הידעת?
מי היו הסופרים שהתנגדו לישוע?
במהלך שירותו פגש ישוע סופרים לא רק בירושלים אלא גם בעיירות ובכפרים. הסופרים שפעלו מחוץ לירושלים — וכן גם בקהילות יהודיות מחוץ לארץ ישראל — היו אנשי ממשל זוטרים יודעי תורה, שככל הנראה שימשו כמעתיקים או כשופטים מקומיים (מרקוס ב׳:6; ט׳:14; לוקס ה׳:17–21).
הסופרים שבירושלים פעלו בשיתוף פעולה עם הממשל היהודי (מתי ט״ז:21). לפי מילון המקרא בהוצאת אנקור (אנג׳), הם שימשו ”ככל הנראה כעוזריהם של הכוהנים, הן בהליכים משפטיים ובאכיפת מנהגי היהודים והתורה, והן במסגרת התנהלותה השוטפת של הסנהדרין”. בתור מורי תורה בכירים, חלק מסופרים אלה היו גם חברי סנהדרין, בית הדין היהודי הגבוה, ביחד עם הכוהנים הגדולים והפרושים.
ברוב הפעמים מוזכרים הסופרים כיריביו הדתיים של ישוע. אך היו סופרים שדווקא לא התנגדו לו. למשל, סופר אחד אמר לישוע: ”אלך אחריך אל כל מקום שתלך”. לסופר אחר אמר ישוע: ”אינך רחוק ממלכות האלוהים” (מתי ח׳:19; מרקוס י״ב:28–34).
מה ציין מנהג המשיחה בימי קדם?
במזרח התיכון של ימי המקרא, משיחת הראש בשמן הייתה אות לשביעות רצון כלפי הנמשח או מחווה לאורח. בדרך כלל השתמשו בשמן זית מבוּשם. בעם ישראל הקדום נהגו לצקת שמן על ראשו של אדם — למשוח אותו — בעת מינוי רשמי לתפקיד סמכותי מיוחד. אהרון, למשל, נמשח כאשר הוסמך לשרת ככהן גדול (ויקרא ח׳:12). ועל דוד המלך נאמר: ”וייקח שמואל את קרן השמן וימשח אותו... ותצלח רוח יהוה אל דוד מהיום ההוא ומעלה” (שמואל א׳. ט״ז:13).
המילה ”משיח” נגזרת מן השורש ”משח”. המילה המקבילה ביוונית לתיאור משיחה היא כְרִיוֹ, שממנה נגזרת המילה כריסטוס, שמשמעה משיח. מכאן שגם אהרון וגם דוד יכולים לשאת בתואר הלא־מיודע ”משיח”. משה גם הוא מכונה משיח במובן זה שאלוהים מינה אותו לשרת כנציגו (עברים י״א:24–26).
ישוע מנצרת נתמנה ישירות על־ידי אלוהים לתפקיד הטומן בחובו סמכות גדולה ביותר. ישוע נמשח לא בשמן אלא ברוח הקודש של אלוהים (מתי ג׳:16). כמשיחו בחירו של יהוה, ישוע בצדק מכונה ”המשיח”, בהא הידיעה (לוקס ד׳:18).