אהבתו של אלוהים משתקפת באהבת אם
”התשכח אישה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בן בטנה? גם אלה תשכחנה, ואנוכי לא אשכחך” (ישעיהו מ״ט:15).
תינוק בן יומו חבוק בזרועות אימו ויונק משדיה. איזה מחזה מלא רוך ואהבה! ”כשאחזתי את תינוקי לראשונה”, אומרת פאם, ”ניעור בי רגש עז של אהבה וחשתי אחריות עמוקה כלפי החיים החדשים שהגיחו אל אוויר העולם”.
מחקרים מאמתים את מה שנתפס כעובדה ברורה מאליה — אהבת אם משפיעה רבות על התפתחות התינוק. מאמר מטעם התוכנית לבריאות הנפש של ארגון הבריאות העולמי מציין: ”ממחקרים עולה כי עולל הננטש על־ידי אימו או מופרד ממנה, שוקע בעצבות ובדיכאון ולעתים אף סובל מהתקפי חרדה”. המאמר מזכיר גם מחקר, לפיו ילדים המקבלים אהבה ותשומת לב מגיל צעיר צפויים להיות בעלי מנת משכל הגבוהה בהרבה מזו של ילדים הסובלים מהזנחה.
אלן שור, פרופסור לפסיכיאטריה בבית־הספר לרפואה של אוניברסיטת UCLA שבארה״ב, אמר את הדברים הבאים אודות התפקיד החשוב שיש לאהבת אם: ”הקשר הראשון של הילד, הקשר עם אימו, משמש עבורו מודל. קשר זה מעצב אחת ולתמיד את יכולותיו לבנות בעתיד מערכות יחסים רגשיות אחרות”.
למרבה הצער, מפאת דיכאון, מחלות וגורמי לחץ אחרים עלולה אם להזניח או אף ’לשכוח את עוּלָהּ’ (ישעיהו מ״ט:15). אך אין זו תופעה שכיחה. למעשה, דומה שטבועה באימהות היכולת לאהוב את ילדיהן. חוקרים גילו כי בזמן הלידה רמת ההורמון אוקסיטוצין בגוף האישה גבוהה מהרגיל. ההורמון מגביר את התכווצויות הרחם ולאחר מכן ממלא תפקיד בהפרשת החלב. בנוסף, סבורים כי הורמון זה, המיוצר אצל גברים ונשים, הוא אחד הגורמים לכך שאֵם מגלה אהבה חסרת אנוכיות כלפי תינוקה.
מקור האהבה
האבולוציוניסטים מלמדים שאהבה בלתי אנוכית, כדוגמת האהבה בין אם לתינוקה, התפתחה במקרה ונשתמרה בתהליך הברירה הטבעית מפני שהקנתה למינים יתרון כלשהו. לדוגמה, במגזין הרשת Mothering נכתב: ”החלק הראשון במוחנו אשר התפתח בנוסף למה שירשנו מאבותינו הזוחלים הוא המערכת הלימבית, מושב הרגשות. אזור זה במוח הוא המאפשר לאם לפתח קשר הדוק עם תינוקה”.
נכון שממחקרים עולה כי למערכת הלימבית יש חלק חשוב בתפקוד הרגשי שלנו, אך האם זה סביר בעיניך שאהבת אם לילדהּ הינה תוצר של התפתחות מקרית שאירעה במוחם של זוחלים?
תן דעתך להסבר אחר. המקרא מציין שהאדם נברא בצלם אלוהים, כלומר, ניחן ביכולת לשקף את תכונותיו (בראשית א׳:27). תכונתו השלטת של אלוהים היא אהבה. ”מי שאינו אוהב אינו יודע את אלוהים”, כתב השליח יוחנן. מדוע? כי ”האלוהים הוא אהבה” (יוחנן א׳. ד׳:8). שים לב שהפסוק אינו אומר שהאהבה היא אחת מתכונות אלוהים, אלא שאלוהים הוא אהבה. הוא מקור האהבה.
המקרא מתאר את מאפייני האהבה באופן הבא: ”האהבה סבלנית ונדיבה; האהבה אינה מקנאת; האהבה לא תתפאר ולא תתנשא; היא לא תנהג בגסות, לא תדרוש טובת עצמה, לא תרגז ולא תחשוב רעה. האהבה לא תשמח בעוולה, כי באמת שמחתה. היא תכסה על הכול, תאמין בכול, תקווה לכול ותסבול את הכול. האהבה לא תימוט לעולם” (קורינתים א׳. י״ג:4–8). האם מתקבל על דעתך שתכונה זו, העולה על כל תכונה אחרת, היא יד המקרה העיוור?
כיצד מידע זה משפיע עליך?
בזמן שקראת על מאפייני האהבה בסעיף הקודם, האם ניעור בך הרצון לחוות אהבה כזו? אין זה אלא טבעי שתחוש כך. מדוע? מכיוון שאנו ”צאצאי אלוהים” (מעשי השליחים י״ז:29). מטבע בריאתנו ניחנו ביכולת וברצון לקבל אהבה מעין זו ולהעניקה, ונוכל להיות סמוכים ובטוחים שאלוהים רוחש לנו אהבה עמוקה (יוחנן ג׳:16; פטרוס א׳. ה׳:6, 7). הפסוק המצוטט בתחילת המאמר מוכיח שאהבתו של אלוהים כלפינו איתנה ויציבה יותר מאהבת אם לתינוקה.
אפשר אפוא שתתמה: ’אם אלוהים חכם, חזק ואוהב, מדוע אין הוא שם קץ לסבל? מדוע הוא נותן לילדים למות? מדוע הוא מאפשר לבני אדם לדכא זה את זה ולהסב נזק לכדור־הארץ בניהול כושל ובחמדנות?’ אלו שאלות טובות הראויות לתשובות משביעות רצון.
בניגוד לטענות האגנוסטיקנים, ניתן למצוא תשובות מספקות לשאלות הללו. מיליוני אנשים במאות מדינות מצאו את התשובות על־ידי לימוד המקרא בעזרתם של עדי־יהוה. המוצאים לאור של כתב עת זה מזמינים אותך לנהוג כמותם. ככל שתרחיב את ידיעותיך על אלוהים על־ידי לימוד דברו והתבוננות ביצירות כפיו, תבין שאין הוא מרוחק ובלתי נודע. נהפוך הוא, אתה תשתכנע שאלוהים ”אינו רחוק מכל אחד מאיתנו” (מעשי השליחים י״ז:27).
[קטע מוגדל בעמוד 8]
אהבתו של אלוהים כלפינו יציבה יותר מאהבת אם לתינוקה