האם עליך להשתייך לדת כלשהי?
’אני לא צריך להשתייך לדת כלשהי או ללכת לכנסייה באופן קבוע כדי להאמין באלוהים!’ כך רבים חושבים על חברוּת בכנסייה או בכל גוף דתי אחר. לאמיתו של דבר, יש אומרים שהם חשים קרובים יותר לאלוהים בחיק הטבע ולאו דווקא בטקסים דתיים בכנסייה. הדעה הרווחת כיום היא שהשתייכות לקבוצה דתית כלשהי אינה תנאי מוקדם לאמונה באלוהים.
לעומת זאת, יש המחזיקים בכנות בדעה ההפוכה. לטענתם, ההשתייכות לכנסייה והנוכחות בה הכרחיות ואף חיוניות כדי לזכות לברכת אלוהים. אם כן, השאלה אם השייכות לדת הכרחית או לא, אינה סוגיה סטטיסטית או תיאורטית בלבד. הואיל והקשר שלנו עם אלוהים כרוך בדבר, האם לא יהיה זה מתקבל על הדעת לברר מהי עמדתו בעניין? מה ניתן ללמוד מדברו, המקרא, על נושא זה?
מגעיו של אלוהים עם בני אדם בעבר
לפני קרוב ל־400,4 שנה נשטף כדור־הארץ במבול קטסטרופאלי. מאורע כזה לא נשכח במהרה, ובעמי העולם כולו קיימים סיפורים על מבול שפקד אותם בראשית התהוותם. למרות ההבדלים בפרטים, יש בין הסיפורים הרבה מן המשותף, כולל העובדה שניצלו רק אנשים ספורים וכמה בעלי חיים.
האם ניצולי המבול היו בני אדם שבמקרה מילטו את נפשם מן האבדון? המקרא מוסר שלא כך היה. חשוב לציין שיהוה לא דיווח לכל אדם על בוא המבול. הוא דיבר אל נוח, ונוח הזהיר את בני דורו מפני המבול שעמד להתרגש עליהם (בראשית ו׳:13–16; פטרוס ב׳. ב׳:5).
ההישרדות היתה תלויה בשייכות לקבוצה מלוכדת זו ובנכונות לציית להוראות שמסר אלוהים ביד נוח. אפילו בעלי החיים בתיבה שרדו את המבול בעזרת אותה קבוצה. נוח קיבל הוראות מדויקות להצלת ממלכת החי (בראשית ו׳:17 עד ז׳:8).
חלפו מאות שנים, וצאצאי נוח דרך בנו שם נעשו עבדים במצרים. אך מטרת אלוהים היתה לשחרר אותם ולהביאם אל הארץ שהבטיח לאברהם אביהם. גם במקרה זה לא נמסר הדבר לכל אחד ואחד מהם, אלא תחילה לאנשים שנבחרו להנהיג אותם — משה ואחיו אהרון (שמות ג׳:7–10; ד׳:27–31). לאחר ששוחררו מן העבדות במצרים כקבוצה, ניתנה להם בהר סיני תורת אלוהים, והם הפכו לעם ישראל (שמות י״ט:1–6).
כל איש מבני ישראל נושע אך ורק בזכות היותו חלק מקבוצה שכונן אלוהים ובזכות כניעתו להנחיות של מנהיגי הקבוצה. אפילו מִצְרִים הורשו להצטרף לקבוצה זו שזכתה בלי שמץ של ספק בברכת יהוה. כאשר עזבו בני ישראל את מצרים, חברו אליהם אותם מִצְרִים ותודות לכך צפויים היו לרשת את ברכת אלוהים (שמות י״ב:37, 38).
במאה הראשונה לספירה החל ישוע בהטפתו ועשה לו תלמידים. הוא ראה בהם קבוצה, אם כי באהבתו העניק גם תשומת לב אישית ליחידים מביניהם איש איש לפי צרכיו. אל 11 שליחיו הנאמנים אמר ישוע: ”אתם עמדתם איתי בניסיונותיי ואני כורת לכם ברית כמו שכרת לי אבי — את המלכות” (לוקס כ״ב:28, 29, הערת שוליים). מאוחר יותר, נחה רוח אלוהים על התלמידים בשעה שהיו יחד כקבוצה (מעשי השליחים ב׳:1–4).
דוגמאות אלו מראות בבירור שבעבר אלוהים תמיד בא במגע עם משרתיו כקבוצה מאורגנת. המעטים שאלוהים דיבר אליהם אישית — נוח, משה, ישוע ואחרים — שימשו בידיו כלי לתַקשר עם קבוצות מלוכדות אחרות. אין שום סיבה להאמין שאלוהים נוהג כיום במשרתיו בדרך אחרת. כמובן, הדבר מעלה שאלה נוספת: האם זה משנה לאיזו קבוצה דתית אני שייך? בשאלה חשובה זו יעסוק המאמר הבא.
[תמונה בעמוד 4]
מימי קדם בא אלוהים במגע עם משרתיו כקבוצה מאורגנת