קרב אל אלוהים
העדות הגדולה מכול לאהבת אלוהים
אברהם היה אוהב אלוהים. אדם נאמן זה אהב גם את בנו יצחק שנולד לו לעת זקנה. כאשר היה יצחק ככל הנראה בן 25 שנה, ניצב אברהם מול ניסיון שדרש ממנו לפעול בניגוד לאינסטינקטים האבהיים שלו. אלוהים אמר לו להקריב את בנו. אך הסיפור לא הסתיים במותו של יצחק. ברגע הקריטי התערב אלוהים ושלח מלאך. פרשה מקראית זו, המתועדת בבראשית כ״ב:1–18, היא דרמה נבואית הממחישה את אהבתו העצומה של אלוהים כלפינו.
”אלוהים ניסה את אברהם”, נאמר בפסוק 1. אברהם היה איש אמונה, אך כעת עמדה אמונתו להיבחן כפי שלא נבחנה מעולם. אלוהים אמר לו: ”קח נא את בנך, את יחידך אשר אהבת, את יצחק... והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך” (פסוק 2). זכור שאלוהים אינו מניח למשרתיו להתנסות למעלה מיכולתם. לכן מבחן זה העיד על האמון שנתן באברהם (קורינתים א׳. י׳:13).
אברהם ציית ללא דיחוי. אנו קוראים: ”וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו וייקח את שני נעריו איתו ואת יצחק בנו. ויבקע עצי עולה. ויקום וילך” (פסוק 3). כפי הנראה שמר אברהם את דבר הניסיון לעצמו.
כעת ציפה לו מסע בן שלושה ימים — זמן להרהורים עמוקים. אולם אברהם נותר נחוש החלטה. הדברים שאמר ביטאו את אמונתו. בראותו מרחוק את ההר שנבחר, אמר לנעריו: ”שבו לכם פה... ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם”. כאשר שאל יצחק איה השה לעולה, אמר אברהם: ”אלוהים יראה... השה” (פסוקים 5, 8). אברהם ציפה לשוב ביחד עם בנו. מדוע? כיוון ש’חשב בליבו כי האלוהים יכול להקים [את יצחק] אפילו מעם המתים’ (עברים י״א:19).
כאשר היה במרומי ההר, לקח אברהם את ”המאכלת לשחוט את בנו”, אך מלאך אלוהים עצר בעדו. אחר כך סיפק אלוהים איל שנלכד בסבך, ואותו העלה אברהם לעולה ”תחת בנו” (פסוקים 10–13). בעיני אלוהים היה זה כאילו הוקרב יצחק (עברים י״א:17). למדן אחד אמר: ”בעיני אלוהים הנכונות כמוה כמעשה”.
האמון שנתן יהוה באברהם היה מוצדק, והאמון שנתן אברהם ביהוה נשא גמול, שכן אלוהים חזר על בריתו עם אברהם והרחיבה, ברית שגלומה בה ההבטחה שיבואו ברכות על בני כל הגויים (פסוקים 15–18).
בסופו של דבר חסך אלוהים מאברהם את הקורבן שאותו לא חסך מעצמו. נכונותו של אברהם להקריב את יצחק הייתה משל להקרבתו של אלוהים את בנו יחידו, ישוע, בעד חטאינו (יוחנן ג׳:16). קורבן המשיח הינו העדות הגדולה מכול לאהבת יהוה כלפינו. מאחר שאלוהים הקריב קורבן כזה עבורנו, ראוי שנשאל את עצמנו, ’אילו הקרבות אני מוכן להקריב כדי להשביע את רצון אלוהים?’