שאלות של קוראים
בדברים י״ד:21 כתוב: ”לא תאכלו כל נבלה”. האם איסור זה עומד בסתירה לכתוב בויקרא י״א:40: ”והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו, וטמא עד הערב”?
אין סתירה בין שני הפסוקים. הפסוק הראשון הוא בחזקת חזרה על איסור אכילת נבלת חיה שככל הנראה נטרפה (שמות כ״ב:30; ויקרא כ״ב:8). המצווה השנייה מציינת מה ייתכן שבן ישראל עשה במקרה שהפר את החוק, אולי בשוגג.
העובדה שהתורה אסרה דבר מה אינה פוסלת את האפשרות שהיו שהתעלמו מכך. למשל, היו חוקים שאסרו גניבה, רצח, נשיאת עדות שקר וכדומה. במקביל, נקבעו עונשים על הפרת אותם חוקים שחוקק אלוהים. העונשים סייעו באכיפת החוקים והעידו על מידת חשיבותם.
אדם שעבר על חוק איסור אכילת נבלה הפך לטמא בעיני יהוה והיה עליו להיטהר כיאות. אם לא טיהר עצמו כנדרש, אותו איש ”נשא עוונו”, כלומר היה חייב לתת על כך את הדין (ויקרא י״ז:15, 16).