ביכולתך לשמח את אלוהים

היש בידינו להשפיע על רגשותיו של אלוהים?‏ האם אלוהים מסוגל לחוש שמחה?‏ מילון אחד מגדיר את המושג ”‏אלוהים”‏ כ”‏הממשות העליונה או האולטימטיבית”‏.‏ ומה אם ממשות אדירה זו אינה אלא כוח?‏ הניתן לצפות מכוח סתמי לשמוח?‏ ודאי שלא.‏ אך שים לב מה אומר המקרא על אלוהים.‏

‏”‏האלוהים הוא רוח”‏,‏ אמר ישוע המשיח (‏יוחנן ד׳:‏24‏)‏.‏ רוח היא צורת חיים השונה מזו של בני אדם.‏ יצור רוחני ניחן בגוף ”‏רוחני”‏ סמוי מן העין (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏44;‏ יוחנן א׳:‏18‏)‏.‏ המקרא מתנסח בצורות ביטוי המציגות את אלוהים כדמות בעלת עיניים,‏ אוזניים,‏ ידיים וכן הלאה.‏a כמו כן,‏ לאלוהים יש שם ושמו יהוה (‏תהלים פ״ג:‏19‏)‏.‏ אם כן,‏ אלוהי המקרא הוא ישות רוחנית (‏עברים ט׳:‏24‏)‏.‏ ”‏הוא אלוהים חיים ומלך עולם”‏ (‏ירמיהו י׳:‏10‏)‏.‏

כישות ממשית ביכולתו של יהוה לחשוב ולפעול.‏ הוא מבטא תכונות ורגשות,‏ חיבות וסלידות.‏ למעשה,‏ המקרא שופע ביטויים המראים מה משביע את רצון אלוהים ומה מעורר את מורת רוחו.‏ אלים מעשי ידי אדם הם בבואה של התכונות או המאפיינים של הוגיהם האנושיים,‏ ואילו יהוה הוא מקור הרגשות אותם נטע באדם (‏בראשית א׳:‏27;‏ ישעיהו מ״ד:‏​7–11‏)‏.‏

אין ספק שיהוה הוא ”‏האל המאושר”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ א׳:‏11‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ לא זו בלבד שיצירות כפיו משמחות את לבו,‏ הוא אף רווה נחת ממימוש מטרתו.‏ ביד ישעיהו הנביא מצהיר יהוה:‏ ”‏כל חפצי אעשה.‏.‏.‏ אף דיברתי;‏ אף אביאנה.‏ יצרתי,‏ אף אעשנה”‏ (‏ישעיהו מ״ו:‏​9–11‏)‏.‏ מחבר התהלים שר:‏ ”‏ישמח יהוה במעשיו”‏ (‏תהלים ק״ד:‏31‏)‏.‏ אך קיים גורם נוסף המסב לאלוהים שמחה.‏ הוא עצמו אומר:‏ ”‏חכם,‏ בני,‏ ושמח לבי,‏ ואשיבה חורפי דבר”‏ (‏משלי כ״ז:‏11‏)‏.‏ חשוב על משמעות הדבר — ביכולתנו לשמח את אלוהים!‏

כיצד ניתן לשמח את לב אלוהים

ראה כיצד שימח נוח את לב יהוה.‏ נוח ”‏מצא חן בעיני יהוה”‏ משום ש”‏תמים היה בדורותיו”‏.‏ בניגוד מוחלט לרשעים בימיו,‏ אמונתו וצייתנותו הסבו לאלוהים קורת רוח,‏ עד כי ניתן היה לומר עליו ’‏שהתהלך עם האלוהים’‏ (‏בראשית ו׳:‏​6,‏ 8,‏ 9,‏ 22‏)‏.‏ ”‏מתוך אמונה בנה נוח תיבה להצלת ביתו,‏ בהיותו ירא [‏אלוהים]‏”‏ (‏עברים י״א:‏7‏)‏.‏ יהוה היה שבע רצון ממנו וכאות לברכתו איפשר לו ולמשפחתו לשרוד את אותה תקופה סוערת בתולדות האדם.‏

גם לאברהם היתה מודעות רבה לרגשותיו של יהוה.‏ הוא הכיר היטב את צורת חשיבתו של אלוהים,‏ עובדה שבאה לידי ביטוי בזמן שהודיע לו יהוה כי סדום ועמורה יושמדו בגין שחיתותן.‏ מתוך היכרותו את יהוה ידע אברהם כי חלילה לאלוהים להמית צדיק עם רשע (‏בראשית י״ח:‏​17–33‏)‏.‏ חלפו שנים,‏ ומתוך ציות למצוות האל,‏ ”‏הקריב אברהם את יצחק.‏.‏.‏ בחושבו בלבו כי האלוהים יכול להקים אפילו מעם המתים”‏ (‏עברים י״א:‏​17–19;‏ בראשית כ״ב:‏​1–18‏)‏.‏ אברהם היה ער לרגשותיו של אלוהים,‏ האמין בו וציית לו בלב שלם עד כי ”‏נקרא אוהב אלוהים”‏,‏ כלומר,‏ ידיד אלוהים (‏יעקב ב׳:‏23‏)‏.‏

אדם נוסף שעשה כל מאמץ לשמח את לב אלוהים היה דוד המלך.‏ עליו אמר יהוה:‏ ”‏מצאתי דוד בן ישי,‏ איש כלבבי,‏ והוא יעשה את כל חפצי”‏ (‏מעשי השליחים י״ג:‏22‏)‏.‏ בעומדו להתייצב מול גוליית הענק,‏ שם דוד את ביטחונו המלא באלוהים ואמר לשאול המלך:‏ ”‏יהוה,‏ אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב,‏ הוא יצילני מיד הפלישתי הזה”‏.‏ יהוה ראה בעין יפה את הביטחון שתלה בו דוד,‏ וסייע לו להרוג את גוליית (‏שמואל א׳.‏ י״ז:‏​37,‏ 45–54‏)‏.‏ דוד רצה שלא רק מעשיו אלא גם ’‏אמרי פיו והֶגיון [‏הרהורי]‏ לבו יהיו לרצון לפני יהוה’‏ (‏תהלים י״ט:‏15‏)‏.‏

ומה לגבינו?‏ כיצד נוכל להשביע את רצון יהוה?‏ ככל שנבין את רגשותיו של אלוהים,‏ כך נהיה מודעים יותר לאפשרויות העומדות בפנינו לשמח את לבו.‏ אם כן,‏ כאשר אנו קוראים במקרא,‏ עלינו לעשות מאמץ ללמוד על רגשותיו של אלוהים על מנת ש’‏נימלא דעת רצונו,‏ בלוויית כל חוכמה ותבונה רוחנית,‏ למען נתהלך כיאות לפני האדון [‏יהוה]‏ ככל חפצו’‏ (‏קולוסים א׳:‏​9,‏ 10‏)‏.‏ הידע מסייע לנו לבנות אמונה,‏ ולאמונה תפקיד חיוני שהרי ”‏בלי אמונה אי אפשר להיות רצוי לאלוהים”‏ (‏עברים י״א:‏6‏)‏.‏ אם כן,‏ כדי לשמח את לב יהוה עלינו להתאמץ לבנות אמונה איתנה ולחיות את חיינו על־​פי רצונו.‏ במקביל,‏ עלינו להישמר לבל נעציב את יהוה אל לבו.‏

אל תעציב את אלוהים

דוגמה אחת הממחישה כיצד ניתן לפגוע ברגשותיו של יהוה מצויה בפרשה המתארת את ימי נוח.‏ בעת ההיא מלאה ”‏הארץ חמס [‏אלימות]‏.‏ וירא אלוהים את הארץ והנה נשחתה,‏ כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ”‏.‏ מה חש אלוהים למראה השחיתות והאלימות?‏ ”‏וַיִנָחֶם יהוה כי עשה את האדם בארץ”‏,‏ מוסר המקרא,‏ ”‏ויתעצֵב אל לבו”‏ (‏בראשית ו׳:‏​5,‏ 6,‏ 11,‏ 12‏)‏.‏ אלוהים ניחם או הֵצֵר על כך שהתנהגות האדם המרושעת לא הותירה לו ברירה אלא לשנות את יחסו אל דור המבול המושחת.‏ בשל מורת רוחו מרשעתם,‏ הפך אלוהים את יחסו כלפיהם מבוראם למשמידם.‏

יהוה גם חש צער כראותו את עמו,‏ עם ישראל הקדום,‏ שב ומתעלם מרגשותיו ומהדרכתו האוהבת.‏ מחבר התהלים קונן:‏ ”‏כמה ימְרוהו במדבר,‏ יעציבוהו בּישימוֹן.‏ וישובו וינַסו אל,‏ וקדוש ישראל התווּ [‏הכאיבו לו]‏”‏.‏ ואולם,‏ ”‏הוא רחום;‏ יכפר עוון ולא ישחית.‏ והִרבה להשיב אפו,‏ ולא יעיר כל חמתו”‏ (‏תהלים ע״ח:‏​38–41‏)‏.‏ גם כאשר בני ישראל הממרים סבלו בצדק מפרי מעלליהם,‏ מוסר לנו המקרא כי ”‏בכל צרתם,‏ לו [‏לאלוהים]‏ צר”‏ (‏ישעיהו ס״ג:‏9‏)‏.‏

חרף שפע העדויות לכך שאלוהים רחש להם רגשות לבביים,‏ עם ישראל היו ”‏מלעיבים במלאכי האלוהים ובוזים דבריו וּמִתַּעְתְּעִים בנביאיו,‏ עד עלות חמת יהוה בעמו עד לאין מרפא”‏ (‏דברי הימים ב׳.‏ ל״ו:‏16‏)‏.‏ קשי עורפם ומרדם ”‏עיצבו את רוח קודשו”‏ עד כדי כך שבסופו של דבר איבדו את חסד יהוה (‏ישעיהו ס״ג:‏10‏)‏.‏ ומה אירע בעקבות זאת?‏ בצדק הסיר מעליהם אלוהים את הגנתו,‏ וניחתה עליהם צרה:‏ הבבלים כבשו את יהודה והחריבו את ירושלים (‏דברי הימים ב׳.‏ ל״ו:‏​17–21‏)‏.‏ מה עצוב שהעם בחר באורח חיים רצוף חטאים שציער את בוראם ופגע ברגשותיו!‏

על־​פי המקרא,‏ אין שמץ של ספק שהתנהגות פסולה מסבה כאב עמוק לאלוהים (‏תהלים ע״ח:‏41‏)‏.‏ בין הדברים המעוררים בו צער או אפילו שאט נפש נמנים גאווה,‏ שקר,‏ רצח,‏ כשפים,‏ הגדת עתידות,‏ פולחן האבות,‏ פריצוּת,‏ הומוסקסואליות,‏ בגידה בבן זוג לנישואין,‏ גילוי עריות ודיכוי עניים (‏ויקרא י״ח:‏​9–29;‏ י״ט:‏29;‏ דברים י״ח:‏​9–12;‏ משלי ו׳:‏​16–19;‏ ירמיהו ז׳:‏​5–7;‏ מלאכי ב׳:‏​14–16‏)‏.‏

מה חש יהוה כלפי עבודת אלילים?‏ בשמות כ׳:‏​4,‏ 5 נאמר:‏ ”‏לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ.‏ לא תשתחווה להם ולא תעבדם”‏.‏ מדוע?‏ משום שאלילים הם ”‏תועבת יהוה”‏ (‏דברים ז׳:‏​25,‏ 26‏)‏.‏ השליח יוחנן הזהיר:‏ ”‏הישמרו לכם מן האלילים”‏ (‏יוחנן א׳.‏ ה׳:‏21‏)‏.‏ והשליח פאולוס כתב:‏ ”‏חביביי,‏ תברחו מעבודת אלילים”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י׳:‏14‏)‏.‏

בקש להשביע את רצון אלוהים

על אלוהים נאמר,‏ ”‏את ישרים סודו”‏,‏ כלומר,‏ אלוהים מצוי ביחסים הדוקים עם הישרים.‏ ”‏רצונו תמימי דרך”‏,‏ דהיינו,‏ הולכי ישר הם לרצונו (‏משלי ג׳:‏32;‏ י״א:‏20‏)‏.‏ לעומת זאת,‏ מי שמתעלמים בעקשנות מרגשותיו הצודקים של אלוהים ומזלזלים בהם פוגעים בו,‏ ובקרוב יבוא עליהם חרון אפו (‏תסלוניקים ב׳.‏ א׳:‏​6–10‏)‏.‏ עוד מעט ישים אלוהים קץ לכל הרשע המושל כיום בכיפה (‏תהלים ל״ז:‏​9–11;‏ צפניה ב׳:‏​2,‏ 3‏)‏.‏

עם זאת,‏ המקרא מבהיר כי יהוה אינו ”‏רוצה שיאבד איש,‏ אלא שהכול יבואו לידי תשובה”‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏9‏)‏.‏ יהוה מעדיף פי כמה להפגין את חיבתו כלפי אוהביו הצדיקים מאשר לשפוך את זעמו על אלה הבוחרים להיות חסרי תקנה.‏ אין הוא נהנה מ’‏מות רשע אלא משוב רשע מדרכו וחיה’‏ (‏יחזקאל ל״ג:‏11‏)‏.‏

אם כן,‏ איש אינו חייב להיות מטרה לזעמו של יהוה.‏ ”‏רחום וחנון יהוה”‏ (‏יעקב ה׳:‏11‏)‏.‏ תוך ביטחון מלא ברגשותיו,‏ ביכולתך ’‏להשליך עליו כל יהבך,‏ כי הוא דואג לך’‏ (‏פטרוס א׳.‏ ה׳:‏7‏)‏.‏ הייה סמוך ובטוח שכל המשמחים את לב אלוהים ייהנו מחסדו ומידידותו.‏ על כן,‏ היום דחוף מתמיד ’‏לבחון ולהיווכח מה רצוי בעיני האדון’‏ (‏אפסים ה׳:‏10‏)‏.‏

עד כמה נהדר שאלוהים בחסדו חשף בפנינו את תכונותיו ואת רגשותיו המהוללים!‏ בכוחך לשמח את לבו.‏ אם ברצונך לעשות כן,‏ אנו מזמינים אותך ליצור קשר עם עדי־​יהוה באזור מגוריך.‏ הם ישמחו להראות לך דרכים מעשיות ובנות השגה לשאת חן בעיני אלוהים.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 7]‏

מדוע המקרא מתאר את אלוהים במונחים אנושיים?‏

הואיל ו”‏האלוהים הוא רוח”‏ אין באפשרותנו לראותו בעינינו הפיסיות (‏יוחנן ד׳:‏ 24‏)‏.‏ זו הסיבה שהמקרא משתמש בצורות דיבור,‏ כגון דימויים,‏ מטאפורות והאנשה על מנת לסייע לנו לתפוס את עוצמתו,‏ את הודו ואת פעליו של אלוהים.‏ המילה ”‏האנשה”‏ משמעה ייחוס תכונות אנושיות למי שאינו אדם.‏ אף שאין אנו יודעים כיצד נראה גופו הרוחני של אלוהים,‏ המקרא מציג את אלוהים כדמות בעלת עיניים,‏ אוזניים,‏ ידיים,‏ זרועות,‏ אצבעות,‏ רגליים ולב (‏בראשית ח׳:‏21;‏ שמות ג׳:‏20;‏ ל״א:‏18;‏ איוב מ׳:‏9;‏ תהלים י״ח:‏10;‏ ל״ד:‏16‏)‏.‏

אין להבין משפה ציורית זו שגופו הרוחני של אלוהים ניחן באיברים הדומים לאיברי גוף האדם.‏ ביטויי ההאנשה אינם צריכים להתפרש פשוטם כמשמעם.‏ תכליתם לסייע לבני אדם להיטיב להבין את אלוהים.‏ אלמלא צורות ביטוי אלו היה קשה לאדם,‏ או אפילו בלתי אפשרי,‏ להבין תיאורים שונים ביחס לאלוהים.‏ עם זאת,‏ תהא זו טעות להסיק מכך שהאדם בדה מלבו את אישיותו של יהוה אלוהים.‏ המקרא אומר מפורשות שהאדם נברא בצלם אלוהים — אלוהים לא נברא בצלם האדם (‏בראשית א׳:‏27‏)‏.‏ כותבי המקרא כתבו ”‏ברוח אלוהים”‏,‏ ועל כן אישיותו של אלוהים המצטיירת במקרא היא למעשה האופן שבו אלוהים בעצמו תיאר את תכונותיו האישיות — התכונות שאותן נטע במידה זו או אחרת באדם יציר כפיו (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏​16,‏ 17‏)‏.‏ לא מדובר כאן בתכונות אנוש המיוחסות לאלוהים,‏ אלא בתכונות אלוהים הטבועות באדם.‏

‏[‏תמונה בעמוד 4]‏

נוח מצא חן בעיני אלוהים

‏[‏תמונה בעמוד 5]‏

אברהם היה מודע לרגשותיו של אלוהים

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

דוד שם ביטחון מלא ביהוה

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

ככל שתקרא במקרא תוכל ללמוד כיצד לשמח את לב אלוהים

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 4]‏

photograph by David Malin ,‏Courtesy of Anglo-Australian Observatory