דחה תעמולה שטנית!
’אל תטעו. אלוהיכם לא יעזור לכם. היכנעו או שלמו מחיר כבד!’ זה היה עיקר המסר שרבשקה, שנשלח מטעם סנחריב מלך אשור, העביר ליושבי ירושלים. צבאו של המלך פלש לארץ יהודה. דברי רבשקה נאמרו במטרה להוריד את המורל של יושבי ירושלים ולגרום להם לפחד ולהיכנע (מל״ב י״ח:28–35).
האשורים נודעו באכזריותם. הם נטעו פחד בלב אויביהם על־ידי כך שחשפו בפניהם בפירוט מצמרר את היחס האכזרי שקיבלו שבוייהם. על־פי ההיסטוריון פיליפ טיילור, הם נקטו ב”מדיניות של הטלת אימה בשילוב עם הפצת תעמולה, שתכליתה לדכא את העמים הכבושים ולהרתיע אויבים פוטנציאליים בעזרת שימוש בדימויים תעמולתיים ובלוחמה פסיכולוגית אכזרית”. תעמולה היא נשק רב עוצמה. ”היא תוקפת את המוח”, אומר טיילור.
המשיחיים האמיתיים ’נלחמים לא עם בשר ודם אלא עם כוחות רוחניים רעים בשמיים’, כלומר, עם יצורים רוחניים שמרדו באלוהים (אפ׳ ו׳:12). הבולט שבהם הוא השטן, וגם הוא נוקט בשיטה של הטלת אימה בשילוב עם הפצת תעמולה.
השטן טוען שבכוחו לגרום לכל אחד מאיתנו להפר את תומתו. בימי איוב אמר השטן ליהוה אלוהים: ”כל אשר לאיש ייתן בעד נפשו”. במילים אחרות, הפעל מספיק לחץ, ובמוקדם או במאוחר יפר האדם את נאמנותו לאלוהים (איוב ב׳:4). האם השטן צודק? האם לכולנו יש נקודת שבירה אשר מעבר לה נזנח את עקרונותינו כדי להישאר בחיים? השטן היה רוצה שנחשוב כך. על כן, הוא עושה שימוש בתעמולה ערמומית כדי לשתול את הרעיון הזה בשכלנו. הבה נבחן חלק משיטות הפעולה שלו ונראה כיצד נוכל להתגונן מפניו.
”בעפר יסודם”
השטן השתמש באליפז, אחד משלושת החברים שביקרו אצל איוב, כדי לטעון שבני אדם חלשים במידה חסרת תקנה. בהתייחסו לבני אדם כ”שוכני בתי חומר”, אמר לאיוב: ”בעפר יסודם! ידכאום לפני עש [ניתן למחוץ אותם מהר יותר משניתן למחוץ עש]. מבוקר לערב יוּכַּתוּ [ינופצו לרסיסים]; מבלי משים [מבלי שאיש ישים לב לכך] לנצח יאבדו” (איוב ד׳:19, 20).
במקום אחר בכתבי־הקודש ממשיל אותנו הכתוב ל”כלי חרס” — כלים שבריריים (קור״ב ד׳:7). אנו חלשים בשל החטא והאי־שלמות התורשתיים (רומ׳ ה׳:12). אין אנו חזקים דיינו לעמוד בהתקפות השטן. אבל בתור משיחיים אין אנו חסרי ישע. חרף חולשותינו יקרים אנו בעיני אלוהים (יש׳ מ״ג:4). בנוסף לכך, יהוה נותן את רוח הקודש למבקשים ממנו (לוקס י״א:13). רוחו יכולה לנסוך בנו ’כוח נשגב’ ולאפשר לנו להתמודד עם כל צרה ובעיה שמביא עלינו השטן (קור״ב ד׳:7; פיל׳ ד׳:13). אם נעמוד איתנים באמונה נגד השטן, ייצב אותנו אלוהים ויחזקנו (פט״א ה׳:8–10). מכאן שאין לנו שום סיבה לפחד מפני השטן.
’איש שותה עוולה’
”מה אנוש כי יזכה [יהיה זך], וכי יצדק ילוד אישה?” שאל אליפז. על כך השיב ואמר: ”הן בקדושיו [אלוהים] לא יאמין, ושמיים לא זַכּוּ בעיניו. אף כי [כל שכן] נתעב ונאלח, איש שותה כמים עוולה!” (איוב ט״ו:14–16) אליפז אמר לאיוב שאיש אינו נחשב לצדיק בעיני יהוה. גם השטן משתמש בחשיבה שלילית. הוא רוצה שנהיה מוטרדים מטעויות שעשינו בעבר, שנחמיר מדי עם עצמנו ונחשוב שאנו חסרי תקנה. הוא גם רוצה שנראה בדרישות יהוה דרישות גבוהות מדי ושנגמד את עוצם חמלתו, סלחנותו ותמיכתו.
כמובן, כולנו ’חוטאים ומחוסרי כבוד אלוהים’. אין אדם בלתי מושלם המסוגל לעמוד באמות המידה המושלמות של יהוה (רומ׳ ג׳:23; ז׳:21–23). אולם אין זה אומר שאנו חסרי ערך בעיניו. יהוה יודע שזהו ”הנחש הקדמוני הנקרא מלשין ושטן” אשר מנצל את מצבנו כאנשים חוטאים (ההת׳ י״ב:9, 10). מתוך מודעות לכך ש”עפר אנחנו”, נוהג עימנו אלוהים לפנים משורת הדין ואינו מתמקד במגרעותינו (תהל׳ ק״ג:8, 9, 14).
אם נסור מדרך הרע ונקרב אל יהוה בלב מלא חרטה, הוא ”ירבה לסלוח”, כלומר יסלח לנו ברוחב לב (יש׳ נ״ה:7; תהל׳ נ״א:19). גם אם יהיו חטאינו אדומים כשני, ”כשלג ילבינו”, אומר המקרא (יש׳ א׳:18). אם כן, הבה נהיה נחושים שלא לחדול ממאמצינו לעשות את רצון אלוהים.
במצבנו כאנשים חוטאים, לעולם לא נוכל ליהנות ממעמד של צדקה לפני אלוהים מכוח זכות. אדם וחוה איבדו את השלמות ואת התוחלת לחיות לנצח וגרמו לכך שכולנו נאבד זאת (רומ׳ ו׳:23). אבל הודות לאהבתו הגדולה כלפי המין האנושי סלל יהוה בפנינו את הדרך לסליחת חטאים. לשם כך עלינו להאמין בקורבן הכופר של בנו, ישוע המשיח (מתי כ׳:28; יוח׳ ג׳:16). איזה ביטוי מרשים של ”חסד” אלוהים! (טיט׳ ב׳:11) אנו יכולים לזכות למחילה! אם כן, למה לנו לתת לשטן לגרום לנו לחשוב שלא כך הדבר?
”גע אל עצמו ואל בשרו”
השטן טען כי איוב יתכחש לאמונתו אם ילקה בבריאותו. הוא קרא תיגר על יהוה ואמר: ”גע אל עצמו ואל בשרו אם לא אל פניך יברכך [”יקללך”, תיקון סופרים]” (איוב ב׳:5). אויבו של אלוהים יהיה ללא ספק מאושר אם יגרום לנו להרגיש שאנחנו חסרי ערך מכיוון שאנו סובלים מבעיות בריאות.
אלא שיהוה אינו מואס בנו כשאין אנו מסוגלים עוד לעשות בשירותו את כל מה שעשינו בעבר. נניח שחברך הקרוב הותקף או נפצע. האם ערכו ירד בעיניך משום שלא יהיה בכוחו לעשות למענך באותה מידה כבעבר? ודאי שלא! עדיין תאהב אותו ותדאג לו — בייחוד אם הוא נפצע בניסיון לעשות דבר מה למענך. היש לצפות לפחות מכך מיהוה? ”אלוהים לא יעוות צדק ולא ישכח את פועלכם ואת האהבה שהראיתם למען שמו”, אומר המקרא (עב׳ ו׳:10).
בכתבי־הקודש מסופר על ”אלמנה ענייה” שאולי שנים רבות תמכה בעבודת אלוהים. כאשר ישוע ראה שהיא שמה בתיבת האוצר בבית המקדש ”שתי פרוטות”, האם החשיב אותה ואת תרומתה לחסרת ערך? נהפוך הוא, הוא ציין אותה לשבח כמי שתמכה ככל יכולתה בעבודת האלוהים האמיתית (לוקס כ״א:1–4).
אם נחזיק בתומתנו, נוכל להיות סמוכים ובטוחים שיחסינו עם יהוה יישארו איתנים בלי קשר למידת הנזק שייגרם לנו בגין אי־שלמותנו — נזק שיתבטא בזקנה או בבעיות בריאות. אלוהים לעולם לא יעזוב את חסידיו רק משום שצרה או מצוקה מגבילות את יכולתם בעבודתו (תהל׳ ע״א:9, 17, 18).
חבוש את ”כובע הישועה”
כיצד נוכל להתגונן מפני תעמולת השטן? השליח פאולוס כתב: ”חיזקו ביהוה ובכוח גבורתו. ליבשו את מלוא נשק האלוהים למען תוכלו לעמוד נגד נכלי השטן”. אחד מחלקיו של הנשק הרוחני הוא ”כובע [קסדת, ע״ח] הישועה” (אפ׳ ו׳:10, 11, 17). בכל מה שקשור לתעמולת השטן, עלינו לחבוש את הקסדה ולא להוריד אותה מהראש. קסדת החייל מגנה על ראשו. ”תקוות הישועה” שלנו — הביטחון בהתגשמות הבטחות אלוהים על אודות עולמו החדש והנפלא — תגן על שכלנו משקריו של השטן (תסל״א ה׳:8). עלינו לדאוג לכך שתקווה זו תישאר חיה ואיתנה על־ידי לימוד אישי שקדני של כתבי־הקודש.
איוב עמד בפני התקפות אכזריות ורוויות שנאה מצד השטן. כה איתנה הייתה אמונתו של איוב בתחיית המתים, שגם כאשר היו חייו בסכנה לא ריפה הדבר את ידיו. תחת זאת אמר ליהוה: ”תקרא ואנוכי אענך. למעשה ידיך תכסוף” (איוב י״ד:15). איוב ידע בביטחון שגם אם ימות בשל הדבקות בתומתו, אהבתו של אלוהים כלפי משרתיו הנאמנים תניע אותו לקרוא להם ולהקימם מן המתים.
הבה נרכוש ביטחון דומה באלוהי האמת. יהוה יכול לתקן כל נזק שהשטן ועושי רצונו עלולים לגרום לנו. זכור גם את מה שאומר לנו פאולוס: ”נאמן הוא האלוהים ולא יניח לכם להתנסות למעלה מיכולתכם, אלא עם הניסיון יכין גם את דרך המוצא כדי שתוכלו לעמוד בו” (קור״א י׳:13).
[תמונה בעמוד 20]
יהוה מוקיר את שירותך הנאמן
[תמונה בעמוד 21]
חבוש את קסדת הישועה ואל תוריד אותה מהראש