‏”‏אור בהיר”‏ על המקרא מן הספרייה העתיקה ביותר של רוסיה

שני למדנים במצוד אחר כתבי־יד עתיקים של המקרא.‏ הם חוצים מדבריות ועורכים חיפושים במערות,‏ במנזרים ובבתים עתיקים חצובים בסלע.‏ בחלוף השנים מצטלבות דרכיהם בספרייה הציבורית העתיקה ביותר ברוסיה,‏ שם נחשפות תגליות מקראיות מן המסעירות ביותר שידע העולם.‏ מי הם אותם אנשים?‏ כיצד האוצרות שגילו הגיעו בסופו של דבר לרוסיה?‏

כתבי־יד עתיקים מלמדים זכות על דבר־אלוהים

כדי לפגוש את אחד הלמדנים,‏ נחזור לתחילת המאה ה־19,‏ אל הימים שבהם נשבו באירופה רוחות של מהפכה אינטלקטואלית.‏ היה זה עידן של קדמה מדעית והישגי תרבות אשר עוררו ספקנות לגבי האמונות המסורתיות.‏ ביקורת המקרא קראה תיגר על סמכות המקרא.‏ היו למדנים שאפילו הביעו ספקות לגבי מהימנות הטקסט המקראי.‏

תומכי מקרא כנים הבינו ש”‏עדים”‏ חדשים — כתבי־יד עתיקים של המקרא אשר באותם ימים טרם התגלו — יוכלו לבסס מעבר לכל ספק את אמינות דבר־אלוהים.‏ אם יתגלו כתבי־יד עתיקים יותר מאלה שהיו בנמצא באותה עת,‏ יהיו הם עדים אילמים לטהרת הטקסט המקראי,‏ על אף נסיונות חוזרים ונשנים שנעשו לאורך הדורות להשמיד ולסלף את המסר שבו.‏ כתבי־יד אלה יוכלו גם לחשוף את טעויות התרגום המעטות שהסתננו אל הכתוב.‏

אחד הוויכוחים הסוערים ביותר סביב מהימנות המקרא ניטש בגרמניה.‏ פרופסור צעיר מגרמניה עזב את חיי הנוחות האקדמיים שלו ויצא למסע שהוביל אותו אל אחת התגליות המקראיות הגדולות של כל הזמנים.‏ האיש היה קונסטנטין פון טישֶנדוֹרף,‏ חוקר מקרא אשר דחה את ביקורת המקרא ובעקבות זאת הגיע להישגים יוצאים מן הכלל בהגנה על מהימנות הטקסט המקראי.‏ מסעו הראשון אל מדבר סיני ב־1844 הוכתר בהצלחה שלא תאומן.‏ בחיפוש אקראי בפח אשפה של מנזר,‏ מצא כתב־יד עתיק של תרגום השבעים,‏ תרגום התנ״ך ליוונית — כתב־היד העתיק ביותר שהיה בנמצא באותה עת!‏

חדור שמחת ניצחון,‏ הצליח טישנדורף לקחת 43 דפים מכתב־היד.‏ הוא אומנם היה משוכנע שהיו בו גווילים נוספים,‏ אך בביקור נוסף שערך ב־1853 העלה בחכתו רק קטע אחד קטן.‏ לאן נעלם שאר כתב־היד?‏ מאחר שכל משאביו אזלו,‏ ביקש טישנדורף את חסותו של פטרון אמיד והחליט לעזוב שוב את מולדתו כדי לחפש אחר כתבי־יד עתיקים.‏ אך לפני שיצא למשימה,‏ פנה אל הצאר של רוסיה.‏

הצאר מגלה עניין

ייתכן שטישנדורף תהה כיצד יתקבל בתור למדן פרוטסטנטי ברוסיה,‏ מדינה רחבת ידיים אשר חבקה את הדת האורתודוקסית הרוסית.‏ לשמחתו,‏ רוסיה הייתה בעידן של שינויים ורפורמות.‏ דגש רב יותר הושם בחינוך ובהשכלה,‏ והדבר הוביל להקמת הספרייה המלכותית של סנט פטרסבורג ב־1795 על־ידי הקיסרית יֶקַטֶרִינָה השנייה (‏הידועה גם בתור יקטרינה הגדולה)‏.‏ הואיל וזו הייתה הספרייה הציבורית הראשונה של רוסיה,‏ היא פתחה בפני מיליוני אנשים צוהר אל שפע של מידע כתוב.‏

הספרייה המלכותית אומנם נודעה כאחת הספריות המעולות באירופה,‏ אך חיסרון אחד היה לה.‏ חמישים שנה אחרי היווסדה היו בספרייה רק שישה כתבי־יד בעברית.‏ עובדה זו לא השתלבה יפה עם העניין ההולך וגובר של רוסיה בחקר לשונות המקרא ותרגומיו.‏ יקטרינה השנייה שלחה למדנים לאוניברסיטאות באירופה כדי שילמדו עברית.‏ עם שובם,‏ נפתחו חוגים ללימוד השפה העברית בסמינרים אורתודוקסים רוסיים,‏ ולראשונה בהיסטוריה החלו למדנים רוסים לעבוד על תרגום מדויק של המקרא מן העברית העתיקה לשפה הרוסית.‏ אך לא היו להם מספיק משאבים,‏ והם אפילו נאלצו להתמודד עם התנגדות מצד ראשי כנסייה שמרנים.‏ תור התבונה בושש לבוא עבור מי שנפשם כלתה לידע מקראי.‏

הצאר אלכסנדר השני עמד חיש מהר על ערכה של משימתו של טישנדורף ופרש עליו את חסותו.‏ חרף ”‏התנכלויות מתוך קנאה וקיצוניות”‏ מצד אחדים,‏ השלים טישנדורף את משימתו וחזר מסיני כשבידו שארית תרגום השבעים.‏a כתב־היד,‏ שלימים נקרא קודקס סינַאִיטיקוּס,‏ הינו עדיין אחד מכתבי־היד העתיקים ביותר בעולם.‏ כשחזר לסנט פטרסבורג,‏ מיהר טישנדורף אל מעונו של הצאר,‏ ארמון החורף המלכותי.‏ הוא הציע לצאר לתמוך ב”‏אחד המפעלים הגדולים ביותר בחקר המקרא הביקורתי”‏ — מהדורה מודפסת של כתב־היד שהתגלה,‏ אשר מאוחר יותר שוכנה בספרייה המלכותית.‏ הצאר הסכים ללא היסוס,‏ וטישנדורף הנרגש כתב מאוחר יותר:‏ ”‏ההשגחה העליונה העניקה לדורנו.‏.‏.‏ את מקרא סינאיטיקוס,‏ למען יאיר עבורנו באור מלא ובהיר את הטקסט האמיתי של דברו הכתוב של אלוהים,‏ ולמען יעזור לנו להגן על האמת על־ידי קביעת נוסחו האותנטי”‏.‏

אוצרות מקראיים מחצי האי קְרים

בתחילת המאמר הוזכר חוקר נוסף שחיפש אחר אוצרות מקראיים.‏ מי היה האיש?‏ מספר שנים לפני שחזר טישנדורף לרוסיה,‏ קיבלה הספרייה המלכותית הצעה יוצאת דופן שעוררה את תשומת לבו של הצאר ומשכה לרוסיה למדנים מכל רחבי אירופה.‏ כאשר הגיעו,‏ בקושי האמינו למראה עיניהם.‏ הוצג בפניהם אוסף עצום של כתבי־יד ופריטים נוספים.‏ מספרם הכולל היה מדהים:‏ 412,‏2 פריטים,‏ כולל 975 כתבי־יד ומגילות!‏ ביניהם היו 45 כתבי־יד מקראיים מלפני המאה העשירית לספירה.‏ עד כמה שהדבר לא ייאמן,‏ כתבי־היד הללו נאספו כמעט כולם על־ידי איש אחד,‏ אברהם פירקוביץ’‏,‏ מלומד קראי שהיה אז בן למעלה מ־70 שנה!‏ אך מי הם הקראים?‏b

שאלה זו נשאה חשיבות גדולה לצאר.‏ עוד קודם לכן,‏ התפשטו גבולות רוסיה והקיפו שטחים שהיו בעבר תחת הריבונות של מדינות אחרות.‏ כך הצטרפו לאימפריה קבוצות אתניות חדשות.‏ באזור חצי האי קרים הציורי שלחופי הים השחור ישבה לה עדה יהודית למראית עין,‏ אך למִנהגיה היה צביון טורקי ואילו בני העדה דיברו בשפה הדומה לשפה הטטארית.‏ היו אלה קראים אשר אבות אבותיהם היו לטענתם היהודים שהוגלו לבבל אחרי חורבן ירושלים ב־607 לפה״ס.‏ בשונה מן היהדות הרבנית,‏ הם שללו את התלמוד והבליטו את חשיבות הקריאה במקרא עצמו.‏ הקראים של חצי האי קרים היו להוטים להציג בפני הצאר עדות לשוני הקיים ביניהם ובין היהדות הרבנית ובדרך זו קיוו לקבל מעמד נבדל ונפרד.‏ הם קיוו שאם יציגו כתבי־יד עתיקים שהיו ברשותם,‏ יעלה בידם להוכיח שהם למעשה צאצאיהם של יהודים אשר היגרו לחצי האי קרים אחרי גלות בבל.‏

את חיפושיו אחר התעודות וכתבי־היד העתיקים החל פירקוביץ’‏ בבתי הצוקים בחצי האי קרים,‏ הקרויים צ׳וּפוּט־קַלֵה.‏ באותם בתים שנחצבו בצוקים התגוררו הקראים וקיימו את פולחנם במשך דורות רבים.‏ הם מעולם לא השמידו כתבי־יד ישנים ובלויים של כתבי־הקודש אשר הכילו את השם המפורש,‏ יהוה,‏ מפני שהמעשה נחשב בעיניהם לחילול השם.‏ את כתבי־היד שמרו מכל משמר במחסן קטן הקרוי גניזה.‏ הקראים התייחסו ביראת קודש לשם המפורש,‏ ולכן כתבי־היד הללו על־פי־רוב נשמרו לאורך שנים.‏

את פירקוביץ’‏ לא הרתיעו שכבות האבק שהותירו אחריהן מאות שנות היסטוריה,‏ והוא חיפש בקדחתנות באתרי הגניזה.‏ באחד מאתרים אלה מצא כתב־יד מפורסם משנת 916 לספירה.‏ כתב־היד מכונה כתב־יד פטרבורג של הנביאים האחרונים,‏ והוא אחד העותקים הקדומים ביותר של התנ״ך.‏

פירקוביץ’‏ הצליח לצבור תילי תילים של כתבי־יד,‏ וב־1859 החליט להציע את האוסף האדיר לספרייה המלכותית.‏ בשנת 1862 סייע אלכסנדר השני ברכישת האוסף עבור הספרייה בסכום של 000,‏125 רובל,‏ שנחשב אז להון עתק.‏ באותם ימים,‏ התקציב הכולל שהוקצה לספרייה עמד על 000,‏10 רובל בלבד לשנה!‏ הרכישה כללה את כתב־יד לנינגרד המפורסם (‏^A19 B)‏, אשר מתוארך לשנת 1008 והוא כתב־היד העתיק ביותר של התנ״ך בשלמותו.‏ חוקר אחד ציין שזהו ”‏ככל הנראה כתב־היד החשוב ביותר של המקרא,‏ משום שהוא מהווה בסיס לנוסח של רוב המהדורות הביקורתיות המודרניות של התנ״ך”‏.‏ (‏ראה מסגרת.‏)‏ באותה שנה,‏ 1862,‏ יצא לאור כתב־היד שגילה טישנדורף — קודקס סינאיטיקוס — וזכה להכרה בינלאומית.‏

הארה רוחנית בתקופה המודרנית

הספרייה הידועה כיום בתור הספרייה הלאומית של רוסיה היא בית לאחד האוספים הגדולים ביותר בעולם של כתבי־יד עתיקים.‏c שם הספרייה שונה שבע פעמים במרוצת תקופה של שתי מאות,‏ בהתאם להיסטוריה הרוסית.‏ אחד השמות הידועים הוא הספרייה הלאומית סלטיקוב־שצ׳דרין.‏ הספרייה אומנם ניזוקה בשל התמורות והתהפוכות שהתחוללו במאה ה־20,‏ אך כתבי־היד שרדו ללא פגע את שתי מלחמות העולם ואת המצור על לנינגרד.‏ איזו תועלת אנו מפיקים מכתבי־יד אלה?‏

כתבי־יד עתיקים הם בסיס מהימן לתרגומי מקרא מודרניים רבים.‏ שוחרי אמת כנים יכולים ליהנות בזכות כתבי־יד אלה ממהדורות מדויקות יותר של כתבי־הקודש.‏ קודקס סינאיטיקוס וכתב־יד לנינגרד סייעו רבות במלאכת התרגום של תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש,‏ שיצא לאור מטעם עדי־יהוה והודפס לראשונה במהדורה שלמה בשנת 1961.‏ למשל,‏ הביבליה הבראיקה שטוטגרטנסיה וביבליה הבראיקה במהדורת קיטל,‏ אשר שימשו את ועדת תרגום עולם חדש של המקרא,‏ מבוססים שניהם על כתב־יד לנינגרד ומצוין בהם השם המפורש 828,‏6 פעם בטקסט המקורי.‏

לא רבים מקוראי המקרא מודעים לחוב הגדול שהם חבים לספרייה השקטה בסנט פטרסבורג ולכתבי־היד שבה,‏ אשר כמה מהם נקראו על שמה הקודם של העיר,‏ לנינגרד.‏ ואולם,‏ החוב הגדול ביותר שלנו הוא למחבר המקרא,‏ יהוה,‏ מקור האור הרוחני.‏ בהתאם לכך ביקש ממנו המשורר:‏ ”‏שלח אורך ואמיתך,‏ המה ינחוני”‏ (‏תהלים מ״ג:‏3‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 13]‏

שם אלוהים ידוע ובשימוש

ברוב חוכמתו דאג יהוה לכך שדברו,‏ המקרא,‏ יישמר עד ימינו אנו.‏ שימור הכתוב לאורך הדורות קשור במידה רבה לעבודתם המסורה של הסופרים.‏ הדקדקניים ביותר מבין הסופרים היו בעלי המסורה,‏ סופרים במקצועם שעסקו במלאכה זו מן המאה השישית ועד המאה העשירית לספירה.‏ העברית הקדומה נכתבה ללא סימנים לציון תנועות.‏ עם חלוף הזמן,‏ עובדה זו העמידה בסכנה את שמירת ההגייה המקורית משום שהשפה הארמית החלה לתפוס את מקומה של העברית.‏ בעלי המסורה פיתחו מערכת סימני תנועות שנוספו לטקסט המקראי על מנת לציין את ההגייה הנכונה של המילים.‏

ראוי להזכיר שניקוד המסורה בכתב־יד לנינגרד של השם המפורש הוא יְהוָה,‏ יְהוִה ויְהוָֹה.‏ ההגייה הרווחת ביותר כיום היא ”‏יְהוָֹה”‏.‏ שם אלוהים היה מונח חי ומוכר לכותבי המקרא ולאחרים מימי קדם.‏ כיום,‏ שם אלוהים ידוע ונמצא בשימוש בקרב מיליוני אנשים אשר מכירים בכך ש’‏יהוה לבדו עליון על כל הארץ’‏ (‏תהלים פ״ג:‏19‏)‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 10]‏

אולם כתבי־היד בספרייה הלאומית

‏[‏תמונה בעמוד 11]‏

הקיסרית יקטרינה השנייה

‏[‏תמונות בעמוד 11]‏

קונסטנטין פון טישנדורף (‏במרכז)‏ ואלכסנדר השני,‏ צאר רוסיה

‏[‏תמונה בעמוד 12]‏

אברהם פירקוביץ’‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 10]‏

שתי התמונות:‏ הספרייה הלאומית של רוסיה,‏ סנט פטרסבורג

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 11]‏

יקטרינה השנייה:‏ הספרייה הלאומית של רוסיה,‏ סנט פטרסבורג;‏ אלכסנדר השני:‏ מתוך הספר 1898 ,Leipzig ‏,Spamers Illustrierte Weltgeschichte