אל תחיה כאילו אין מחר
”אל תדאגו ליום מחר, כי המחר ידאג לעצמו”. את הדברים הללו אמר ישוע המשיח בדרשה המפורסמת שלו בהיותו על צלע הר שבגליל (מתי ו׳:34).
מה לדעתך משמעות המילים ”המחר ידאג לעצמו”? האם הן מרמזות על כך שעליך לחיות רק למען היום ולהתעלם מיום המחר? האם רעיון זה באמת משתלב עם אמונתם של ישוע ותלמידיו?
”אל תדאגו”
קרא בבקשה את דברי ישוע המופיעים במתי ו׳:25–32. נאמר שם: ”אל תדאגו לנפשכם — מה תאכלו או מה תשתו, ולגופכם — מה תלבשו. ... הביטו אל עוף השמיים: אינם זורעים ואינם קוצרים, אף אינם אוספים אל אסמים, ואביכם שבשמיים מכלכל אותם. ... ומי מכם בדאגתו יכול להוסיף טפח אחד על שנות חייו? ולמה אתם דואגים ללבוש? התבוננו אל שושני השדה וראו איך הם גדלים: אינם עמלים ואינם טווים. ... לכן אל תדאגו לאמור: ’מה נאכל? מה נשתה? ומה נלבש?’ הן את כל אלה מבקשים הגויים, והרי אביכם שבשמיים יודע שצריכים אתם לכל אלה”.
את קטע זה בדרשה מסכם ישוע בעצה המורכבת משני חלקים. הראשון: ”בקשו תחילה את מלכותו [של אלוהים] ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם”, והשני: ”אל תדאגו ליום מחר, [”כי לַמחר דאגות משלו”, ע״ח]; די לו ליום צרתו” (מתי ו׳:33, 34).
אביכם יודע למה אתם זקוקים
האם לדעתך עודד ישוע את מאזיניו, כולל את החקלאים מביניהם, לא ’לזרוע, לקצור או לאסוף את תבואתם אל האסמים’? או לא ’לעמול ולטוות’ כדי שיהיה להם מה ללבוש? (משלי כ״א:5; כ״ד:30–34; קהלת י״א:4) ברור שלא. אילו הפסיקו לעמול היו נותרים, מן הסתם, ללא פת לחם וללא כסות לגופם, וכן היו נאלצים ’לשאול [כלומר, לפשוט יד] בקציר’ (משלי כ׳:4).
ומה בנוגע לדאגות? האם התכוון ישוע שמאזיניו יכולים להסיר כל דאגה מלבם? אין זה מציאותי. ישוע עצמו חזה מבשרו מתח נפשי ודאגה עזה בליל מעצרו (לוקס כ״ב:44).
ישוע פשוט ציין אמת בסיסית. יהיו אשר יהיו הבעיות שעומדות בפניך, דאגה מופרזת לעולם לא תצליח לעזור לך לפתור אותן. לדוגמה, אין ביכולתה להאריך עוד יותר את ימיך. ישוע אמר כי היא לא ’תוסיף טפח אחד על שנות חייך’ (מתי ו׳:27). למעשה, רוב הסיכויים הם שדאגה רבה וממושכת תקצר אותן.
אין ספק שעצתו הייתה מעשית. רבים ממושאי דאגתנו נותרים בלאו הכי בגדר תיאוריה. המדינאי הבריטי, וינסטון צ׳רצ׳יל, הבין אמת זו ביחס לימיה האפלים של מלחמת העולם השנייה. באשר לכמה מן הדאגות שהטרידו אז את מנוחתו, כתב: ”כשאני מסתכל אחורה על כל הדאגות אני נזכר בסיפור על הזקן, שעל ערש מותו אמר שהיו לו צרות רבות בחייו, שרובן לא קרו כלל”. אמת, ניטיב לעשות אם נחיה את חיינו במדורים של יום אחר יום, במיוחד כאשר הבעיות והלחצים שיש לנו עלולים בנקל לגרום לנו דאגה רבה.
’בקשו תחילה את מלכות אלוהים’
לאמיתו של דבר, ישוע התכוון לדבר חשוב יותר מאשר לרווחתם הפיזית והרגשית של מאזיניו. הוא היה מודע לכך שדאגות הנוגעות להשגת צורכי המחיה והרצון העז לנכסים ולתענוגות, עלולים לדחוק לקרן זווית את הדברים החשובים יותר (פיליפים א׳:10). אולי אתה תוהה, ’מה יכול להיות חשוב יותר מאשר להשיג את צורכי המחיה?’ התשובה היא: הדברים הרוחניים הקשורים לשירותנו את אלוהים. כפי שהדגיש ישוע, מה שצריך לעמוד בראש סדר העדיפויות שלנו הוא ’לבקש תחילה את מלכותו של אלוהים ואת צדקתו’ (מתי ו׳:33).
בימי ישוע, רדפו רבים בלהיטות אחר נכסים חומריים. הללו ראו בצבירת הון עדיפות עליונה. ואולם, ישוע האיץ במאזיניו לאמץ השקפה שונה. כעם מוקדש לאלוהים היה עליהם ’לירוא את אלוהים ולשמור את מצוותיו’ (קהלת י״ב:13).
התעסקות מוגזמת בדברים חומריים — ”דאגות העולם הזה ומדוחי העושר” — עלולה הייתה למוטט את מאזיניו מבחינה רוחנית (מתי י״ג:22). השליח פאולוס כתב כי אלה ”השואפים להתעשר נלכדים בניסיון ובמלכודת וברוב תאוות אוויליות ומזיקות, המורידות את האדם אלי הרס ואבדון” (טימותיאוס א׳. ו׳:9). כדי לעזור להם לא ליפול ב”מלכודת” הזו, הזכיר ישוע לתלמידיו שאביהם שבשמיים מודע לכך שצריכים הם לכל אלה. אלוהים ידאג להם בדיוק כשם שהוא דואג ל”עוף השמיים” (מתי ו׳:26, 32). במקום לתת לדאגות להכניע אותם, היה עליהם לעשות כל שביכולתם כדי להשיג את צורכי מחייתם, ואחר כך בביטחון מלא להשאיר את המצב בידי יהוה (פיליפים ד׳:6, 7).
באומרו, ”המחר ידאג לעצמו”, ישוע פשוט התכוון כי איננו צריכים לאפשר לדאגה מופרזת באשר למה שאולי ילד יום להעמיס על הבעיות שלנו היום. בתרגום לאנגלית מודרנית (s English Version’Today) נאמר: ”אל תדאגו ליום מחר, כי די לו דאגותיו שלו. אין צורך להוסיף על הצרות שמביא כל יום” (מתי ו׳:34).
”תבוא מלכותך”
אולם, קיים הבדל תהומי בין הימנעות מדאגה מופרזת באשר ליום המחר לבין התעלמות מוחלטת ממנו. ישוע מעולם לא עודד את תלמידיו להתעלם מיום המחר. אדרבא, הוא דחק בהם להתעניין נמרצות בעתיד. בצדק היה עליהם להתפלל באשר לצורכיהם בהווה — ללחם חוקם יום יום. אך ראשית היה עליהם להתפלל למען מאורעות שעתידים עוד להתרחש — בואה של מלכות אלוהים ועשיית רצון אלוהים על הארץ (מתי ו׳:9–11).
אל נדמה לאנשים שחיו בימי נוח. הללו היו כה שקועים בענייניהם שהם ’אכלו, שתו והתחתנו’, עד כי ”לא שמו לב [ע״ח]” למה שעמד לקרות. מה עלה בגורלם? ”בא המבול וסחף את הכול” (מתי כ״ד:36–42). השליח פטרוס השתמש באירוע היסטורי זה כדי להזכיר לנו עד כמה חשוב לחיות כשהמחר לנגד עינינו. ”וכיוון שכל אלה יתפרקו”, כתב, ”עד כמה עליכם לחיות בקדושה ובחסידות, לחכות לבוא יום האלוהים ולהחיש אותו” במחשבותיכם (פטרוס ב׳. ג׳:5–7, 11, 12).
איצרו אוצרות בשמיים
לפיכך, הבה ’נחיש’ במחשבותינו את יום יהוה. הדבר ישפיע במידה רבה על האופן שבו נשתמש בזמננו, בכוחנו, בכישורינו, במשאבינו וביכולתנו. אל נהיה שקועים מדי בדברים חומריים — בין אם בהשגת צורכי המחיה הבסיסיים ובין אם ברדיפה אחר תענוגות החיים — עד כי יוותר לנו מעט זמן למעשים המעידים על ”חסידות”. על פניו נראה שההתמקדות אך ורק בענייני השעה מולידה תוצאות מיידיות, ואולם הן לכל היותר זמניות. לדברי ישוע, מן התבונה ’לאצור לעצמנו אוצרות בשמיים’ במקום עלי אדמות (מתי ו׳:19, 20).
ישוע הדגיש את הנקודה במשלו על איש שרקם תוכניות גדולות לעתיד. הללו לא כללו את אלוהים. שׂדהו של האיש הניב יבול רב. הוא החליט להרוס את אסמיו ולבנות אסמים גדולים יותר, על מנת שיוכל להרשות לעצמו לחיות חיי תפנוקים, לאכול, לשתות וליהנות מהחיים. מה הייתה הבעיה? הוא מת לפני שהספיק ליהנות מפרי עמלו. ואף גרוע מכך, הוא לא רקם יחסים עם אלוהים. ישוע סיכם: ”ככה הוא מי שאוצר בשביל עצמו ואינו מעשיר למען אלוהים” (לוקס י״ב:15–21; משלי י״ט:21).
מה בידך לעשות?
אל תחזור על טעותו של האיש במשלו של ישוע. גלה מה מטרתו של אלוהים באשר ליום המחר, וטווה את חייך מסביב לה. אלוהים לא הותיר את בני האדם בעלטה בנוגע למה שיעשה בעתיד. הנביא עמוס כתב: ”לא יעשה אדני יהוה דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים” (עמוס ג׳:7). מה שגילה יהוה בפי נביאיו נגיש כיום עבורך מעל דפי המקרא, דברו אשר נכתב בהשראתו (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17).
אחד מהסודות שמגלה המקרא הוא מה צופן בחובו העתיד הקרוב, דבר שישפיע על תבל כולה בהיקף חסר תקדים. ישוע אמר: ”אז תהיה צרה גדולה אשר לא הייתה כמוה מראשית העולם ועד עתה” (מתי כ״ד:21). אף אדם אינו יכול למנוע זאת. למען האמת, אין כל סיבה לכך שעובדי האל האמיתיים ירצו לעשות כן. מדוע? מכיוון שמאורע זה ימחה את הרשע מעל פני האדמה ויסלול את הדרך ל”שמיים חדשים וארץ חדשה”, זאת אומרת, ממשלה שמימית חדשה וחברה אנושית חדשה. בעולם חדש זה, אלוהים ’ימחה כל דמעה מעיני בני האדם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד’ (ההתגלות כ״א:1–4).
לאור זאת, האין זה הגיוני שנקדיש זמן כדי לבחון את הנאמר במקרא ביחס להתפתחות הזאת? האם אתה זקוק לעזרה? לשם כך ביכולתך לפנות לעדי־יהוה או לכתוב למוציאים לאור של כתב עת זה. עשה הכול כדי לחיות לא רק למען היום אלא גם למען מחר קסום.
[תמונות בעמוד 7]
”אל תדאגו... כי לַמחר דאגות משלו”