קוראים שואלים
מדוע עדי־יהוה אינם משתמשים בצלב לצורכי פולחן?
עדי־יהוה מאמינים באמונה שלמה שמותו של ישוע המשיח סיפק את קורבן הכופר הפותח בפני כל המאמינים בו את האפשרות לחיות לנצח (מתי כ׳:28; יוחנן ג׳:16). עם זאת, אין הם מחזיקים בדעה שישוע מת על צלב, כפי שלא פעם נוהגים להציג זאת בציורים ובתמונות. על־פי אמונתם, ישוע מת על עמוד אנכי נטול קורה אופקית.
כבר בשנת 2000 לפה״ס עשו במסופוטמיה שימוש בצלב. נתגלו תחריטי אבן סקנדינביים מתקופת הברונזה, מאות שנים לפני לידת ישוע, ועליהם עיטורי צלבים. עובדי אלילים אלה השתמשו בצלב ”כסמל מאגי... המספק הגנה [ו]מביא מזל טוב”, כתב סוון טיטו אָקאן, היסטוריון דני ומומחה לסמלים, בספרו הסמלים הסובבים אותנו (Symbols Around Us). אין פלא שהאנציקלופדיה הקתולית החדשה (אנג׳) מודה: ”הצלב מצוי הן בתרבויות טרום־נוצריות והן בתרבויות לא־נוצריות, ובהן הוא משמש בעיקר כסמל לעצמים הקיימים ביקום או בטבע”. אם כן, מדוע בחרו בו הכנסיות כסמל הקדוש ביותר עבורן?
ו. א. וַיין, חוקר בריטי ידוע שם, מציג את העובדות המוצקות הבאות: ”כבר באמצע המאה השלישית לספירה... התקבלו עובדי אלילים אל חיק הכנסיות... והותר להם להמשיך להשתמש בחלק גדול מהסמלים והסימנים הפגאניים שלהם. כך אומצה צורת האות טאו (T), ... כשהקורה האופקית מונמכת” (המילון הפרשני למילים בתנ״ך ובברית החדשה מאת וַיין [אנג׳]). כך חדר הצלב אל הכנסייה.
עוד מציין ויין כי שם העצם המתורגם ל”צְלב” והפועל המתורגם ל”צָלֹב” עניינם ב”מוט או עמוד אנכי... להבדיל מצורתו של הצלב הכנסייתי המורכב משתי קורות”. ספר המקרא Companion Bible מטעם אוניברסיטת אוקספורד אומר בנימה דומה: ”העובדות מצביעות על כך... שהאדון הומת על גבי קורה אנכית, ולא על גבי שתי קורות עץ המונחות זו על גבי זו בכל זווית שהיא”. ברור אפוא שהכנסיות אימצו לעצמן מסורת לא־מקראית.
אקאן, ההיסטוריון שצוטט קודם לכן, מציין: ”אין זה סביר שבמאתיים השנים שלאחר מות ישוע השתמשו המשיחיים בצלב”. הוא מוסיף שבעיני המשיחיים הראשונים הצלב ”ודאי נתפס בעיקר כסמל למוות ולרשע, כפי שנתפסו הגיליוטינה והכיסא החשמלי בעיני הדורות הבאים”.
יהיה אשר יהיה המתקן ששימש לעינויו של ישוע ולהוצאתו להורג, החשוב הוא שאל למשיחיים האמיתיים לסגוד לצלם או לסמל של מתקן זה או לעשות בו שימוש פולחני. ”תברחו מעבודת אלילים”, מצווה המקרא (קורינתים א׳. י׳:14). את סימן ההיכר של המשיחיים האמיתיים הגדיר ישוע עצמו. הוא אמר: ”בזאת יֵדעו הכול שתלמידיי אתם: אם תהיה אהבה ביניכם” (יוחנן י״ג:35).
בכל הקשור לעבודת אלוהים עדי־יהוה חותרים לנהוג כדוגמת המשיחיים בני המאה הראשונה ולדבוק במקרא ולא במסורות של בני אדם (רומים ג׳:4; קולוסים ב׳:8). משום כך אין הם משתמשים בצלב לצורכי פולחן.
[תמונה בעמוד 22]
בתבליט זה מתואר מלך אשורי עובד אלילים עונד צלב, 800 לפה״ס בקירוב
[שלמי תודה]
Photograph taken by courtesy of the British Museum