לך בעקבות אמונתם
הוא חיכה בדריכות
אליהו נכסף להתייחד עם אביו השמימי. זמן קצר קודם לכן ראו המוני העם איך נביא אמת זה מבקש שתרד אש מהשמיים, ורבים מהם ודאי השתוקקו להפיס את דעתו בדברי חנופה. ואולם בטרם עלה לרמות הר הכרמל כדי להתפלל ליהוה אלוהים ביחידות, היה עליו לבצע משימה לא־קלה — לדבר עם המלך אחאב.
שני הגברים הללו היו הפכים גמורים. אחאב, לבוש בגדי מלכות מפוארים, היה אדם חלש אופי ותאב בצע שמרד באלוהים. אליהו, לבוש באדרת הנביא — גלימה פשוטה ומחוספסת, עשויה ככל הנראה מעור של בעל חיים כלשהו, או משער גמלים או עזים — היה איש אמונה אמיץ לב שהחזיק בתומתו. היום קרב אל קיצו. במהלך אותו יום נחשף במידה רבה אופיים של שני הגברים.a
היה זה יום נורא ואיום עבור אחאב ועובדי הבעל האחרים. הדת האלילית, שאחאב ואשתו איזבל תמכו בפולחנה בממלכת ישראל בת עשרת השבטים, נחלה מהלומה עזה. הבעל נחשף כתרמית. אותו אל חסר חיים לא הצליח אפילו לבצע פעולה פשוטה: להבעיר אש בתגובה לבקשותיהם, לריקודיהם ולהקזת דמם הטקסית של נביאיו המשולהבים. הבעל לא יכול היה להגן על אותם 450 נביאים מהמוות הראוי להם. אך אל כזב זה כשל בדבר נוסף, וכשלונו התברר בהמשך ככישלון חרוץ. במשך יותר משלוש שנים הפצירו נביאי הבעל באלוהיהם שישים קץ לבצורת שהיכתה בארץ, אך לשווא. עד מהרה הוכיח יהוה את עליונותו והביא סוף לבצורת (מלכים א׳. ט״ז:30 עד י״ז:1; י״ח:1–40).
מתי פעל יהוה? מה עשה אליהו עד אז? ומה אנו יכולים ללמוד מאיש אמונה זה? הבה נבחן את הפרשה המתועדת במלכים א׳. י״ח:41–46.
הִרבה בתפילות
אליהו פנה אל אחאב ואמר: ”עלה, אכול ושתה; כי קול המון הגשם” (פסוק 41). האם מלך רשע זה הפיק לקחים כלשהם ממאורעות היום? לא נאמר מפורשות אם כן או לא, אבל הכתוב אינו מוסר שהמלך הביע חרטה, או ביקש מהנביא שיעתיר בעדו אל יהוה. אחאב פשוט ’אכל ושתה’ (פסוק 42). מה בנוגע לאליהו?
”ואליהו עלה אל ראש הכרמל ויגהר ארצה וישם פניו בין ברכיו”. בזמן שאחאב מילא את כרסו, התפלל אליהו לאביו. שים לב לתנוחה הכנועה המתוארת כאן — אליהו הרכין את גופו כשראשו בין ברכיו. על מה התפלל? אין צורך להעלות השערות. במקרא, בספר יעקב ה׳:18, נאמר שאליהו התפלל לסיום הבצורת. ללא ספק, תפילה זו נשא אליהו בראש הכרמל.
קודם לכן אמר יהוה: ”אתנה מטר על פני האדמה” (מלכים א׳. י״ח:1). לפיכך, אליהו התפלל שייעשה רצונו המוצהר של אביו, בדומה לתפילה שלימד ישוע את תלמידיו כאלף שנה מאוחר יותר (מתי ו׳:9, 10).
דוגמתו של אליהו מלמדת אותנו רבות לגבי תפילות. הדבר הראשון שעמד לנגד עיניו היה הגשמת רצון אביו. כשאנחנו מתפללים, חשוב שנזכור ”שאם נבקש דבר כרצונו [של אלוהים] ישמע אותנו” (יוחנן א׳. ה׳:14). אם כן, המסקנה המתבקשת היא שעלינו לדעת מהו רצון אלוהים על מנת להתפלל כרצוי בעיניו — וזו סיבה טובה להפוך את לימוד המקרא לחלק משגרת חיינו. בנוסף, אליהו בוודאי רצה שהבצורת תיפסק לנוכח הסבל שחוו תושבי הארץ. אין ספק שהכיר תודה ליהוה על הנס שביצע באותו יום. גם אנחנו צריכים להתפלל לרווחת הזולת ולהביע בתפילותינו רחשי תודה מעומק הלב (קורינתים ב׳. א׳:11; פיליפים ד׳:6).
גילה ביטחון ודריכות
אליהו האמין באמונה שלמה שיהוה יביא סוף לבצורת, אך הוא לא ידע מתי יפעל יהוה. מה עשה הנביא עד להתערבות אלוהים? שים לב למה שנאמר בפסוק 43: ”ויאמר אל נערו: ’עלה נא, הבט דרך ים’. ויעל ויבט ויאמר: ’אין מאומה’. ויאמר, ’שוב’, שבע פעמים”. מדוגמתו של אליהו ניתן ללמוד לפחות שני לקחים. תחילה נדבר על הביטחון שהפגין ואחר כך נדון בדריכותו.
אליהו השתוקק למצוא עדות לכך שיהוה עומד לפעול, ולכן שלח את נערו לנקודת תצפית גבוהה כדי שיתבונן לעבר האופק ויחפש סימנים לגשם. בשובו מסר הנער בשורה לא־מלהיבה במיוחד: ”אין מאומה”. השמיים היו בהירים וללא פיסת ענן. אבל האם שמת לב למשהו יוצא דופן? אתה ודאי זוכר שאליהו אך אמר למלך אחאב: ”כי קול המון הגשם”. כיצד יכול היה הנביא לומר זאת על אף העובדה שלא נראו ענני גשם באופק?
אליהו ידע את אשר הבטיח יהוה. כנביא יהוה וכנציגו, האמין בכל ליבו שאלוהיו יקיים את דברו. אליהו היה חדור ביטחון — עד כדי כך שהיה זה כאילו כבר שמע את שאון הגשם. ייתכן שאנו נזכרים במה שנאמר במקרא על משה: ”[הוא] עמד בעוז כרואה את מי שאיננו נראה”. האם אלוהים מוחשי באותה מידה גם בעיניך? אלוהים סיפק לנו די והותר סיבות לרכוש אמונה כזו בו ובהבטחותיו (עברים י״א:1, 27).
כעת תן דעתך למידת דריכותו של אליהו. הוא שלח את נערו הלוך ושוב, לא פעם או פעמיים, אלא שבע פעמים! נוכל לתאר לעצמנו שהנער עָיַף מן השליחות החוזרת ונשנית, אבל אליהו המשיך לחכות בדריכות לסימן ולא אמר נואש. לבסוף, בפעם השביעית, דיווח הנער: ”הנה עב קטנה ככף איש עולה מִיָם” (פסוק 44). התוכל לראות בדמיונך את אותו נער פושט את זרועו ומודד בעזרת כף ידו את גודל הענן הקטן שנראה באופק מעל הים הגדול?b ייתכן שהנער לא התרשם במיוחד, אולם אליהו ראה בענן דבר משמעותי ביותר, ומייד נתן לנערו הנחיות בהולות: ”עלה, אמור אל אחאב, ’אֶסוֹר וָרד ולא יעצורכה הגשם!’”
שוב הציב לנו אליהו דוגמה מרשימה. גם אנו ניצבים על סף מימוש מטרתו המוצהרת של אלוהים. אליהו חיכה שיבוא סוף לבצורת; משרתי אלוהים בימינו מחכים שיבוא סוף לסדר העולמי המושחת (יוחנן א׳. ב׳:17). בדומה לאליהו, עלינו להיות דרוכים ולעמוד על המשמר עד היום שבו יפעל יהוה אלוהים. ישוע, בן אלוהים, יעץ לתלמידיו: ”על כן עימדו על המשמר, כי אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם” (מתי כ״ד:42). האם ישוע התכוון שתלמידיו לא יֵדעו מאומה לגבי מועד הקץ? לא. הוא הסביר באריכות מה יהיו התנאים שישררו בעולם לפני בוא הקץ. כל אחד מאיתנו יכול ללמוד על האות המפורט הזה, אות ”סיום הסדר העולמי” (מתי כ״ד:3–7, ע״ח).c
כל היבטי האות מספקים הוכחות משכנעות ורבות עוצמה. האם די בהוכחות אלו כדי להניע אותנו לפעול בתחושת דחיפות? אליהו לא נזקק ליותר מענן קטן אחד הנראה באופק כדי לדעת שיהוה עומד לפעול. האם נחל איש אמונה זה אכזבה?
יהוה מספק הקלה ומרעיף ברכות
בהמשך מסופר: ”ויהי עד כה ועד כה והשמיים התקדרו עבים ורוח ויהי גשם גדול. וירכב אחאב וילך יזרעאלה” (פסוק 45). העניינים התפתחו בקצב מהיר. בשעה שמסר נערו של אליהו את המסר לאחאב, כבר הפך הענן הקטן למעטה עננים קודר. נשבה רוח עזה. סוף סוף, לאחר שלוש שנים וחצי ירד על אדמת ישראל גשם.d האדמה הצחיחה הרוותה את צמאונה. הגשם התחזק ומפלס נהר הקישון עלה ובוודאי שטף את דמם של נביאי הבעל שהוצאו להורג. גם לבני ישראל הסוררים ניתנה הזדמנות ”לשטוף” את הכתם הנורא של פולחן הבעל שדבק בארצם.
לכך ודאי ייחל אליהו! האם יגלה אחאב חרטה ויחדל מפולחן הבעל הטמא? אירועי היום סיפקו תמריצים רבי עוצמה לחולל את השינויים הדרושים. מובן שאין באפשרותנו לדעת אילו מחשבות עברו בראשו של אחאב באותו רגע. כל מה שנאמר במקרא הוא שהמלך ’רכב יזרעאלה’. האם הפיק איזשהו לקח? האם היה נחוש לשנות את דרכיו? מה שאירע בהמשך מעיד שהתשובה היא לא. על כל פנים, ביום ההוא קרו לאחאב ולאליהו דברים נוספים.
נביא יהוה התחיל לצעוד בדרך שבה רכב אחאב, וצפוי היה לו מסע ארוך, קודר וגשום. אך לפתע קרה משהו בלתי רגיל.
”יד יהוה הייתה אל אליהו, וישַנֵס מותניו וירוֹץ לפני אחאב עד בואכה יזרעאלה” (פסוק 46). ללא ספק השפיעה ”יד יהוה” על אליהו באופן על־טבעי. יזרעאל הייתה במרחק של כ־30 קילומטר, ואליהו כבר לא היה בימי עלומיו.e דמיין בעיני רוחך את הנביא קושר את אדרתו הארוכה סביב מותניו כדי לאפשר לרגליו חופש תנועה ורץ בדרך הבוצית וספוגת הגשמים. בריצתו המהירה הדביק את המרכבה של המלך וחלף על פניה הלאה.
אין ספק שאליהו חש מבורך מאוד! זו בוודאי הייתה חוויה מרגשת להימלא בכוח ובמרץ כה רבים — אולי אפילו יותר משהיו לו בנעוריו. אפשר שהמקרה מעלה בזכרוננו את הנבואות שלפיהן ייהנו הנאמנים מבריאות מושלמת וממרץ נעורים בגן העדן הארצי העתיד לבוא (ישעיהו ל״ה:6; לוקס כ״ג:43, ע״ח). כשאליהו רץ בדרך הרטובה, הוא ללא ספק ידע שיהוה אביו, אלוהי האמת לבדו, שבע רצון ממנו.
יהוה חפץ להרעיף עלינו ברכות, והחתירה אליהן שווה כל מאמץ. כדוגמת אליהו, עלינו להיות ערניים ודרוכים ולשקול בקפידה את הראיות המרשימות המצביעות על כך שיהוה עתיד לפעול בזמנים מסוכנים וקריטיים אלה. בדומה לאליהו, יש לנו כל סיבה שבעולם לשים את מלוא בטחוננו בהבטחותיו של יהוה, ’אל האמת’ (תהלים ל״א:6).
[הערות שוליים]
a לפרטים ראה המאמר: ”הוא צידד בעבודת אלוהים הטהורה”, בהוצאת המצפה מ־1 בינואר 2008.
b הים הגדול: כינויו של הים התיכון בלשון המקרא.
c למידע נוסף על ההוכחות לכך שדבריו של ישוע מתגשמים בימינו, ראה פרק 9 בספר מה באמת מלמד המקרא? שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
d יש התוהים אם יש סתירה במקרא בנוגע למשך תקופת הבצורת. ראה תיבה בעמוד 19.
e זמן קצר לאחר מקרה זה, הטיל יהוה על אליהו להכשיר את אלישע, אשר לימים נודע כאחד ”אשר יצק מים על ידי אליהו” (מלכים ב׳. ג׳:11). אלישע היה עוזרו של אליהו הקשיש והושיט לו עזרה מעשית.
[תיבה/תמונה בעמוד 19]
כמה זמן נמשכה הבצורת בימי אליהו?
אליהו הנביא הודיע למלך אחאב שהבצורת הממושכת תסתיים בקרוב. אליהו מסר זאת ”בשנה השלישית” — ככל הנראה מאז שהודיע לראשונה לאחאב על הבצורת (מלכים א׳. י״ח:1). אליהו הכריז שיהוה ימטיר גשם, וכך אירע כעבור זמן קצר. יש המסיקים מכך שהבצורת הסתיימה במהלך השנה השלישית ולכן נמשכה פחות משלוש שנים. אולם, גם ישוע וגם יעקב מציינים שהבצורת נמשכה ”שלוש שנים ושישה חודשים” (לוקס ד׳:25; יעקב ה׳:17). האם יש כאן סתירה?
כלל וכלל לא. עליך לקחת בחשבון שבישראל עונת היובש הייתה ארוכה למדי, ונמשכה עד לשישה חודשים. אליהו בוודאי הודיע לאחאב על הבצורת בשעה שכבר היה ברור לכול שעונת היובש ארוכה וקשה מהרגיל. למעשה, הבצורת החלה כמעט חצי שנה קודם לכן. מכאן שכאשר הודיע אליהו על תום הבצורת, ”בשנה השלישית” מאז הודעתו הקודמת, נמשכה הבצורת כבר קרוב לשלוש שנים וחצי. עד למבחן הגדול בהר הכרמל חלפו בדיוק ”שלוש שנים ושישה חודשים”.
שים לב אפוא לעיתוי שבו בחר אליהו לבוא בראשונה לאחאב. העם האמין שהבעל הוא ”רוכב ערבות [עננים]”, האל שימטיר גשם ויסיים את עונת היובש. במקרה שעונת היובש נמשכה מעבר לרגיל, תהה ודאי העם: ’איפה בעל? מתי הוא יוריד גשמים?’ עובדי הבעל הזדעזעו מן הסתם כשאליהו הכריז שלא יהיו טל ומטר עד שיאמר אחרת (מלכים א׳. י״ז:1).
[שלמי תודה]
.Pictorial Archive (Near Eastern History) Est
[תמונה בעמוד 18]
תפילותיו של אליהו שיקפו את כמיהתו העזה שייעשה רצון אלוהים