שאלות של קוראים
באילו נסיבות ניתן לשקול טבילה חוזרת?
בנסיבות מסוימות עשוי אח טבול לתהות לגבי תקפות טבילתו ולשקול טבילה חוזרת. למשל, אולי בעת שנטבל ניהל בחשאי אורח חיים מסוים או נהג לעשות מעשים שהיו מובילים לנידויו אילו היה טבול. האם יכול היה בעת ההיא להקדיש את חייו לאלוהים? הקדשת חייו ליהוה הייתה יכולה להיות שרירה וקיימת רק בתנאי שהיה נוטש את דרכו הפסולה לפני ההקדשה. מכאן שאדם שנטבל בשעה שהיה בו דופי חמור כזה, ראוי שישקול את הצורך לטבילה חוזרת.
אבל מה לגבי אדם שלא חטא כבדרך הרגל בתקופה שבה נטבל, ואחר כך עשה מעשה חטא המחייב הקמת ועדה שיפוטית? אולי הוא טוען כעת שהוא לא הבין לגמרי את צעד הטבילה שנקט ושמשום כך אין לטבילתו תוקף של ממש. כאשר יֵשבו זקני־הקהילה עם החוטא, אל להם להעלות ספקות לגבי טבילתו ולשאול אותו אם הוא חש שהקדשתו וטבילתו תקפות. הרי הוא שמע נאום מקראי שהסביר את משמעות הטבילה. הוא השיב בחיוב על השאלות הקשורות להקדשה ולטבילה. אחר כך הוא החליף בגדים ולבסוף נטבל במים. הדעת נותנת אפוא שהוא הבין לגמרי את כובד המשקל של הצעד שנקט. הזקנים יראו בו אח טבול.
אם אדם מעלה תהיות לגבי תקפות טבילתו, יכולים זקני־הקהילה להפנות אותו אל המצפה מ־1 במרס 1960 עמודים 159 ו־160 ומ־15 בפברואר 1964 עמודים 123 עד 126 (אנג׳). שם נושא הטבילה החוזרת נידון בהרחבה. טבילה חוזרת מסיבות מסוימות (כמו היעדר הבנה מקראית מספקת בשעת הטבילה) היא עניין הנתון לשיקולו האישי של הפרט.
אילו גורמים צריכים המשיחיים להביא בחשבון בכל הקשור לאפשרות לגור עם שותפים?
כל אדם זקוק למקום מגורים. עם זאת, לרבים כיום אין בית משלהם. בשל נסיבות כלכליות, שיקולים בריאותיים או גורמים אחרים יש משפחות מורחבות שנאלצות לחיות יחד. בחלקים מסוימים בעולם חיים יחדיו בני המשפחה בצפיפות בתוך חדר אחד, ללא שום פרטיות.
ארגון יהוה אינו מעוניין לספק רשימה ארוכה של כללים המכתיבים לכל חברי הקהילה המשיחית הכלל עולמית באילו תנאי מגורים עליהם לחיות. על המשיחיים לבחון את המצב על בסיס עקרונות המקרא כדי לקבוע אם נסיבות מגוריהם מקובלות או אינן מקובלות על אלוהים. מה הם חלק מעקרונות אלה?
אחד השיקולים המרכזיים הוא מידת ההשפעה שתהיה לכך עלינו ועל מצבנו הרוחני. מה טיב האנשים שעימם אני מתגורר? האם הם עובדי יהוה? האם הם חיים על־פי עקרונות המקרא? ”אל תטעו”, כתב השליח פאולוס. ”חברת אנשים רעים תשחית מידות טובות” (קור״א ט״ו:33).
כתבי־הקודש מסבירים שיהוה מגנה זנות וניאוף (עב׳ י״ג:4). מכאן שסידורי מגורים או שינה שבמסגרתם גבר ואישה לא־נשואים ישנים באותו חדר, פסולים מכל וכול בעיני אלוהים. משיחי לא ירצה להישאר במקום שנעשים בו מעשים לא־מוסריים.
בנוסף לזאת, המקרא קורא לכל אדם הרוצה לשאת חן בעיני אלוהים ’לנוס מן הזנות’ (קור״א ו׳:18, דל’). לפיכך, יהיה זה נבון מצד המשיחי להימנע מלגור במקום שבו הוא עלול להתפתות להתנהגות לא־מוסרית. לדוגמה, נניח שמספר משיחיים לנים בבית אחד. האם הדבר עלול ליצור מצבים מפתים? מה אם גבר ואישה לא־נשואים ימצאו את עצמם באופן בלתי צפוי לבד בשל היעדרותם הזמנית של יתר הדיירים שבדרך כלל נמצאים איתם? בדומה לכך, יהיה זה מסוכן מבחינה מוסרית לרווק ורווקה שיש להם עניין רומנטי זה בזה לחיות תחת קורת גג אחת. מן החוכמה להימנע ממצבים כאלה.
זאת ועוד, אין זה ראוי שגבר ואישה גרושים ימשיכו לחיות יחד באותו בית. הם רגילים לקיים יחסים אינטימיים זה עם זה, והדבר עלול להוביל להתנהגות לא־מוסרית (מש׳ כ״ב:3).
עניין אחרון, אך לא פחות חשוב שיש לתת עליו את הדעת, קשור בשאלה איך נתפס הדבר בעיני הסביבה. יש מקום לדאגה אם נסיבות המגורים גורמות לדיבורים לא־רצויים בסביבה גם אם המשיחי אינו רואה בהן כל בעיה. אין אנו רוצים שהתנהגותנו תמיט חרפה על שם יהוה. פאולוס ניסח זאת כך: ”אל תהיו מכשול לא ליהודים ולא לגויים ולא לקהילת אלוהים, כדרך שגם אני משתדל להיות רצוי לכולם בכל דבר ואינני מבקש את טובתי אני, אלא את טובת הרבים למען ייוושעו” (קור״א י׳:32, 33).
לא תמיד קל לאדם הרוצה לעמוד בעקרונות הצדק של יהוה למצוא מקום מגורים הולם. אך המשיחיים חייבים בכל עת ’לבחון ולהיווכח מה רצוי בעיני האדון’. עליהם להיות בטוחים ששום דבר בלתי הולם אינו קורה בביתם (אפ׳ ה׳:5, 10). לשם כך, הם צריכים להתפלל לאלוהים שידריך אותם ולעשות כל שבכוחם כדי לשמור על בריאותם הפיזית והמוסרית של אחיהם ולהגן על שמו הטוב של יהוה.