הייה אסיר תודה על הגשם
גשם, מה היינו עושים בלעדיו? אמת, יותר מדי גשם עלול לגרום לשטפונות הרי אסון. כמו כן, במקומות קרים וגשומים או בעונות החורף לא תמיד שמחים לקראתו (עזרא י׳:9). אך מה לגבי מיליוני האנשים שרוב ימי השנה נאלצים לסבול תנאי חום ויובש? כאשר סוף כל סוף באים הגשמים, עד כמה מרעננים הם!
כך היה באזורים שונים בתקופת המקרא, כמו בלב אסיה הקטנה, שבה הכריז השליח פאולוס את הבשורה הטובה. בהיותו שם אמר פאולוס לבני ליקָאוֹנְיָה הקדומים: ”[אלוהים] לא חדל להעיד על עצמו במעשיו הטובים, בתיתו לנו גשם מן השמיים ועונות פוריות, ובמלאו את ליבותינו מזון ושמחה” (מעשי השליחים י״ד:17). שים לב שפאולוס ציין בראשונה את הגשם, שכן בלעדיו לא יצמח דבר, ולא יהיו ”עונות פוריות”.
למקרא יש הרבה מה לומר בנושא הגשם. בתנ״ך ובכתבי־הקודש המשיחיים הוא מוזכר בצורה זו או אחרת יותר מ־100 פעם. התרצה לדעת יותר על המתנה הנפלאה הזו — הגשם — ובד בבד לחזק את בטחונך בדיוקו המדעי של המקרא?
הגשם במקרא
ישוע המשיח הצביע על גורם חיוני שבלעדיו לא היה נוצר גשם. הוא אמר: ”אביכם... מזריח שמשו על רעים ועל טובים וממטיר גשם על צדיקים ועל רשעים” (מתי ה׳:45). האם שמת לב שתחילה הזכיר ישוע את השמש ורק אחרי כן את הגשם? כך ראוי, משום שהשמש לא רק מספקת לצמחים את האנרגיה הדרושה לצמיחתם, אלא גם מניעה את מחזור המים בטבע. כל שנה מתאדים בחום השמש כ־000,400 קילומטרים מעוקבים של מי ים והופכים לאדי מים נטולי מלחים. בהיותו בורא השמש, מתואר יהוה אלוהים בצדק כמי שמושך מעלה את המים ליצירת גשמים.
המקרא מתאר את מחזור המים במילים הבאות: ”אֵל... יגרע [ימשוך מעלה] נִטְפֵי מים; יזוקו מטר לאֵדו [מזקק את המטר מתוך האֵד שיצר]. אשר יזלו שחקים [עננים], ירעפו עלי אדם רב [בשפע]” (איוב ל״ו:26–28). באלפי השנים שחלפו מאז כתיבת מילים אלו, המדויקות מבחינה מדעית, היה לאדם שפע זמן לנסות להבין כיצד פועל מחזור המים. ”נכון להיום”, נאמר בספר לימוד שראה אור ב־2003, ”תהליך היווצרות טיפות הגשם אינו מובן לאשורו” (Water Science and Engineering).
אולם מה שידוע למדענים הוא שטיפות הגשם נוצרות מחלקיקים מיקרוסקופיים המהווים גרעיני התעבות אשר סביבם מתלכדות בעננים טיפות מים זערוריות. כל טיפת מים זערורית צריכה לגדול פי מיליון ויותר על מנת להפוך לטיפת גשם. זהו תהליך מורכב העשוי להימשך מספר שעות. ספר לימוד מדעי אחד מציין: ”קיימות כמה תיאוריות המסבירות כיצד גדלות טיפונות הענן והופכות לטיפות גשם, וחקר פרטיהן של כמה מהתיאוריות ממשיך להעסיק את החוקרים” (Hydrology in Practice).
בורא המנגנונים המביאים להיווצרות הגשם שאל בצדק את עבדו איוב מספר שאלות שנועדו ללמדו שיעור בענווה: ”היש למטר אב, או מי הוליד אגלי טל? מי שת בטוחות [בעננים] חוכמה? ... מי יספר שחקים בחוכמה, ונבלי שמיים [עננים] מי ישכיב?” (איוב ל״ח:28, 36, 37) כיום, בחלוף כ־500,3 שנה, עדיין מתחבטים המדענים בשאלות הקשות הללו.
מהי כיווניות מחזור המים?
פילוסופים יוונים לימדו שהנהרות מקבלים את מימיהם לא מהגשם אלא ממי ים, שבאופן כלשהו זורמים מתחת לקרקע, מגיעים אל פסגות ההרים והופכים למי מעיינות מתוקים. בספר פרשנות אחד נאמר ששלמה החזיק בתפיסה זו. תן דעתך לדברים שכתב בהשראת אלוהים: ”כל הנחלים הולכים אל הים, והים איננו מלא. אל מקום שהנחלים הולכים, שם הם שבים ללכת” (קהלת א׳:7). האם באמת התכוון שלמה שמי ים זורמים איכשהו אל תוך ההרים והופכים למקור הנהרות? כדי להשיב על השאלה, הבה נראה באיזו תפיסה החזיקו בני עמו של שלמה בנושא מחזור המים. האם היו שבויים בדעות מוטעות?
פחות ממאה שנה לאחר ימי שלמה הראה אליהו הנביא כי הוא יודע מניין צפויים להגיע הממטרים. בימיו פקדה את הארץ בצורת קשה שנמשכה מעל לשלוש שנים (יעקב ה׳:17). יהוה אלוהים הביא את הרעה הזו על עמו משום שהם דחוהו לטובת הבעל, אל הגשם הכנעני. אבל בסיועו של אליהו התחרטו בני ישראל על מעשיהם, והוא היה מוכן להתפלל לבוא הגשם. בשעה שהתפלל ביקש מנערו להביט ”דרך ים”, כלומר לכיוון הים. כשנמסר לאליהו כי ”עב קטנה ככף איש עולה מִיָם”, הבין שתפילתו נענתה. תוך זמן קצר ”השמיים התקדרו עבים ורוח, ויהי גשם גדול” (מלכים א׳. י״ח:43–45). מכאן שאליהו היה מודע לקיומו של מחזור המים. הוא ידע שעננים נוצרים מעל לים, ורוחות משיטות אותם מזרחה, לכיוון הארץ המובטחת. כך יורדים גשמים ומרווים את האדמה בישראל עד עצם היום הזה.
כעבור מאה שנה בערך מאז התפלל אליהו לבוא הגשם הבליט עמוס, עובד אדמה צנוע, פרט חשוב בנוגע למחזור המים. אלוהים שלח את עמוס להתנבא על בני ישראל משום שהם דיכאו את העניים ועבדו אלי כזב. על מנת שלא תהיה בהם יד אלוהים להשמידם, האיץ בהם עמוס: ”דירשו את יהוה, וחיו”. עמוס המשיך והסביר שיש לעבוד את יהוה לבדו מפני שהוא הבורא, ”הקורא למי הים, וישפכם על פני הארץ” (עמוס ה׳:6, 8). מאוחר יותר חזר עמוס על עובדה מרשימה זו לגבי מחזור המים וכיוונו (עמוס ט׳:6). בזאת הראה שהימים הם מקורותיהם העיקריים של הגשמים.
עובדה זו הוכחה מדעית ב־1687 על־ידי אדמונד הלי. ברם, חלף זמן עד אשר התקבלו ממצאיו על אחרים. ”עד ראשית המאה ה־18 החזיקו בתפיסה כי בתוך האדמה יש מערכת מחזורית שדרכה מוזרמים מי הים לפסגות ההרים ומגיחים משם החוצה”, נאמר באנציקלופדיה בריטניקה אונליין (אנג׳). בימינו גלוי וידוע מהי כיווניות מחזור המים. אותו מקור מסביר: ”מי הים מתאדים, לאחר מכן מתעבים באטמוספירה, צונחים ארצה בצורת משקעים ולבסוף זורמים אל הנהרות וחוזרים אל הים”. ברור אפוא שבדבריו בקהלת א׳:7 על אודות מחזור המים התכוון שלמה לתהליך זה, שבו מעורבים עננים וגשם.
כיצד מידע זה צריך להשפיע עליך?
העובדה שכותבי מקרא שונים תיארו את מחזור המים בדיוק כה רב היא הוכחה מרשימה, אחת מני רבות, לכך שהמקרא נכתב בהשראת בורא האנושות, יהוה אלוהים (טימותיאוס ב׳. ג׳:16). למרבה הצער, ניהולו הכושל של כדור־הארץ בידי האדם הוציא את דפוסי מזג האוויר מכלל איזון. כתוצאה מכך, במספר מקומות מתחוללים שטפונות כבדים ובמקומות אחרים שוררות בצורות. אולם בורא מחזור המים, יהוה אלוהים, הבטיח זה מכבר שביום מן הימים הוא יתערב ו’ישחית את משחיתי הארץ’ (ההתגלות י״א:18).
לעת עתה כיצד תוכל להביע את הערכתך על מתנותיו של אלוהים, וביניהן הגשם? תוכל לעשות זאת על־ידי כך שתלמד את דבר־אלוהים, המקרא, ותיישם את הכתוב בו. עקב כך תהיה לך התוחלת לחיות בעולם החדש שיכונן אלוהים וליהנות מכל מתנותיו לנצח, שהרי ”כל מתנה טובה וכל מתנה שלמה” באה מאת יהוה אלוהים, בורא הגשם (יעקב א׳:17).
[תרשים/תמונה בעמודים 16, 17]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
→ → התעבות →
↓ ↑ ↑
משקעים דיות צמחים התאדות
↓ מי נגר ↑
מי תהום ↓
↓ ← ←
[תמונות בעמוד 16]
בשעה שהתפלל אליהו, הסתכל נערו ”דרך ים”