ממגילה למִצְחַף — כיצד הפך המקרא לספר

לאורך הדורות הגה האדם דרכים רבות לשימור מידע.‏ בימי קדם נהוג היה לכתוב על מצבות,‏ על לוחות אבן או עץ,‏ על יריעות קלף ועל חומרים אחרים.‏ במזרח התיכון מקובל היה במאה הראשונה לכתוב על מגילות.‏ אחר כך נולד המִצְחַף (‏הקודקס)‏ והפך לאמצעי אוניברסאלי לשמירת חומר כתוב.‏ המצחף תרם רבות להפצת המקרא.‏ מה היה המצחף,‏ וכיצד נכנס לשימוש?‏

המצחף היה אב טיפוס של הספר בן זמננו.‏ הוא היה מורכב מגליונות נייר שקופלו,‏ קובצו וחוברו יחדיו לאורך הקיפול.‏ הגליונות היו כתובים משני צידיהם והושמו במארז כלשהו להגנתם.‏ המצחף הקדום לא נראה ממש כמו הספרים בימינו,‏ אלא שכפי שנכון לגבי מרבית ההמצאות,‏ הוא התפתח ולבש צורות שונות על־​פי הצרכים וההעדפות של משתמשיו.‏

עץ,‏ שעווה וקלף

המצחפים היו בנויים בתחילה מלוחות עץ שצופו בשעווה.‏ לוחות שעווה כתובים המחוברים יחדיו לאורכם נמצאו בהֶרקוּלֶנאוּם,‏ עיר שנחרבה עם פומפיי בהתפרצות הר הגעש וֶזוּב ב־79 לספירה.‏ בסופו של דבר הוחלפו הלוחות הקשיחים ביריעות חומר ניתנות לקיפול.‏ בלטינית נקראו המצחפים ממברנות או עורות על שם יריעות העור שמהן היו עשויים דפיהם.‏

מספר מצחפים שנשמרו עד עצם היום הזה הוכנו מפפירוס.‏ המצחפים המשיחיים העתיקים ביותר שבנמצא,‏ אשר שרדו בזכות האקלים היבש באזורים מסוימים במצרים,‏ הם מפפירוס.‏a

מגילה או מצחף?‏

דומה כי המשיחיים השתמשו בעיקר במגילות,‏ לפחות עד סוף המאה הראשונה לספירה בקירוב.‏ בין שלהי המאה הראשונה לבין המאה השלישית,‏ ניטש מאבק בין תומכי המצחף לבין תומכי המגילה.‏ השמרנים שהיו רגילים למגילה,‏ לא ששו לוותר על נוהגים מושרשים ועל מסורות ארוכות שנים.‏ אך שים לב מה היה כרוך בקריאת מגילה.‏ רוב המגילות היו בנויות ממספר סטנדרטי של יריעות פפירוס או עור שהודבקו יחדיו לכדי יצירת רצועה נגללת.‏ הטקסט נכתב בטורים על צידה הפנימי של המגילה.‏ כדי לקרוא במגילה,‏ פתח אותה הקורא עד שמצא את הקטע המבוקש.‏ לאחר הקריאה גלל אותה בחזרה (‏לוקס ד׳:‏​16–20‏)‏.‏ לרוב היה צורך ביותר ממגילה אחת כדי לכתוב יצירה ספרותית יחידה,‏ דבר שסירבל עוד יותר את השימוש בה.‏ מן המאה השנייה ואילך העדיפו ככל הנראה המשיחיים להעתיק את כתבי־​הקודש על גבי מצחפים,‏ אך למרות זאת השימוש במגילה נמשך עוד שנים רבות.‏ על כל פנים,‏ המומחים סבורים שהשימוש שעשו המשיחיים במצחף מילא תפקיד משמעותי בקליטתו הנרחבת.‏

יתרונות המצחף ברורים — כמות הטקסט שניתן לכתוב בו,‏ הנוחות וקלות הנשיאה.‏ למרות המודעות ליתרונות אלה,‏ הרוב לא מיהרו לוותר על המגילה.‏ אך במשך מאות שנים צצו כל מיני גורמים אשר דחקו אט אט את המגילה לטובת המצחף.‏

בהשוואה למגילה,‏ היה המצחף חסכוני יותר.‏ בשיטת המצחף התאפשר לכתוב על גבי שני צידי הדף ולכרוך מספר ספרים בכרך אחד.‏ יש אומרים שהקלות שבה ניתן היה למצוא קטעים מבוקשים במצחף,‏ היא מבין הגורמים העיקריים להצלחתו בקרב המשיחיים ובקרב אנשי מקצוע כמו עורכי דין.‏ עבור המשיחיים,‏ כתבי יד קומפקטיים — או פשוט רשימה נוחה לשימוש של ציטטות מן המקרא — היו יעילים ביותר בפעילות הבישור.‏ יתרה מזו,‏ המצחף היה נתון במארז,‏ לרוב מעץ,‏ ועל כן היה עמיד יותר מן המגילה.‏

המצחפים היו גם נוחים לקריאה אישית.‏ בסוף המאה השלישית לספירה,‏ היו בשימוש בקרב מי שנקראו משיחיים ספרי בשורה קטנים מעור.‏ מאז הופקו מיליארדי עותקים של המקרא בשלמותו או בחלקו בצורת מצחף.‏

כיום עומדים לרשותנו כלים רבים המאפשרים לקורא להיחשף במהירות ובקלות לחוכמת אלוהים השזורה בין דפי המקרא.‏ המקרא מצוי על גבי מחשבים והקלטות שמע וכחומר מודפס.‏ בלי קשר לשיטה המועדפת עליך,‏ היעזר במקרא כדי לטפח אהבה לדבר־​אלוהים למען תהגה בו יום יום (‏תהלים קי״ט:‏97,‏ 167‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמוד 15]‏

המצחף תרם רבות להפצת המקרא