איזה עולם אכזר!
מריה בת ה־64 שהתגוררה בגפה נמצאה בדירתה ללא רוח חיים. היא הוכתה ונחנקה למוות בחוט תיל.
אספסוף זועם היכה שלושה שוטרים בטענה שחטפו שני צעירים. ההמון שפך דלק על שניים מהשוטרים והצית אותם למוות. השוטר השלישי ניצל.
בעקבות שיחת טלפון אנונימית נחשף אירוע מצמרר. גופותיהם של ארבעה נופשים התגלו קבורות בגינה אחת. עיני הקורבנות היו מכוסות וידיהם היו קשורות. בנתיחה שלאחר המוות התברר שהארבעה נקברו חיים.
מעשי הזוועה הללו אינם סצינות מתוך סרטי אימה אכזריים ואלימים, אלא דיווחי אמת שעלו לאחרונה לכותרות באחת ממדינות אמריקה הלטינית. עם זאת, אין זו כלל וכלל תופעה מקומית.
מעשים אכזריים הפכו לדבר שבשגרה. התפוצצות מטעני חבלה, מתקפות טרור, מעשי רצח, תקיפות, תקריות ירי ומקרי אונס הם רק קצה הקרחון. התקשורת מציגה אירועי זוועה מומחשים בתדירות כה גבוהה, שרבים כבר אינם מזדעזעים ממה שהם רואים ושומעים.
יכול להיות שאתה שואל: ’מה קורה היום בעולם? האם האמפתיה והכבוד לחיים אבדו ואינם?’ מדוע נגזר עלינו לחיות בעולם כזה?
בניגוד למעשי אכזריות כאלה, הנה סיפורו של הארי בן ה־69 המתגורר בקנדה. הארי חולה סרטן ואשתו סובלת מטרשת נפוצה, ושכניהם וחבריהם נרתמים לעזרתם. הוא אומר: ”אינני יודע איך היינו מסתדרים בלי כל האנשים האלה”. לפי מחקר שנעשה בארצו, התברר כי למעלה מ־50 אחוז מכלל האנשים המטפלים בקשישים, מסייעים לאדם שאינו קרוב משפחתם. אין ספק שגם אתה מכיר אנשים מן השורה המגלים מדי יום נדיבות לב ושומרים על יחסי שכנוּת טובים. לפיכך, לבני האדם היכולת להיות רחמנים וטובי לב ולא אכזרים וקשוחי לב.
אז מדוע העולם נגוע באכזריות? מה גורם לאדם לעשות מעשים נפשעים? האם אנשים המתייחסים באכזריות לזולת יכולים להשתנות? האם יהיה סוף לאכזריות? ואם כן, כיצד ומתי?
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]
רכבת: CORDON PRESS