לך בעקבות אמונתם

הוא חיכה בדריכות

אליהו נכסף להתייחד עם אביו השמימי.‏ זמן קצר קודם לכן ראו המוני העם איך נביא אמת זה מבקש שתרד אש מהשמיים,‏ ורבים מהם ודאי השתוקקו להפיס את דעתו בדברי חנופה.‏ ואולם בטרם עלה לרמות הר הכרמל כדי להתפלל ליהוה אלוהים ביחידות,‏ היה עליו לבצע משימה לא־קלה — לדבר עם המלך אחאב.‏

שני הגברים הללו היו הפכים גמורים.‏ אחאב,‏ לבוש בגדי מלכות מפוארים,‏ היה אדם חלש אופי ותאב בצע שמרד באלוהים.‏ אליהו,‏ לבוש באדרת הנביא — גלימה פשוטה ומחוספסת,‏ עשויה ככל הנראה מעור של בעל חיים כלשהו,‏ או משער גמלים או עזים — היה איש אמונה אמיץ לב שהחזיק בתומתו.‏ היום קרב אל קיצו.‏ במהלך אותו יום נחשף במידה רבה אופיים של שני הגברים.‏a

היה זה יום נורא ואיום עבור אחאב ועובדי הבעל האחרים.‏ הדת האלילית,‏ שאחאב ואשתו איזבל תמכו בפולחנה בממלכת ישראל בת עשרת השבטים,‏ נחלה מהלומה עזה.‏ הבעל נחשף כתרמית.‏ אותו אל חסר חיים לא הצליח אפילו לבצע פעולה פשוטה:‏ להבעיר אש בתגובה לבקשותיהם,‏ לריקודיהם ולהקזת דמם הטקסית של נביאיו המשולהבים.‏ הבעל לא יכול היה להגן על אותם 450 נביאים מהמוות הראוי להם.‏ אך אל כזב זה כשל בדבר נוסף,‏ וכשלונו התברר בהמשך ככישלון חרוץ.‏ במשך יותר משלוש שנים הפצירו נביאי הבעל באלוהיהם שישים קץ לבצורת שהיכתה בארץ,‏ אך לשווא.‏ עד מהרה הוכיח יהוה את עליונותו והביא סוף לבצורת (‏מלכים א׳.‏ ט״ז:‏30 עד י״ז:‏1;‏ י״ח:‏1–40‏)‏.‏

מתי פעל יהוה?‏ מה עשה אליהו עד אז?‏ ומה אנו יכולים ללמוד מאיש אמונה זה?‏ הבה נבחן את הפרשה המתועדת במלכים א׳.‏ י״ח:‏41–46‏.‏

הִרבה בתפילות

אליהו פנה אל אחאב ואמר:‏ ”‏עלה,‏ אכול ושתה;‏ כי קול המון הגשם”‏ (‏פסוק 41‏)‏.‏ האם מלך רשע זה הפיק לקחים כלשהם ממאורעות היום?‏ לא נאמר מפורשות אם כן או לא,‏ אבל הכתוב אינו מוסר שהמלך הביע חרטה,‏ או ביקש מהנביא שיעתיר בעדו אל יהוה.‏ אחאב פשוט ’‏אכל ושתה’‏ (‏פסוק 42‏)‏.‏ מה בנוגע לאליהו?‏

‏”‏ואליהו עלה אל ראש הכרמל ויגהר ארצה וישם פניו בין ברכיו”‏.‏ בזמן שאחאב מילא את כרסו,‏ התפלל אליהו לאביו.‏ שים לב לתנוחה הכנועה המתוארת כאן — אליהו הרכין את גופו כשראשו בין ברכיו.‏ על מה התפלל?‏ אין צורך להעלות השערות.‏ במקרא,‏ בספר יעקב ה׳:‏18‏,‏ נאמר שאליהו התפלל לסיום הבצורת.‏ ללא ספק,‏ תפילה זו נשא אליהו בראש הכרמל.‏

קודם לכן אמר יהוה:‏ ”‏אתנה מטר על פני האדמה”‏ (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏1‏)‏.‏ לפיכך,‏ אליהו התפלל שייעשה רצונו המוצהר של אביו,‏ בדומה לתפילה שלימד ישוע את תלמידיו כאלף שנה מאוחר יותר (‏מתי ו׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏

דוגמתו של אליהו מלמדת אותנו רבות לגבי תפילות.‏ הדבר הראשון שעמד לנגד עיניו היה הגשמת רצון אביו.‏ כשאנחנו מתפללים,‏ חשוב שנזכור ”‏שאם נבקש דבר כרצונו [‏של אלוהים]‏ ישמע אותנו”‏ (‏יוחנן א׳.‏ ה׳:‏14‏)‏.‏ אם כן,‏ המסקנה המתבקשת היא שעלינו לדעת מהו רצון אלוהים על מנת להתפלל כרצוי בעיניו — וזו סיבה טובה להפוך את לימוד המקרא לחלק משגרת חיינו.‏ בנוסף,‏ אליהו בוודאי רצה שהבצורת תיפסק לנוכח הסבל שחוו תושבי הארץ.‏ אין ספק שהכיר תודה ליהוה על הנס שביצע באותו יום.‏ גם אנחנו צריכים להתפלל לרווחת הזולת ולהביע בתפילותינו רחשי תודה מעומק הלב (‏קורינתים ב׳.‏ א׳:‏11;‏ פיליפים ד׳:‏6‏)‏.‏

גילה ביטחון ודריכות

אליהו האמין באמונה שלמה שיהוה יביא סוף לבצורת,‏ אך הוא לא ידע מתי יפעל יהוה.‏ מה עשה הנביא עד להתערבות אלוהים?‏ שים לב למה שנאמר בפסוק 43‏:‏ ”‏ויאמר אל נערו:‏ ’‏עלה נא,‏ הבט דרך ים’‏.‏ ויעל ויבט ויאמר:‏ ’‏אין מאומה’‏.‏ ויאמר,‏ ’‏שוב’‏,‏ שבע פעמים”‏.‏ מדוגמתו של אליהו ניתן ללמוד לפחות שני לקחים.‏ תחילה נדבר על הביטחון שהפגין ואחר כך נדון בדריכותו.‏

אליהו השתוקק למצוא עדות לכך שיהוה עומד לפעול,‏ ולכן שלח את נערו לנקודת תצפית גבוהה כדי שיתבונן לעבר האופק ויחפש סימנים לגשם.‏ בשובו מסר הנער בשורה לא־מלהיבה במיוחד:‏ ”‏אין מאומה”‏.‏ השמיים היו בהירים וללא פיסת ענן.‏ אבל האם שמת לב למשהו יוצא דופן?‏ אתה ודאי זוכר שאליהו אך אמר למלך אחאב:‏ ”‏כי קול המון הגשם”‏.‏ כיצד יכול היה הנביא לומר זאת על אף העובדה שלא נראו ענני גשם באופק?‏

אליהו ידע את אשר הבטיח יהוה.‏ כנביא יהוה וכנציגו,‏ האמין בכל ליבו שאלוהיו יקיים את דברו.‏ אליהו היה חדור ביטחון — עד כדי כך שהיה זה כאילו כבר שמע את שאון הגשם.‏ ייתכן שאנו נזכרים במה שנאמר במקרא על משה:‏ ”‏[‏הוא]‏ עמד בעוז כרואה את מי שאיננו נראה”‏.‏ האם אלוהים מוחשי באותה מידה גם בעיניך?‏ אלוהים סיפק לנו די והותר סיבות לרכוש אמונה כזו בו ובהבטחותיו (‏עברים י״א:‏1,‏ 27‏)‏.‏

כעת תן דעתך למידת דריכותו של אליהו.‏ הוא שלח את נערו הלוך ושוב,‏ לא פעם או פעמיים,‏ אלא שבע פעמים!‏ נוכל לתאר לעצמנו שהנער עָיַף מן השליחות החוזרת ונשנית,‏ אבל אליהו המשיך לחכות בדריכות לסימן ולא אמר נואש.‏ לבסוף,‏ בפעם השביעית,‏ דיווח הנער:‏ ”‏הנה עב קטנה ככף איש עולה מִיָם”‏ (‏פסוק 44‏)‏.‏ התוכל לראות בדמיונך את אותו נער פושט את זרועו ומודד בעזרת כף ידו את גודל הענן הקטן שנראה באופק מעל הים הגדול?‏b ייתכן שהנער לא התרשם במיוחד,‏ אולם אליהו ראה בענן דבר משמעותי ביותר,‏ ומייד נתן לנערו הנחיות בהולות:‏ ”‏עלה,‏ אמור אל אחאב,‏ ’‏אֶסוֹר וָרד ולא יעצורכה הגשם!‏’‏”‏

שוב הציב לנו אליהו דוגמה מרשימה.‏ גם אנו ניצבים על סף מימוש מטרתו המוצהרת של אלוהים.‏ אליהו חיכה שיבוא סוף לבצורת;‏ משרתי אלוהים בימינו מחכים שיבוא סוף לסדר העולמי המושחת (‏יוחנן א׳.‏ ב׳:‏17‏)‏.‏ בדומה לאליהו,‏ עלינו להיות דרוכים ולעמוד על המשמר עד היום שבו יפעל יהוה אלוהים.‏ ישוע,‏ בן אלוהים,‏ יעץ לתלמידיו:‏ ”‏על כן עימדו על המשמר,‏ כי אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם”‏ (‏מתי כ״ד:‏42‏)‏.‏ האם ישוע התכוון שתלמידיו לא יֵדעו מאומה לגבי מועד הקץ?‏ לא.‏ הוא הסביר באריכות מה יהיו התנאים שישררו בעולם לפני בוא הקץ.‏ כל אחד מאיתנו יכול ללמוד על האות המפורט הזה,‏ אות ”‏סיום הסדר העולמי”‏ (‏מתי כ״ד:‏3–7‏,‏ ע״ח‏)‏.‏c

כל היבטי האות מספקים הוכחות משכנעות ורבות עוצמה.‏ האם די בהוכחות אלו כדי להניע אותנו לפעול בתחושת דחיפות?‏ אליהו לא נזקק ליותר מענן קטן אחד הנראה באופק כדי לדעת שיהוה עומד לפעול.‏ האם נחל איש אמונה זה אכזבה?‏

יהוה מספק הקלה ומרעיף ברכות

בהמשך מסופר:‏ ”‏ויהי עד כה ועד כה והשמיים התקדרו עבים ורוח ויהי גשם גדול.‏ וירכב אחאב וילך יזרעאלה”‏ (‏פסוק 45‏)‏.‏ העניינים התפתחו בקצב מהיר.‏ בשעה שמסר נערו של אליהו את המסר לאחאב,‏ כבר הפך הענן הקטן למעטה עננים קודר.‏ נשבה רוח עזה.‏ סוף סוף,‏ לאחר שלוש שנים וחצי ירד על אדמת ישראל גשם.‏d האדמה הצחיחה הרוותה את צמאונה.‏ הגשם התחזק ומפלס נהר הקישון עלה ובוודאי שטף את דמם של נביאי הבעל שהוצאו להורג.‏ גם לבני ישראל הסוררים ניתנה הזדמנות ”‏לשטוף”‏ את הכתם הנורא של פולחן הבעל שדבק בארצם.‏

לכך ודאי ייחל אליהו!‏ האם יגלה אחאב חרטה ויחדל מפולחן הבעל הטמא?‏ אירועי היום סיפקו תמריצים רבי עוצמה לחולל את השינויים הדרושים.‏ מובן שאין באפשרותנו לדעת אילו מחשבות עברו בראשו של אחאב באותו רגע.‏ כל מה שנאמר במקרא הוא שהמלך ’‏רכב יזרעאלה’‏.‏ האם הפיק איזשהו לקח?‏ האם היה נחוש לשנות את דרכיו?‏ מה שאירע בהמשך מעיד שהתשובה היא לא.‏ על כל פנים,‏ ביום ההוא קרו לאחאב ולאליהו דברים נוספים.‏

נביא יהוה התחיל לצעוד בדרך שבה רכב אחאב,‏ וצפוי היה לו מסע ארוך,‏ קודר וגשום.‏ אך לפתע קרה משהו בלתי רגיל.‏

‏”‏יד יהוה הייתה אל אליהו,‏ וישַנֵס מותניו וירוֹץ לפני אחאב עד בואכה יזרעאלה”‏ (‏פסוק 46‏)‏.‏ ללא ספק השפיעה ”‏יד יהוה”‏ על אליהו באופן על־טבעי.‏ יזרעאל הייתה במרחק של כ־30 קילומטר,‏ ואליהו כבר לא היה בימי עלומיו.‏e דמיין בעיני רוחך את הנביא קושר את אדרתו הארוכה סביב מותניו כדי לאפשר לרגליו חופש תנועה ורץ בדרך הבוצית וספוגת הגשמים.‏ בריצתו המהירה הדביק את המרכבה של המלך וחלף על פניה הלאה.‏

אין ספק שאליהו חש מבורך מאוד!‏ זו בוודאי הייתה חוויה מרגשת להימלא בכוח ובמרץ כה רבים — אולי אפילו יותר משהיו לו בנעוריו.‏ אפשר שהמקרה מעלה בזכרוננו את הנבואות שלפיהן ייהנו הנאמנים מבריאות מושלמת וממרץ נעורים בגן העדן הארצי העתיד לבוא (‏ישעיהו ל״ה:‏6;‏ לוקס כ״ג:‏43‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ כשאליהו רץ בדרך הרטובה,‏ הוא ללא ספק ידע שיהוה אביו,‏ אלוהי האמת לבדו,‏ שבע רצון ממנו.‏

יהוה חפץ להרעיף עלינו ברכות,‏ והחתירה אליהן שווה כל מאמץ.‏ כדוגמת אליהו,‏ עלינו להיות ערניים ודרוכים ולשקול בקפידה את הראיות המרשימות המצביעות על כך שיהוה עתיד לפעול בזמנים מסוכנים וקריטיים אלה.‏ בדומה לאליהו,‏ יש לנו כל סיבה שבעולם לשים את מלוא בטחוננו בהבטחותיו של יהוה,‏ ’‏אל האמת’‏ (‏תהלים ל״א:‏6‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 19]‏

כמה זמן נמשכה הבצורת בימי אליהו?‏

אליהו הנביא הודיע למלך אחאב שהבצורת הממושכת תסתיים בקרוב.‏ אליהו מסר זאת ”‏בשנה השלישית”‏ — ככל הנראה מאז שהודיע לראשונה לאחאב על הבצורת (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏1‏)‏.‏ אליהו הכריז שיהוה ימטיר גשם,‏ וכך אירע כעבור זמן קצר.‏ יש המסיקים מכך שהבצורת הסתיימה במהלך השנה השלישית ולכן נמשכה פחות משלוש שנים.‏ אולם,‏ גם ישוע וגם יעקב מציינים שהבצורת נמשכה ”‏שלוש שנים ושישה חודשים”‏ (‏לוקס ד׳:‏25;‏ יעקב ה׳:‏17‏)‏.‏ האם יש כאן סתירה?‏

כלל וכלל לא.‏ עליך לקחת בחשבון שבישראל עונת היובש הייתה ארוכה למדי,‏ ונמשכה עד לשישה חודשים.‏ אליהו בוודאי הודיע לאחאב על הבצורת בשעה שכבר היה ברור לכול שעונת היובש ארוכה וקשה מהרגיל.‏ למעשה,‏ הבצורת החלה כמעט חצי שנה קודם לכן.‏ מכאן שכאשר הודיע אליהו על תום הבצורת,‏ ”‏בשנה השלישית”‏ מאז הודעתו הקודמת,‏ נמשכה הבצורת כבר קרוב לשלוש שנים וחצי.‏ עד למבחן הגדול בהר הכרמל חלפו בדיוק ”‏שלוש שנים ושישה חודשים”‏.‏

שים לב אפוא לעיתוי שבו בחר אליהו לבוא בראשונה לאחאב.‏ העם האמין שהבעל הוא ”‏רוכב ערבות [‏עננים]‏”‏,‏ האל שימטיר גשם ויסיים את עונת היובש.‏ במקרה שעונת היובש נמשכה מעבר לרגיל,‏ תהה ודאי העם:‏ ’‏איפה בעל?‏ מתי הוא יוריד גשמים?‏’‏ עובדי הבעל הזדעזעו מן הסתם כשאליהו הכריז שלא יהיו טל ומטר עד שיאמר אחרת (‏מלכים א׳.‏ י״ז:‏1‏)‏.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

‏.Pictorial Archive (Near Eastern History) Est

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

תפילותיו של אליהו שיקפו את כמיהתו העזה שייעשה רצון אלוהים