהוה, צבא של לוחמים נאמנים, ולהמשיך להיאבק עד אשר נזכה לברכות הנפלאות שהעתיד צופן לנו (עברים י׳:32–34).
יהיה מסוכן להתרשל בשמירה, אולי במחשבה שהמתקפה הסופית אינה נראית באופק. דוגמתו של דוד המלך ממחישה את הסכנה. משום מה לא הצטרף דוד לכוחותיו בקרב. עקב כך, ביצע חטא חמור שהביא עליו סבל ומרורים עד כלות ימיו (שמואל ב׳. י״ב:10–14).
האם באמת כדאי להילחם, להתמודד עם קשיי הקרב, לעמוד בלעג ולוותר על תענוגות העולם המפוקפקים? מי שנלחמים בלי הרף ורואים הצלחה במאבקם תמימי דעים שמה שיש לעולם להציע אולי נראה מושך כחוטי כסף נוצצים, אך ממבט קרוב אין לו ערך של ממש (פיליפים ג׳:8). בנוסף לכך, תענוגות אלו סופם פעמים רבות כאב ומפח נפש.
המשיחי במלחמתו הרוחנית נהנה מידידות קרובה עם חברים אמיתיים, ממצפון נקי ומתקווה נפלאה. המשיחיים משוחי הרוח מצפים בכליון עיניים לחיי אלמוות בשמים לצד ישוע המשיח (קורינתים א׳. ט״ו:54). רוב הלוחמים המשיחיים מייחלים לחיי אנוש מושלמים בגן עדן עלי אדמות. גמול זה ראוי לכל מחיר. ובשונה מן המלחמות בעולם, הניצחון מובטח לנו כל עוד נשמור אמונים (עברים י״א:1). לעומת זאת, עתידו של הסדר העולמי הנתון בשליטת השטן הוא אבדון מוחלט (פטרוס ב׳. ג׳:10).
בעודך ממשיך במאבק, זכור את דברי ישוע: ”התעודדו: אני ניצחתי את העולם” (יוחנן ט״ז:33). הוא ניצח מפני שעמד על המשמר ושמר אמונים בשעת ניסיון. גם אנו יכולים לנהוג כמותו.
[קטע מוגדל בעמוד 27]
לא נורות יריות ולא מוטלות פצצות, אך האסטרטגיה בכל זאת ממלאת תפקיד מרכזי
[קטע מוגדל בעמוד 30]
הניצחון מובטח לנו כל עוד נשמור אמונים
[תמונה בעמוד 26]
כובע הישועה יסייע לנו להילחם ברפיון ידיים
הדוף בעזרת מגן האמונה את ”חציו הבוערים” של השטן
[תמונה בעמוד 28]
עלינו להאמין בהתממשות הבטחות אלוהים
[תמונה בעמוד 29]
”קירבו לאלוהים ויקרב אליכם”