לך בעקבות אמונתם
”הנני שפחת אדני”
בהיכנס האורח אל ביתה נשאה אליו מרים את מבטה ועיניה נפערו בתדהמה. הוא לא חיפש את אביה או את אימהּ, אלא בא כדי לפגוש אותה. היה ברור לה שאין הוא מנצרת. בעיר קטנה כשלה, נקל היה להבחין באדם זר. אולם הלה היה מתבלט בכל מקום שהוא. הוא פנה אל מרים כפי שלא פנו אליה מעולם, ואמר: ”שימחי, ברוכת החסד. יהוה עימך” (לוקס א׳:28).
המקרא מציג בפנינו את מרים, בתו של עלי מנצרת, כשהיא ניצבת על פרשת דרכים. מרים הייתה מאורסת ליוסף הנגר, אדם דל אמצעים אך ירא אלוהים. נדמה כי מסלול חייה היה משורטט לגמרי עבורה: לחיות חיי פשטות כעזר כנגדו של בעלה ולגדל משפחה. אולם, ביום בהיר אחד מצאה עצמה מול אותו אורח אשר הטיל עליה משימה מאת אלוהים, משימה כבדת אחריות שתשנה את חייה.
אפשר שתופתע לדעת כי המקרא אינו מספק לנו פרטים רבים אודות מרים. הוא מספר לנו מעט על הרקע שלה, פחות מזה על אישיותה ומאומה באשר למראה החיצוני שלה. אבל דבר־אלוהים בהחלט חושף פרטים מאירי עיניים אודותיה.
על מנת להכיר את מרים, עלינו לשים בצד לא מעט רעיונות המקובלים בזרמים דתיים שונים. נתעלם אפוא מן ה”דיוקנאות” הרבים שלה בציורים, בפסלים ובתבליטים. נתעלם גם מן הדוֹגמות והתפיסות הדתיות המורכבות אשר בגינן הוענקו לאישה ענווה זו תארים כה מרוממים, כגון ”אם האלוהים” ו”מלכת השמיים”, ונתמקד במה שמגלה עליה המקרא. הדבר יפתח לנו צוהר חשוב אל אמונתה ויאפשר לנו ללכת בעקבותיה.
ביקורו של מלאך
כפי שאולי ידוע לך, האורח שביקר את מרים לא היה אדם בשר ודם, אלא המלאך גבריאל. מרים ”נדהמה” כשהמלאך קרא לה ”ברוכת החסד” ותהתה לפשר ברכה בלתי רגילה זו (לוקס א׳:29). מי ראה בה ברוכת חסד? מרים לא ציפתה לשאת חסד לפני בני אדם. אך לא לזאת התכוון המלאך, כוונתו הייתה לחסדו של יהוה אלוהים, וזה היה חשוב לה. יתר על כן, היא לא הניחה מתוך גאווה שחסד אלוהים נתון לה. אם נשאף לחסד אלוהים מבלי להתיימר בגאווה שכבר זכינו לו, נלמד לקח חשוב שהיה ברור לחלוטין למרים: אלוהים מואס בגאוותנים, אבל אוהב את הצנועים והענווים ותומך בהם (יעקב ד׳:6).
אכן נדרשה למרים ענווה, כיוון שהמלאך גבריאל העניק לה זכות שלא תיאמן. הוא אמר שהיא עומדת ללדת ילד שיהפוך לחשוב באדם, וציין: ”יהוה אלוהים ייתן לו את כיסא דוד אביו; וימלוך על בית יעקב לעולם ואין קץ למלכותו” (לוקס א׳:32, 33). מרים ודאי ידעה על ההבטחה שהבטיח אלוהים לדוד יותר מאלף שנה קודם לכן, לפיה אחד מצאצאיו ימלוך לעד (שמואל ב׳. ז׳:12, 13). מכאן שבנה יהיה המשיח שלבואו ייחלו משרתי אלוהים לאורך הדורות!
עוד אמר לה המלאך שבנה ייקרא ”בן עליון”. כיצד יכולה אישה בשר ודם ללדת את בן אלוהים? למעשה, כיצד ייתכן בכלל שמרים תהרה ותלד בן טרם נישואיה ליוסף? לכן שאלה בגילוי לב: ”איך יהיה הדבר הזה, הרי אינני יודעת איש?” (לוקס א׳:34) שים לב שמרים לא התביישה לומר שהיא בתולה, נהפוך הוא: היא הוקירה את תומתה. בימינו נחפזים צעירים רבים לאבד את בתוליהם ולועגים למי שאינם נוהגים כמותם. פני העולם ללא ספק השתנו. אולם, יהוה לא השתנה (מלאכי ג׳:6). כפי שהיה בימי מרים, גם עתה מוקיר יהוה את אלה הדבקים בעקרונות המוסר שלו (עברים י״ג:4).
מרים אומנם שירתה את יהוה בנאמנות, אך לא הייתה אישה מושלמת. כיצד, אם כן, תוכל ללדת בן מושלם, את בן אלוהים? גבריאל ממשיך ומסביר: ”רוח הקודש תבוא עלייך וגבורת עליון תצל עלייך. לכן קדוש ייקרא היילוד, בן אלוהים” (לוקס א׳:35). קדוש משמעו נקי וטהור. בנסיבות רגילות מעבירים בני האדם אי־שלמות בתורשה לצאצאיהם. אולם במקרה הזה עתיד היה יהוה לבצע נס ייחודי. הוא יעביר את חיי בנו מהשמיים אל רחמה של מרים ובעזרת כוחו הפעיל, כלומר רוח קודשו, ’יצל’ על מרים ויגן על הילד פן ידבק בו שמץ חטא. האם האמינה מרים להבטחת המלאך? כיצד הגיבה?
תגובת מרים
ספקנים, וביניהם כמה תיאולוגים נוצרים, מתקשים להאמין כי בתולה יכולה ללדת. חרף כל הידע שצברו אין הם מבינים אמת פשוטה אחת, כפי שציין גבריאל: ”לא ייפלא מאלוהים כל דבר” (לוקס א׳:37). בזכות אמונתה העזה, קיבלה מרים הצעירה את דבריו של המלאך כאמת לאמיתה. אך לא הייתה זו אמונה עיוורת. ככל אדם בר דעת, נזקקה מרים להוכחות, וגבריאל היה מוכן להציג בפניה הוכחות נוספות שיחזקו את אמונתה. הוא סיפר לה את שאירע לאלישבע קרובתה הקשישה שהייתה עקרה: בדרך נס איפשר לה אלוהים להרות!
מה תעשה מרים? היא הבינה מה התפקיד שהוטל עליה, והיו לה הוכחות לכך שאלוהים עומד לבצע את כל אשר אמר המלאך. אין זה אומר שזכות זו לא לוּותה בפחדים ובקשיים. הרי היה על מרים לקחת בחשבון את אירוסיה ליוסף. האם יחפוץ להינשא לה לאחר שייוודע לו דבר הריונה? זאת ועוד, התפקיד שהוטל על שכמה ודאי נראה לה כאחריות גדולה — לשאת ברחמה את היקר מכל ברואי אלוהים, את בנו אהובו! כתינוק חסר אונים יהיה עליה לטפל בו ולהגן עליו בעולם מרושע. אין ספק שהופקדה בידה אחריות כבדה.
על־פי הכתוב במקרא, אפילו אנשים חזקים ונאמנים היססו לקבל משימות מאתגרות שהטיל עליהם אלוהים. משה טען כי הוא אינו איש דברים וכי לא יוכל לשמש כנציג אלוהים (שמות ד׳:10). ירמיהו מחה ואמר שאין הוא אלא ”נער”, כלומר, צעיר מכדי לקבל על עצמו את התפקיד שנתן לו אלוהים (ירמיהו א׳:6). ויונה ברח מהמשימה שהוטלה עליו! (יונה א׳:3) מה בנוגע למרים?
מילותיה הדהדו לאורך ההיסטוריה בזכות הענווה, הפשטות והצייתנות הגלומות בהן. היא אמרה לגבריאל: ”הנני שפחת אדנָי, יהי לי כדברך” (לוקס א׳:38). שפחות היו הנחותות שבמשרתים. חייהן היו נתונים לחלוטין ביד אדונן. כך חשה מרים בנוגע לאדונה, יהוה. היא ידעה שתהיה מוגנת תחת כנפיו, כי הוא נאמן לחסידיו והוא יברך אותה בתנאי שתעשה כמיטב יכולתה למלא את התפקיד החשוב שהופקד בידה (תהלים י״ח:26).
יש מקרים שאלוהים מבקש מאיתנו לעשות משהו שנראה לנו קשה לביצוע ואף בלתי אפשרי. ברם הוא מספק לנו במקרא סיבות למכביר לבטוח בו ולחסות תחת כנפיו כדוגמת מרים (משלי ג׳:5, 6). האם ננהג כמרים? אם נעשה כן, אלוהים יגמול לנו ואמונתנו בו תתחזק.
ביקור אצל אלישבע
הדברים שאמר המלאך אודות אלישבע נשאו משמעות רבה עבור מרים. הרי מי מכל הנשים יכולה הייתה להבין אותה טוב יותר מאלישבע? מרים מיהרה ללכת לאזור יהודה ההררי, מסע שייתכן כי ארך שלושה או ארבעה ימים. בהיכנסה לביתם של אלישבע וזכריה הכהן העניק לה יהוה הוכחה איתנה נוספת שחיזקה את אמונתה. אך שמעה אלישבע את ברכת השלום של מרים, רקד הילד משמחה ברחמה. היא נתמלאה רוח הקודש וציינה כי מרים היא ”אם אדונִי”. אלוהים גילה לאלישבע כי בנה של מרים יהפוך לאדונה, למשיח. בנוסף, בהשראת רוח יהוה שיבחה את מרים על אמונתה ועל צייתנותה, ואמרה: ”אשרי זו שהאמינה” (לוקס א׳:39–45). כל אשר הבטיח יהוה למרים אכן יתגשם!
לאחר מכן פתחה מרים את פיה ואמרה את הדברים המתועדים בדייקנות בלוקס א׳:46–55. זהו הקטע הארוך ביותר במקרא שבו מובאים דבריה של מרים, והוא שופך אור רב על דמותה. היא היללה את יהוה על כך שבירך אותה ונתן לה תפקיד מיוחד — להיות אם המשיח — והדבר מעיד על מידת הערכתה והוקרתה. היא ציינה שיהוה משפיל את הגאים והחזקים ומסייע לעניים ולשפלי הרוח החפצים לשרתו, ומכאן עולה עד כמה עזה הייתה אמונתה. מתוך הקטע ניתן גם ללמוד על היקף הידע שהיה לה. יש הטוענים כי מצויות בו למעלה מ־20 התייחסויות לתנ״ך!
ברור אפוא שמרים הרהרה עמוקות בדבר־אלוהים. עם זאת, היא גילתה ענווה והעדיפה להסתמך על המקרא ולא לדבר מתוך עצמה. לימים יפגין הבן שנשאה ברחמה גישה דומה, ויאמר: ”תורתי אינה שלי כי אם של שולחי” (יוחנן ז׳:16). כדאי שנשאל את עצמנו: ’האם אני מגלה יראת כבוד כזו לדבר־אלוהים? או שמא אני מעדיף לדבוק בדעות וברעיונות שלי?’ תשובתה של מרים ברורה.
מרים נשארה אצל אלישבע שלושה חודשים, ושתיהן בוודאי שאבו מכך עידוד רב (לוקס א׳:56). הדבר מזכיר לנו עד כמה חשוב לרקום קשרי ידידות. אין ספק שאם נחתור להשיג חברים אשר באמת ובתמים אוהבים את יהוה אלוהינו, נהיה רוחניים יותר וקרובים יותר לבורא (משלי י״ג:20). לבסוף היה על מרים לשוב לביתה. כיצד יגיב יוסף כשישמע על הריונה?
מרים ויוסף
סביר להניח שמרים לא חיכתה עד אשר יבלוט הריונה, שהרי היה עליה לשוחח עם יוסף. היא מן הסתם תהתה כיצד יגיב איש הגון וירא אלוהים זה לבשורה שבפיה. בכל אופן, היא סיפרה לו את כל אשר אירע לה. מטבע הדברים היה יוסף מאוד מוטרד מהמצב. הוא רצה להאמין לה, אבל מעולם לא נשמע כדבר הזה. המקרא אינו אומר אילו מחשבות עברו בראשו ומה הייתה תגובתו. אך נמסר לנו שהוא החליט להתגרש ממנה, שכן בימים ההם זוג מאורס נחשב לזוג נשוי. עם זאת, הוא לא רצה להציג אותה בפני כולם לחרפה או להביא לכך שתיענש, לכן החליט לשלח אותה בסתר (מתי א׳:18, 19). בוודאי כאב למרים לראות את יוסף טוב הלב מתייסר בשל האירועים החריגים שפקדו אותם. בכל זאת היא לא התמרמרה.
יהוה לא הניח ליוסף להוציא לפועל את התוכנית שנדמתה בעיניו כמוצא הטוב ביותר. מלאך אלוהים אמר לו בחלום שמרים הרתה באורח פלאי. ודאי הוקל לו לשמוע זאת. כעת עשה יוסף את שעשתה מרים למן ההתחלה — הוא פעל בהתאם להדרכת יהוה. יוסף נשא את מרים לאישה, ולקח על עצמו את האחריות הייחודית לדאוג לבן יהוה (מתי א׳:20–24).
כדאי שזוגות נשואים — וכאלה השוקלים להינשא — ילמדו מזוג צעיר זה שחי לפני 000,2 שנה. כשראה יוסף כיצד אשתו הצעירה ממלאת את תפקידיה ודואגת לבנם, ודאי שמח שמלאך יהוה הנחה אותו. יוסף הבין עד כמה חשוב להישען על יהוה בקבלת החלטות חשובות (תהלים ל״ז:5; משלי י״ח:13). בתור ראש המשפחה הוא בוודאי המשיך לקבל החלטות בצורה שקולה ומתחשבת.
בנוסף לזאת, מה נוכל ללמוד מנכונותה של מרים להתחתן עם יוסף? אף־על־פי שבתחילה התקשה להאמין לסיפורה, היא המשיכה לראות בו ראש משפחה. זה היה לקח טוב עבורה, וזהו לקח טוב עבור נשים משיחיות בימינו. מאורעות אלו ודאי לימדו את יוסף ואת מרים עד כמה חשוב לשמור על תקשורת כנה ופתוחה.
הם השתיתו את נישואיהם על הבסיס הטוב ביותר. שניהם אהבו את יהוה אלוהים יותר מכול, וחפצו להשביע את רצונו כהורים אחראיים ואכפתיים. כמובן, עוד נכונו להם ברכות רבות יותר ואתגרים גדולים יותר. היה עליהם לגדל את ישוע אשר יהפוך לאדם הגדול ביותר שידע העולם.
[תמונה בעמוד 17]
הבסיס הטוב ביותר לנישואין הוא אהבה לאלוהים