תחיית המתים — תקווה נפלאה

האמונה בתחיית המתים רווחת בקרב רבים.‏ הקוראן,‏ ספר הקדוש לאיסלאם,‏ מייחד פרק שלם לתחייה.‏ בבשורה 75 נאמר בחלקה:‏ ”‏נשבע אני ביום תחיית המתים.‏.‏.‏ החושב אדם כי לא נוכל להחיות את עצמותיו היבשות?‏ .‏.‏.‏ הוא.‏.‏.‏ שואל:‏ ’‏מתי יחול יום תחיית־המתים?‏’‏ הייפלא מיוצר כל זאת להחיות מתים?‏”‏ (‏בשורה 75:‏1–6,‏ 40)‏.‏

לפי האנציקלופדיה בריטניקה החדשה,‏ ה”‏זוֹרוֹאַסְטְריָניזְם מלמד על מאבק בו יוכרע הרע,‏ על תחייה כללית,‏ על יום הדין ועל עולם שהכול ישוב לתיקונו למען הצדיקים”‏.‏

האנציקלופדיה יודאיקה מגדירה את התחייה כ”‏אמונה שבסופו של דבר המתים ישובו להתקיים בגופם ויחיו.‏.‏.‏ על פני האדמה”‏.‏ אותו ספר עיון מעיר כי האמונה שאימצה היהדות בדבר הישארות הנפש יוצרת מבוכה.‏ הוא מודה:‏ ”‏בעיקרו של דבר,‏ שתי האמונות — התחייה והישארות הנפש — סותרות זו את זו”‏.‏

תורת ההינדואיזם מלמדת כי האדם חוֹוֶה סדרת לידות־מחדש או גלגול נשמות.‏ אם יש אמת ברעיון זה,‏ אזי צריכה להיות לאדם נפש שממשיכה לחיות לאחר המוות.‏ בְּהַגַוַדְ־גִיטָה (‏שיר־האל)‏,‏ הספר המקודש להינדים מצהיר:‏ ”‏היא ממלאת את הגוף כולו ואינה ניתנת לכליה.‏ אין אחד שביכולתו להביא כליה על הנפש בת הקיימא”‏.‏

הבודהיזם שונה מההינדואיזם בכך שהוא מכחיש את האמונה בהישארות הנפש.‏ למרות זאת,‏ בודהיסטים רבים במזרח הרחוק מאמינים שהנפשות הן אלמותיות ומתגלגלות מגוף לגוף.‏a

בלבול בקשר לאמונה בתחיית המתים

בטקסי אשכבה בנצרות מתייחסים ברוב המקרים הן לנפש הממשיכה להתקיים לאחר המוות והן לתחיית המתים.‏ לדוגמה,‏ כמרים אנגליקנים מדקלמים על־פי־רוב את המילים:‏ ”‏הואיל והיה רצון מלפני האל הכול יכול ורב החסד ליטול אליו את נשמתו של אחינו היקר,‏ הרינו מפקידים את גופו באדמה;‏ מעפר באת ואל עפר תשוב;‏ בתקווה ודאית ובטוחה של התחייה לחיי נצח,‏ באמצעות אדוננו ישוע המשיח”‏ (‏סידור התפילה האחיד [‏The Book of Common Prayer]‏)‏.‏

הצהרה זו עשויה לגרום למישהו לתהות מה בעצם מלמד המקרא,‏ את התחייה או את הדוקטרינה של הישארות הנפש?‏ אולם,‏ שים לב להערתו של פרופסור אוסקר קולמן,‏ צרפתי פרוטסטנטי.‏ בספרו הישארות הנפש או תחיית המתים?‏ (‏?Immortality of the Soul or Resurrection of the Dead)‏ כתב:‏ ”‏קיים הבדל של שמים וארץ בין תקוות תחיית המתים של הנצרות לבין האמונה היוונית בהישארות הנפש.‏ .‏.‏.‏ אף־על־פי שמאוחר יותר עיגנה הנצרות את הקשר בין שתי האמונות וכיום הנוצרי הממוצע מבלבל ביניהן לחלוטין,‏ איני רואה כל סיבה להסתיר את שאנוכי ורובם המכריע של החוקרים רואים כאמת.‏ .‏.‏.‏ הברית החדשה באופייה מבוססת באופן מוחלט על האמונה בתחיית המתים.‏ .‏.‏.‏ האדם בשלמותו אשר מת מוות מוחלט,‏ יושב לחיים במעשה בריאה חדש שיחולל אלוהים”‏.‏

אין תימה אפוא שאנשים בדרך כלל מבולבלים בקשר למוות ולתחייה.‏ כדי ליישב את המבוכה שנוצרה,‏ עלינו לפנות למקרא המציג אמיתות שגילה בורא האדם,‏ יהוה אלוהים.‏ במקרא מתועדים מספר ניסי תחייה.‏ הבה נבחן ארבעה מהם ונראה מה הם מגלים.‏

‏”‏נשים קיבלו את מתיהן שקמו לתחייה”‏

באיגרתו אל היהודים שהפכו למשיחיים,‏ אמר השליח פאולוס שנשים מאמינות ”‏קיבלו את מתיהן שקמו לתחייה”‏ (‏עברים י״א:‏35‏)‏.‏ אחת מהן התגוררה בצרפת,‏ עיר פיניקית בקרבת צידון שלחוף הים התיכון.‏ היא הייתה אלמנה שפתחה את ביתה בפני אליהו נביא אלוהים,‏ ונתנה לו מזון אפילו בתקופה של רעב קשה.‏ למרבה הצער נפל בנה למשכב ומת.‏ מייד נשא אותו אליהו אל עליית הגג,‏ שם התאכסן הנביא,‏ ועתר ליהוה שישיב לנער את חייו.‏ התחולל נס,‏ ”‏ויחי”‏ הילד.‏ אליהו השיבו לאמו ואמר לה:‏ ”‏ראי,‏ חי בנך”‏.‏ כיצד הגיבה?‏ היא התמלאה אושר ואמרה:‏ ”‏עתה זה ידעתי כי איש אלוהים אתה,‏ ודבר יהוה בפיך אמת”‏ (‏מלכים א׳.‏ י״ז:‏22–24‏)‏.‏

בערך 100 קילומטר דרומית לצרפת,‏ חי לו זוג נדיב שדאג ליורשו של אליהו — הנביא אלישע.‏ האישה הייתה אישה מכובדת בעיר מגוריה שונם.‏ היא ובעלה החליטו לספק לאלישע חדר בעליית הגג שבביתם.‏ העצב שלהם עקב היותם עריריים הפך לשמחה כאשר חבקה האישה בן.‏ הנער גדל ונהג לצאת עם הקוצרים אל אביו בשדה.‏ יום אחד קרה אסון.‏ הילד זעק והתלונן שהוא סובל מכאב ראש.‏ אחד הנערים החיש אותו הביתה.‏ אימו השכיבה את הנער בחיקה אך תוך זמן קצר הוא גווע ומת.‏ האם הנסערת החליטה לקרוא לאלישע לעזרה.‏ היא הלכה עם אחד מן הנערים לכיוון צפון־מערב אל הר הכרמל,‏ שם שהה אלישע.‏

בתגובה,‏ שלח הנביא את נערו גיחזי לפניהם והתברר לו שהנער אכן מת.‏ אלישע והאישה יצאו בעקבותיו.‏ אך מה קרה כשהגיעו לשונם?‏ הכתוב במלכים ב׳.‏ ד׳:‏32–37 מדווח:‏ ”‏ויבוא אלישע הביתה,‏ והנה הנער מת,‏ מושכב על מיטתו.‏ ויבוא ויסגור הדלת בעד שניהם,‏ ויתפלל אל יהוה.‏ ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו ויגהר עליו,‏ ויחם בשר הילד.‏ וישוב וילך בבית,‏ אחת הנה ואחת הנה,‏ ויעל ויגהר עליו.‏ ויזוֹרר [‏התעטש]‏ הנער עד שבע פעמים,‏ ויפקח הנער את עיניו.‏ ויקרא אל גיחזי ויאמר:‏ ’‏קרא אל השונמית הזאת’‏.‏ ויקראה ותבוא אליו.‏ ויאמר:‏ ’‏שאי בנך’‏.‏ ותבוא ותיפול על רגליו ותשתחו ארצה,‏ ותישא את בנה ותצא”‏.‏

בדומה לאלמנה מצרפת,‏ האישה השונמית ידעה כי יד אלוהים הייתה בדבר.‏ שתי הנשים לא ידעו את נפשן מרוב שמחה כאשר החייה אלוהים את הבנים היקירים שלהן.‏

ניסי תחייה בימי ישוע

כעבור 900 שנה בערך,‏ לא רחוק מצפון לשונם התחולל נס תחייה מחוץ לעיר נעים.‏ כאשר ישוע המשיח ותלמידיו עשו דרכם מכפר נחום והתקרבו לשער העיר נעים,‏ הם נתקלו בתהלוכת לוויה.‏ ישוע הבחין באלמנה ששכלה את בנה יחידה ואמר לה,‏ ”‏אל תבכי”‏.‏ לוקס,‏ רופא במקצועו,‏ תיאר את שאירע בהמשך:‏ ”‏[‏ישוע]‏ ניגש,‏ נגע במיטה ונושאי המיטה נעמדו.‏ אז אמר:‏ ’‏בחור,‏ הריני אומר לך,‏ קום!‏’‏ המת ישב והחל לדבר,‏ וישוע נתן אותו לאמו”‏ (‏לוקס ז׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏ עדי ראייה לנס היללו את אלוהים.‏ השמועה על אודות התחייה התפשטה דרומה ליהודה ולכל האזור מסביב.‏ מעניין לציין כי תלמידי יוחנן המטביל שמעו על הנס ודיווחו אודותיו ליוחנן.‏ בתגובה,‏ שלח אותם יוחנן למצוא את ישוע ולשאול אותו אם הוא המשיח שנועד לבוא.‏ ישוע ענה להם:‏ ”‏לכו,‏ והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ושמעתם:‏ עיוורים רואים,‏ פיסחים מהלכים,‏ מצורעים מטוהרים,‏ חירשים שומעים,‏ מתים קמים,‏ ועניים מתבשרים”‏ (‏לוקס ז׳:‏22‏)‏.‏

נס התחייה היותר מפורסם בין ניסי התחייה שחולל ישוע הוא זה שביצע למען חברו הקרוב אלעזר.‏ במקרה זה,‏ היה עיכוב בין מותו של אלעזר לבין הגעתו של ישוע לבית המשפחה.‏ כשהגיע ישוע לבסוף לבית עניה,‏ היה אלעזר מת כבר ארבעה ימים.‏ ישוע הורה להסיר את האבן שמעל מערת הקבר,‏ אך מרתא התנגדה ואמרה לו:‏ ”‏אדוני,‏ הריהו כבר מעלה ריח,‏ כי עברו ארבעה ימים”‏ (‏יוחנן י״א:‏39‏)‏.‏ ואולם,‏ גם אם גופתו של אלעזר הייתה במצב של ריקבון התחייה לא נמנעה.‏ ובמצוות ישוע,‏ ”‏יצא המת כשרגליו וידיו כרוכות בתכריכים ופניו עטופות במטפחת”‏.‏ תגובתם של אויבי ישוע לאחר מכן מהווה הוכחה לכך שאכן היה זה אלעזר שהוקם לתחייה (‏יוחנן י״א:‏43,‏ 44;‏ י״ב:‏1,‏ 9–11‏)‏.‏

מהי מסקנתנו מארבעת מקרי תחייה אלו?‏ בכל תחייה אותו האדם בדיוק הושב לחיים.‏ כולם זוהו,‏ אפילו על־ידי קרוביהם.‏ אף לא אחד מן המוקמים סיפר מה התרחש בפרק הזמן הקצר שבו היה מת.‏ איש מהם לא דיבר על מסע לעולם אחר.‏ כולם חזרו ככל הנראה בבריאות טובה.‏ עבורם היה זה כאילו נרדמו לזמן מה שלאחריו התעוררו משנתם,‏ בדיוק כשם שהסביר ישוע (‏יוחנן י״א:‏11‏)‏.‏ בכל זאת,‏ לאחר זמן מה כל אחד מהם מת שוב.‏

איחוד מחדש עם יקירים — תקווה נפלאה

זמן קצר לאחר מותו הטרגי של אואן שהוזכר במאמר הקודם,‏ ביקר אביו בבית שכנו.‏ על השולחן הייתה מונחת הזמנה לנאום פומבי של עדי־יהוה.‏ הנושא,‏ ”‏היכן המתים?‏”‏ קסם לו.‏ זו בדיוק הייתה השאלה שניקרה במוחו.‏ האב נכח בנאום ומצא נחמה אמיתית במקרא.‏ הוא למד שהמתים אינם סובלים.‏ הם אינם מתייסרים מעינויים באש גיהינום או נלקחים על־ידי אלוהים כדי לשמש כמלאכים בשמים.‏ לעומת זאת המתים,‏ ובכללם אואן,‏ ממתינים בקברם עד אשר תגיע העת להקיץ מתרדמתם בתחיית המתים (‏קהלת ט׳:‏5,‏ 10;‏ יחזקאל י״ח:‏4‏)‏.‏

האם טרגדיה היכתה במשפחתך?‏ האם בדומה לאביו של אואן אתה תוהה היכן נמצאים עתה יקיריך שמתו ומה הם הסיכויים שתשוב לראותם?‏ אם תשובתך חיובית,‏ הנך מוזמן לבחון מה עוד מלמד המקרא אודות תחיית המתים.‏ אולי אתה תוהה:‏ ’‏מתי תתרחש תחיית המתים?‏ מי יהיו אלה שייהנו ממנה?‏’‏ קרא את המאמרים הבאים הדנים בשאלות אלה ואחרות.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 5]‏

אלישע שימש בידי יהוה כדי להקים לתחייה את בנה של השונמית

‏[‏תמונה בעמוד 5]‏

אליהו עתר ליהוה שישיב את חיי הנער

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

ישוע הקים לתחייה את בן האלמנה מנעים

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

בתחיית המתים יתאחדו מחדש בני המשפחה עם יקיריהם שמתו