בכוחו של המקרא לשנות חיים
כיצד אדם שהתחיל בצעירותו לעשן מריחואנה וטבק מצא את הכוח להיגמל מההרגל? מה איפשר לחבר כנופיה אלים לשלוט בכעסו ולשרש מתוכו שנאה על רקע גזעי? שים לב לתשובות שבפיהם.
פרופיל
שם: היינריך מאר
גיל: 38
ארץ לידה: קזחסטן
עבר: מכור למריחואנה וטבק
רקע: נולדתי בדרום קזחסטן, 120 קילומטר בערך מהעיר טשקנט. האקלים שם בקיץ חם ויבש, עד 45 מעלות, ובחורף הטמפרטורה צונחת עד ל־10 מעלות מתחת לאפס בערך — תנאים אידיאליים לגידול ענבים, אבל גם לגידול מריחואנה.
הוריי גרמנים במוצאם. שניהם היו נוצרים מן הזרם האוונגליסטי, אבל לא ממש דתיים. מה שכן, הם לימדו אותי לדקלם את תפילת האדון. כשהייתי בן 14, אימי ואחותי הגדולה קיבלו שיעורי מקרא מעדי־יהוה במשך תקופה מסוימת. באחד השיעורים של העדות עם אימי, שמעתי במקרה את שם אלוהים, יהוה, כשהן הראו לה אותו במקרא הישן שלה, וזה הרשים אותי מאוד. אימי לא המשיכה בשיעורים, ואני לא המשכתי לטפח את ההתעניינות הרוחנית שלי. בכל זאת, כשהמורה שלנו בבית הספר סיפרה לנו כל מיני דברים מופרכים שהיא שמעה על ”כת” עדי־יהוה, ידעתי שהדברים שהיא מפיצה הם לא נכונים, כי אני ואחותי כבר היינו בכמה אסיפות של עדי־יהוה, ואמרתי לה שהסיפורים האלה הם עלילות שווא.
בגיל 15 נשלחתי ללנינגרד (כיום סנט פטרבורג) ברוסיה כדי ללמוד מקצוע. חלקתי עם השותפים שלי לחדר את המעט שלמדתי על יהוה. אבל באותה תקופה התחלתי לעשן. כשנסעתי הביתה לביקורים בקזחסטן, לא הייתה לי בעיה להשיג מריחואנה, למרות שזה היה בניגוד לחוק, וגם הפרזתי בשתיית וודקה ויין תוצרת בית.
לאחר שסיימתי את לימודי המקצוע התגייסתי לצבא הסובייטי ושירתי במשך שנתיים. אף־על־פי־כן, לא שכחתי את מה שלמדתי בצעירותי מהמקרא. בהזדמנויות שונות דיברתי עם החיילים האחרים על יהוה וקמתי להגנת העדים כששמעתי שאומרים עליהם שקרים.
אחרי השירות הצבאי עברתי לגרמניה. כשהייתי במחנה מהגרים, הגיע לידיי ספר עזר ללימוד המקרא בהוצאת עדי־יהוה. קראתי אותו בשקיקה והגעתי למסקנה שמה שכתוב בו הוא האמת. אבל לא הצלחתי להיגמל מההתמכרות לטבק ומריחואנה. כעבור זמן קצר עברתי לגור קרוב לעיר קַרְלְסְרוּהֶה. שם פגשתי עד־יהוה והוא התחיל ללמד אותי את המקרא.
כיצד שינה המקרא את חיי: במשך תקופה ארוכה האמנתי שהמקרא הוא דבר־אלוהים. ואחרי שקראתי את ספר העזר ללימוד המקרא, השתכנעתי שהמקרא נותן תשובות לכל השאלות החשובות בחיים. בכל זאת, לקח לי די הרבה זמן להיגמל מן ההרגלים שלי. לבסוף הפנמתי את העצה המקראית שכתובה בקורינתים ב׳. ז׳:1 והחלטתי לטהר את עצמי ”מכל טומאת גוף ורוח”, וזה אומר שהייתי צריך להפסיק לעשן מריחואנה וטבק.
מהמריחואנה נגמלתי כמעט מייד. אבל עברו שישה חודשים ארוכים עד שהצלחתי להפסיק לעשן טבק. יום אחד שאל אותי העד שלימד אותי את המקרא: ”מה המטרה שלך בחיים?” זה גרם לי לחשוב ברצינות על ההתמכרות שלי לטבק. עד אז כבר ניסיתי כמה פעמים להפסיק. אבל הפעם החלטתי להתפלל לפני שאני מתכוון לקחת סיגריה, במקום לבקש מאלוהים סליחה בדיעבד. בשנת 1993 קבעתי לעצמי תאריך שבו אפסיק לעשן. תודות לעזרת יהוה, לא נגעתי מאז בסיגריה אחת.
התועלת שצמחה לי מהשינוי: עכשיו, אחרי שנגמלתי מן ההתמכרות המזיקה למריחואנה וטבק, שגם עלתה לי לא מעט כסף, מצבי הבריאותי השתפר. נפלה בחלקי הזכות לעבוד כמתנדב בסניף של עדי־יהוה בגרמניה. אני גם מאוד שמח שלמדתי ליישם את העצות הנבונות של המקרא. עכשיו כשאני יודע מה המקרא מלמד יש לי מטרה אמיתית בחיים.
פרופיל
שם: טיטוס שנגאדי
גיל: 43
ארץ לידה: נמיביה
עבר: חבר כנופיה אלים
רקע: גדלתי בכפר באזור אואנגוונה בצפון נמיביה. אנשים בכפר שלי הוכו ונרצחו במלחמה שהשתוללה באזור הזה בשנות ה־80 של המאה הקודמת. הבנים בכפר שלי נחשבו ל’גברים’ רק אם ידעו להרביץ ונתנו מכות לילדים אחרים, אז גם אני למדתי ללכת מכות.
כשסיימתי את הלימודים, עברתי לגור עם דודי בעיר החוף סואקופמונד. זמן קצר אחרי שהגעתי לשם הצטרפתי לחבורה של בחורים פורקי עול. נהגנו ללכת למקומות שאסור היה לשחורים להיכנס אליהם, כמו בתי מלון ובארים, רק כדי להתחיל קטטות. לא פעם היינו מעורבים בקטטות עם אנשי ביטחון ושוטרים. כל לילה הייתי לוקח איתי סכין חד וארוך כך שאהיה מוכן לתקוף כל מי שיתחיל איתי.
באחד הלילות כמעט נהרגתי בקטטה עם כנופיה יריבה. אחד היריבים שלנו התקיף אותי מאחור — הוא כמעט ערף לי את הראש, אבל ברגע האחרון בחור מהכנופיה שלנו היכה והימם אותו. למרות החיכוך הזה עם המוות, המשכתי בדרך האלימות. כשנקלעתי לוויכוח עם מישהו או מישהי, תמיד הייתי הראשון שנותן את המכה.
כיצד שינה המקרא את חיי: ההיכרות הראשונה שלי עם עדי־יהוה הייתה כאשר אחת מהם קראה לי פסוקים ממזמור ל״ז בתהלים ואמרה לי שספר ההתגלות במקרא מזכיר הבטחות נפלאות נוספות לגבי העתיד. מכיוון שהיא לא אמרה לי איפה בדיוק ההבטחות האלה כתובות, השגתי מקרא וקראתי באותו הלילה את כל ספר ההתגלות. אהבתי את ההבטחה שקראתי בההתגלות כ״א:3, 4 לפיה ”המוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד”. כשעדי־יהוה חזרו אליי, הסכמתי לקבל שיעורי מקרא.
היה לי מאוד קשה לשנות את צורת החשיבה שלי ואת התנהגותי. אבל למדתי ממעשי השליחים י׳:34, 35 ש”אלוהים איננו נושא פנים, אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו”. התאמצתי גם ליישם את הכתוב ברומים י״ב:18: ”עד כמה שהדבר בידכם חיו בשלום עם כל אדם”.
מלבד זה שהיה עליי ללמוד לשלוט ברוחי, הייתי גם צריך להיגמל מהתמכרות חזקה לטבק. פעמים רבות התחננתי ליהוה בדמעות שיעזור לי. אבל בהתחלה כנראה לא פעלתי כמו שצריך; כל פעם הייתי אומר שזאת הסיגריה ”האחרונה” שלי ומתפלל אחרי שעישנתי אותה. העדה שהעבירה לי שיעורי מקרא עזרה לי להבין כמה חשוב להתפלל לפני שאני מתכוון לקחת סיגריה. הייתי גם צריך להפסיק להיות בחברת מעשנים. יישמתי את ההצעה לומר לעמיתיי לעבודה כמה מזיק העישון. זה באמת עזר — ככה המעשנים בעבודה הפסיקו להציע לי סיגריות.
בסופו של דבר הצלחתי להפסיק לעשן וזנחתי את סגנון החיים הקודם שלי. אחרי חצי שנה של לימוד עקרונות המקרא ויישום בפועל, הייתי כשיר להיטבל כאחד מעדי־יהוה.
התועלת שצמחה לי מהשינוי: השתכנעתי שדת האמת היא אצל עדי־יהוה כשראיתי כמה הם אוהבים זה את זה, בלי הבדלי רקע וצבע עור. עוד לפני שנטבלתי כאחד מעדי־יהוה, מישהו לבן מהקהילה הזמין אותי לארוחה בביתו. זה היה כמו חלום. אף פעם לא ישבתי בשלום עם אנשים לבנים, שלא לדבר על לאכול אצלם בבית. אבל עכשיו אני חלק מאגודת אחים אמיתית וחובקת עולם.
בעבר, אנשי ביטחון ושוטרים ניסו ללא הועיל להכריח אותי לשנות את צורת החשיבה וההתנהגות שלי. רק בזכות המקרא מצאתי את הכוח לשנות את האישיות ולהפוך לאדם מאושר.
[קטע מוגדל בעמוד 29]
”פעמים רבות התחננתי ליהוה בדמעות שיעזור לי”