כיצד ידיעת האמת בנושא הגיהינום עשויה להשפיע עליך?
מי שמלמד כי הגיהינום הוא מקום עינויים תורם לסילוף משווע של דמותו של יהוה אלוהים ושל תכונותיו. אומנם המקרא מציין שאלוהים ישמיד את הרשעים, אך כעסו הצודק של אלוהים אינו ממאפייניו הבולטים (תסלוניקים ב׳. א׳:6–9).
אלוהים אינו אל מרושע או תאב נקם. הוא אף שואל: ”החפוץ אחפוץ מות רשע?” (יחזקאל י״ח:23). אם אין הוא מוצא הנאה במות הרשעים, כיצד יוכל להתענג על עינויים הנצחי?
תכונתו השלטת של אלוהים היא אהבה (יוחנן א׳. ד׳:8). ואכן, ”טוב יהוה לכול ורחמיו על כל מעשיו” (תהלים קמ״ה:9). אלוהים חפץ שבתגובה לכך נטפח כלפיו אהבה מעומק הלב (מתי כ״ב:35–38).
אימת הגיהנום או אהבת אלוהים — מה מניע אותך?
האמונה כי הנפשות מתענות בגיהינום גורמת לפחד חולני מפני אלוהים. לעומת זאת, אדם שילמד את האמת אודות אלוהים ויפתח אליו אהבה, ירכוש יראה בריאה כלפיו. ”ראשית חוכמה יראת יהוה. שכל טוב לכל עושיהם” מסביר תהלים קי״א:10. יראת אלוהים אינה חרדה משתקת, אלא כבוד והוקרה עמוקה לבורא. היא מולידה בנו חשש בריא שלא לעורר את מורת רוחו.
הבה נראה כיצד האמת אודות הגיהינום השפיעה על קתלין בת ה־32 שהייתה מכורה בעבר לסמים. חייה היו מלאים במסיבות, באלימות, בשנאה עצמית ובאי־מוסריות. היא מודה: ”הייתי מסתכלת על בתי בת השנה וחושבת, ’מה אני עושה לה! אני אשרף בגלל זה בגיהינום’”. קתלין ניסתה להיגמל מן הסמים, אך ללא הועיל. ”רציתי להיות אדם טוב”, היא מספרת, ”אבל כל דבר בחיי ובעולם היה כל כך עלוב, ולא ראיתי כל סיבה להיות אדם טוב”.
באותה תקופה פגשה קתלין את עדי־יהוה. ”למדתי שאין גיהינום בוער. ההוכחות מתוך המקרא נראו לי ממש הגיוניות”, אמרה. ”חשתי הקלה עצומה כשהבנתי שלא אשרף באש גיהינום”. עוד למדה כי אלוהים מבטיח שבני האדם יוכלו לחיות לנצח בעולם נקי מרשע (תהלים ל״ז:10, 11, 29; לוקס כ״ג:43). ”זכיתי לתקווה אמיתית — לחיות לנצח בגן עדן!” אמרה בהתלהבות.
האם הצליחה קתלין להיגמל מן הסמים מבלי שאימת הגיהינום הבוער תרחף מעל ראשה? היא מספרת: ”כאשר חשתי דחף עז להשתמש בסמים, התפללתי בתחנונים ליהוה אלוהים שיעזור לי. הרהרתי בהשקפתו על הרגלים טמאים כאלה, ולא רציתי לאכזב אותו. הוא ענה לתפילותיי” (קורינתים ב׳. ז׳:1). הפחד לגרום לאלוהים מורת רוח איפשר לה להיגמל מהתמכרויותיה.
אם נפתח אהבה לאלוהים ויראה בריאה כלפיו — לא פחד מעינויי גיהינום — יניע אותנו הדבר לעשות את רצונו וכך ליהנות מאושר נצחי. משורר התהלים כתב: ”אשרי כל ירא יהוה ההולך בדרכיו” (תהלים קכ״ח:1).
[תיבה/תמונות בעמוד 9]
מי ישוחררו מהָדֶס?
מספר תרגומי מקרא יוצרים בלבול ומתרגמים שתי מילים יווניות — גֶאֶנָה והָדֶס — כ”גיהינום”. המילה גֶאֶנָה מורה על אבדון מוחלט, ללא תקווה לקום לתחייה. לעומת זאת, שוכני הָדֶס יוקמו לתחייה.
לכן, לאחר שישוע מת וקם לתחייה, אמר השליח פטרוס בביטחון לקהל מאזיניו שישוע ’לא נעזב בשאול [”הדס”, ביוונית]’ (מעשי השליחים ב׳:27, 31, 32; תהלים ט״ז:10). במספר תרגומי מקרא ללועזית מתורגמת המילה ”הדס” כ”גיהינום”. ישוע, כמובן, לא הגיע אל אש יוקדת. ה”הדס”, או ה”שאול”, היה קברו. מעניין לציין שלא רק את ישוע משחרר אלוהים מ”הדס”.
על תחיית המתים אומר המקרא: ”מוות ושאול [”הדס”, ביוונית] נתנו את מתיהם” (ההתגלות כ׳:13, 14). ”הדס” יתרוקן במובן זה שאלוהים יקים לתחייה את הראויים בעיניו לתקומה (יוחנן ה׳:28, 29; מעשי השליחים כ״ד:15). איזו תקווה נפלאה לעתיד — התקווה לראות את יקירינו המתים יוצאים מקברם. כך יעשה יהוה, אל של אהבה אינסופית.