’נַסֵני, יהוה’
”בוחן לבות יהוה” (משלי י״ז:3). עובדה זו צריכה לנסוך בנו תחושת ביטחון עמוקה. מדוע? משום שלהבדיל מבני אדם השופטים על־פי מראה עיניים, אבינו שבשמיים ’רואה ללבב’ (שמואל א׳. ט״ז:7).
לאמיתו של דבר, אפילו לנו אין היכולת לבחון בצורה הטובה ביותר את מניעינו הכמוסים ואת נטיותינו הצפונות בנו עמוק פנימה. מדוע? כי ”עקוֹב הלב מכול ואנוש הוא. מי יֵדָעֶנוּ?” מי שיֵדָעֶנוּ הוא יהוה, הואיל והוא אומר: ”אני, יהוה, חוקר לב, בוחן כליות” (ירמיהו י״ז:9, 10). יהוה יודע מה טמון ב’לבנו’ — ובכלל זה מה הם מניעינו הפנימיים — ומה טמון ב’כליותינו’, המחשבות והרגשות העמוקים ביותר.
מדוע המשיחיים חווים נסיונות?
אין תימה אפוא שדוד המלך אמר לאלוהים: ”בְּחָנני, יהוה, ונַסֵני, צָרפה כִּליותיי ולבי” (תהלים כ״ו:2). האם במעשיו ובמוצא פיו היה דוד נקי ללא רבב, ועל כן לא הייתה לו שום סיבה לחשוש מכך שיהוה ינסה אותו? ודאי שלא! דוד, ככל האדם, לא היה מושלם ולא היה מסוגל לעמוד בצורה מושלמת באמות המידה של אלוהים. בשל חולשותיו ביצע דוד חטאים חמורים, אך למרות זאת ’הלך בתום לבב’ (מלכים א׳. ט׳:4). כיצד? על־ידי כך שקיבל תוכחה ותיקן את דרכיו. בזאת הראה שהוא אוהב את יהוה מעומק לבו. הוא היה מסור לאלוהים בלב ונפש.
ומה לגבינו כיום? יהוה יודע שאנו בלתי מושלמים ושאנו עלולים לחטוא במילים ובמעשים. עם זאת, אין הוא גוזר את מסלול חיינו על־ידי מימוש היכולת שלו לחזות מראש את עתידנו. הוא ברא אותנו כבעלי בחירה חופשית, והוא מכבד את הרצון החופשי שלנו — מתנה שהעניק לנו ברוב חסדו.
ואולם, לעתים בוחן יהוה במובן מסוים את האדם הפנימי שלנו, כולל המניעים החבויים בנו. אחת מדרכיו היא לתת לנו הזדמנויות להקרין כלפי חוץ את מצב לבנו. אפשרות אחרת היא להניח לנו להיקלע לנסיבות או לקשיים מסוימים שיחשפו את נטיותינו הכמוסות. הדבר מאפשר לנו להראות ליהוה עד כמה אנו מסורים ונאמנים לו. המבחנים והנסיונות הללו, שיהוה מניח לנו להתנסות בהם, עשויים להוכיח את איכות אמונתנו ולהמחיש אם אנו ’שלמים ובלא דופי ואם לא חסר לנו דבר’ (יעקב א׳:2–4).
מבחן אמונה בימי קדם
נסיונות הבוחנים את האמונה ואת המניעים אינם דבר חדש עבור משרתי יהוה. תן דעתך לאברהם. ”האלוהים ניסה את אברהם” (בראשית כ״ב:1). אמונתו של אברהם באלוהים נבחנה עוד לפני שמילים אלו נאמרו. עשרות שנים קודם לכן, הורה יהוה לאברהם לעבור עם משפחתו מן העיר המשגשגת אוּר אל ארץ לא־נודעת (בראשית י״א:31; מעשי השליחים ז׳:2–4). אברהם, שמן הסתם היה לו בית באוּר, לא רכש משכן קבע בכנען שבה התגורר במשך עשרות שנים (עברים י״א:9). חייו כנווד העמידו אותו ואת משפחתו בסכנת רעב ובסכנות מפני כנופיות מזוינות ומפני מושלים עובדי אלילים שחיו באזור. לאורך כל התקופה הזאת, הוכיח אברהם שאמונתו איתנה כסלע.
והנה יהוה מחליט להעמיד את אברהם בניסיון גדול יותר. ’קח נא את בנך, את יחידך אשר אהבת, את יצחק והעלהו לעולה’ (בראשית כ״ב:2). יצחק לא היה ככל הבנים עבור אברהם. הוא היה בנם המשותף היחידי של אברהם ושרה. יצחק היה בן ההבטחה — התקווה היחידה של אברהם ש’זרעו’ יירש את ארץ כנען ויביא ברכה על עמים רבים, כפי הבטחת אלוהים. יצחק היה הבן שאברהם פילל לו ושנולד כתוצאה מנס שחולל אלוהים (בראשית ט״ו:2–4, 7).
תוכל לתאר לעצמך כמה קשה היה לאברהם לעכל את הציווי. הייתכן שיהוה מבקש ממנו קורבן אדם? מדוע מניח יהוה לאברהם לחבוק בן לעת זקנה ואחר כך מבקש ממנו להקריב את בנו?a
בלי תשובות ברורות לתהיות אלו, ציית אברהם ללא דיחוי. שלושה ימים ארך מסעו אל ההר הנבחר. בהגיעו לשם בנה מזבח והניח עליו עצים לבערה. כעת הגיע המבחן לשיאו: אברהם אחז במאכלת ועמד להרוג את בנו. באותו רגע עצר אותו יהוה באמצעות מלאך ואמר: ”עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה ולא חשכת את בנך, את יחידך, ממני” (בראשית כ״ב:3, 11, 12). תאר לעצמך עד כמה מבורך חש אברהם לשמע המילים הללו! התברר שעשרות שנים קודם לכן העריך יהוה נכונה את עומק אמונתו של אברהם (בראשית ט״ו:5, 6). אברהם לקח איל והעלהו לעולה תחת בנו. בהמשך אישר יהוה את הבטחות הברית הקשורות לזרע אברהם. אין פלא שאברהם נודע כידיד יהוה (בראשית כ״ב:13–18; יעקב ב׳:21–23, ע״ח).
גם אמונתנו נבחנת
ברור לנו שמשרתי אלוהים כיום אינם יכולים לחמוק מנסיונות. אלא שבמקרה שלנו, המבחנים מתבטאים בעיקר במה שיהוה מניח לנו לעבור ופחות בציוויים מטעמו.
השליח פאולוס כתב: ”כל הרוצים לחיות חיי חסידות במשיח ישוע, יירדפו” (טימותיאוס ב׳. ג׳:12). הרדיפות יכולות לבוא מצד חברים לספסל הלימודים, ידידים, קרובי משפחה, שכנים או רשויות שלטון הניזונות ממידע מוטעה. הן כוללות לעתים התעללות מילולית ופיזית או נסיונות לפגוע בפרנסה שלנו. המשיחיים מתנסים גם בבעיות המשותפות לכל בני האדם — חולי, אכזבות ועוולות. כל הנסיונות הללו בוחנים את אמונתנו.
השליח פטרוס הדגיש את הצדדים החיוביים של בחינת האמונה: ”מן הצורך הוא שתתעצבו זמן מה בכל מיני מסות כדי שאמונתכם הצרופה והיקרה הרבה יותר מזהב, הנשחת על אף היצרפו באש, תצא לתהילה ולכבוד ולתפארת בהתגלות ישוע המשיח” (פטרוס א׳. א׳:6, 7). המבחנים משולים לצריפת זהב באש. בתהליך הצריפה מסלקים את הפסולת ומשאירים זהב טהור. כך קורה לאמונתנו בשעת מבחנים.
לדוגמה, תאונה או אסון טבע מולידים קשיים. למרות זאת, בעלי אמונה אמיתית אינם מניחים לדאגות מופרזות להכריע אותם. הם שואבים נחמה מהבטחת יהוה: ”לא ארפך ולא אעזבך” (עברים י״ג:5). הם ממשיכים לתת עדיפות לדברים רוחניים, בביטחון מלא שיהוה אלוהים יברך את מאמציהם להשיג את מה שנחוץ להם באמת. אמונתם מחזקת אותם בזמנים קשים ומונעת מהם להחריף את המצב על־ידי דאגות מיותרות.
העובדה שהמבחנים עשויים לחשוף נקודות תורפה באמונה תצמיח לנו תועלת אם בעקבות זאת נעמוד על הצורך לנקוט צעדים לתיקון המצב. כדאי שכל אחד ישאל את עצמו: ’איך אוכל לחזק את אמונתי? האם עליי להקדיש יותר זמן ללימוד דבר־אלוהים בליווי תפילות וכן להרהורים מעמיקים בכתוב? האם אני משתדל עד כמה שאפשר לנכוח באסיפות יחד עם אחיי לאמונה? האם אני סומך על עצמי כשלמעשה עליי לשטוח את דאגותיי בתפילה ליהוה אלוהים?’ אלא שבחינה עצמית כזו היא רק ההתחלה.
חיזוק האמונה מצריך לעתים את שיפור התיאבון הרוחני, כלומר, ’ההתאווּת לחלב הזך של הדבר’ (פטרוס א׳. ב׳:2; עברים ה׳:12–14). עלינו לעשות כל מאמץ להיות כאיש שעליו אמר מחבר התהלים: ”בתורת יהוה חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה” (תהלים א׳:2).
לשם כך, אין די בקריאת המקרא. צריך לחשוב על מה שדבר־אלוהים אומר לנו וליישם את הכתוב בו (יעקב א׳:22–25). כך תגדל אהבתנו לאלוהים, תפילותינו יהיו ממוקדות ואישיות יותר, ואמונתנו ביהוה תתחזק.
ערך האמונה הבחונה
ההכרה שהאמונה חיונית מאוד כדי לשאת חן בעיני אלוהים, היא תמריץ רב עוצמה לחיזוקה. המקרא מזכיר לנו: ”בלי אמונה אי־אפשר להיות רצוי לאלוהים, כי כל הקרב אל אלוהים צריך להאמין שהוא קיים והוא נותן גמול לדורשיו” (עברים י״א:6). עלינו להיות כאותו איש אשר הפציר בישוע: ”עזור נא לי בחסרון אמונתי!” (מרקוס ט׳:24).
מבחני האמונה שאנו עוברים עשויים גם לעזור לאחרים. למשל, כאשר משיחי מאבד את אחד מיקיריו, אמונתו האיתנה בתחיית המתים שמבטיח אלוהים נותנת לו כוח להחזיק מעמד. הוא אומנם מבכה את אובדן יקירו, אך אין הוא ’מתעצב כאחרים אשר אין להם התקווה’ (תסלוניקים א׳. ד׳:13, 14). הסובבים אותו רואים עד כמה אמונתו של המשיחי משמשת לו למשען, ועשויים להגיע להכרה שיש לו משהו יקר באמת. הדבר אולי יעורר בלבם את הרצון לרכוש אמונה דומה ויניע אותם ללמוד את דבר־אלוהים ולהיות תלמידיו של ישוע המשיח.
יהוה יודע שאמונה בחונה ערך רב לה. מבחני האמונה מאפשרים לנו להיווכח אם אמונתנו היא אכן משענת איתנה עבורנו. הם עוזרים לנו לזהות נקודות תורפה באמונתנו וכך לתקן את הטעון תיקון. בנוסף, עמידתנו במבחנים עשויה לעזור לאחרים להפוך לתלמידי ישוע. אם כן, הבה נשמור כמיטב יכולתנו על אמונה איתנה, אמונה שלאחר שתיבחן שוב ושוב, ”תצא לתהילה ולכבוד ולתפארת בהתגלות ישוע המשיח” (פטרוס א׳. א׳:7).
[הערת שוליים]
a באשר למשמעות הסמלית של ”הקרבת” יצחק, ראה המצפה מ־1 באוגוסט 1989 עמוד 11.
[תמונה בעמוד 13]
פעלי האמונה של אברהם הפכו אותו לידיד יהוה
[תמונות בעמוד 15]
המבחנים עשויים להוכיח שאמונתנו היא משענת איתנה עבורנו
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 12]
Galpin & ,Petter ,by Cassell ,Illustrated Edition of the Holy Scriptures From the