נוח והמבול — עובדה ולא בדיה
האם אתה חפץ לחיות בעולם טוב יותר שבו יחיו בני האדם בשלום זה עם זה, עולם שלא יהיו בו מלחמות, פשע ודיכוי? אם כן, תוכל לשאוב עידוד מסיפורו ההיסטורי של נוח, סיפור שמן הסתם מוכר לך היטב. נוח היה איש תם וישר. הוא בנה תיבה שבעזרתה ניצלו הוא ובני משפחתו מהמבול אשר מחה את הרשעים מעל פני האדמה.
זהו מבין הסיפורים המוכרים ביותר בעולם. הוא מתועד בבראשית פרקים ו׳ עד ט׳ ומסופר גם בקוראן ובאגדות של עמים רבים בכל רחבי העולם. האם המבול אכן אירע, או שמא מדובר בסיפור אלגורי גרידא שכל מטרתו להניע את האדם לעשות את הטוב והישר? כבר מאות שנים ששאלה זו היא נושא לוויכוח בקרב אנשי מדע ותיאולוגים. ואולם המקרא, דבר־אלוהים, אינו מותיר מקום לספק ומציג את המבול כעובדה ולא כבדיה. תן דעתך לנקודות הבאות:
הכתוב בבראשית מציין במדויק את השנה, החודש והיום שבהם החל המבול, ומוסר מתי והיכן נחה התיבה ומתי יבשה הארץ. בנוסף, ניתנים פרטים מדויקים באשר לתיבה עצמה — מבנה התיבה, מידותיה וחומרי הבנייה. לעומת זאת, באגדות נהוג להציג תיאורים מעורפלים.
שני אילנות יוחסין המופיעים במקרא מעידים על כך שנוח היה דמות ממשית (דברי הימים א׳. א׳:4; לוקס ג׳:36). עזרא ולוקס, שליקטו וערכו את אילנות היוחסין הללו, היו חוקרים קפדנים. על־פי אילן היוחסין של לוקס, נוח היה מאבות אבותיו של ישוע המשיח.
הנביאים ישעיהו ויחזקאל והשליחים המשיחיים פאולוס ופטרוס הזכירו את נוח או את המבול בכתביהם (ישעיהו נ״ד:9; יחזקאל י״ד:14, 20; עברים י״א:7; פטרוס א׳. ג׳:19, 20; פטרוס ב׳. ב׳:5).
ישוע המשיח הזכיר את המבול ואמר: ”כמו שהיה בימי נוח כן יהיה גם בימי בן האדם: אכלו, שתו, התחתנו, עד היום שנכנס נוח לתיבה ובא המבול והשמיד את הכול” (לוקס י״ז:26, 27). אילולא התרחש המבול, אזי דבריו של ישוע על ”ימי בן האדם” היו חסרי משמעות.
השליח פטרוס ניבא שיבואו ”לצים” אשר יבוזו לנאמר במקרא. הוא כתב: ”מרצון שוכחים הם את הדבר הזה”, כי ”נהרס העולם שהיה אז [בימי נוח], בהישפטו במים”. האם עלינו להתעלם מעובדה זו? לא ולא! פטרוס מוסיף ואומר: ”השמיים והארץ הנוכחיים אצורים... לאש, שמורים ליום הדין, לאובדן אנשי הרשע” (פטרוס ב׳. ג׳:3–7).
שוב ישמיד אלוהים את הרשעים ושוב יהיו ניצולים. אם נחקה את דוגמתו של נוח, נהיה בין הצדיקים שיזכו לחיות בעולם טוב יותר.