שאלות של קוראים

כיצד יכול היה שמשון להרוג ולגעת בגוויות ועדיין להיחשב לנזיר?‏

בעם ישראל הקדום,‏ ניתן היה לנדור מתוך רצון חופשי את נדר הנזירות לפרק זמן מסוים.‏a אחת המגבלות שחלו על נודר הנדר היא:‏ ”‏כל ימי הזירו ליהוה,‏ על נפש מת לא יבוא.‏ לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם”‏.‏ ומה אם ”‏ימות מת עליו [‏לידו]‏ בפתע פתאום”‏?‏ נגיעה במת,‏ אף שלא בכוונה תחילה,‏ טימאה את נזירותו.‏ משום כך נאמר:‏ ”‏הימים הראשונים ייפלו”‏.‏ היה עליו לעבור טקס טיהור ולהתחיל את תקופת הנזירות מחדש (‏במדבר ו׳:‏6–12‏)‏.‏

ואולם,‏ שמשון היה נזיר במובן שונה.‏ עוד בטרם נולד אמר מלאך יהוה לאמו:‏ ”‏הנך הרה,‏ ויולדת בן,‏ ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלוהים יהיה הנער מן הבטן,‏ והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלישתים”‏ (‏שופטים י״ג:‏5‏)‏.‏ שמשון לא נדר את נדר הנזירות.‏ הוא היה נזיר שהתמנה מטעם אלוהים ונזירותו הייתה לכל ימי חייו.‏ איסור הנגיעה בגווייה לא חל עליו.‏ אילו חל עליו האיסור והוא נגע בשוגג בגוויית מת — כיצד יכול היה להתחיל מחדש את נזירותו שנועדה להימשך כל ימי חייו ואשר החלה בלידתו?‏ ברור אפוא,‏ שהיו מספר הבדלים בין הדרישות שנדרשו מנזירי עולם לבין אלו שנדרשו ממי שבחרו מרצונם בנדר הנזירות.‏

שים לב לדרישות שדרש יהוה משלושת נזירי העולם המוזכרים במקרא — שמשון,‏ שמואל ויוחנן המטביל.‏ כאמור,‏ שמשון נצטווה שלא לגזוז את שיער ראשו.‏ וחנה,‏ בטרם נשאה ברחמה את שמואל,‏ נדרה:‏ ”‏ונתתיו ליהוה כל ימי חייו,‏ ומורה לא יעלה על ראשו”‏ (‏שמואל א׳.‏ א׳:‏11‏)‏.‏ במקרה של יוחנן המטביל,‏ הצהיר מלאך יהוה:‏ ”‏יין ושיכר לא ישתה”‏ (‏לוקס א׳:‏15‏)‏.‏ יתר על כן,‏ ”‏אותו יוחנן לבושו היה משיער גמלים וחגורת עור על מותניו,‏ ומאכלו חגבים ודבש היער”‏ (‏מתי ג׳:‏4‏)‏.‏ על איש מהשלושה לא נאסר להימצא בקרבת מת.‏

למרות היותו נזיר,‏ היה שמשון בין השופטים שהקים יהוה להושיע את עם ישראל מידי שוסיהם (‏שופטים ב׳:‏16‏)‏.‏ על מנת למלא את המשימה,‏ היה עליו לבוא במגע עם גוויות.‏ באחד המקרים,‏ היכה שמשון 30 פלישתים והסיר מעליהם את חליצותם,‏ כלומר את מלבושם.‏ אחר כך,‏ היכה באויביו ”‏שוק על ירך מכה גדולה”‏.‏ כמו כן,‏ הרג אלף איש בלחי חמור טרייה (‏שופטים י״ד:‏19;‏ ט״ו:‏8,‏ 15‏)‏.‏ את כל זאת ביצע שמשון בברכתו ובתמיכתו של יהוה.‏ המקרא מתייחס אליו כאיש אמונה למופת (‏עברים י״א:‏32;‏ י״ב:‏1‏)‏.‏

נאמר ששמשון שיסע כפיר אריות ”‏כשסע הגדי”‏.‏ האם יש להבין מכך שהיה נהוג בימיו לשסע גדיים?‏

אין שום עדות לכך שבתקופת השופטים נהוג היה לשסע גדיים.‏ בשופטים י״ד:‏6 נאמר:‏ ”‏ותצלח עליו [‏על שמשון]‏ רוח יהוה,‏ וישסעהו [‏את כפיר האריות]‏ כשסע הגדי,‏ ומאומה אין בידו”‏.‏ סביר להניח שמדובר בדימוי.‏

הביטוי ”‏וישסעהו”‏ יכול להיות בעל משמעות כפולה.‏ או ששמשון שיסע את לסתותיו של האריה,‏ או שביתר את איבריו בדרך אחרת.‏ לפי המשמעות הראשונה,‏ שיסוע גדי הוא בגבולות כוחו של אדם ממוצע.‏ במקרה כזה,‏ ההשוואה באה להמחיש כי שמשון גבר על כפיר האריות במו ידיו באותה קלות בה היה גובר על גדי.‏ לעומת זאת,‏ מה לגבי האפשרות ששמשון ביתר את איברי האריה?‏ במקרה כזה,‏ יש לראות במילים הללו דימוי ותו לא.‏ הנקודה העיקרית בדימוי היא שרוח יהוה הפיחה בשמשון את הכוח לבצע משימה שנדרש לה כוח פיסי יוצא מגדר הרגיל.‏ כך או כך,‏ ההשוואה המתוארת בשופטים י״ד:‏6 ממחישה כי בעזרתו של יהוה,‏ לא נרתע שמשון מכפיר אריות בעל עוצמה באותה מידה שגדי אינו מטיל אימה על אדם מן השורה.‏

‏[‏הערת שוליים]‏