כשמישהו פוגע בך
אומרים שהנקמה מתוקה. הסיבה לכך היא שזה אך טבעי לחוש תרעומת כשמישהו מעליב אותנו או פוגע בנו בדרך כלשהי. חוש הצדק הפנימי שלנו תובע שהעוול יתוקן. השאלה היא כיצד.
יש כמובן דרגות שונות של פגיעות — החל בסטירה, דחיפה או עלבון וכלה בהתעללות מילולית, תקיפה פיזית, מעשה שוד וכן הלאה. איך אתה מרגיש כשפוגעים בך בדרך זו או אחרת? נראה שהתגובה השכיחה כיום היא: ’אני עוד אראה לו מה זה!’
בארצות־הברית הגישו מספר תלמידי חטיבת ביניים תלונות כוזבות על התעללות במטרה להתנקם במורים שהטילו עליהם עונשים. לדברי ברנדה מיטשל, נשיאת איגוד המורים בניו אורלינס, ”הבעיה היא שההאשמה כשלעצמה מכתימה את שמו הטוב של המורה”. והפרכת הטענות לא תמיד מביאה לתיקון הנזק.
מספר הולך וגדל של עובדים ממורמרים משחיתים או מוחקים מידע חשוב הנמצא ברשת המחשבים של החברה כדי להתנקם במעביד. אחרים גונבים סודות מסחריים ומוכרים או מוסרים אותם. בנוסף לגניבה של קבצים אלקטרוניים, ”גניבה ’מסורתית’ היא עדיין סוג הנקמה השגרתי במקומות עבודה”, נאמר בניו־יורק טיימס. כדי להילחם בסכנת הנקמה, הנהיגו חברות רבות נוהל שלפיו איש ביטחון מלווה עובד מפוטר אל משרדו, ממתין עד שהוא מסיים לפנות את הציוד האישי שלו ומלווה אותו אל מחוץ לבניין.
ידוע כי מעשי הנקם הנפוצים ביותר נעשים בין חברים, מכרים ובני משפחה. תחושת הפגיעה כתוצאה מגסות רוח או ממעשה חסר התחשבות גוררת פעמים רבות תגובה נקמנית. אם ידיד פונה אליך בטון תוקפני, האם אתה מייד מגיב בגסות? אם בן משפחה מרגיז אותך בצורה כלשהי, האם אתה ישר מתכנן איך לנקום בו? כל כך קל להתנהג כך כשהפוגע הוא מישהו שאנחנו מכירים מקרוב!
איוולת הנקמה
הנקמה היא על־פי־רוב ניסיון להקל את כאב הפגיעה. למשל, במקרא מסופר שכאשר שמעו בני יעקב ששכם הכנעני אנס את אחותם דינה, הם ’התעצבו’, כלומר נפגעו, ”וייחר להם מאוד” (בראשית ל״ד:1–7). שניים מבניו של יעקב רצו לנקום על חילול כבודה של אחותם ורקמו מזימה נגד שכם ובני ביתו. בדרך מחוכמת, חדרו שמעון ולוי אל העיר הכנענית והרגו בה כל זכר, כולל שכם (בראשית ל״ד:13–27).
האם שפיכות הדמים יישבה את העניין? כשנודע ליעקב על מעשיהם של בניו, הוא גער בהם באומרו: ”עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ... ונאספו עליי והיכוני ונשמדתי אני וביתי” (בראשית ל״ד:30). במקום ליישב את העניין, למעשי הנקם שלהם הייתה השפעה הפוכה; משפחתו של יעקב הייתה צריכה להישמר מפני מתקפות נגד מצד שכנים זועמים. ככל הנראה כדי למנוע זאת, הורה אלוהים ליעקב לעקור עם משפחתו מן האזור ולהתיישב בבית אל (בראשית ל״ה:1, 5).
האירועים סביב האונס של דינה מדגישים לקח חשוב. מעשי נקמה פעמים רבות מובילים למעשי נקמה נוספים, והמעגל חוזר על עצמו שוב ושוב. יש אמת באמרה ”נקמה גוררת נקמה”.
מעגל הכאב
אדם המפנה את מחשבותיו ומרצו להענשת האדם שפגע בו רק מזיק לעצמו. בספר סלחנות — איך להשלים עם העבר ולהמשיך הלאה (Forgiveness—How to Make Peace With Your Past and Get On With Your Life) נאמר: ”הזעם אוכל אותך מבפנים. הוא גוזל זמן ואנרגיה בשעה שאתה ממשיך לדוש בחוויות כואבות מן העבר, מקלל בלב את מי שפגעו בך וחורש מחשבות נקמה”. המקרא ממחיש זאת בלשון ציורית באומרו: ”רקב עצמות קנאה” (משלי י״ד:30).
ובאמת, איך אדם יכול להיות שמח אם הוא אוצר בתוכו שנאה ורגשות הרסניים? למדן אחד ציין: ”אם אתה חושב ש’הנקמה מתוקה’, רק תסתכל על פניהם של מי שלאורך שנים פעלו בנקמנות”.
נחשוב על מה שקורה בימינו במקומות כה רבים בעולם, היכן ששוררים מתחים אתניים ודתיים. בדרך כלל הרג גורר הרג וכך מזין מעגל אינסופי של שנאה ומוות. לדוגמה, אחרי ש־18 צעירים נהרגו מפיצוץ בפיגוע טרור, זעקה אישה הלומת צער: ”אנחנו צריכים להחזיר להם פי אלף!” כך האכזריות מסלימה, ויותר ויותר אנשים נשאבים אל תוך הסכסוך.
”עין תחת עין”
יש המסתמכים על המקרא כדי להצדיק את גישתם הנקמנית. הם טוענים: ”הרי כתוב במקרא ’עין תחת עין, שן תחת שן’” (ויקרא כ״ד:20). על פניו נראה שחוק זה מעודד נקמה. אך הוא בעצם שימש לריסון מעשי נקמה נואלים או לצמצומם. כיצד?
אם אחד מבני ישראל תקף את רעהו והוציא את עינו, התורה הסדירה הטלת עונש הוגן. עם זאת, הקורבן עצמו לא הורשה לנקוט צעדי ענישה נגד התוקף או נגד אחד מבני משפחתו. התורה הורתה לו להעביר את הטיפול בנושא לגורמים המוסמכים — השופטים הממונים — והם אלו שנדרשו לסוגיה. הידיעה שהעושה בזדון מעשי פשע או נוקט אלימות נגד רעהו עלול להיענש מידה כנגד מידה שימשה כגורם הרתעה חזק מאוד. אך העניין לא מסתכם בכך.
לפני שהציג את חוק מידה כנגד מידה כמצוין לעיל, אמר יהוה אלוהים לעם ישראל באמצעות משה: ”לא תשנא את אחיך בלבבך. ... לא תיקום ולא תיטור” (ויקרא י״ט:17, 18). לפיכך, את החוק ”עין תחת עין, שן תחת שן” יש להבין במסגרת ההקשר של ברית התורה בכללותה, אשר לדברי ישוע תלויה כולה בשתי מצוות: ”ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך... ואהבת לרעך כמוך” (מתי כ״ב:37–40). אם כן, כיצד על משיחי אמיתי להגיב כשנעשה לו עוול?
לך בדרכי שלום
המקרא מתאר את יהוה כ”אלוהי השלום” וקורא לעובדיו ’לבקש ולרדוף שלום’ (עברים י״ג:20; פטרוס א׳. ג׳:11). אבל האם גישה זו באמת עובדת?
בתקופת שירותו של ישוע אויביו ירקו עליו, הלקו ורדפו אותו; אחד מידידיו הקרובים בגד בו, ואפילו תלמידיו נטשו אותו (מתי כ״ו:48–50; כ״ז:27–31). כיצד הגיב? ”חירפוהו ולא השיב חירוף”, כתב השליח פטרוס, ”סבל ולא איים, כי אם מסר דינו לשופט הצדק” (פטרוס א׳. ב׳:23).
”המשיח סבל בעדכם”, הסביר פטרוס, ”והשאיר לכם מופת כדי שתלכו בעקבותיו” (פטרוס א׳. ב׳:21). המשיחיים נקראים אפוא לחקות את ישוע, ובכלל זה גם את תגובתו לנוכח אי־צדק. בעניין זה ישוע עצמו אמר בדרשת ההר: ”אהבו את אויביכם והתפללו בעד רודפיכם, למען תהיו בנים לאביכם שבשמיים” (מתי ה׳:44, 45).
כיצד יגיבו אנשים הנוהגים באהבה לפי דוגמת ישוע כאשר לכאורה או באמת נעשה להם עוול? במשלי י״ט:11 נאמר: ”שֵׂכֶל אדם האריך אפו, ותפארתו עבוֹר על פשע”. אנשים כאלה פועלים גם לפי הקריאה הבאה: ”אל תניח לרע להתגבר עליך, אלא התגבר על הרע בטוב” (רומים י״ב:21). איזה ניגוד חד לגישה הנקמנית הפושה בעולמנו! אהבה משיחית אמיתית יכולה לעזור לנו להתגבר על הדחף להשיב נקם ובכך ’לעבור על פשע’, שהרי האהבה ”לא תחשוב רעה” (קורינתים א׳. י״ג:5).
האם משתמע מכך שאם אנחנו נופלים קורבן למעשה פשע או שיש איום כלשהו על בטחוננו, אנחנו פשוט צריכים לקבל את זה בענווה? כלל וכלל לא! באומרו ”התגבר על הרע בטוב”, פאולוס לא התכוון שהמשיחי צריך לשאוף להיות קדוש מעונה. אדרבה, אם תוקפים אותנו יש לנו כל זכות להתגונן. אם מישהו פוגע בך או ברכושך, תוכל לקרוא למשטרה. אם הפוגע הוא מישהו מהעבודה או מבית־הספר, תוכל לפנות לגורמים המוסמכים לטפל במצב (רומים י״ג:3, 4).
בכל זאת, כדאי לזכור שצדק אמיתי הוא מטרה חמקמקה בסדר העולמי הנוכחי. רבים הקדישו את מרבית חייהם לחיפוש הצדק המושלם אך נעשו אכולי מרירות וכעס כאשר ציפיותיהם נתבדו.
השטן הוא זה שרוצה לפלג בין אנשים באמצעות נקמנות ושנאה (יוחנן א׳. ג׳:7, 8). עדיף פי כמה לזכור את המילים הבאות הכתובות במקרא: ”אל תתנקמו אלא הניחו לזעם, כי כתוב ’לי נקם ושילם אמר יהוה’” (רומים י״ב:19). כשאנחנו נותנים ליהוה לטפל במצב, אנחנו חוסכים מעצמנו הרבה כאב, זעם ואלימות (משלי ג׳:3–6).
[קטע מוגדל בעמוד 22]
”ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך... ואהבת לרעך כמוך”
[תמונות בעמוד 23]
האהבה ”לא תחשוב רעה” (קורינתים א׳. י״ג:5).