הידעת?
מדוע אומרים ”אמן” בסוף תפילה?
המילה ”אמן” נאמרת בדרך כלל פה אחד לאחר תפילה, שבועה, ברכה או קללה, ומשמעה הוא ”כן יהי רצון” או ”נכון הוא”. אמירת ”אמן” היא אות להסכמה עם המחשבות והרגשות שזה עתה הובעו. לפי ספר עיון אחד, ”המילה מורה על ביטחון, כנות, מהימנות והיעדר ספק”. בימי המקרא אמירת ”אמן” גם חייבה מבחינה חוקית את אומרה לעמוד בשבועה או בברית ולשאת את מחיר הפרתן (דברים כ״ז:15–26).
בפעילות הבישור וההוראה שלו פתח ישוע חלק מדבריו במילה ”אמן”. בעשותו כן הדגיש את מהימנותם המוחלטת של הדברים שעמד להגיד. במקרים אלה משמעות המילה אמן הייתה ”אמת” או ”אכן” (מתי ה׳:18; ו׳:2, 5). כאשר אמר ”אמן אמן”, ככתוב במקומות שונים בבשורת יוחנן, המשמעות הייתה ”אמת ויציב” (יוחנן א׳:51). השימוש הזה שעשה ישוע במילה ”אמן” נחשב לייחודי בספרות קודש.
בכתבי־הקודש המשיחיים משמש המונח ”אמן” ככינוי לישוע לציון העובדה שעדותו ’נאמנה ואמיתית’ (ההתגלות ג׳:14).
מה היו האורים והתומים?
דומה כי בעם ישראל הקדום השתמשו באורים ובתומים כדי להבחין מהו רצון יהוה בעניינים שנגעו לעם או למנהיגיו. עצמים אלו הופקדו בידי הכוהן הגדול והיו נתונים בכיס ”חושן המשפט” (שמות כ״ח:15, 16, 30). בכתבי־הקודש אין כל תיאור של עצמים אלו או הסבר לגבי אופן השימוש המדויק בהם, אך מפסוקים שונים עולה כי הם שימשו כגורלות. הללו יכלו לציין שאלוהים עונה ב”כן” או ב”לא” או אינו עונה כלל.
דוגמה אחת לשימוש כזה הייתה כאשר ביקש דוד מאביתר להביא אליו אפוד שהיה שייך ככל הנראה לכוהן הגדול, ובו נמצאו האורים והתומים. דוד הפנה שתי שאלות ליהוה: ’האם שאול ירדוף אחריי?’ ו’האם בעלי קעילה יסגירו אותי לידיו?’ התשובה לשתי השאלות הייתה חיובית, והדבר איפשר לדוד להחליט את החלטותיו בהתאם (שמואל א׳. כ״ג:6–12).
קודם לכן השתמש המלך שאול באורים ובתומים, ראשית כדי לדעת אם אשמה רובצת על העם או עליו ועל יהונתן, ושנית כדי לברר מי מבין שניהם החוטא, הוא או בנו (שמואל א׳. י״ד:40–42). מאוחר יותר, משאיבד שאול את חסדו של אלוהים, הוא לא זכה עוד להדרכתו ’לא בחלומות, לא באורים ולא בנביאים’ (שמואל א׳. כ״ח:6).
לפי מקורות יהודיים קדומים, השימוש באורים ובתומים פסק עם חורבן מקדש יהוה ב־607 לפה״ס.
[תמונה בעמוד 27]
”אמן”, ההתגלות ג׳:14. קודקס אלכסנדרינוס, המאה החמישית לספירה