דאגה לקשישים — אחריות משיחית
”ועד זִקנה אני הוא, ועד שיבה אני אסבול” (ישעיהו מ״ו:4).
1, 2. במה שונה דאגתו של אבינו שבשמים מזו של הורים בשר ודם?
הורים מסורים דואגים לילדיהם בינקותם, בילדותם ובשנות העשרה שלהם. גם לאחר שהם מתבגרים ומקימים משפחה משלהם, אביהם ואמם אינם חדלים לתמוך בהם באהבה ולהקדיש להם תשומת לב.
2 יש גבול למה שבני אדם מסוגלים לעשות למען ילדיהם, אך אבינו שבשמים תמיד יכול לתמוך במשרתיו הנאמנים באהבה ולהקדיש להם תשומת לב. בפנותו אל עמו הנבחר דאז, אמר יהוה: ”ועד זִקנה אני הוא, ועד שיבה אני אסבול” (ישעיהו מ״ו:4). עד כמה מחזקות המילים הללו את המשיחיים הקשישים! אין יהוה נוטש את נאמניו. אדרבה, הוא מבטיח לסעוד אותם, לתמוך בהם ולהדריך אותם כל ימי חייהם עד שיבה (תהלים מ״ח:15).
3. במה נדון במאמר זה?
3 כיצד נוכל לחקות את דאגתו ואהבתו של יהוה כלפי הקשישים? (אפסים ה׳:1, 2) הבה נראה באילו דרכים יכולים הילדים, זקני־הקהילה וכל משיחי כפרט לדאוג לצורכיהם של הקשישים באגודת האחים המשיחית הכלל עולמית.
אחריותנו כילדים
4. איזו אחריות יש לילדים משיחיים כלפי הוריהם?
4 ”כבד את אביך ואת אמך” (אפסים ו׳:2; שמות כ׳:12). בציטטה פשוטה אך רבת תוכן זו מתוך התנ״ך, הזכיר השליח פאולוס לילדים את אחריותם כלפי הוריהם. אך מה למילים אלו ולדאגה לקשישים? דוגמה מחממת לב מן התקופה הטרום משיחית תסייע לנו להשיב על השאלה.
5. (א) מניין לנו שיוסף לא שכח את חובותיו כלפי אביו? (ב) מה כרוך בכיבוד הורינו, ואיזו דוגמה טובה הציב לנו יוסף?
5 במשך יותר מ־20 שנה נותק הקשר בין יוסף לבין אביו הקשיש יעקב. אולם נראה כי לא כבתה אהבתו של יוסף לאביו. לאחר שחשף את זהותו האמיתית בפני אחיו, שאל אותם יוסף: ”העוד אבי חי?” (בראשית מ״ג:7, 27; מ״ה:3) בעת ההיא היתה ארץ כנען מוכת רעב. על כן, יוסף שלח אל אביו ואמר לו: ”רדה אלי, אל תעמוד. וישבת בארץ גושן, והיית קרוב אלי... וכִלכלתי אותך שם” (בראשית מ״ה:9–11; מ״ז:12). מי שמכבד את הוריו הקשישים יגן עליהם ויתמוך בהם מבחינה חומרית כשאין באפשרותם לדאוג לעצמם (שמואל א׳. כ״ב:1–4; יוחנן י״ט:25–27). יוסף עמד באחריות זו בשמחה.
6. כיצד הפגין יוסף אהבה אמיתית לאביו, וכיצד נוכל לחקות את דוגמתו?
6 בברכת יהוה, הפך יוסף לאדם אמיד ורב השפעה במצרים (בראשית מ״א:40). אבל הוא לא ראה עצמו חשוב או עסוק מכדי לכבד את אביו בן ה־130. כשנודע לו שיעקב (או ישראל) מתקרב, ”ויֶאסור יוסף מֶרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גוֹשְנָה. ויֵרָא אליו ויפול על צוואריו וַיֵבְךּ על צוואריו עוד” (בראשית מ״ו:28, 29). קבלת פנים זו לא היתה סתם מפגן כבוד טקסי. יוסף אהב מאוד את אביו הקשיש ולא התבייש להפגין זאת. אם יש לנו הורים קשישים, האם גם אנו שופעים בהבעות חיבה כלפיהם?
7. מדוע רצה יעקב להיקבר בכנען?
7 מסירותו של יעקב ליהוה לא דעכה עד כלות ימיו (עברים י״א:21). בשל אמונתו בהבטחות אלוהים, ביקש יעקב שעצמותיו תיקברנה בכנען. יוסף כיבד את אביו ומילא את בקשתו, אף שהדבר היה כרוך בעלויות גבוהות ובמאמצים מרובים (בראשית מ״ז:29–31; נ׳:7–14).
8. (א) מהו המניע העיקרי שדוחף אותנו לדאוג להורינו הקשישים? (ב) מה עשה מבשר בשירות מלא כדי לטפל בהוריו הקשישים? (ראה מסגרת בעמוד 17.)
8 מה הניע את יוסף לדאוג לאביו? האהבה והכרת הטובה לאדם שהעניק לו חיים ושגידל אותו תרמו את שלהן, אך אין ספק שיוסף גם שאף בכל מאודו לשמח את לב יהוה. שאיפה דומה צריכה לקנן גם בנו. פאולוס כתב: ”ואם לאלמנה יש בנים או בני בנים, עליהם קודם כול ללמוד לעשות חסד עם ביתם הם ולהשיב גמול להוריהם, כי כן רצוי לפני אלוהים” (טימותיאוס א׳. ה׳:4). אהבה ליהוה ויראת כבוד כלפיו יניעו אותנו לדאוג להורינו הבאים בימים, יהיו אשר יהיו הקשיים הכרוכים בכך.a
כיצד זקני־הקהילה מגלים אכפתיות
9. את מי מינה יהוה לרעות את העדר, כולל המשיחיים הקשישים?
9 לקראת תום חייו הארוכים, אמר יעקב שיהוה ”רועה אותי מעודי עד היום הזה” (בראשית מ״ח:15). כיום רועה יהוה את משרתיו הארציים באמצעות זקני־הקהילה המשיחיים, הכפופים להדרכת בנו, ישוע המשיח, ”שר הרועים” (פטרוס א׳. ה׳:2–4). כיצד יכולים המשגיחים לחקות את יהוה בדאגה לקשישים בעדר?
10. מה נעשָה כדי לספק עזרה חומרית למשיחיים קשישים? (ראה מסגרת בעמוד 19.)
10 זמן קצר לאחר הקמת הקהילה המשיחית, מינו השליחים ”שבעה אנשים בעלי שם טוב, מלאי רוח וחוכמה” לפקח על ”חלוקת הסעד היומית” בקרב אלמנות משיחיות נזקקות (מעשי השליחים ו׳:1–6). בהמשך הורה פאולוס למשגיח טימותיאוס לרשום אלמנות זקנות בעלות שם טוב ברשימת הזכאים לעזרה חומרית (טימותיאוס א׳. ה׳:3, 9, 10). באותו אופן, משגיחי הקהילה מוכנים בנפש חפצה לארגן במקרה הצורך עזרה מעשית למשיחיים הקשישים. אך לא בזה מסתכמת הדאגה לקשישים הנאמנים.
11. מה אמר ישוע אודות האלמנה מעוטת היכולת שתרמה תרומה זעומה?
11 לקראת תום שירותו הארצי התיישב ישוע בבית המקדש ”וראה את העם שמים מטבעות בתיבת האוצר”. לפתע קרה דבר שמשך את תשומת לבו. הכתוב מוסר: ”באה אלמנה ענייה ושמה שתי פרוטות, שהן חצי אִיסר”. ישוע קרא לתלמידיו ואמר להם: ”אמן אומר אני לכם, האלמנה הענייה הזאת שמה יותר מכל אלה ששמו בתיבת האוצר; כי הכול נתנו מן העודף שלהם, אך היא ממחסורה נתנה את כל אשר היה לה, את כל מחייתה” (מרקוס י״ב:41–44). במונחים כספיים תרומתה של האלמנה היתה זעומה, אבל ישוע ידע עד כמה אביו שבשמים מוקיר ביטויי מסירות כאלה הנעשים בלב שלם. ישוע לא התעלם ממה שעשתה האלמנה הענייה, ואין זה משנה מה היה גילה.
12. כיצד יכולים זקני־הקהילה להביע את הוקרתם על תרומתם של המשיחיים הקשישים?
12 בדומה לישוע, המשגיחים המשיחיים אינם מתעלמים ממה שעושים הקשישים לקידום עבודת אלוהים האמיתית. מן הראוי שזקני־הקהילה ישבחו אותם על חלקם בשירות, על השתתפותם באסיפות, על השפעתם החיובית בקהילה ועל התמדתם. מילת עידוד כנה יש בה כדי לסייע לקשישים למצוא ’סיבה לתהילה’ בעבודתם את אלוהים, בלי השוואות מתסכלות עם מה שמשיחיים אחרים יכולים לעשות או עם הישגיהם בעבר (גלטים ו׳:4).
13. באילו דרכים יכולים זקני־הקהילה להיעזר ביכולותיהם ובניסיונם של הקשישים?
13 זקני־הקהילה יכולים להיעזר בניסיונם וביכולותיהם של המשיחיים הקשישים כדרך להבעת הערכה על תרומתם. ניתן לפעמים להזמין קשישים למופת להדגמות או לראיונות. ”הקהל ממש מקשיב בדריכות כשאני מראיין אח או אחות קשישים שגידלו ילדים בָּאמת”, אומר זקן־קהילה. משגיחים בקהילה אחרת מדווחים כי חלוצה בת 71 עוזרת למבשרי מלכות להיות סדירים בשירות השדה. היא גם מעודדת אותם לבצע את הדברים ”הבסיסיים”, כמו לקרוא במקרא ולעיין בפסוק היומי וכן להרהר בכתוב.
14. כיצד מועצת זקנים אחת הוכיחה את הערכתה כלפי משגיח קשיש?
14 זקני־הקהילה גם מוקירים את תרומתם של עמיתיהם המשגיחים הקשישים. ז׳וזֶה, היום בשנות ה־70 לחייו, משרת כבר עשרות שנים כזקן־קהילה, ולא מזמן עבר ניתוח קשה. הוא ידע שצפויה לו תקופת החלמה ארוכה ולכן שקל לפרוש מתפקידו כמשגיח היושב־ראש. ”תגובתם של שאר הזקנים הפתיעה אותי”, אומר ז׳וזֶה. ”במקום להסכים, הם ביררו איתי איזו עזרה מעשית תאפשר לי להמשיך למלא את תפקידיי”. בסיועו של זקן־קהילה צעיר יותר, עלה בידו של ז׳וזֶה להמשיך לשרת בשמחה כמשגיח היושב־ראש, והדבר מהווה ברכה לקהילה. עמיתו לתפקיד אומר: ”האחים מעריכים את עבודתו של ז׳וזֶה כזקן־קהילה. הם אוהבים ומכבדים אותו על ניסיונו ועל אמונתו המופתית. הוא מעשיר את הקהילה”.
לדאוג זה לזה
15. מדוע צריכים כל המשיחיים לדאוג לטובת הקשישים שבקרבם?
15 לא רק הילדים והמשגיחים צריכים לדאוג לקשישים. פאולוס המשיל את הקהילה המשיחית לגוף וכתב: ”אלוהים הרכיב את הגוף באופן שנתן כבוד רב יותר לאיברים נטולי כבוד, למען לא תהיה מחלוקת בגוף אלא שידאגו האיברים זה לזה” (קורינתים א׳. י״ב:24, 25). כדי שהקהילה המשיחית תתפקד בהרמוניה, כל אדם חייב לחשוב על טובת אֶחיו לאמונה וביניהם הקשישים (גלטים ו׳:2).
16. כיצד נוכל להתעניין בקשישים באסיפות הקהילה?
16 אסיפות הקהילה הן שעת כושר להתעניין בקשישים (פיליפים ב׳:4; עברים י׳:24, 25). האם אנו מפנים זמן כדי לשוחח בהזדמנויות אלו עם הקשישים שבקרבנו? מן הראוי לברר על מצבם הבריאותי, אך האם נוכל ’לחלוק עימם מתנה רוחנית’ אולי בכך שנספר להם חוויה מעודדת או נשתף אותם בנקודה מקראית כלשהי? הואיל וחלק מהקשישים מתקשים להתנייד ממקום למקום, יהיה זה יפה מצידנו אם נלך אליהם ולא נצפה מהם לבוא אלינו. אם הם כבדי שמיעה, אולי נידרש לדבר לאט יותר ולהתבטא בבהירות. וכדי שגם אנחנו ”נתעודד”, עלינו להקשיב להם היטב (רומים א׳:11, 12).
17. כיצד נוכל לגלות התעניינות במשיחיים קשישים המרותקים לביתם?
17 מה אם אחדים מן הקשישים אינם יכולים לנכוח באסיפות? הכתוב ביעקב א׳:27 מראה שזו חובתנו ”לפקוד את היתומים והאלמנות בצרתם”. המילה היוונית המתורגמת כאן לפועל ”לפקוד” משמעה לבקר (מעשי השליחים ט״ו:36). ועד כמה הקשישים נהנים מביקורינו! בשעה שהיה במאסר ברומא בסביבות שנת 65 לספירה, חש פאולוס ”הזקן” בדידות. בכיסופיו לראות את טימותיאוס שותפו למלאכה, כתב אליו: ”חושה לבוא אלי עד מהרה” (פילימון 9; טימותיאוס ב׳. א׳:3, 4; ד׳:9). אף שאין הם אסירים פשוטו כמשמעו, חלק מן הקשישים מרותקים לביתם מפאת בעיות בריאות. למעשה הם אולי אומרים, ’אנא, חושו לבוא אלי עד מהרה’. האם אנו נענים לקריאה זו?
18. איזו תועלת צומחת מביקורים אצל הקשישים?
18 אל תמעיט בערכה של התועלת הצומחת מביקורים אצל אח או אחות קשישים. בהיותו ברומא, שקד משיחי בשם אוֹנִיסִיפוֹרוּס לחפש את פאולוס עד שמצאו. ’פעמים רבות עודד את נפשו’ של פאולוס (טימותיאוס ב׳. א׳:16, 17). ”אני נהנית מחברתם של צעירים”, אומרת אחות קשישה. ”אני בעיקר שמחה שהם מתייחסים אלי כאל בת בית. זה מרומם את רוחי”. משיחית קשישה אחרת אומרת: ”אני מעריכה מאוד שמישהו שולח לי כרטיס ברכה, משוחח איתי כמה דקות בטלפון או מבקר אצלי לכמה זמן. זה כמו משב רוח רענן”.
יהוה גומל למי שדואגים לאחיהם
19. אילו ברכות נושאת עימה הדאגה לקשישים?
19 הדאגה לקשישים נושאת עימה ברכות למכביר. זו זכות כשלעצמה להיות בחברת הקשישים ולהפיק תועלת מן הידע והניסיון שצברו. מי שמיטיבים עם הקשישים נהנים מחדוות הנתינה וכן מתחושת הגשמה ושלווה פנימית עקב עמידה באחריותם המקראית (מעשי השליחים כ׳:35). יתרה מזו, למי שדואגים לקשישים אין כל סיבה לחשוש שיזנחו אותם לעת זקנה. דבר־אלוהים מבטיחנו: ”נפש ברכה תדושן, ומרוֶה גם הוא יורֶא” (משלי י״א:25).
20, 21. כיצד רואה יהוה את מי שמטפלים בקשישים, ומה צריכה להיות החלטתנו הנחושה?
20 יהוה גומל לילדים יראי אלוהים, לזקני־קהילה ולמשיחיים אכפתיים אחרים על כך שהם דואגים לצורכיהם של בני אמונתם הקשישים בלי שמץ של אנוכיות. גישה זו עולה בקנה אחד עם המשל: ”מלווה יהוה חונן דל, וגמולו ישלם לו” (משלי י״ט:17). אם האהבה מניעה אותנו לעשות חסד עם הדלים והעניים, יהוה רואה בנתינה זו כעין הלוואה שאותה הוא משלם בברכותיו. הוא גם משלם לנו על טיפולנו המסור והאוהב באחינו הקשישים, אשר לא מעט מהם ’עניים בעולם הזה אך עשירים באמונה’ (יעקב ב׳:5).
21 יהוה משלם ביד רחבה! הגמול כולל גם חיי נצח. לרובם המכריע של משרתי יהוה, יהיו אלה חיי עולם בגן עדן עלי אדמות, שבו השלכות החטא התורשתי יוסרו והקשישים הנאמנים ישובו לימי עלומיהם (ההתגלות כ״א:3–5). בעודנו מחכים לתקופה מבורכת זו, מי ייתן ונוסיף לעמוד באחריותנו המשיחית לטפל בקשישים.
[הערת שוליים]
a להצעות מעשיות כיצד לדאוג להורים קשישים, ראה עורו! מ־8 בפברואר 1994, עמודים 3–10 (אנג׳).
מהי תשובתך?
• כיצד יכולים הילדים לכבד את הוריהם הקשישים?
• כיצד מביעים זקני־הקהילה את הוקרתם כלפי חברי העדר הקשישים?
• מה יכול כל משיחי כפרט לעשות כדי לגלות עניין אמיתי בקשישים?
• אילו ברכות נושאת עימה הדאגה לקשישים המשיחיים?
[תיבה בעמוד 17]
כאשר הוריו נזקקו לעזרה
בשעה שפיליפ שירת בהתנדבות בעבודות בנייה בליבריה ב־1999, נמסר לו שאביו חולה במחלה אנושה. הוא היה משוכנע שאמו לא תוכל להסתדר בכוחות עצמה, והחליט לשוב לביתו ולארגן טיפול רפואי לאביו.
”זה לא היה קל לחזור”, נזכר פיליפ, ”אבל הרגשתי שאני מחוייב קודם כול להוריי”. בפרק זמן של שלוש שנים, העביר את הוריו לבית מתאים יותר, ובסיועם של משיחיים מקומיים, התאים את הבית לצרכיו המיוחדים של אביו.
כעת קל יותר לאמו של פיליפ לטפל בבעיות הבריאות הקשות של אביו. לאחרונה נענה פיליפ להזמנה לעבוד כמתנדב במשרד הסניף של עדי־יהוה במקדוניה.
[תיבה בעמוד 19]
הם לא התעלמו מצורכיה
כאשר אדה, משיחית בת 85 מאוסטרליה, רותקה לביתה מפאת בריאותה הלקויה, דאגו זקני־הקהילה שיוגש לה סיוע. הם ארגנו לעזרתה קבוצה מן הקהילה. אותם אחים ואחיות שמחו לבצע מטלות כמו ניקיון, כביסה, בישול וסידורים.
העזרה החלה לפני קרוב לעשר שנים. יותר מ־30 עדים נרתמו עד כה לעזרתה של אדה. הם עדיין מבקרים בביתה, מקריאים לה מתוך פרסומים מקראיים, מעדכנים אותה בהתקדמותם הרוחנית של חברי הקהילה ומתפללים איתה דרך קבע.
זקן־קהילה מקומי אמר: ”כל מי שמטפלים באדה רואים זאת לזכות לעזור לה. שירותה המסור במשך עשרות שנים משמש מקור השראה לרבים, ואין זה מתקבל על דעתם להתעלם מצורכיה”.
[תמונה בעמוד 16]
האם אנו שופעים בהבעות חיבה להורינו הקשישים?
[תמונות בעמוד 18]
כל חברי הקהילה יכולים להפגין את אהבתם כלפי אחיהם הקשישים