דבר יהוה חי
נקודות בולטות מהספרים נחום, חבקוק וצפניה
המעצמה העולמית אשור כבר החריבה את שומרון, בירת ממלכת ישראל בת עשרת השבטים. כמו כן, זה זמן רב שאשור מהווה איום על יהודה. נחום מתנבא ביהודה ונושא מסר בנוגע לבירת אשור, נינווה. ספר נחום, שנכתב לפני שנת 632 לפה״ס, מכיל מסר זה.
המעצמה הבאה שעולה היא האימפריה הבבלית, שלעתים משלו בה מלכים כַּשְׂדִים. ספר חבקוק, שכתיבתו הושלמה כנראה ב־628 לפה״ס, מנבא כיצד מעצמה עולמית זו תהיה מטה זעם בידי יהוה וכן מה יעלה בסופו של דבר בגורלה של בבל.
תקופת פעילותו של צפניה, נביא יהודה, קודמת לזמן פעילותם של נחום ושל חבקוק. הוא מתנבא למעלה מ־40 שנה לפני חורבן ירושלים ב־607 לפה״ס, ובפיו מסר ליהודה — מחד פורענות ומאידך תקווה. בנוסף, מכיל ספר צפניה משאות נגד עמים אחרים.
”הוי עיר דמים”
(נחום א׳:1 עד ג׳:19)
יהוה, אל ”ארך אפיים וגדול כוח”, הוא שנושא את ”משא נינווה”. אף־על־פי שהוא ”מעוז ביום צרה” למי שחפצים לחסות בו, נינווה תיכרת (נחום א׳:1, 3, 7).
’ישיב יהוה את גאון יעקב’. בדומה ל”אריה טורף” הפילה אשור את חיתתה על עם אלוהים. יהוה ’יבעיר בעשן רִכבהּ [של נינווה]. ו[את] כפיריה תאכל חרב’ (נחום ב׳:3, 13, 14). ”הוי עיר דמים”, כלומר, הוי לנינווה. כל שומעי שמועת מפלתה ’יתקעו כף’ וישמחו (נחום ג׳:1, 19).
תשובות לשאלות מקראיות:
א׳:9 — מה ליהודה ול’כְּלָיָה’ שתבוא על נינווה? בעקבות אובדנה של נינווה, תשוחרר יהודה לצמיתות מאשור, שהרי ”לא תקום פעמיים צרה”. נחום מדבר כאילו נינווה כבר נעלמה מזירת העולם, וכותב: ”הנה! על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום. חָגִי יהודה חגייך” (נחום ב׳:1).
ב׳:7 — אילו ’שערי נהרות נפתחו’? מדובר בפתיחת חומותיה של נינווה על־ידי מימיו של נהר החידקל. בשנת 632 לפה״ס, חברו הבבלים והמדים זה לזה וקמו על נינווה, אך זו לא חשה מאוימת במיוחד. מאחורי חומותיה הגבוהות הרגישה מוגנת והחשיבה עצמה לעיר בלתי חדירה. והנה, בעקבות גשם כבד עלה החידקל על גדותיו. לפי ההיסטוריון דיוֹדוֹרוֹס, הנהר ”הציף חלק מן העיר וביקע את החומות” לאורך מרחק רב. כך נפתחו שערי הנהרות, וכפי שנחזה, הייתה מפלתה של נינווה מהירה בדומה לאש המאכלת קש יבש (נחום א׳:8–10).
ג׳:4 — באיזה מובן דמתה נינווה לזונה? נינווה הוליכה את העמים שולל. היא הבטיחה לקשור עימם יחסי ידידות ולהגיש להם עזרה, אלא שלאמיתו של דבר דיכאה אותם. לדוגמה, בעקבות המזימה הארמית־ישראלית נגד אחז מלך יהודה, נחלצה אשור לעזרתו. אך בסופו של דבר ’בא מלך אשור עליו [על אחז] ויצר לו’, זאת אומרת הביא עליו צרה (דברי הימים ב׳. כ״ח:20).
לקחים עבורנו:
א׳:2–6. יהוה נוקם באויביו הממאנים לשרת אותו במסירות בלעדית, מה שמוכיח שהוא אינו מצפה שמשרתיו יעבדו אותו אלא במסירות בלעדית (שמות כ׳:5).
א׳:10. לא חומות מסיביות ולא מאות צריחים לא מנעו בעד דבר יהוה נגד נינווה מלהתקיים. אויביהם של משרתי יהוה כיום לא יימלטו ממשפטי אלוהים (משלי ב׳:22; דניאל ב׳:44).
’יחיה צדיק’
(חבקוק א׳:1 עד ג׳:19)
שני הפרקים הפותחים את ספר חבקוק הם דו־שיח בין הנביא ליהוה אלוהים. חבקוק מתייסר בגלל מה שמתחולל ביהודה, ושואל את אלוהים: ”למה תראני אוון, ועמל [צרה] תביט?” יהוה עונה לו: ”הנני מקים את הכשדים, הגוי המר והנמהר”. הנביא מביע תמיהה מהעובדה שאלוהים ישתמש ב”בוגדים” אלה כדי להעניש את יהודה (חבקוק א׳:3, 6, 13). מובטח לחבקוק שהצדיק יחיה, אך האויב לא יחמוק מעונש. נוסף על כך, חבקוק כותב על חמישה אסונות, הנפתחים במילת הקריאה ”הוי”, שיפקדו את האויב הכשדי (חבקוק ב׳:4).
בתפילה לבקשת רחמיו של אלוהים נושא חבקוק ”שיגיונות”, היינו קינות. הוא מזכיר בקינותיו את פועלו מעורר היראה של יהוה בעבר, כדוגמת גבורותיו בים סוף, במדבר וביריחו. יתרה מזו, הנביא חוזה שבהר מגידון יצעד יהוה על הארץ בזעם. התפילה מסתיימת במילים: ”יהוה אדני חֵילִי [עֻזי]; וישם רגליי כאיילות, ועל במותיי ידריכני” (חבקוק ג׳:1, 19).
תשובות לשאלות מקראיות:
א׳:5, 6 — מהי הסיבה האפשרית לכך שהיהודים התקשו להאמין כי הכשדים יקומו על ירושלים? בתחילת פעילותו הנבואית של חבקוק, הייתה יהודה נתונה להשפעתה החזקה של מצרים (מלכים ב׳. כ״ג:29, 30, 34). הצבא הבבלי החל אומנם להתחזק, אך טרם הכניע את פרעה נכו (ירמיהו מ״ו:2). נוסף על כך, בירושלים ניצב מקדש יהוה והיא הייתה מקום מושבה של מלכות בית דוד זמן רב. לדידם של היהודים באותה תקופה, ה”פועל” שיעשה אלוהים — להרשות לכשדים להחריב את ירושלים — נראה כמעשה שלא ייאמן. אף־על־פי שדברי חבקוק היו תמוהים בעיניהם, החזון על חורבן ירושלים בידי הבבלים ’בא’, כלומר התגשם, ב־607 לפה״ס (חבקוק ב׳:3).
ב׳:5 — מי הוא ה”גבר”, ומדוע ”לא ינווה”, היינו לא ישיג את מטרתו? ה”גבר” הוא שם קיבוצי לבבלים, שצבאם היה מיומן להפליא בכיבוש עמים. טעם הניצחון גרם לו להידמות לאדם המבושם מיין. אך הלה לא הצליח לאסוף אליו את כל הגויים, מכיוון שיהוה השתמש במדים ובפרסים כדי להביא למפלתו. בימינו, ה”גבר” מסמל את הכוחות הפוליטיים. גם הוא מבושם מביטחון עצמי ומנופח מחשיבות עצמית, וכמו כן תאבונו להתרחב אינו יודע שובע. ברם, הוא אינו משיג את מטרתו ’לאסוף אליו כל הגויים’. מלכות אלוהים לבדה היא שתאחד את האנושות (מתי ו׳:9, 10).
לקחים עבורנו:
א׳:1–4; א׳:12 עד ב׳:1. חבקוק שאל שאלות כנות ויהוה השיב לו. אלוהי האמת מקשיב לתפילות משרתיו הנאמנים.
ב׳:1. בדומה לחבקוק, עלינו להישאר ערניים מבחינה רוחנית ופעילים בשירות יהוה. עלינו גם להיות נכונים להתאים את מחשבותינו לכל ’תוכחה’, היינו תיקון, שאולי נקבל.
ב׳:3; ג׳:16. אל נאבד את תחושת הדחיפות בעודנו מחכים באמונה לבוא יום יהוה.
ב׳:4. כדי לשרוד את יום משפטו הקרב ובא של יהוה, עלינו להחזיק מעמד באמונה (עברים י׳:36–38).
ב׳:6, 7, 9, 12, 15, 19. בוא יבוא ”הוי” על מי שרודף בצע, אוהב אלימות, מנהל אורח חיים לא־מוסרי או עובד אלילים. עלינו לעמוד על המשמר פן נאמץ את התכונות והמעשים הללו.
ב׳:11. אם לא נחשוף את רשעותו של העולם הזה, אזי ’אבן תזעק’. חיוני שנמשיך לבשר את בשורת המלכות באומץ לב!
ג׳:6. שום דבר — גם לא ארגונים אנושיים, שנראים קבועים כהרים וגבעות — לא יצליח לעמוד בדרכו של יהוה בשעה שיוציא את משפטיו לפועל.
ג׳:13. מובטח לנו כי ההשמדה שתתחולל בהר מגידון לא תהיה אקראית. יהוה יושיע את משרתיו הנאמנים.
ג׳:17–19. גם אם נדע ימים קשים לפני הר מגידון ובמהלכו, נוכל להיות משוכנעים שאם נמשיך לשרת את יהוה בשמחה הוא יספק לנו ’חיל’, זאת אומרת עוז.
”קרוב יום יהוה”
(צפניה א׳:1 עד ג׳:20)
עבודת הבעל שולטת ביהודה. ביד נביאו צפניה אומר יהוה: ”נטיתי ידי על [נגד] יהודה ועל [נגד] כל יושבי ירושלים”. צפניה מתריע: ”קרוב יום יהוה” (צפניה א׳:4, 7, 14). רק מי שחי על־פי דרישותיו של אלוהים ’ייסתר’ באותו היום (צפניה ב׳:3).
”הוי... העיר היונה [העושקת]”, כלומר הוי לירושלים! ”’חכו לי’, נאום יהוה, ’ליום קומי לעד, כי משפטי לאסוף גויים... לשפוך עליהם זעמי’”. אולם אלוהים מבטיח: ”אתן אתכם לשם ולתהילה בכל עמי הארץ, בשובי את שבותיכם לעיניכם” (צפניה ג׳:1, 8, 20).
תשובות לשאלות מקראיות:
ב׳:13, 14 — של מי ’הקול שישיר’ בנינווה השוממה? מאחר שנינווה עתידה הייתה להפוך למקום משכנם של חיות בר ובעלי כנף, הקול שימשיך לשיר מתייחס לשירת ציפורים וייתכן גם לקול הרוח הנוקשת בחלונות הבתים הנטושים.
ג׳:9 — מהי ’השפה הברורה’ וכיצד היא מדוברת? זוהי האמת אודות אלוהים המצויה בדברו, המקרא. היא כוללת את כל עיקרי האמונה המקראיים. אם אנו מאמינים בָּאמת, מלמדים אותה בצורה נכונה וחיים בהתאם לרצונו של אלוהים, אנו למעשה מדברים אותה.
לקחים עבורנו:
א׳:8. נראה שהיו בימי צפניה מי שרצו להיות מקובלים בקרב העמים השכנים ו’לבשו מלבוש נוכרי’. עד כמה אווילי יהיה זה אם משרתי יהוה כיום ינסו לאמץ את מנהגיו של העולם בדרכים דומות!
א׳:12; ג׳:5, 16. יהוה שלח שוב ושוב את נביאיו כדי שיזהירו את עמו מפני משפטיו. הוא המשיך לעשות כן אף־על־פי שיהודים רבים גילו שאננות כלפי המסר ושקעו בחייהם האישיים — בדומה לשמרים השוקעים לתחתית חבית יין. ככל שיום יהוה הגדול ממשמש ובא, אל נא ניתן לאדישותם של האנשים ’לרפות את ידינו’ אלא נמשיך להכריז את מסר המלכות בלי הפוגה.
ב׳:3. יהוה הוא היחיד שיכול לנצור אותנו ביום אפו. עלינו ’לבקש את יהוה’ כדי להמשיך ליהנות מחסדו. נוכל לעשות זאת אם נלמד היטב את דברו המקרא, נתפלל על מנת לקבל את הדרכתו ונקרב אליו. עלינו ’לבקש צדק’ בכך שננהל אורח חיים מוסרי. כמו כן עלינו ’לבקש ענווה’ בכך שנפתח רוח ענווה וכנועה.
ב׳:4–15; ג׳:1–5. ביום משפטו של יהוה, ידמה גורלה של הנצרות ושל כל העמים שדיכאו את משרתי אלוהים לזה של ירושלים הקדומה ושל העמים השכנים (ההתגלות ט״ז:14, 16; י״ח:4–8). עלינו להמשיך להכריז את משפטי אלוהים ללא חת.
ג׳:8, 9. בעודנו מחכים ליום יהוה, אנו עושים את הדרוש כדי להיוושע — לומדים לדבר את ’השפה הברורה’ וכן ’קוראים בשם אלוהים’ על־ידי כך שהקדשנו לו את חיינו. אנחנו גם עובדים את יהוה ”שכם אחד” בהתרועעות עם משרתיו ובהקרבת ”זבח תודה” (עברים י״ג:15).
”מהר מאוד”
מחבר התהלים שר: ”עוד מעט ואין רשע, והתבוננת על מקומו ואיננו” (תהלים ל״ז:10). כשאנו נותנים את הדעת לדברי הנבואות באשר לנינווה בספר נחום ובאשר לבבל ויהודה הכופרת בספר חבקוק, אין לנו כל ספק שדברי מחבר התהלים יתגשמו. אך, עוד כמה זמן עלינו לחכות?
”קרוב יום יהוה הגדול”, נאמר בצפניה א׳:14. ”קרוב ומהר מאוד”. ספר צפניה גם מראה לנו כיצד נוכל להיסתר ביום זה, ומה עלינו לעשות כעת כדי להיוושע. אכן, ”דבר האלוהים חי ופועל” (עברים ד׳:12).
[תמונות בעמוד 8]
חומותיה המסיביות של נינווה לא מנעו בעד נבואת נחום מלהתקיים
[שלמי תודה]
Randy Olson/National Geographic Image Collection