בכוחו של המקרא לשנות חיים
מדוע אדם שחייו סבבו סביב אופנועים, סמים וספורט החליט להקדיש את חייו לפעילות דתית? מה גרם למהמר מקצועי להיגמל מן ההתמכרות ולפרנס את משפחתו בכבוד? מה הניע בחורה צעירה, שגדלה כאחת מעדי־יהוה אך פנתה עורף לאמות המידה המקראיות, לשקול מחדש את סגנון חייה? ראה מה בפיהם.
פרופיל
שם: טֶרֶנס ג׳. אובריין
גיל: 57
ארץ לידה: אוסטרליה
עבר: שימוש בסמים, שיגעון לאופנועים
רקע: ילדותי עברה עליי בעיר הסואנת בריסבן, בירתה של מדינת קווינסלנד. משפחתי הייתה קתולית, אבל אחרי שמלאו לי שמונה שנים הפסקנו לפקוד את הכנסייה והדת חדלה להיות נושא לשיחה. כשהייתי בן עשר עברה משפחתי לעיר גולד קוסט שבאוסטרליה. גרנו בקרבת החוף, ואת שנות העשרה המוקדמות שלי ביליתי בשחייה ובגלישה.
למרות זאת, לא הייתי מתאר את ילדותי כילדות מאושרת. אבי עזב אותנו כשהייתי בן שמונה, ואימי נישאה בשנית. אלכוהול וויכוחים הפכו למחזה שכיח בביתנו. אני זוכר שלילה אחד, אחרי ויכוח חריף במיוחד בין הוריי, ישבתי על מיטתי ונדרתי שאם יום אחד אתחתן, לעולם לא אריב עם אשתי. חרף הבעיות בבית, משפחתנו — שמלבד אימי ואבי החורג כללה שישה ילדים — נשארה מלוכדת.
בשנות העשרה המאוחרות שלי, רבים מבני גילי סירבו לקבל עליהם כל מרות. הם עישנו מריחואנה, טבק וסמים אחרים, ושתו אלכוהול בכמויות. אימצתי את סגנון החיים הפרוע של חבריי וגם אהבתי לרכוב על אופנועים. אף־על־פי שהייתי מעורב בכמה תאונות קשות, אהבתי לאופנועים לא התקררה והחלטתי לחצות את אוסטרליה על גבי האופנוע שלי.
על אף כל החופש שהיה לי, הרבה פעמים הרגשתי מדוכא כשחשבתי על מצב העולם ועל כך שלרוב האנשים לא אכפת מבעיות האנושות. השתוקקתי לדעת את האמת על אלוהים, על הדתות ועל המצב בעולם. אבל כשהצגתי את שאלותיי לשני כמרים קתולים, התאכזבתי מתשובותיהם. שוחחתי על אותם נושאים עם מספר כמרים פרוטסטנטים, אבל גם תשובותיהם אכזבו אותי. ואז ידיד שלי ארגן לי פגישה עם אדי, אחד מעדי־יהוה. היו לי ארבע שיחות איתו, ובכל פעם הוא השתמש במקרא כדי לענות על שאלותיי. כבר מהשיחה הראשונה ידעתי שמצאתי משהו מיוחד. אבל באותם ימים לא ראיתי צורך לערוך שינוי כלשהו בסגנון חיי.
כיצד שינה המקרא את חיי: במהלך המסע שלי לאורך אוסטרליה יצא לי לשוחח עם עד־יהוה נוסף שפגשתי בדרך. אך כשחזרתי לקווינסלנד לא היה לי כל קשר עם עדי־יהוה במשך חצי שנה.
ואז יום אחד בדרכי הביתה מהעבודה, הבחנתי ברחוב בשני גברים לבושים יפה ובידיהם תיקי מנהלים וניחשתי שהם עדי־יהוה. ניגשתי אליהם והתברר שצדקתי. ביקשתי מהם שילמדו אותי את המקרא. מייד התחלתי לבוא לאסיפות של העדים וגם נכחתי בכינוס גדול שהתקיים בסידני ב־1973. אבל כשהמשפחה שלי שמעה על כך, כולם, ובמיוחד אימי, היו מאוד מוטרדים. מסיבה זו ובשל סיבות אחרות ניתקתי את הקשר עם עדי־יהוה. במשך שנה שקעתי כל כולי בתחביב נוסף שלי — משחק הקריקט.
בסופו של דבר הבנתי שהתקופה היחידה שבה הייתי באמת מאושר הייתה כשלמדתי את המקרא עם עדי־יהוה. חידשתי עימם את הקשר והתחלתי לבוא לאסיפות. במקביל ניתקתי קשר עם חבריי שהשתמשו בסמים.
מה שבאמת הניע אותי לעשות את השינויים האלה היה מה שלמדתי על איוב. עד־יהוה מבוגר אחד, ביל, שנהג לדבר באדיבות אך בצורה ישירה ונחרצת, ניהל איתי דיונים מקראיים קבועים. אחרי שלמדנו על מה שקרה לאיוב, שאל אותי ביל: ”את מי עוד האשים השטן שהוא עובד את אלוהים בלב חצוי?” (איוב ב׳:3–5) מניתי את כל הדמויות המקראיות שהכרתי, וביל השיב בסבלנות: ”כן, נכון, גם אותם”. אבל אז הוא הסתכל לי בעיניים ואמר: ”השטן אומר את זה גם עליך!” כמעט נפלתי מהכיסא. עוד לפני השיעור הזה ידעתי שעיקרי האמונה שאני לומד הם אמת לאמיתה. אבל אז הבנתי שאני צריך לפעול בהתאם למה שאני לומד. ארבעה חודשים לאחר מכן נטבלתי כאחד מעדי־יהוה.
התועלת שצמחה לי מהשינוי: אני מצטמרר רק מעצם המחשבה איך היו נראים חיי אילו לא הייתי מאמץ את אמות המידה שבמקרא. סביר להניח שכבר לא הייתי בין החיים. רבים מחבריי הקודמים מתו כתוצאה משימוש בסמים או באלכוהול, והנישואין שלהם היו אומללים. אני רק יכול להניח שכך בדיוק היו נראים חיי.
כיום אני נשוי, ואשתי מרגרט ואני משרתים בשמחה בסניף של עדי־יהוה באוסטרליה. איש ממשפחתי לא הצטרף אליי בעבודת יהוה. אבל לאורך השנים היה למרגרט ולי העונג לעזור לכמה וכמה יחידים וזוגות ללמוד את המקרא, וגם הם ערכו שינויים משמעותיים בסגנון חייהם, בדיוק כמוני. תוך כדי כך רקמנו קשרי ידידות נפלאים. כמו כן, מרגרט, שגדלה כאחת מעדי־יהוה, עוזרת לי לקיים את הנדר שנדרתי לפני כמעט 40 שנה. אנחנו נשואים באושר כבר למעלה מ־25 שנה. אנחנו לא תמיד רואים עין בעין, אבל עד עכשיו לא רבנו אפילו פעם אחת. שנינו סבורים שאת ההצלחה הזו יש לזקוף לזכות המקרא.
פרופיל
שם: מסהירו אוקַבַּישי
גיל: 39
ארץ לידה: יפן
עבר: מהמר
רקע: גדלתי באיווקורה, עיירה קטנה יחסית השוכנת במרחק חצי שעת נסיעה ברכבת מהעיר נגויה. אימי ואבי זכורים לי כאנשים אדיבים מאוד. אבל עם השנים נודע לי שאבי היה יקוזה, חבר בארגון פשע, ושבמשך תקופה פרנס את משפחתנו בת חמש הנפשות באמצעות מעשי הונאה. הוא היה שותה לשוכרה מדי יום, וכשהייתי בן 20 הוא מת משחמת הכבד.
אבי היה קוריאני, ולכן משפחתנו סבלה פעמים רבות מאפליה מצד האוכלוסייה המקומית. בעיה זו ואחרות הקשו עליי מאוד בגיל ההתבגרות. נרשמתי לתיכון אך נהגתי להגיע רק מדי פעם ואחרי שנה נשרתי מהלימודים. באותה עת כבר היה לי תיק במשטרה, ועובדה זו, בנוסף לכך שהייתי חצי קוריאני, הקשתה עליי למצוא עבודה. בסופו של דבר הצלחתי למצוא עבודה, אבל נפצעתי בברכיי ולא יכולתי לעבוד עבודה פיזית.
התחלתי להתפרנס ממשחקי פצ׳ינקו — משחק הימורים במכשיר הדומה למכונת פליפר. באותה תקופה גרתי עם בחורה שרצתה שאמצא עבודה רצינית ושנתחתן. אבל הרווחתי הרבה כסף בהימורים ולא רציתי לשנות את סגנון חיי.
כיצד שינה המקרא את חיי: יום אחד ביקר בביתנו אחד מעדי־יהוה והשאיר לי את הספר החיים — כיצד נוצרו? על־ידי אבולוציה או על־ידי בריאה? עד אותה עת לא חשבתי על השאלה הזו. אבל אחרי שקראתי את הספר הסכמתי ללמוד עוד על המקרא. מאז ומתמיד תהיתי מה קורה אחרי המוות. התשובות הברורות שקיבלתי מהמקרא בנושא זה ובנושאים אחרים גרמו לי להרגיש כאילו נפלו קשקשים מעיניי.
התחלתי להכיר בצורך ליישם את מה שלמדתי מהמקרא. לכן נישאתי כחוק, הפסקתי לעשן, גזרתי את שערי הארוך שהיה צבוע בלונד ושיפרתי את הופעתי החיצונית. גם הפסקתי להמר.
אף אחד מהשינויים האלה לא היה קל. למשל, לא יכולתי להפסיק לעשן בכוחות עצמי. אבל בזכות תפילות עזות והישענות על יהוה אלוהים, הצלחתי בכך. היה לי גם מאוד קשה בעבודה הראשונה שהשגתי אחרי שהפסקתי עם הפצ׳ינקו. הרווחתי רק חצי ממה שהרווחתי בהימורים, והעבודה הייתה קשה ומלחיצה. הפסוק שעזר לי להתמודד בתקופה הלא־קלה הזאת הוא פיליפים ד׳:6, 7. שם נאמר: ”אל תדאגו לשום דבר, כי אם בכל דבר הציגו משאלותיכם לאלוהים בתפילה ובתחנונים ובהודיה. ושלום אלוהים הנשגב מכל שכל ינצור את לבבכם ואת מחשבותיכם במשיח ישוע”. פעמים רבות נוכחתי באמיתות הבטחה זו.
התועלת שצמחה לי מהשינוי: כשהתחלתי ללמוד את המקרא בעזרת עדי־יהוה, אשתי לא הייתה מרוצה. אבל כשהיא ראתה את השינויים הגדולים שעשיתי בהתנהגותי, היא הצטרפה לשיעורים שקיבלתי והתחילה לבוא איתי לאסיפות של עדי־יהוה. היום שנינו עדי־יהוה, וזוהי זכות לשרת את אלוהים ביחד כזוג!
לפני שלמדתי את המקרא חשבתי שהייתי מאושר. אבל עכשיו אני יודע מה הוא אושר אמיתי. זה נכון שלא קל לחיות לפי אמות המידה של המקרא, אבל אני בטוח שזו דרך החיים הטובה ביותר.
פרופיל
שם: אליזבת ג׳יין סקופילד
גיל: 35
ארץ לידה: בריטניה
עבר: בליינית שחיה מסוף שבוע לסוף שבוע
רקע: גדלתי בהארדגייט, עיירה קטנה הנמצאת לא רחוק מגלזגו שבסקוטלנד. אימי, שהפכה להיות אחת מעדי־יהוה, התחילה ללמד אותי את המקרא כשהייתי בת שבע. אבל בגיל 17 יותר עניין אותי לבלות עם חברים מבית־הספר — ללכת למועדוני לילה, להקשיב לרוק כבד ולשתות אלכוהול. דברים רוחניים היו ממני והלאה. חייתי מסוף שבוע לסוף שבוע. אבל כל זה השתנה בגיל 21.
נסעתי לבקר קרובי משפחה בצפון אירלנד. כשהייתי שם ראיתי את האורנג’ ווק, מצעד פרוטסטנטי. השנאה התהומית וחוסר הסובלנות שראיתי בין הפרוטסטנטים והקתולים באירוע הזה זעזעו אותי, וזה גרם לי להתעשת. נזכרתי במה שאימי לימדה אותי מהמקרא וידעתי שאין סיכוי שאלוהים יקבל אנשים המתעלמים מעקרונותיו האוהבים. אז הבנתי שהייתי עסוקה ראשי ורובי בעניינים האישיים שלי והתעלמתי מהעקרונות שלפיהם אלוהים רוצה שאחיה את חיי. החלטתי שכאשר אחזור לסקוטלנד אבדוק לעומק את מה שמלמד המקרא.
כיצד שינה המקרא את חיי: בפעם הראשונה שנכחתי שוב באסיפה של עדי־יהוה בעיר הולדתי, הייתי מתוחה והרגשתי קצת לא בנוח. אבל כולם עזרו לי להרגיש רצויה. כשהתחלתי ליישם את מה שלמדתי מהמקרא, אחת מחברי הקהילה הקדישה לי תשומת לב מיוחדת. היא באמת עזרה לי להרגיש שוב חלק מהקהילה. חבריי הקודמים המשיכו להזמין אותי לצאת למועדוני לילה, אבל אמרתי להם שאני נחושה לחיות לפי עקרונות המקרא. לבסוף הם הפסיקו להזמין אותי.
קודם לכן המקרא היה מבחינתי לא יותר מאשר ספר חוקים. עכשיו הגישה שלי השתנתה. התחלתי להתייחס לדמויות המקראיות כאל אנשים אמיתיים בעלי רגשות וחולשות, בדיוק כמוני. גם הם עשו טעויות, אבל יהוה אלוהים סלח להם כשהם התחרטו בכנות. השתכנעתי בהדרגה שלמרות העובדה שפניתי עורף לאלוהים בצעירותי, אם אעשה כל מאמץ לחיות לפי רצונו, הוא יהיה מוכן לסלוח לי ולשכוח את טעויות העבר שלי.
גם התנהגותה של אימי הותירה בי רושם בל יימחה. למרות שעזבתי את אלוהים, היא נותרה נאמנה. מסירותה האיתנה עזרה לי להבין ששירות יהוה שווה כל מאמץ. כשהייתי ילדה והלכתי לבשר מבית לבית עם אימי, אף פעם לא נהניתי מכך ולא תיארתי לעצמי שאוכל להקדיש לפעילות זו שעות על גבי שעות. אבל כיום החלטתי לבחון את ההבטחה של ישוע הכתובה במתי ו׳:31–33. הוא אמר: ”אל תדאגו לאמור: מה נאכל? מה נשתה? ומה נלבש? ... אביכם שבשמיים יודע שצריכים אתם לכל אלה. אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם”. זמן קצר אחרי שנטבלתי כאחת מעדי־יהוה הפסקתי לעבוד במשרה מלאה. מצאתי משרה חלקית והתחלתי לשרת כמבשרת בשירות מורחב.
התועלת שצמחה לי מהשינוי: כשהייתי צעירה יותר וחייתי רק מסוף שבוע לסוף שבוע, אף פעם לא הרגשתי סיפוק. החיים שלי היו ריקים מתוכן. עכשיו כשאני עסוקה בלב ונפש בשירות יהוה, יש לי תחושה של שביעות רצון. לחיים שלי יש משמעות ותכלית. התחתנתי, ובעלי ואני מבקרים בקהילות שונות של עדי־יהוה מדי שבוע כדי לעודדן. הפעילות הזו היא הזכות הגדולה ביותר שקיבלתי אי פעם. אני אסירת תודה ליהוה על שנתן לי הזדמנות נוספת!
[קטע מוגדל בעמוד 27]
”כבר מהשיחה הראשונה ידעתי שמצאתי משהו מיוחד. אבל באותם ימים לא ראיתי צורך לערוך שינוי כלשהו בסגנון חיי”
[קטע מוגדל בעמוד 29]
”לא יכולתי להפסיק לעשן בכוחות עצמי. אבל בזכות תפילות עזות והישענות על יהוה אלוהים, הצלחתי בכך”
[קטע מוגדל בעמוד 30]
”קודם לכן המקרא היה מבחינתי לא יותר מאשר ספר חוקים. עכשיו הגישה שלי השתנתה. התחלתי להתייחס לדמויות המקראיות כאל אנשים אמיתיים בעלי רגשות וחולשות, בדיוק כמוני”