האם זה משנה באיזו דרך אנו עובדים את אלוהים?
”הדת מושרשת עמוק מאוד בטבע האדם”, אומר פרופסור אליסטר הארדי בספרו טבעו הרוחני של האדם (אנג׳). תוצאותיו של סקר שנערך לאחרונה תומכות במסקנה זו. מן הסקר מתברר שקרוב ל־86 אחוז מאוכלוסיית העולם טוענים שיש להם זיקה כלשהי לדת.
עוד עולה מן הסקר כי המאמינים משתייכים ל־19 דתות עיקריות. אלה המציגים עצמם כמאמינים בישוע משתייכים ל־000,37 זרמים שונים! בהתחשב בכך, אתה ודאי תוהה האם כל דרכי הפולחן השונות האלה מקובלות באותה מידה על אלוהים? האם זה משנה באיזו דרך אנו עובדים את האל?
הדעת נותנת כי בנושא חשוב זה, איננו יכולים לפעול פשוט לפי תחושות או דעות אישיות. ההיגיון אומר שעלינו לבדוק מהי השקפתו של אלוהים בנושא. לשם כך עלינו לפנות למקרא, דברו של אלוהים. מדוע? מכיוון שישוע המשיח עצמו אמר בתפילה לאלוהים: ”דברך אמת” (יוחנן י״ז:17). השליח הנאמן פאולוס העיד: ”כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים, ומועיל הוא להוראה, לתוכחה, לתיקון” (טימותיאוס ב׳. ג׳:16).
המקרא מלמד שלא כל צורות הפולחן מקובלות על אלוהים. אנו מוצאים דוגמאות היסטוריות לצורות פולחן שהיו מקובלות על אלוהים ולכאלה שהיו מאוסות בעיניו. בעזרת בחינה יסודית של דוגמאות אלו נוכל ללמוד מה עלינו לעשות וממה עלינו להימנע על מנת לעבוד את אלוהים כרצוי בעיניו.
דוגמה מימי קדם
יהוה אלוהים נתן לבני ישראל, ביד הנביא משה, מערכת חוקים שלפיה ידעו איך לעובדו כרצוי בעיניו. כל עוד נשמעו לחוקי תורת משה, זכו כעם לחסדו של אלוהים ולברכתו (שמות י״ט:5, 6). אולם על אף ברכת אלוהים, לא דבקו בני העם בצורת הפולחן שהייתה מקובלת עליו. שוב ושוב פנו עורף ליהוה ואימצו את המנהגים הדתיים של עמי הסביבה.
במאה השביעית לפה״ס, בימי הנביאים יחזקאל וירמיהו, התעלמו רבים מבני ישראל מתורת אלוהים וקשרו קשרים הדוקים עם עמי הסביבה. באימוץ מנהגיהם ובהשתתפות בחגיהם, קיימו בני ישראל דת מעורבת. רבים מבני ישראל אמרו: ”נהיה כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן” (יחזקאל כ׳:32; ירמיהו ב׳:28). הם התיימרו לעבוד את יהוה אלוהים, אך במקביל סגדו ל’גילולים’ ואף הקריבו להם את בניהם (יחזקאל כ״ג:37–39; ירמיהו י״ט:3–5).
ארכיאולוגים מכנים צורת פולחן זו סינקרטיזם דתי, כלומר מיזוג של פולחני אלים שונים בתוך מסגרת דתית אחת. רבים כיום חשים כי בחברה פלורליסטית, ראוי לגלות סובלנות בכל דבר, גם בענייני דת. היות שכך, הם סבורים שאין כל פסול לעבוד את האל כראות עיניהם. האם הצדק עימם? האם זו באמת שאלה של סובלנות וליברליות ותו לא? תן דעתך לכמה ממאפייניה של הדת העממית שקיימו בני ישראל הלא־נאמנים, וראה לאן הובילו מעשיהם.
הפולחן המעורב שקיימו בני ישראל
המרכזים שבהם קיימו בני ישראל פולחן מעורב היו ה”במות”. מקדשים מקומיים אלה היו מצויידים במזבחות, בעמודי קטורת, במצבות אבן ובאשרות, שהיו ככל הנראה דמויות עץ של אלת הפריון הכנענית אֲשֵׁרָה. מרכזים כאלה היו נפוצים ביהודה. הכתוב במלכים ב׳. כ״ג:5, 8 מזכיר את ה”במות בערי יהודה ומסיבי ירושלים, ... מגבע [בגבול הצפוני] עד באר שבע [בגבול הדרומי]”.
בבמות הקטירו בני ישראל ”לבעל, לשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמיים”. היו להם בתים עבור ”הקדֵשים [גברים שעסקו בזנות פולחנית] אשר בבית יהוה” והם העבירו את ילדיהם ”באש למולך” (מלכים ב׳. כ״ג:4–10).
ארכיאולוגים מצאו בירושלים וביהודה מאות פסלוני טֶרָה קוֹטָה, בעיקר בחורבות של בתים פרטיים. רובם היו בדמות אישה עירומה בעלת שדיים עצומים. חוקרים מזהים את הדמויות האלו עם אלות הפריון עשתורת ואשרה. הסברה הרווחת היא שפסלוני חרס אלו שימשו כ”קמיעות שהיו סגולה להיריון ולידה”.
כיצד נתפסו בעיני בני ישראל מרכזים מקומיים אלה? לדברי פרופסור אפרים שטרן מהאוניברסיטה העברית רוב הבמות היו ככל הנראה ”מוקדשות ליהוה”. כתובות שנתגלו באתרים ארכיאולוגיים תומכות בדעה זו. לדוגמה, באחת הכתובות חקוק: ”ברכת אתכם ליהוה שמרן ולאשרתה”, כלומר, הריני מברככם ביהוה אלוהי שומרון ובאשרתו. על כתובת אחרת כתוב: ”[ברכתך] ליהוה תמן ולאשרתה”, כלומר, הריני מברכך ביהוה אלוהי תימן ובאשרתו.
דוגמאות אלו ממחישות כיצד נקטו בני ישראל עמדה פשרנית ומיזגו בין עבודת יהוה אלוהים הטהורה לבין פולחן אלילים מחפיר. התוצאה הייתה ניוון מוסרי ועלטה רוחנית. מה הייתה דעתו של אלוהים על צורת פולחן פשרנית זו?
תגובתו של אלוהים לפולחן מעורב
ביד נביאו יחזקאל הביע אלוהים את זעמו על פולחנם הבזוי של בני ישראל והוקיע אותו. הוא אמר: ”בכל מושבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישָמְנה, למען יֶחרבו ויֶאשמו מזבחותיכם, ונשברו ונשבתו גילוליכם, ונגדעו חמניכם, ונמחו מעשיכם” (יחזקאל ו׳:6). אין ספק שצורת פולחן זו לא הייתה מקובלת כהוא זה על יהוה, והוא דחה אותה.
יהוה אלוהים ניבא את אופן החורבן. ”הנני שולח... [את] נבוכדראצר מלך בבל, עבדי, והביאותים על הארץ הזאת ועל יושביה ועל כל הגויים האלה סביב; והחרמתים ושמתים לְשַׁמָּה... והייתה כל הארץ הזאת לחורבה” (ירמיהו כ״ה:9–11). ואכן ב־607 לפה״ס עלו הבבלים על ירושלים והחריבו אותה ואת מקדשה עד היסוד.
בנוגע לחורבן ירושלים אומר פרופסור שטרן כי השרידים הארכיאולוגיים ”משקפים בבירור את המקורות המקראיים (מלכים ב׳. כ״ה:8; דברי הימים ב׳. ל״ו:18, 19) המתארים את החורבן, השריפה וקריסת הבתים והחומות”. הוא מוסיף: ”הממצאים הארכיאולוגיים מתקופה זו בתולדות ירושלים... הם מבין הדרמטיים ביותר שנתגלו בכל האתרים המקראיים”.
מה אנו למדים מכך?
הלקח החשוב ביותר עבורנו הוא שאלוהים אינו מקבל צורת פולחן המנסה לשלב בתוכה עיקרי אמונה מקראיים עם דוגמוֹת, מסורות או טקסים של דתות אחרות. השליח פאולוס הפנים עיקרון זה. הוא גדל כפרוש וחונך על־פי חוקי כת הפרושים. מה עשה לאחר שקיבל את העובדה שישוע הוא המשיח המובטח? הוא אמר: ”הדברים שהיו יתרון בעיני, אותם חשבתי להפסד בגלל המשיח”. הוא נטש את דרכיו הקודמות והפך לתלמיד מסור של המשיח (פיליפים ג׳:5–7).
בתור שליח נודד הכיר פאולוס היטב את המנהגים הדתיים ואת חיבוטי הנפש של אנשים שונים. לכן הוא כתב למשיחיים בקורינתוס: ”מה רעות יש לאור עם חושך? מה הסכמה יש למשיח עם בליעל? או מה חלק למאמין עם מי שאינו מאמין? ומה קשר יש להיכל אלוהים עם אלילים? ... ’על כן צאו מתוכם והיברו’, נאום יהוה, ’וטמא אל תיגעו’; ’ואני אקבל אתכם’” (קורינתים ב׳. ו׳:14–17).
כעת, בידיעה שלאלוהים בהחלט חשוב באיזו דרך אנו עובדים אותו, עלינו לשאול את עצמנו: ’איזו צורת פולחן מקובלת על אלוהים? כיצד אוכל לקרוב אליו? ומה עליי לעשות באופן אישי כדי לעבוד את אלוהים כרצוי בעיניו?’
עדי־יהוה ישמחו לעזור לך למצוא תשובות לשאלות אלו ולשאלות אחרות המבוססות על המקרא. הנך מוזמן ליצור קשר עם עדי־יהוה באולם המלכות המקומי או לכתוב למוציאים לאור של כתב עת זה ולבקש שיעור מקרא חינם במועד ובמקום הנוחים לך.
[תמונה בעמוד 10]
מקדש קדום לעבודת אלילים, תל ערד
[שלמי תודה]
Garo Nalbandian
[תמונה בעמוד 10]
פסלוני עשתורת מבתים קדומים ביהודה
[שלמי תודה]
תמונה © מוזיאון ישראל, ירושלים; באדיבות רשות העתיקות