עבד יהוה — ”מחולל מפשענו”
”והוא מחוֹלָל מפשעֵנו; מדוכא מעוונותינו. ... בחבורתו נרפא לנו” (יש׳ נ״ג:5).
1. מה עלינו לזכור בשעה שאנו מקיימים את סעודת האדון, ואיזו נבואה תעזור לנו לעשות כן?
אנו מקיימים את סעודת האדון לזכר מות המשיח ולזכר כל מה שהושג בזכות מותו ותחייתו. ערב הזיכרון מזכיר לנו את הצדקת ריבונות יהוה, את קידוש שמו ואת התגשמות מטרתו ובתוכה ישועת האדם. אין אולי שום נבואה אחרת בתנ״ך המתארת את קורבנו של ישוע ואת מה שהושג בזכותו טוב יותר מהנבואה שבישעיהו נ״ג:3–12. ישעיהו ניבא על סבלות העבד ומסר פרטים מדויקים לגבי מות המשיח ולגבי הברכות שיבואו בזכות מותו על אחיו המשוחים ועל ’הצאן האחרות’ (יוח׳ י׳:16).
2. על מה מעידה נבואת ישעיהו, ואיזו השפעה תהיה לה עלינו?
2 שבע מאות שנה בערך לפני שנולד ישוע עלי אדמות, השרה יהוה מרוחו על ישעיהו כדי שינבא כי עבדו הנבחר של אלוהים ישמור לו אמונים גם כאשר ייבחן עד קצה גבול יכולתו. עובדה זו מעידה על כך שיהוה ידע בביטחון מלא כי בנו תמיד יהיה נאמן לו. כשנבחן את הנבואה, יתחמם ליבנו ותתחזק אמונתנו.
”נבזה” ו’לא נחשב’
3. מדוע היה על היהודים לקבל את ישוע, אך כיצד נהגו בו?
3 קרא ישעיהו נ״ג:3. רק שווה בדמיונך איזו הקרבה נדרשה מבנו יחידו של אלוהים: הוא ויתר על השמחה שהייתה לו כששירת לצד אביו ובא אל העולם על מנת למסור את חייו כקורבן ולחלץ את בני האדם מן החטא והמוות! (פיל׳ ב׳:5–8) קורבנו נועד להביא לסליחת חטאים אמיתית, אשר קורבנות בעלי החיים שהוקרבו במסגרת תורת משה אך ורק הצביעו עליה מראש (עב׳ י׳:1–4). האם לא ראוי היה שהכול יקבלו ויכבדו אותו, ובייחוד היהודים שציפו למשיח המובטח? (יוח׳ ו׳:14) תחת זאת, ’בזו’ היהודים למשיח ו’לא חשבוהו’ כפי שניבא ישעיהו. השליח יוחנן כתב: ”הוא בא אל שלו ואלה אשר לו לא קיבלו אותו” (יוח׳ א׳:11). השליח פטרוס אמר ליהודים: ”אלוהי אבותינו... פיאר בכבוד את עבדו ישוע אשר מסרתם אותו וכפרתם בו לפני פילטוס כאשר החליט לשלחו לחופשי. אתם כפרתם בקדוש ובצדיק” (מה״ש ג׳:13, 14).
4. באיזה מובן היה ישוע ידוע חולי?
4 עוד ניבא ישעיהו שישוע יהיה ”ידוע חולי”. אין ספק שבמהלך שירותו התעייף ישוע מעת לעת, אך אין כל רמז לכך שאי פעם לקה בבריאותו (יוח׳ ד׳:6). עם זאת, הוא כן ידע את חוליים של האנשים ששמעו את הבשורה מפיו. נכמרו רחמיו עליהם והוא ריפא רבים (מר׳ א׳:32–34). כך הגשים ישוע את הנבואה האומרת: ”חוליינו הוא נשא ומכאובינו סְבָלָם” (יש׳ נ״ג:4א; מתי ח׳:16, 17).
כ”מוכה אלוהים”
5. מה חשבו יהודים רבים על מותו של ישוע, ומדוע העצים הדבר את סבלו?
5 קרא ישעיהו נ״ג:4ב. רבים מבני דורו של ישוע לא הבינו מדוע הוא סבל ומת. הם האמינו שאלוהים הענישו וכמו היכהו במחלה מזוויעה (מתי כ״ז:38–44). היהודים האשימו את ישוע בחילול השם (מר׳ י״ד:61–64; יוח׳ י׳:33). כמובן, ישוע לא היה חוטא ולא היה מחלל שם שמיים. אך בהתחשב באהבתו העצומה לאביו, הידיעה שהוא ימות כמי שאשם בחילול שם אלוהים ודאי העצימה את סבלו כעבד יהוה. על אף זאת, נכנע בנפש חפצה לרצון יהוה (מתי כ״ו:39).
6, 7. באיזה מובן ’דיכא’ יהוה את עבדו הנאמן, ומדוע הסב לו הדבר נחת רוח?
6 אולי אין זה מפתיע שנבואת ישעיהו אומרת כי יהיו אשר יראו במשיח ”מוכה אלוהים”, אך זה בהחלט מתמיה שהנבואה חוזה כי ’יהוה יחפוץ דַכְּאו’ (יש׳ נ״ג:10). הרי יהוה אמר קודם לכן: ”הן עבדי... בחירי, רצתה נפשי”. אם כן, איך ייתכן שיהוה ’יחפוץ דַכְּאו’? (יש׳ מ״ב:1) באיזה מובן ניתן לומר שהדבר הסב נחת רוח ליהוה?
7 כדי להבין את המילים הללו עלינו לזכור שהשטן, במתקפתו על ריבונות יהוה, הטיל ספק בנאמנותם של כל עבדי אלוהים הן בשמיים והן בארץ (איוב א׳:9–11; ב׳:3–5). בנאמנותו עד מוות המציא ישוע את המענה המושלם לטענת השטן. יהוה אומנם הניח לאויבי המשיח להורגו, אבל אין כל ספק בכך שיהוה התייסר בליבו כשראה את עבדו הנבחר מוּצא להורג. עם זאת, נאמנותו המוחלטת של בנו שימחה מאוד את לב יהוה (מש׳ כ״ז:11). יתרה מזו, ידיעת היתרונות שיביא מות בנו לבני אדם המגלים חרטה הסבה ליהוה שמחה רבה (לוקס ט״ו:7).
”מחולל מפשענו”
8, 9. (א) כיצד ישוע ’חולַל מפשענו’? (ב) באילו מילים אישר זאת פטרוס?
8 קרא ישעיהו נ״ג:6. בני אדם חוטאים הם כצאן אובדות. הם תועים אנה ואנה בחיפושם אחר ישועה מן החולי ומן המוות שירשו מאדם הראשון (פט״א ב׳:25). מחמת האי־שלמות, איש מצאצאי אדם אינו יכול לפדות את מה שאיבד אדם הראשון (תהל׳ מ״ט:8). אולם יהוה, ברוב אהבתו, ”הפגיע בו” — בבנו היקר ועבדו הנבחר — ”את עוון כולנו”. המשיח הסכים להיות ”מחולָל [מדוקר] מפשעֵנו” ו”מדוכא מעוונותינו”, וכך נשא את חטאינו על עמוד ההוקעה ומת במקומנו.
9 השליח פטרוס כתב: ”לזאת נקראתם, כי גם המשיח סבל בעדכם והשאיר לכם מופת כדי שתלכו בעקבותיו — הוא אשר את חטאינו נשא בגופו על העץ, כדי שנמות לגבי החטא ונחיה לצדקה”. אחרי כן ציטט פטרוס מנבואת ישעיהו והוסיף: ”בחבורתו נרפא לכם” (פט״א ב׳:21, 24; יש׳ נ״ג:5). הדבר סלל בפני החוטאים את הדרך להתרצות לאלוהים, כפי שכתב פטרוס בהמשך: ”המשיח מת לכפרת חטאים, אחת ולתמיד, הצדיק בעד הרשעים, כדי לקרב אותנו אל האלוהים” (פט״א ג׳:18).
”כשה לטבח יובל”
10. (א) כיצד תיאר יוחנן המטביל את ישוע? (ב) מדוע תיאור זה הולם?
10 קרא ישעיהו נ״ג:7, 8. כשראה יוחנן המטביל את ישוע בא לקראתו, קרא: ”הנה שה האלוהים הנושא חטאת העולם” (יוח׳ א׳:29). יוחנן תיאר את ישוע כשה ואולי חשב בליבו על דברי ישעיהו: ”כשה לטבח יובל” (יש׳ נ״ג:7). הוא ”הערה [שפך] למוות נפשו”, ניבא ישעיהו (יש׳ נ״ג:12). מעניין לציין כי בלילה שבו כונן את סעודת האדון לזכר מותו, נתן ישוע כוס יין ל־11 שליחיו הנאמנים ואמר: ”זה דמי, דם הברית [החדשה] הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים” (מתי כ״ו:28).
11, 12. (א) איזה היבט בקורבן המשיח מומחש על־ידי נכונותו של יצחק להיות לעולה? (ב) מה עלינו לזכור באשר לאברהם הגדול יותר, יהוה, כאשר אנו מקיימים את סעודת האדון?
11 בדומה ליצחק בן אברהם, ישוע היה מוכן להיות לזבח על מזבח רצון יהוה לגביו (בר׳ כ״ב:1, 2, 9–13; עב׳ י׳:5–10). יצחק אומנם הסכים מרצון להיות לעולה, אך אברהם הוא שניסה להקריבו (עב׳ י״א:17). באותו אופן, מרצון הסכים ישוע למות, אך היה זה יהוה שקבע כיצד ישולם הכופר. קורבן בנו היה ביטוי לאהבתו העמוקה של אלוהים כלפי בני האדם.
12 ישוע עצמו אמר: ”כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוח׳ ג׳:16). השליח פאולוס כתב: ”אלוהים מגלה את אהבתו אלינו בכך שהמשיח מת בעדנו כאשר עוד היינו אנשים חוטאים” (רומ׳ ה׳:8). מכאן שלצד הכבוד שאנו חולקים למשיח על־ידי כך שאנו מציינים את זכר מותו, אל לנו לשכוח שמי שקבע את הקרבת הקורבן הוא אברהם הגדול יותר, יהוה. לתפארתו אנו מקיימים את סעודת האדון.
העבד ’מצדיק רבים’
13, 14. באיזו דרך עבד יהוה ’מצדיק רבים’?
13 קרא ישעיהו נ״ג:11, 12. יהוה אמר שעבדו בחירו ’הצַדיק יצדיק לרבים’, כלומר יקנה להם מעמד של צדקה. באיזה מובן? בסוף פסוק 12 כתוב דבר מה המרמז על התשובה. ”ולפושעים [העבד] יפגיע”. כל צאצאי אדם נולדים חוטאים, או ”פושעים”, ולכן הם מקבלים את ”שכר החטא”, הלוא הוא המוות (רומ׳ ה׳:12; ו׳:23). בני האדם החוטאים חייבים להתרצות ליהוה. פרק נ״ג בנבואת ישעיהו מתאר בשפה יפה כיצד ישוע ’הפגיע’, או התערב, בעד החוטאים. הכתוב אומר: ”מוסר שלומנו עליו”, כלומר העונש המקנה לנו שלום בא עליו, ”ובחבורתו נרפא לנו” (יש׳ נ״ג:5).
14 המשיח נשא על עצמו את חטאינו ומת בעדנו, וכך ’הצדיק רבים’. פאולוס כתב: ”כן היה רצון [מלפני אלוהים] לשכן בו [במשיח] את כל המלוא ובאמצעותו לרצות אל עצמו את הכול. הן מה שבשמיים והן מה שבארץ, באמצעותו, בעשיית שלום בדמו על [”עמוד ההוקעה”, ע״ח]” (קול׳ א׳:19, 20).
15. (א) למי התכוון פאולוס באומרו ”מה שבשמיים”? (ב) מי היחידים שזכאים ליטול מסמלי ערב הזיכרון, ומדוע?
15 מי ש”בשמיים”, אשר מתרצים אל יהוה בזכות דמו השפוך של המשיח, הם המשיחיים המשוחים הנקראים למלוך עם המשיח בשמיים. המשיחיים אשר ’חלקם בקריאה השמימית’, מקבלים ”זיכוי של חיים” (עב׳ ג׳:1; רומ׳ ה׳:1, 18). אחר כך מוליד אותם יהוה כבניו הרוחניים. רוח הקודש מעידה בהם שהם ”יורשים השותפים למשיח”, הנקראים להיות מלכים וכוהנים במלכותו השמימית (רומ׳ ח׳:15–17; ההת׳ ה׳:9, 10). הם נעשים חלק מישראל הרוחני, ”ישראל השייכים לאלוהים”, ומובאים ב’ברית החדשה’ (יר׳ ל״א:31–34; גל׳ ו׳:16). כצד בברית החדשה, זכאים הם ליטול מסמלי סעודת האדון, כולל כוס היין האדום אשר עליה אמר ישוע: ”הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם” (לוקס כ״ב:20).
16. מי הם ”מה שבארץ”, ובאיזה מובן ניתן להם מעמד של צדקה לפני יהוה?
16 ”מה שבארץ” הם אנשי הצאן האחרות של המשיח, אשר תקוותם היא לחיות לנצח עלי אדמות. גם להם מעניק העבד, בחיר יהוה, מעמד של צדקה לפני יהוה. הואיל והם מאמינים בקורבן הכופר של המשיח ובלשון סמלית ”כיבסו את גלימותיהם והלבינו אותן בדם השה”, מצדיק אותם יהוה, לא כבנים רוחניים, אלא כידידיו, ומעניק להם תקווה נפלאה — לשרוד את ”הצרה הגדולה” (ההת׳ ז׳:9, 10, 14; יעקב ב׳:23). אנשי הצאן האחרות אינם צד בברית החדשה ולכן אינם מחזיקים בתקווה לחיות בשמיים. הואיל וכך, אין הם נוטלים מסמלי טקס הזיכרון, אלא נוכחים בטקס ביראת כבוד כצופים מן הצד.
כל התודות ליהוה ולעבדו הרצוי!
17. כיצד לימוד נבואות העבד שבישעיהו עזר לנו להכין את שכלנו לקראת ערב הזיכרון?
17 ניתוח נבואות העבד שבישעיהו הוא דרך טובה להכין את שכלנו לקראת טקס הזיכרון למות המשיח. הדבר איפשר לנו ’להביט אל מכונן האמונה ומשלימה’ (עב׳ י״ב:2). למדנו שבן אלוהים אינו מרדן. להבדיל מהשטן, הוא נהנה להיות בין לימודי יהוה ולהכיר בו כאל הריבון. ראינו שבמהלך שירותו של ישוע על הארץ, הוא הראה חמלה למי שלהם בישר, וריפא רבים מהם הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית. כך הוא המחיש את אשר יעשה כמלך המשיח בסדר החדש כאשר ”ישים בארץ משפט” (יש׳ מ״ב:4). ההתלהבות שהפגין בהכרזת בשורת המלכות, בתור ”אור גויים”, מזכירה לתלמידיו שיש לבשר בלהיטות את הבשורה הטובה ברחבי תבל (יש׳ מ״ב:6).
18. מדוע נבואות ישעיהו ממלאות את ליבנו בהכרת טובה ליהוה ולעבדו המסור?
18 נבואות ישעיהו גם מעמיקות את הבנתנו ביחס להקרבה הגדולה שעשה יהוה כאשר שלח את בנו היקר לכדור־הארץ כדי שיסבול וימות למעננו. לא סבלותיו של בנו הסבו ליהוה נחת רוח, אלא נאמנותו המוחלטת של ישוע עד מוות. יש לנו סיבה טובה לשמוח כדוגמת יהוה, שכן אנו מודעים לכל מה שעשה ישוע במטרה להוכיח שהשטן שקרן ובמטרה לקדש את שם יהוה ובעצם להצדיק את ריבונותו. בנוסף לכך, המשיח נשא על עצמו את חטאינו ומת למעננו. כך איפשר לעדר הקטן של אחיו המשוחים ולצאן האחרות לרכוש מעמד של צדקה לפני יהוה. כאשר נתאסף יחדיו לרגל ערב הזיכרון, מן הראוי שליבנו יתמלא בהכרת טובה ליהוה ולעבדו המסור.
שאלות חזרה
• באיזה מובן הסב ’דיכויו’ של הבן נחת רוח ליהוה?
• באיזה מובן ’חולַל’ ישוע ”מפשעֵנו”?
• כיצד ’הצדיק העבד רבים’?
• כיצד לימוד נבואות העבד הכין את שכלך ואת לבבך לקראת ערב הזיכרון?
[תמונה בעמוד 26]
”נבזה ולא חשבנוהו”
[תמונה בעמוד 28]
”הערה למוות נפשו”
[תמונה בעמוד 29]
אנשי ’הצאן האחרות’ נוכחים בערב הזיכרון ביראת כבוד כצופים מן הצד