אינך יכול לחסוך אותו,‏ לכן השתמש בו בתבונה

זמן שווה כסף,‏ כך אומרת המימרה השחוקה.‏ במציאות הזמן שונה בתכלית מכסף או מדברים חומריים אחרים.‏ לא ניתן לחסוך זמן לשימוש עתידי כמו שניתן לעשות בכסף,‏ במזון,‏ בחומרי דלק וכדומה.‏ כל ניסיון לחסוך זמן על־ידי חוסר שימוש בו הוא ניסיון עקר.‏ נניח שאתה ישן שמונה שעות ומתבטל בשארית שעות היום במטרה לחסוך אותן.‏ למעשה,‏ השעות הלא־​מנוצלות אובדות לנצח.‏

ניתן אולי להשוות את הזמן לנהר גדול שוטף.‏ הוא לעולם זורם קדימה.‏ אינך יכול לעצור אותו או להשתמש בכל טיפת מים שעוברת בו.‏ לפני מאות שנים החלו להקים גלגלי מים על גדות הנהרות.‏ האנרגיה המופקת מהמים הזורמים נרתמה להפעלת אבני ריחיים ומשחזות,‏ מנסרות,‏ משאבות ופטישים כבדים לחישול מתכות.‏ באותו אופן,‏ ביכולתך לרתום את הזמן — לא לחסוך אותו — לביצוע פעילויות חיוביות.‏ לשם כך עליך לגבור על שני גוזלי זמן עיקריים:‏ הדחיינות וקרוב משפחתה,‏ הבלגן.‏ הבה נדון תחילה בדחיינות.‏

הימנע מדחיינות

הפתגם המוכר אומר ”‏אל תדחה למחר את מה שאתה יכול לעשות היום”‏.‏ ואולם יש שמנסחים אותו אחרת ואומרים ’‏אל תדחה למחר את מה שאתה יכול לדחות למחרתיים’‏.‏ מול משימה תובענית יש להם מוצא קל — דחיינות.‏ דחיינות פירושה ’‏לדחות מתוך הרגל ובכוונה תחילה;‏ להימנע בכוונה תחילה מלעשות משהו שיש לעשותו’‏.‏ הנטייה לדחות דברים הופכת אצל הדחיין לטבע שני.‏ בשעת עומס ולחץ הוא דוחה את מה שעליו לעשות ומרגיש הקלה ש’‏התפנה לו זמן’‏ — עד שהלחץ מתעצם שוב.‏

לפעמים אנו נאלצים עקב מצבנו הפיזי והנפשי לדחות חלק מהמטלות או את כולן.‏ בנוסף,‏ כל אחד צריך מדי פעם לשבור את השגרה היומית.‏ גם בן אלוהים עשה זאת.‏ ישוע היה עסוק מאוד בשירותו ויחד עם זאת דאג שיהיה לו ולתלמידיו זמן פנוי (‏מרקוס ו׳:‏31,‏ 32‏)‏.‏ אתנחתא מסוג זה מועילה.‏ לעומת זאת,‏ הדחיינות עניינה בדבר אחר ולרוב היא מזיקה.‏ ראה את הדוגמה הבאה.‏

לתלמידה בגיל העשרה יש שלושה שבועות להתכונן למבחן במתמטיקה.‏ עליה לחזור על חומר רב מהמחברות ומהספרים והיא מתחילה להילחץ.‏ התלמידה מתפתה לדחות את ההתכוננות ונופלת בפח הדחיינות.‏ במקום להתכונן היא צופה בטלוויזיה.‏ הימים חולפים והיא דוחה את מה שעליה לעשות כדי לעבור את הבחינה.‏ הערב שלפני המבחן מגיע ועתה עליה ללמוד את החומר כולו בבת אחת.‏ היא מתיישבת ללמוד ומעיינת במחברות ובספרים.‏

השעות נוקפות.‏ בני משפחתה כבר ישנים והיא נמצאת במרתון של שינון משוואות,‏ קוסינוסים ושורשים ריבועיים.‏ היא לא התכוננה מספיק,‏ ולמחרת בבית־​הספר קשה למוחה היגע לענות על השאלות.‏ היא מקבלת ציון נמוך ונכשלת במקצוע.‏ עליה ללמוד את החומר שוב ואולי ישאירו אותה כיתה.‏

הדחיינות גבתה ממנה מחיר יקר.‏ ואולם יש עיקרון מקראי שיכול לעזור לאנשים להימנע מלהיקלע למצב דומה.‏ ”‏שימו לבכם להתהלך בזהירות — לא ככסילים אלא כחכמים,‏ הקונים את הזמן המתאים,‏ שכן הימים רעים”‏,‏ כתב השליח פאולוס (‏אפסים ה׳:‏15,‏ 16‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ פאולוס יעץ למשיחיים להשתמש בזמנם בחוכמה בעניינים רוחניים,‏ אך כוחו של העיקרון יפה בהרבה תחומים חשובים אחרים.‏ ברוב המקרים ההחלטה מתי לבצע דבר מה נתונה בידינו.‏ לפיכך,‏ תהיינה תוצאות טובות יותר והעבודה תיעשה מהר יותר אם נתחיל בזמן ”‏המתאים”‏.‏ כפי שמראה הפסוק,‏ כך נוהגים ה”‏חכמים”‏.‏

מה היה ”‏הזמן המתאים”‏ לאותה תלמידה צעירה להתחיל ללמוד למבחן במתמטיקה?‏ יכול להיות שאילו ישבה 15 דקות בערך כל ערב הייתה יכולה לעבור בהדרגה על כל החומר.‏ בשיטה כזאת לא הייתה נאלצת לדחוס את כל החומר בערב שלפני המבחן על חשבון שעות שינה.‏ ביום הבחינה הייתה מגיעה מוכנה לגמרי אחרי מנוחה מספקת,‏ ואולי אף מקבלת ציון טוב.‏

אם כן,‏ כאשר מטילים עליך מטלה כלשהי קבע מהו ”‏הזמן המתאים”‏ להתחיל לבצעה וגש לעבודה.‏ כך לא תיפול במלכודת הדחיינות ותימנע מהשלכותיה.‏ מה גם שתרגיש סיפוק שעשית עבודה טובה.‏ זה חשוב במיוחד כאשר הדבר נוגע לאחרים,‏ כמו תפקידים בקהילה המשיחית.‏

לצמצם את הבלגן

כאמור,‏ הגורם השני שעלינו לגבור עליו כדי לנצל את זמננו היקר בחוכמה הוא הבלגן.‏ אין זה סוד שנדרש זמן כדי לטפל בפריטים,‏ להשתמש בהם,‏ לסדר אותם,‏ לנקות אותם,‏ לאכסן אותם ולחפש אחריהם.‏ יותר דברים משמע יותר זמן.‏ כמה זמן נגזל ועד כמה מתסכל לעבוד בחדר או בבית העמוסים לעייפה בפריטים מאשר בחללים פתוחים ובשטחים מסודרים.‏ יתרה מזאת,‏ ככל שמצטברים עוד ועוד חפצים יש צורך בזמן רב יותר למצוא את הפריטים שאנו צריכים.‏

מומחים לניהול משק בית אומרים שכמעט מחצית מהזמן שאנשים מקדישים לניקיון,‏ מבוזבז כדי ”‏לפנות מדרכינו או לעקוף כל מיני פריטים ודברי פסולת הפזורים פה ושם או כדי לטפל בהם”‏.‏ סביר להניח שזה המצב גם בתחומים אחרים בחיים.‏ אם אתה רוצה לנצל טוב יותר את זמנך הבט היטב מסביבך.‏ האם הבלגן משתלט על ביתך,‏ מגביל את תנועתך והגרוע מכול מבזבז את זמנך?‏ אם כן,‏ סדר את הבלגן.‏

אולי לא פשוט להיפטר מחפצים שתורמים לאי־​סדר.‏ כואב להשליך פריטים אהובים אך מיותרים — זה כמעט כמו לאבד חבר קרוב.‏ איך תחליט אם לשמור פריט מסוים או להיפטר ממנו?‏ יש שפועלים לפי ’‏חוק השנה’‏:‏ אם לא השתמשת במשהו במשך שנה,‏ היפטר ממנו.‏ ומה אם גם אחרי שנה אינך רוצה לזרוק אותו?‏ אכסן אותו לשישה חודשים נוספים.‏ כשתיתקל בו שוב ותיווכח שעברה שנה וחצי מבלי שהשתמשת בו,‏ יהיה לך קל יותר להיפרד ממנו.‏ בכל מקרה,‏ המטרה היא להקטין את הבלגן — ולהשתמש טוב יותר בזמנך.‏

כמובן,‏ האי־​סדר אינו מוגבל אך ורק לבית או למקום העבודה.‏ ישוע דיבר על ”‏דאגות העולם הזה ומדוחי העושר”‏ העלולים ’‏להחניק את דבר’‏ אלוהים ולמנוע מהאדם ’‏לעשות פרי’‏ בהקשר לבשורה הטובה (‏מתי י״ג:‏22‏)‏.‏ החיים עלולים להיות ’‏מבולגנים’‏ בשל פעילויות ועיסוקים מרובים במידה כזאת שקשה למצוא את הזמן,‏ כדי לשמור על השגרה והאיזון הרוחניים אשר חשיבותם רבה לאין ערוך.‏ עקב כך עלול האדם לסבול מבחינה רוחנית ולאבד לגמרי את הזכות לרשת את העולם החדש שמבטיח אלוהים — עולם שבו יהיה זמן עד אין קץ לעסוק בפעילויות שיניבו סיפוק והנאה אמיתיים (‏ישעיהו ס״ה:‏​17–24;‏ פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏13‏)‏.‏

האם אתה תמיד מוצא את עצמך מלהטט בזמן כדי לעמוד בכל מה שלדעתך הוא בבחינת חובה בקשר לעבודה,‏ לבית,‏ למכונית,‏ לתחביבים,‏ לטיולים,‏ לפעילות גופנית,‏ לאירועים חברתיים או לרשימה ארוכה של תחומי התעניינות אחרים?‏ אם כך,‏ אולי זה הזמן לבדוק כיצד לצמצם את האי־​סדר בחייך ולדאוג לענייניך הרוחניים.‏

פתגם אנגלי מוכר אומר:‏ ”‏זמן ושטף נהר אינם מחכים לאיש”‏.‏ כנהר שוטף,‏ הזמן לעולם אינו עוצר מלכת.‏ אי אפשר לחזור אחורה בזמן או לחסוך זמן;‏ משאבד,‏ אבד לנצח.‏ אם ניישם כמה עקרונות מקראיים פשוטים וננקוט בכמה צעדים מעשיים,‏ נוכל לרתום את הזמן הנחוץ לנו כדי לטפל ב”‏דברים החשובים יותר”‏ לתועלתנו הנצחית ו”‏לכבודו ותהילתו של אלוהים”‏ (‏פיליפים א׳:‏10,‏ 11‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 8]‏

כמו נהר שוטף,‏ ניתן לרתום את הזמן לפעילויות חיוביות

‏[‏תמונה בעמוד 9]‏

מהו ”‏הזמן המתאים”‏ עבורה ללמוד למבחן?‏

‏[‏תמונה בעמוד 10]‏

עבודה בחללים מבולגנים מתסכלת וגוזלת זמן רב